אבן עזרא על ישעיהו· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק נט
פסוק א
הן. הנה שב הנביא להוכיח עוד בני הגולה, ובאחרונה אמר, ואני זאת בריתי, והנה כל הפרשיות דבקות:
וטעם הן לא קצרה, דעו כי לא קצרה יד השם מהושיעכם:
פסוק ב
לבין אלהיכם. למ"ד עם בין, והיא לבד' תספיק, או מלת בין:
הסתירו פני' מכם. כדרך לשון בן אדם שיסתיר פניו ואזניו שלא יראה ולא ישמע:
פסוק ג
נגואלו. מלה מורכבת מבנין נפעל ומבניין שלא נקרא שם פועלו:
בדם. שפיכות דם:
(והנה) אצבעותיכם בעון. בדבר עשוק:
והנה המעשה והדבור (קרא) רעים:
פסוק ד
אין קורא בצדק. מוכיח:
ואין נשפט. תואר השם:
בטוח על תהו. שיאמר איש לרעהו כן אעשה, והוא לא ימלא דברו:
הרו עמל. משל על המחשבה:
והוליד. והוא הדבור:
פסוק ה
ביצי. והנה המשילם שהם כביצי צפעוני כאשר יבקעו:
וקורי [עכביש]. ידוע ממעשה העכביש:
האוכל מביציהם. מביצי צפעוני:
והזורה. היה ראוי להיות תחת הרי"ש קמץ גדול, ובאה מלה זרה כמו ולנה בתוך ביתו (זכריה ' ד'), והנה הזורה פעולה, כמו כי מולים היו (יהושע ה' ד') סוגה בשושנים (שיר השירים ז' ג'), היא מגזרת ויזר את הגזה (שופטים ו' ל"ח), כי מי שיזרנה אז תבקע הצפעוני ויצא אפעה, כמו אפעה ושרף (ישעיהו ל' ו'):
פסוק ו
קוריהם לא יהיו לבגד. והנה דמה כל מעשיהם למעשה העכביש שאיננו עומד:
פסוק ז
רגליהם וגו'. כי מחשבותם שוד ושבר במסילות שידרכו בם והנה טעם רגליהם כפול:
פסוק ח
נתיבותיהם. שהיו ידועות, עקשי', ומי ילך בנתיבותיהם וילמד מהם:
פסוק ט
על כן וגו'. הנביא ידבר על לשון ישראל שיאמרו בגלות:
לנגוהות. כפול בטעם:
פסוק י
נגששה. כמו נמשש, ואין רע לו, וי"א מגזרת וגוש עפר (איוב ז' ה'):
בצהרים. שהוא חצי היום, כאילו היינו בנשף, וזה דרך משל:
באשמנים. יש אומרים קברים, ויתכן שהוא כמו צהרים, או כמו בחיים, והטעם בינות החיים, ויתכן היות האל"ף נוסף והטעם בינות השמנים, והם הגוים:
פסוק יא
נהמה כדובים וגו'. והטעם, נצעק ואין מושיע, ואין מי שיעשה לנו משפט:
פסוק יב
כי וגו'. אלה דברי הנביא על לשון ישראל שיודו לשם עונותם:
ענתה בנו. כמו לא תענה ברעך (שמות כ' י"ג):
כי פשעינו אתנו. הם עוד:
פסוק יג
פשוע וכחש. שמות הפעלי', והנה פשוע לצאת מתחת הרשות:
ונסוג. שם הפועל מבניין נפעל על דרך ונשלוח (אסתר ג' י"ג):
סרה. מגזרת סורר ומור' (דברים כ"א י"ח):
הורו כמו עושו (איוב מ' י"ג). והורו מגזרת על ברכת הורי (בראשית מ"ט כ"ו), ותהר את מרים (דברי הימים א' ד' י"ז), והנה הוא על משקל הוגו והוי"ו שב אל שקר, ויש אומרים כי היה ראוי להיותו על משקל בנה בניתי (מלכים א' ח' י"ח), ובאו זרות:
וטעם מלב. מלבם יוציאו דברי שקר:
פסוק יד
והסג. מבנין שלא נזכר שם פועלו:
וצדקה מרחוק תעמד. דרך משל, כי אין צדקתו [אמת], אמת לשון נקבה, והוא חסר נו"ן וימצא מבולע במלת אמתך (ישעיהו ל"ח י"ח):
ונכוחו. דברים שיאמר אדם לנכח חבירו, ראה דבריך טובי' ונכוחים (שמואל ב' ט"ו י"ג):
פסוק טו
משתולל. יש אומרים משוגע, כמו אלכה ערום ושולל [מיכה א' ח'], אשתוללו אבירי לב (תהלים ע"ו ו'), ויתכן היות הכל מגזרת שלל, להסיר הון, הנה משתולל שם הפועל מבנין התפעל:
פסוק טז
וישתומם. מגזרת שממה (ישעיהו א' ז'), ורבי מנחם שהוציאו מגזרת שתום העין (במדבר כ"ד ג') לא אמר אמת, כי לא יכול אדם לאמור מן וישבור וישבורר, כפול הלמ"ד:
ותושע לו. כלשון בני אדם, כי השם הוא המושיע ואיננו נושע, והנה הטעם על כבודו להראות גבורתו:
מפגיע. כמו ולפושעים יפגיע (ישעיהו נ"ג י"ב):
פסוק יז
וילבש. דרך משל לגבור שהוא לובש התחרא, הוא השריון:
תלבושת. השנים תוין נוספין כתי"ו תפארת (ישעיהו ג' י"ח):
ויעט. עטיה כאילו עוטה מעיל:
פסוק יח
כעל וגו'. כאיש יקנא על גמולו', והטעם שישלם חימה לצריו:
[לאיים]. לכל האיים גמול ישלם. והנה צריו ואויביו ביבשה, גם הזכיר לאיי הים:
פסוק יט
ויראו. י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד, וי"א כמשמעו:
וטעם שם יי. מעשהו והעד את כבודו:
כי יבא כנהר צר. כמו צר ומצוק מצאוני (תהלים קי"ט קמ"ג) והנה הוא שם, רוח יי נוססה בו מגזרת נס, וזה הטעם קרוב מדברי דניאל והיתה עת צרה לכל העולם אשר לא נהייתה כמוה (דניאל י"ב א'), וישראל לבדם ינצלו על כן אחרי זאת, ובא לציון גואל:
פסוק כ
ובא לציון גואל. זה המשיח:
וטעם לשבי פשע כמו כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י"ב א'):
פסוק כא
ואני זאת בריתי. הנה אכרו' ברית עמה' ומה היא רוחי אשר עליך, וכ"ף לישראל ידבר, וטעם רוחי נבואתי, כאשר כתוב, והיה אחרי כן אשפך את רוחי (יואל ג' א'):
ודברי אשר שמתי בפיך. והטעם כפול, כי התנבאו ולא תפסק להם הנבואה מזרעם לעולם: