אבן עזרא על משלי· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ז
פסוק א
בני שמור.
פסוק ג
על לוח לבך - שלא תשכחם.
פסוק ד
ומודע - קרוב הידוע.
פסוק ה
לשמרך - כי קרוביו של אדם ישמרוהו, מדרך רע.
פסוק ו
נשקפתי - אלה דברי שלמה וטעמו נגליתי ונראיתי למשקיפים אותי, כדי שישמחו בני אדם בראותו, וכן נשקפה ותיבב וטעם הנשקף, להראות עצמו והמשקיף לראות אחרים.
פסוק יא
המיה - כדי שתשמיע קולה למבקשיה באפלה.
סוררת - דוברת סרה.
ישכנו - בלשון זכר, והנכון תשכונה.
פסוק יב
ואצל - עד שתמצא חסר לב.
פסוק יג
ותאמר - נשתנה בעבור ההפסק, כי לו מלה זעירה וכן: ישפוטו הם:
פסוק יד
זבחי - דוברת לו כזבים.
פסוק טז
חטובות - מחוטבות תבנית היכל.
פסוק יז
אהלים - חסר וי"ו:
פסוק יח
דודים - אהבים, אתן את דודי.
פסוק יט
האיש - ולא אמרה אישי, כי אינו נחשב בעיניה מאומה בזנותה עם אחרים.
פסוק כ
הכסא - ראש חודש שיתכסה בו הירח.
פסוק כא
תדיחני - מדרך הישרה.
פסוק כב
וכעכס - כמו תעכסנה פירוש תראנה העכסים והם דומים לכבל. וכן הפירוש: וכעכס - שהאויל קשה להביא רגלו בו, כן הוא קשה להביאו אל מוסר.
פסוק כג
חץ - מדמה נגע האל לחץ, והטעם: עד שיפלח חץ כבדו ולא יקבל מוסר.
אל פח - כן מהרה יפלחהו חץ, ולא ידע האויל כי בעבור נפשו שתמות הוא שונא מוסר, וזהו הנכון.
פסוק כד
ועתה בנים - כי העם כבנים.
פסוק כה
ואל תתע - מדרך הישרה, בעבור נתיבות הזונה.
פסוק כז
שאול - שהוא ביתה, יורדות הדרכים ומורידות אותה כפירוש נעו מעגלותיה, או יורדות רמז לרגליה וכאשר דבר גנות האשה הראה דבר מעלת החכמה, שהיא מיסרת הפתאים.