אור ברסלב

אבן עזרא על ישעיהו· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק ס

פרק נט

פסוק א

קומי אורי. לשון ציווי כמו בואי (שמואל ב' י"ג י"א), בא בחולם בעבור האל"ף:

כי בא אורך. לשבח, ולפי דעתי שביאת האור הוא חשך, כמו בא ערב ונפסק האור שהיה לך, וזרח עליך כבוד יי. והעד לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם [להלן י"ט], וטעם אורי על מלכות או הנבואה:

פסוק ב

כי הנה החשך. זהו כטעם כי יבא כנהר צר (ישעיהו נ"ט י"ט):

וערפל [לאמים]. תכסה לאומים:

ועליך יזרח יי. והטעם עליך לבדך:

פסוק ג

והלכו גוים לאורך. כי מנהג מי שהוא בחשך לראות היושבים באור:

פסוק ד

כולם. רמז על בניך ובנותיך שיזכירם, ויתכן להיות כלם סימן המלכים:

תאמנה. מגזרת ויהי אומן את הדסה (אסתר ב' ז'):

פסוק ה

אז תיראי. והטעם כאשר יבאו המלכים אליך ויביאו בניך, אז תיראי כאדם שיפחד בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב, כאשר יקרא למצא אבדה:

ונהרת. תרוצי פה ופה:

ופחד. והנה יהיה פחד מעורב עם שמחה, וזאת רחב לבבך, הפך הצרה:

כי יהפך עליך המון ים. או טעם תיראי מרוב המון שיהפך עליך:

חיל גוים. ביבשה:

פסוק ו

שפעת. חבורה, כמו שפעת (מים) אני רואה (מלכים ב' ט' י"ז):

בכרי. הבי"ת משרת, מגזרת שלחו כר (ישעיהו ט"ז א'), ישאו דורון:

פסוק ז

ישרתונך. הטעם יהיו לצרכך, וכמוהו את בגדי השרד לשרת בקדש (שמות ל"ה י"ט), הם בגדי הנסיעה:

יעלו על רצון מזבחי. והנה על ימשוך אחר עמו וכן הוא על מזבחי:

פסוק ח

מי אלה. הטעם על הבנים, והנה קומי אורי [לעיל א'] ידבר עם ציון:

אל ארובותיהם. הם החלונות ששם קנם:

פסוק ט

כי לי איים יקוו. שאתן להם שכר טוב:

ואניות תרשיש כבראשונה. והזכיר תרשיש כי היא קרובה לארץ:

כספם וזהבם. והנה הטעם כי לי איים יקוו, כי לא יתנון להם ישראל שכר, והנה הוא מפורש לשם יי אלהיך:

והנה פארך. בא בקמץ גדול תחת קטן בעבור היותו סוף פסוק:

פסוק י

ובנו וגו'. אפילו בני ישראל לא יבנו חומות ירושלם כאשר לא בנו הבית, כי אם הגוים:

פסוק יא

ופתחו. יש אומרים החירק תחת שורק, ויש אומרים כי ופתחו שב אל בני נכר, ואיננו רחוק, והנה הטעם ידוע, להביא אליך חיל גוים ביום גם בלילה:

ומלכיהם. שהיו נוהגים יובאו נהוגים, כטעם לאסור מלכיה' בזקי' (תהלים קמ"ט ח'):

פסוק יב

חרוב יחרבו. מגזרת חרב, החרב נחרבו המלכים (מלכים ב' ג' כ"ג), ויש אומרים מלשון חרבן, והראשון הוא נכון:

פסוק יג

כבוד הלבנון. והנה פי' האילנים הנכבדים בלבנון, ברוש תדהר ותאשור יחדו:

לפאר. לבנות בית השם:

פסוק יד

והלכו. שחוח, שם:

וקראו לך עיר יי. והנה לעד [כי] קומי אורי אמר על ציון:

עיר. ימשך עצמו ואחר עמו וכן הוא ציון עיר קדוש ישראל. כמו אל באפך תוכיחני (תהלים ו' א'):

פסוק טו

עזובה. בהיותה חרבה:

משוש דור ודור. הטעם משוש שלא יפסק:

פסוק טז

וינקת חלב גוים. הטעם ממון שיתנו מס:

ושוד מלכים. מגזרת שדים (ישעיהו ל"ב י"ב), כי משקלי השמות משתנים:

פסוק יז

תחת הנחשת אביא זהב. אשים בלב הגוים שיביאו הזהב, והנכון שאביא לך שכר זהב, והנה הנחשת נכבד מהברזל על [כן] תחתיו זהב כנגדו:

ושמתי פקודתך. אנשי פקודתך, כמו פקיד, והם החולקים המס:

[שלום]. שיקחוהו בשלום:

ונוגשיך [צדקה]. בצדקה:

פסוק יח

לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר. הטעם כפול:

וקראת. יש אומר' כמו וקראת אתכם הרעה (דברים ל"א כ"ט), ויש אומרים מלשון קריאה, כי הישועה תקרא אל חומותיך, והנכון שמלת וקראת לנכח ציון, כי חומותיך תקראם ישועה, והעד ושעריך תהלה, והנה וקראת ימשוך אחר עמו כמשפט:

פסוק יט

לא וגו'. לא תצטרכי לאור השמש בעבור אור השכינה:

לאור עולם. יומם ולילה:

פסוק כ

לא וגו'. זה השמש לא יבוא וירח אשר לא יאסף, והטעם כי בהתחברו עם השמש אז יעדר אור מהארץ:

ושלמו ימי אבלך. כי האבל ישב בחשך:

פסוק כא

נצר. כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י"א א'):

מעשה ידי להתפאר. כדרך בן אדם שישמח במעשיו בהיותם מתוקנים:

פסוק כב

הקטן. המשפחה הקטנה שמספרם מעט תהיה לאלף:

בעתה. בגעת עת הישועה, והנכון שהוא דבק עם הקטן יהיה לאלף, והנה אחיש לעשות לשום מצעיר לגוי עצום, כדרך ואעשך לגוי גדול (בראשית י"ב ב'):

תוכן העניינים

אבן עזרא על ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה