אבן עזרא מהדורא תניינא על אסתר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ה
פסוק א
ויהי וגו’ ותלבש אסתר מלכות וגו’ נכח בית המלך. שהוא שם:
נכח פתח הבית. שראה אותה מיד:
פסוק ב
ויהי כראות. כאשר הושיט השרביט לאות שקראה:
ותגע בראש השרביט. ככה היה משפט המלוכה:
פסוק ג
ויאמר וגו’ מה לך. שהוצרכת לבוא בלא קריאה:
ומה בקשתך. בדבר עתיד:
פסוק ד
ותאמר אסתר וגו’ אל המשתה אשר עשיתי. ושם אמר בקשתי:
פסוק ה
ויאמר המלך מהרו. פועל יוצא או מהרו לקרוא את המן:
פסוק ו
ויאמר המלך לאסתר וגו’ מה שאלתך וינתן לך. לבטל דבר שעבר, או מה בקשתך לעתיד. אבקש ב' דברים ולא דבר אחד [מקומו אחר המאמר הסמוך]:
פסוק ז
ותען וגו’ שאלתי גם בקשתי היא קשה:
פסוק ח
אם מצאתי וגו’ אשר אעשה להם ומחר. ואז אגלה שאלתי:
פסוק ט
ויצא המן וגו’ שמח. בעבור גודל מעלתו:
וטוב לב. בעבור היין:
זע. מגזרת ביום שיזועו:
פסוק י
ויתאפק. שכבש יצרו שלא עשה רע למרדכי, בעבור היותו א' מהשופטים כאשר פירשתי:
פסוק יא
ויספר. יש אומר כי פי' ורוב בניו גודל מעלתם כמו ורבי המלך קרית מלך רב, ואין צורך כי הטעם הוא שיש לו עושר רב ורוב בנים ומעלה יתרה:
פסוק יב
ויאמר המן. באה מלת עשתה מלעיל בעבור שהטעם נכרת:
פסוק יג
וכל זה איננו שוה. בעיני מאומה, או איננו מועיל לי, או איננו דבר שוה בעיני:
בכל עת. שאני רואה שהוא מרדכי שופט שיש לו מעלה גדולה והוא בוזה אותי:
פסוק יד
ותאמר לו זרש אשתו. החלה זרש לדבר כי מנהג הנשים לעשות תאותן ואינן רואות את הנולד:
גבה חמשים אמה. שיהיה נראה לחוץ מחצר המן:
ויתלו. התולים כמו ויאמר האומר ליוסף. הנה גבוה ככתוב [סרסהו ודרשהו לפני מלת ויתלו]: