אבן עזרא על משלי· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ג
פסוק א
בני יוסיפו לך - התורה והמצוה.
פסוק ג
קשרם כתבם - על התורה והמצוה, כי השם ישלח חסדו ואמתו לנצרך ולא יעזבוך, על כן קשרם וגו' והטעם שלא תשכחם. פרוש אחר: עשה אתה שלא יעזבוך חסד ואמת, קשרם וגומר ומצא פירוש ותמצא.
פסוק ה
בטח אל ה' - כמו על, והטעם: אם למדת תבונה אל תשען עליה, שתאמר היא תשמרני, אלא בטח על השם.
פסוק ו
בכל דרכיך - עסקיך ובחכמתך דעהו, על משקל שאהו.
פסוק ז
אל תהי חכם בעיניך - שתאמר בחכמתי אישר ארחי, וסור מרע ממעשה הרע, ואז ירפאך השם מכל מחלה.
פסוק ח
לשרך - הזכירו כי הוא מוסד הגידים ובו יכנס הדם להם בבטן האם. והטעם: תוקף כמו שריר וקיים.
פסוק י
יפרוצו - יפוצו מרוב עד שיפרצו פרץ ביקבים.
פסוק יא
מוסר ה' - אשרי אדם מצא חכמה, כי בה ישמר מחטוא ולא יבואו עליו ייסורין.
פסוק יג
יפיק - יוציא תבונה מאחר וילמדנה.
פסוק טו
חפציך - כל דבר שתחפוץ.
ישוו - מענין ולמלך אין שוה ופירש אין העם שוה כלום ונחשב למלך שיניחם, כי הוא עם מפוזר ומפורד ונבזה.
פסוק טז
עושר וכבוד - משל שהחכמה תביאהו לשתי מעלות.
פסוק יז
דרכי נועם - שינעמו ויערבו לו.
נתיבותיה - נתיבות שלום.
פסוק יח
עץ - כעץ חיים, שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות.
ותומכיה - שלא יעזבוה כאשר אמר, כי החכמה תחיה האדם, שהוא עולם קטן.
פסוק יט
ה' בחכמה יסד ארץ - ספר מעלתה, שבה נברא העולם העליון.
פסוק כ
בדעתו תהומות נבקעו - להשקות בהם חיה ועוף.
פסוק כא
אל ילוזו - הנכון: תלוזנה, כי על התושיה והמזמה ידבר כמו: ויחמו הצאן.
פסוק כג
אז, לא תגוף - פועל יוצא, והענין שלא תשימהו כאבן נגף, כאשר תלמד התושיה.
פסוק כז
אל תמנע טוב מבעליו - העני. פרוש אחר: מבעל הטוב.
פסוק כח
לך ושוב - כי הוא דרך בזיון.
פסוק לב
ישרים סודו - עם ישרים נודע סודו ועצתו, ממה שהוא גוזר להביא על הרשע.
פסוק לג
מארת - מן ארור והוא חסרון.
פסוק לד
אם ללצים - הפסוק הזה דבק בעליון ולצים מן ליצנות.
יליץ - מן כי המליץ פירש: השם יברך נוה הצדיקים. אם ללצים ידבר הצדיק, ויזהיר לסור מן דרך הליצנות ולענוים – ולמוכיחים, יתן חן, כלומר יתן חנם בעיני כל אדם והענוים הם הצנועים מדבר ליצנות.
פרוש אחר: אם ללצים - השם יליץ, יתן גמול הליצנות.
ולענוים יתן חן - כמו חן וחסד להם.
פסוק לה
כבוד - השם ינחילם כבוד הממון והעושר, אבל הכסילים ירומו הקלון עליהם. והטעם: שיסבבו שיקלום בני אדם.
מרים קלון - על כל אחד ידבר, כמו: וצדיקים ככפיר יבטח. פרוש אחר: כסיל מרים ומכבד איש.
קלון - כמו בא זדון, חסר איש.