אבן עזרא על משלי· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ו
פסוק א
בני אם ערבת, תקעת לזר כפיך - לזר המלוה תקעת כפיך לפרוע החוב, הוא המוקש שנלכדת בו, הם אמרי פיך.
פסוק ג
כי באת - אף על פי, כמו: כי רכב ברזל, כי עם קשה עורף.
בכף - ברשותו, כמו: מן הבא בידו, התרפס מן ברגלה רפסה והטעם לך אליו והכנע והיה לו למרמס.
ורהב - פועל עומד והוא סבות דבק עם רעך.
פסוק ד
אל תתן - אחר התרפסך ותיגע ולא תישן, עד שתפרע החוב. אז תנצל, כצבי שימלט מיד אדם.
פסוק ו
אל נמלה - שהיא מקטני ארץ ותלמוד מחכמתם.
פסוק ז
אשר אין לה קצין - שיכריחנה לעשות כן אלא מחכמתה תכין לחמה.
פסוק ט
אתה עצל, מתי תקום תעור משנתך?
פסוק י
מעט שנות - בלשון רז"ל, והטעם: תישן פעם אחר פעם, תישן מעט ותנום מעט ותחבק ידיך שלא תיגע.
פסוק יא
והנה יבא רישך כמהלך - כאורח הבא שלא יודע עד בואו, ומחסורך יבוא כאיש הבא במגן לנצח אחר.
פסוק יב
אדם בליעל - אלו הם ענייניו.
פסוק יג
קורץ מולל - דובר.
מורה - לעשות רע, כתוב בעיניו ברגליו באחת מעיניו ואחת מרגליו. וכן: ויקבר בערי הגלעד - באחת מערי.
פסוק יז
רמות - המתגאה, שירים עיניו בגאוה.
לשון שקר - שופכות דם נקי - רוצח.
פסוק יט
יפיח - לשון דבור והכתוב פירש שהוא עד שקר.
פסוק כ
נצור בני - בלב, שלא תשכחנה.
פסוק כב
תנחה אותך - שלא תגוף באבן רגליך.
תשמור - שאינך יכול להשמר בעת תנומתך.
והקיצות - והטעם: אף אם אין מדבר פיך בהקיצך.
היא תשיחך - כדי שלא תפחד.
פסוק כג
כי נר - כי המצוה כנר להאיר לפניך, כענין מצות ה' ברה מאירת עינים. והתורה כאור ללומדיה, והכסיל בחשך הולך, ודרך חיים והחכמה לאדם המקבל היא דרך שיחיה בה.
פסוק כד
לשמרך - התוכחות הם לשמרך מאשה רעה, שהיא קשה מכל העבירות, שהיא גוררת הרעות, מחלקת תאר לאשה שתדבר לשונה בחלקות, ונכריה תאר הלשון.
פסוק כה
ואל תקחך - מן המוסר, בעפעפיה - בעבור יופי עפעפיה והם העינים.
פסוק כו
עד ככר לחם - יאבד ממונו, עד שהוא צריך לשאול מן הבריות ככר לחם.
ואשת איש - תצוד נפש הנואף עמה. ואמר: יקרה - בעבור שהיא אצולה מאור השם, תצוד - כי היא תצוד כענין מצודדות את הנפשות.
פסוק כז
היחתה - פירוש נושא או מביא. והטעם: באש הבגדים תשרפנה והרגלים תכוינה.
פסוק כט
כן - הנואף ינקה, שפירוש יכרת, מן: ונקה לא אנקך.
פסוק ל
לא יבוזו - אנשים לגונב שירעב אין לו מה יאכל, כי אם יגנוב, למלאת התאוה הוא גונב.
פסוק לא
שבעתים - שבע לבד וכך: את הכבשה ישלם ארבעתים. כענין: וארבע צאן תחת השה. וכן: שבעתים יוקם קין. והענין כאור שבעת הימים. ובעבור שרוב תשלומי הגנבה הנמכרת הם חמשה וקרוב בנמצאים שנים, על כן אמר: שבעתים.
כל הון ביתו יתן - עד שישלם שבעתים וכבר אמר השם: ונמכר בגנבתו. אבל הנואף אשת איש, הוא חסר דעת, כי אם ישחית אדם נפשו, הוא סבב ההשחתה, וזהו הוא יעשנה.
פסוק לג
נגע - השם יביא עליו נגעים, כענין: וינגע ה' את פרעה.
וקלון - שיהיה נבזה בעיני כל רואיו.
וחרפתו - בשכבו עם אשת איש.
לא תמחה - מפני בני אדם.
פסוק לד
חמת גבר - כי הקנאה מולדת החמה וגבר הוא בעל האשה, כי בעלות חמתו היה מקנא בו, לשכבו עם אשתו.