אבן עזרא על איוב· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק לט
פסוק ג
תכרענה - ותפלחנה ילדיהן, כדי שלא יזיזו ממקומם.
חבליהם תשלחנה - פירש תשלחנה חבלים ומכאובות על ידיה ואחר כך יתרפאו.
פסוק ד
יחלמו בניהם - כעניין ותחלימני.
ירבו - יגדלו בברירות כמו ברור. ויש אומרים: שהוא תרגום חוץ.
פסוק ז
תשואות - קולות מן שאון.
פסוק ח
ירוק - העניין אחד, כל מקום ירוק.
פסוק י
התקשר רים בתלם - כמו תלמיה רוה והענין התקשר רים בתלם, בעבות.
פסוק יא
התבטח בו - כי רב חילך, בעבור רוב כחו.
ותעזוב אליו יגיעך - עניינו זרע השדה שבכחו יחרוש וישדד כמעשה השור. ויש אומרים: כי תעזוב תשים על גבו, כענין: עזוב תעזוב עמו והוא רחוק מאד.
פסוק יב
התאמין בו כי ישוב זרעך - כי כאשר יחרוש וישדד, ישוב לך הזרע.
וגרנך יאסוף - בדיש.
פסוק יג
כנף רננים - שם עוף, אולי נקרא כן, בעבור נועם קולו.
נעלסה - כמו נפרשה. וכן: נתעלסה באהבים. והטעם האתה נתת לרננים כנף, ונתת אברה - היא הכנף. וכן: ישאהו על אברתו, וגם רוצה לחסידה והוא עוף יבא למועד ידוע, כי כן כתוב בספר ישעיה.
פסוק יד
כי תעזוב לארץ ביציה - זאת תולדתה.
תחמם ביציה - מגזרת חום.
פסוק טו
תזוריה - מגזרת ויזר.
פסוק טז
הקשיח בניה - והטעם תתאכזר על בניה, כאילו לא היו שלה וכמהו תקשיח לבנו מיראתך ואין להם שלישי במקרא.
יגיעה בלי פחד - אין לה פחד על הבצים, שיהיו בניה שתזורם רגל.
פסוק יז
כי השה - מטעם: כי נשני אלהים:
ולא - נתן לה חלק בבינה.
פסוק יח
תמריא - תגבה ואין לו חבר. ויש אומרים: כי שור ומריא כמהו וטעם מריא, שמן מעולה מלשון רבנן.
תשחק לסוס - אעבור רוב מרוצתו.
פסוק יט
רעמה - כטעם עוות מן: רעמו פנים, או מגזרת רעם:
פסוק כ
התרעישנו כארבה - שתשמיע לו רעש במרוצתו, כאשר ישמע לארבה.
הוד נחרו - כמו: נחרת סוסיו, קול צהלת הסוס.
פסוק כא
יחפרו - רגליו בעמק וישיש.
בכח – שיש בו.
נשק - ידוע.
פסוק כב
ישחק - לדבר שיפחד אדם ממנו:
ולא יחת - כמו אל תערוץ ואל תחת.
ולא ישוב - אחור, מפני חרב.
פסוק כג
תרנה - קול החצים היוצא מהאשפה כמו ותעבר הרנה.
להב חנית וכידון - שהם מרוקים, כאילו להב יצא מהם.
פסוק כד
יגמא ארץ - יפסע ארץ. וקרוב ממנו מגמת פניהם והטעם נוכח פניהם, כל כך ישמע ללכת אל מקום המלחמה, שלא יאמין כי קול השופר הוא אמת.
פסוק כה
בדי שופר - בשמעו השופר יאמר האח מרוב שמחתו כמו: האח האח והיא מלה תאמר על השמחה בבוא לאדם חפצו, בדי שופר כמו בדי ריק והוא קרוב מטעם אין די בער.
יריח מלחמה - כמשמעו, כי כן הוא.
רעם שרים - ישמיעם שרים ותרועה מרחוק.
פסוק כו
יאבר נץ - יעופף לתימן, כי יבקש מקום חם.
פסוק כז
יגביה נשר - אין עוף שיגבה יותר ממנו.
פסוק כח
סלע ישכון - כן תולדתו.
פסוק כט
חפר אוכל - יבקש כמו לחפור את כל הארץ וקרוב מגזרת חופר גומץ. והטעם שהוא במקום גבוה ויבקש מזונו, כטעם כחופר מטמון:
פסוק ל
ואפרוחיו יעלעו דם - כמו: ושתו ולעו והטעם יבלעו דם איברי החללים שיביא ויהי העי"ן הראשון כפול, או יהיה מגזרת עלעא בלשון רבנן. והטעם: ישברו צלעות החלל להוציא דם והראשון נכון בדקדוק, והאחרון עצמו שהוא מגזרת עצם וזה דבר ידוע, כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה.