אבן עזרא על משלי· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ב
פסוק א
בני אם תקח אמרי וגו' - אז תבין צדק הנזכרים בראש הספר, וכאשר תשיג לזה המקום ואמר: כי תבוא חכמה היא תבוא לך, כמו איש לביתו.
תבונה תנצרכה – להצילך מאשה זרה.
פסוק ז
תושיה - התי"ו נוסף מן יש ותקרא כן החכמה, בעבור שהיא יש ועומדת לעד והשם יצפננה לישרים, בעבור שינצרו בה ארחות משפט - והם המצות.
ודרך חסידיו ישמור – השם, כאשר ישמרו האורחות.
פסוק ט
אז תבין - מושך שנים עמו וכן הוא: תבין מישרים, ותבין כל מעגל טוב.
פסוק י
כי תבוא - כאשר תבוא חכמה בלבך,
ינעם - בלשון זכר, כמו: דעת לנבון נקל.
פסוק יא
תנצרכה - כדי שתצילך מדרך איש רע.
פסוק יב
תהפוכות - הדברים שאינם על תקונם והענין העוזבים ארחות יושר והם תהפוכות.
פסוק יד
בתהפוכות רע - פירוש איש רע.
ונלוזים - מעוקלים.
פסוק טז
להצילך - פירושו כי כאשר התבונה תנצרכה מאיש רע, כן תצילך מאשה רעה ונכריה, בעבור שלא למדו מעשה הטוב, כאילו הם מזרע זר ונכרי.
פסוק יז
ברית אלהיה - כי הנשים נכנסות עם האנשים בברית השם, שלא יבגוד ואיש באשתו והיא בגדה בזרותה, פרוש אחר: שם שמו ביניהם ואם הוסר מהם, נותר אש ואש.
פסוק יח
כי שחה - האשה עצמה שחה אל מות שהוא ביתה והוא עומד ואיננו יוצא כאשר חשבו רבים.
רפאים - מתים והוא מלשון נרפים, בעבור שתשש כחם, כענין וגבר ימות ויחלש.
פסוק יט
כל באיה - באים אליה,
לא ישובון - מדרכם הרע ולא יוכלו להשיג ארחות חיי נפש.