אור ברסלב

אבן עזרא על משלי· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק ו

פרק ה

פסוק א

בני אם ערבת, תקעת לזר כפיך - לזר המלוה תקעת כפיך לפרוע החוב, הוא המוקש שנלכדת בו, הם אמרי פיך.

פסוק ג

כי באת - אף על פי, כמו: כי רכב ברזל, כי עם קשה עורף.

בכף - ברשותו, כמו: מן הבא בידו, התרפס מן ברגלה רפסה והטעם לך אליו והכנע והיה לו למרמס.

ורהב - פועל עומד והוא סבות דבק עם רעך.

פסוק ד

אל תתן - אחר התרפסך ותיגע ולא תישן, עד שתפרע החוב. אז תנצל, כצבי שימלט מיד אדם.

פסוק ו

אל נמלה - שהיא מקטני ארץ ותלמוד מחכמתם.

פסוק ז

אשר אין לה קצין - שיכריחנה לעשות כן אלא מחכמתה תכין לחמה.

פסוק ט

אתה עצל, מתי תקום תעור משנתך?

פסוק י

מעט שנות - בלשון רז"ל, והטעם: תישן פעם אחר פעם, תישן מעט ותנום מעט ותחבק ידיך שלא תיגע.

פסוק יא

והנה יבא רישך כמהלך - כאורח הבא שלא יודע עד בואו, ומחסורך יבוא כאיש הבא במגן לנצח אחר.

פסוק יב

אדם בליעל - אלו הם ענייניו.

פסוק יג

קורץ מולל - דובר.

מורה - לעשות רע, כתוב בעיניו ברגליו באחת מעיניו ואחת מרגליו. וכן: ויקבר בערי הגלעד - באחת מערי.

פסוק יז

רמות - המתגאה, שירים עיניו בגאוה.

לשון שקר - שופכות דם נקי - רוצח.

פסוק יט

יפיח - לשון דבור והכתוב פירש שהוא עד שקר.

פסוק כ

נצור בני - בלב, שלא תשכחנה.

פסוק כב

תנחה אותך - שלא תגוף באבן רגליך.

תשמור - שאינך יכול להשמר בעת תנומתך.

והקיצות - והטעם: אף אם אין מדבר פיך בהקיצך.

היא תשיחך - כדי שלא תפחד.

פסוק כג

כי נר - כי המצוה כנר להאיר לפניך, כענין מצות ה' ברה מאירת עינים. והתורה כאור ללומדיה, והכסיל בחשך הולך, ודרך חיים והחכמה לאדם המקבל היא דרך שיחיה בה.

פסוק כד

לשמרך - התוכחות הם לשמרך מאשה רעה, שהיא קשה מכל העבירות, שהיא גוררת הרעות, מחלקת תאר לאשה שתדבר לשונה בחלקות, ונכריה תאר הלשון.

פסוק כה

ואל תקחך - מן המוסר, בעפעפיה - בעבור יופי עפעפיה והם העינים.

פסוק כו

עד ככר לחם - יאבד ממונו, עד שהוא צריך לשאול מן הבריות ככר לחם.

ואשת איש - תצוד נפש הנואף עמה. ואמר: יקרה - בעבור שהיא אצולה מאור השם, תצוד - כי היא תצוד כענין מצודדות את הנפשות.

פסוק כז

היחתה - פירוש נושא או מביא. והטעם: באש הבגדים תשרפנה והרגלים תכוינה.

פסוק כט

כן - הנואף ינקה, שפירוש יכרת, מן: ונקה לא אנקך.

פסוק ל

לא יבוזו - אנשים לגונב שירעב אין לו מה יאכל, כי אם יגנוב, למלאת התאוה הוא גונב.

פסוק לא

שבעתים - שבע לבד וכך: את הכבשה ישלם ארבעתים. כענין: וארבע צאן תחת השה. וכן: שבעתים יוקם קין. והענין כאור שבעת הימים. ובעבור שרוב תשלומי הגנבה הנמכרת הם חמשה וקרוב בנמצאים שנים, על כן אמר: שבעתים.

כל הון ביתו יתן - עד שישלם שבעתים וכבר אמר השם: ונמכר בגנבתו. אבל הנואף אשת איש, הוא חסר דעת, כי אם ישחית אדם נפשו, הוא סבב ההשחתה, וזהו הוא יעשנה.

פסוק לג

נגע - השם יביא עליו נגעים, כענין: וינגע ה' את פרעה.

וקלון - שיהיה נבזה בעיני כל רואיו.

וחרפתו - בשכבו עם אשת איש.

לא תמחה - מפני בני אדם.

פסוק לד

חמת גבר - כי הקנאה מולדת החמה וגבר הוא בעל האשה, כי בעלות חמתו היה מקנא בו, לשכבו עם אשתו.

תוכן העניינים

אבן עזרא על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה