אור ברסלב

אבן עזרא על ישעיהו· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק נא

פרק נ

פסוק א

שמעו. שב לדבר עם הטובים, המאמינים בדברי הנביא:

וטעם והביטו כמו אל תתמהו איך תשוב ציון מלאה בנים כאשר היתה:

הביטו אל צור. כמו הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות י"ז ו'):

[חצבתם]. שחצבתם ממנו וזהו אברהם:

ואל מקבת בור. מגזרת ויקב חור בדלתו (מלכים ב' י"ב י'):

נקרתם. ממנו, זאת שרה:

פסוק ב

הביטו. אמר רבי יונה כי תחוללכם פועל עתיד כמו תשובבכם, תחת פועל עבר חוללתכם, ויאמר רבי משה הכהן כי הוא תואר השם, ואם אין על משקלו:

ואברכהו. הוי"ו פתוח כי הוא לעתיד, והטעם שאמרתי לו ואברכהו, וכך היה (וכן):

פסוק ג

כי נחם יי ציון. הנה הוא דבק, כטעם נחם כל חרבותיה, ברוב הבנים והיושבים:

פסוק ד

הקשיבו אלי עמי. אלה דברי השם:

תורה מאתי תצא. היא הנבואה:

ארגיע. כמו אניח וכמוהו זאת המרגעה (ישעיהו כ"ח י"ב), ויאמר אחד מן המפרשים, כי ארגיע אעשה רגע בלא עיכוב, והראשון הוא הנכון:

פסוק ה

קרוב צדקי. להראות:

וזרועי. פועלים וגוים פעולים, אז אלי איים יקוו:

פסוק ו

שאו וגו'. מזה הפסוק למדו אנשי תושיה, כי נשמת האדם עומדת, ודברם אמת, לכן אין טעם הפסוק כן, והשמים הוא הרקיע והארץ היא מיושבת, וישועת השם ואמונתו וצדקתו לעולם עומדת:

פסוק ז

שמעו. חרפת אנוש. הבבליים ושאר הגוים שנשבו שם:

פסוק ח

סס. כמו עש, ואין רע לו, (וצדקתו עומדת לעד):

פסוק ט

עורי. מלרע, וככה רבים:

לבשי עז. כי הלבוש תפארת לזרוע:

המחצבת רהב. אנשי הנצוח וכמוהו לא פנה אל רהבים (תהלים מ' ה') אזכיר רהב ובבל [שם פ"ז ד']:

מחוללת. מגזרת חיל אחז (שמות ט"ו י"ד), והטעם על האותות שנעשו במצרים:

ותנין. הוא פרעה וכן כתוב בספר יחזקאל התנין הגדול (יחזקאל כ"ט ג'):

פסוק י

הלא. את היא המחרבת ים, על בקיעת ים סוף המחרבת מי תהום רבה:

השמה. אשר שמה כמו השבה עם נעמי (רות ב' ו'), והטעם כפול:

פסוק יא

ופדויי. הטעם עורי זרוע השם, ואז ישובון פדויי השם, וכבר פירשתיו (ישעיהו ל"ה י'):

פסוק יב

אנכי מנחמכם. סימן לנביא עם ישראל:

מי את. על דעת הכל עם ישראל ידבר, ולפי דעתי שהנביא ידבר ברוח הקודש עם נפשו, והעד ואשים דברי בפיך [לקמן ט"ו]:

חציר. חסר כ', כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד):

פסוק יג

ותשכח. כאלו שכחת, ידבר ברוח הקודש אל לבו, שהוא עושך ויש לו כח גדול, שהשמים והארץ ברשותו:

המציק. כאשר אמר גוי נתתי למכים (ישעיהו נ' ו'):

להשחית. להרוג, ואיה עתה חמת המציק:

פסוק יד

מהר צועה. מגזרת צועים, וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב), והנה צועה כמו יושב במצור ובמצוק, ואם הוא פועל עומד, והטעם כמו קשור, ומלת להפתח לעד:

ולא ימות לשחת. זה הנביא:

ולא יחסר לחמו. כמיכיהו (מלכים א' כ"ב כ"ז) וירמיהו (ירמיהו ל"ז) שיאכילום [צ"ל שהאכילום] לחם לחץ:

פסוק טו

ואנכי רגע. יש אומרים שהוא הפוך כמו גוער, ויש אומרים מניח, אחר שהמו גליו, לשון מרגוע (ירמיהו ו' ט"ז), והוא הישר בעיני, או טעמו אניח אני הים, ואני אצוה שיהמו גליו, והטעם משל על המציקים:

פסוק טז

כסיתיך. להצילך, כי אמר כאשר כונן להשחית [לעיל י"ג]:

לנטוע שמים. דרך משל, שיתנבא על המדינות שתשובנה לקדמותן:

וליסוד. שם הפועל, ונעלם היו"ד כמשפטו, והנה בא כמו השלם, וכמוהו מניח לו לישון (קהלת ה' א'):

פסוק יז

התעוררי. כוס חמתו, דרך משל לאדם שישתכר, ולא ידע מה יעשה לו, והוא שוכב נרדם:

קובעת. אין רע לו, ויש אומרים השמרים שיקבעו למטה:

התרעלה. כמו והברושים הורעלו (נחום ב' ד'), כמו רעדה שירעד האדם בראותה:

מצית. מגזרת למען תמצו (ישעיהו ס"ו י"א), ואם הם שנים בנינים [צ"ל שרשים], והטעם רעה שלמה:

פסוק יח

אין וגו'. כאשה שאין לה מנהל, והטעם אין מלך או שופט שיושיענו:

פסוק יט

מי ינוד לך. יקונן, כמו לנוד לו ולנחמו (איוב ב' י"א):

השוד והשבר. השוד הוא החרב, כי השוד לעולם עם החרב, והשבר הוא הרעב כמו בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ"ו כ"ו), וי"א זוגות באו הרעות:

מי אנחמך. חסר ב' במי אנחמך, כי האדם יתנחם כאשר יאמר לו מה שאירע לך כבר אירע כן לפלוני:

פסוק כ

בניך עולפו. כמו ויתעלף [יונה ד' ח']:

שכבו. מתי רעב וחרב:

כתוא. כמו עוף, ואין רע לו, (והטעם כתוא מכמר) והנה הוא סמוך אל מכמר, כמו יפלו במכמוריו (תהלים קמ"א י'):

גערת. הוא חמתו:

פסוק כא

לכן שמעי. זאת הנבואה הכתוב' אחרי הפסוק:

ושכורת. סמוך, ותחסר מלת חמת או אף או רעות:

פסוק כב

יריב עמו. והטעם יקח ריב עמו, כמו ריב אלמנה (ישעיהו א' כ"ג):

פסוק כג

ושמתיה ביד מוגיך. מגזרת יגון, והוא מבנין הכבד כמו אשה הוגה (איכה א' י"ב):

שחי. והשפילי, ונעבור עליך:

וכחוץ. הטעם כפול:

תוכן העניינים

אבן עזרא על ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה