אבן עזרא מהדורא תניינא על אסתר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ד
פסוק א
ומרדכי. וו בפה רפה בלשון ישמעאל:
וטעם ואפר ששם על ראשו אפר כי איננו דבר שילבשנו אדם:
בתוך העיר. שושן או עילם לא בשושן הבירה שהוא ארמון המלך:
פסוק ב
ויבוא וגו’ אל שער המלך. שושן הבירה, אולי ימצא שם אחד מסריסי אסתר, ולא נכנס בשער כמשפטו כי משפט המלוכה להתפאר וללבוש בגדי פאר:
פסוק ג
ובכל מדינה. כבר הזכרתי טעם מדינה ועיר:
דבר המלך. שנשמע:
ודתו. שנכתב:
אבל גדול. שם כלל ופרט אותו וצום ובכי ומספד:
יצע לרבים. פועל עבר על משקל יולד לו במצרים. והטעם שהמצע שישבו עליו וישכבו עליו היה שק על אפר:
פסוק ד
ותבואנה נערות אסתר. שפחות:
ותתחלחל. מגזרת חיל, ובא כפול כמו מטלטלך:
להלביש את מרדכי. הבגדים ששלחה אליו או שיסיר שקו וילבש בגדיו:
ולא קבל. לעשות:
פסוק ה
ותקרא אסתר להתך. יש בדברי יחיד שהתך הוא דניאל שנחתך מגדולתו. ואין משפט לשון הקדש להחליף אות באות רק אותיות הנוח ושין בסמך כאשר פירשתי בספרי, ועוד שדניאל כבר מת לפי שקול הדעת, כי יצא מירושלים והוא היה יודע כל חכמה כאשר פרשתי בס' דניאל והוא היה כמו בן ט"ו שנה וגלה עם יהויקים ונשארו למלכותו ה' שנים כאשר פרשתי, ועברו שנות צדקיהו ועברו ע' שנה לבבל ומלכות כורש ודריוש וי"ב שנה לאחשורוש והנה זקן היה מאוד, אולי היה הטעם בדרש כי הסריס היה נאמן כאילו דניאל היה שהיה צדיק בדורו שלא היה כמוהו:
פסוק ו
ויצא התך וגו’ אל רחוב העיר. היא שושן או עילם:
אשר לפני שער שושן הבירה:
פסוק ז
ויגד לו וגו’ את כל אשר קרהו. שלא כרע להמן:
פרשת הכסף. פי' כמו כי לא פורש:
ביהודים. בעבור היהודים:
פסוק ח
ואת פתשגן וגו’ אשר נתן בשושן. העיר, כי כל מקום שאין שם הבירה היא שושן העיר:
פסוק ט
ויבא התך. אלו היה דניאל איך היה עומד לפני אסתר וכאלו שכח חכמתו שאין לו עצה רק הוא שליח:
פסוק י
ותאמר אסתר להתך. בצווי סתר שלא יודע הדבר:
פסוק יא
כל עבדי. הטעם אתה יודע, עבדי המלך יודעים, וידוע כי שומרי הסף לא יניחו להכנס אל המלך מי שלא יקרא, רק לא יוכלו למנוע המלכה מבא:
אחת דתו. דת אחת יש להם:
יושיט. אין לו ריע חוץ מהמגלה גם ככה שרביט, וטעמו מטעם המקום. וו והיה כפה רפה בלשון ישמעאל:
פסוק יב
ויגידו. שני סריסיה הגידו:
פסוק יג
ויאמר וגו’ אל תדמי. אל תחשבי, וזאת הדמות אל תעלה על נפשך:
בית המלך. בבית המלך:
פסוק יד
כי אם וגו’ רוח. מהצרה לגופם:
והצלה. לנפשם:
ממקום אחר. מצד אחר או מדרך אחרת, והטעם שיתכן שיבא להם ריוח ולא על ידיך, ויש אומרים כי זה רמז לשם המבורך כי קדמונינו ז"ל קראוהו מקום עולמו, ואמת כי ככה דבריהם, רק לא מצאנו זה השם במקרא, רק נקרא מעון שהוא למעלה, ואילו היה ככה מה טעם לומר אחר, ויש שאלה למה לא נכתב השם במגלה הזאת, והגאון רב סעדי' ז"ל השיב, כי המלך צוה למרדכי שיכתוב המגלה ויעתיקוה בלשון פרס בספר דברי הימים, ואלו היה כותב שם השם היו הפרסיים מחלפים אותו בשם ע"ז:
ואת ובית אביך. הטעם על עצמו ובניו שהיו בארמון המלך:
ומי יודע. שמא לא עלית למעלה הזאת להיות מלכה רק בעבור העת הזאת שתבוא ישועה לישראל על ידך:
פסוק טו
ותאמר. כאשר ראתה כי הדין עמו השיבה לו:
פסוק טז
לך כנוס. קבץ וממנו בית כנסת:
בשושן. העיר:
וצומו עלי. בעבורי:
שלשת ימים. עד היום השלישי:
לילה ויום. כדרך מערב ועד ערב תשבתו:
ונערתי. השפחות:
ובכן. ואז וכמוהו ובכן ראיתי רשעים קבורים:
וכאשר אבדתי. דרך התורה שלא אשמרנה סלה, כמו ותאבדו דרך:
אבדתי. העולם, והטעם אם אמות איני חוששת:
פסוק יז
ויעבר. עבר מרדכי אל היהודים אשר בשושן, או יש נהר בין שושן הבירה לשושן העיר:
ויעש. מרדכי שהתענו כל היהודים אשר בשושן: