אבן עזרא על ישעיהו· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק לב
פסוק א
הן. הטעם על חזקיהו ושריו שתעמד מלכותו:
ולמ"ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (דברי הימים א' ג' ב'), למן היום (שמות ט' י"ח):
פסוק ב
והיה איש. כל אחד משרי חזקיהו, או הוא בעצמו:
כמחבא רוח. מקום, והוא פועל מהבנין הכבד הנוסף:
כציון, מגזרת ציה (מ"א י"ח) כמו חורב:
בארץ עיפה. צמאה כמו בארץ עיפה לך סלה (תהלים קמ"ג ו'):
[והטעם] והיה איש. יהודה כיושב במקום מחבא רוח:
פסוק ג
ולא תשעינה. כמו ועיניו השע (ישעיהו ו' י'):
פסוק ד
ולבב נמהרים. מגזרת מהירות בכסילות:
ולשון עלגים. אין חבר, ובלשון קדר כמו עבדים, והנכון שהוא הפך מדבר צחות:
ומלת צחות חסירת מלות, כי צחות תואר השם וטעמו ומשקלו זכות:
פסוק ה
ולא. נבל. מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'):
כילי. הפך שוע ושוע כמו נדיב שידיו רפות לתת ולא סגורות, מגזרת ושוע אל ההר (ישעיהו כ"ב ה'), ויש על דרך דרש שמלת כילי שתים מלות, כי יאמר שלי שלי (אבות ה' י"ג):
פסוק ו
כי נבל. הטעם על שרי אחז:
תועה. שם, כי משקלי השמות משתנים:
פסוק ז
וכילי כליו. הטעם כלי המשפט כי היו [השרים] דינים, והנה אומנותם לעות הדין:
פסוק ח
ונדיב. הטעם על שרי חזקיה על כן בתחלה ולשרים משפט ישורו [לעיל א']:
פסוק ט
נשים וגו'. יש אומרים כי בנות הטעם הקריות כי הם חשובות כבנות ושומרון היתה כאם:
פסוק י
ימים. הטעם שנה על שנה:
רגזה. בחסרון נו"ן, והנגיד אומר שהוא לשון ציווי, ואם הוא על לשון זכר, ורבי משה הכהן אמר שהוא שם הפעל:
אוסף [בלי יבוא]. הטעם כפול, אוסף התבואה:
פסוק יא
חרדו. על לשון זכר כמו אם תעירו (שיר השירים ב' ז') אם תמצאו [שם ה' ח'], בדרך קצרה:
רגזה. זכרתיו, וככה משפט פשוט' ועורה שיפשטו הבגדים, ועורה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט"ז ז') עריה תעור (חבקוק ג' ט'), והנכון בעיני כי הנשים הם כמשמעם:
פסוק יב
על שדים סופדים. כל הנשים, תחס' מלת כל, כמו וכל הנשים יתנו יקר (אסתר א' כ'):
פסוק יג
על. עמי, שמרון:
קוץ שמיר. חסר וי"ו כמו אדם שת אנוש (דברי הימים א א׳:א׳):
כי. שמיר יעלה על כל בתי משוש:
פסוק יד
כי ארמון. המלך עזב גם נטש מהבנין הקל [צ"ל הכבד] שלא נקרא שם פועלו:
עופל. מקום שהיה גבוה, מגזרת ויעפילו (במדבר י"ד מ"ד):
ובחן. כמו הקימו בחוניו (כ"ב י"ג) והם מגדלים, היו מערות:
פסוק טו
עד יערה. מבנין נפעל, והטעם כי אלינו תביט הרעה, על ביאת מלך אשור אל ארץ יהודה, והטעם גזירה:
והיה. כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב כחבירו הראשון:
פסוק טז
ושכן. הטעם שהשם יעשה משפט בעוזביו:
פסוק יז
והיה מעשה הצדקה שלום. כי כן היה בימי חזקיהו, כאשר אמר, ולשלום אין קץ (ישעיהו ט' ו'), ויש מפרשים כי יערה עלינו לשבח:
פסוק יח
וישב. איש יהודה:
פסוק יט
וברד. הרי"ש פתוח כי הוא פעל כמו עשן כולו (שמות י"ט י"ח) והטעם כי אם ירד ברד אל היער ירד ולא אל מקום הזרע:
וטעם תשפל העיר שתשב פרזות כבקעה:
פסוק כ
אשריכם זורעי על כל מים. שיבואו:
משלחי רגל השור. כטעם והאלפים והעירים (ישעיהו ל' כ"ד) כי פרש' אחת היא כלה: