אבן עזרא מהדורא תניינא על אסתר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ג
פסוק א
אחר. אחר חמש שנים:
גדל. בפתח כמו אבד ושבר בריחיה, והטעם בעושר:
וינשאהו. במעלה:
מעל כל השרים. חסר כסא כאלו כתוב וישם את כסאו מעל כסא כל השרים, וכמוהו כסאך אלהים, והנבואה עודד הנביא, כי ככה משפט המלוכה להיות כסאות לשרי המלכות:
פסוק ב
וכל עבדי. הם השופטים, צוה לו בעבורו כמו אמרי לי אחי הוא:
פסוק ג
ויאמרו וגו’ נערי המלך. לא הזקנים ומלת עובר פועל יוצא כי תעבור הגבול ששם המלך, ומלת [צ"ל וכמוהו] חוק נתן ולא יעבור אחד מהם אותו:
פסוק ד
ויהי וגו’ ויגידו להמן. הטעם הגידו כי הוא כפה רפה בלשון ישמעאל:
כי הגיד להם. זה האות שהיה בבגדי המן צורת צלמי אליל על כן לא השתחוה לו מרדכי, הנה ראינו אברהם השתחוה לבני חת, ואם ישאל שואל למה לא סר מרדכי משער המלך עד שלא יראנו המן ולא יסתכן בנפשו ובנפשות ישראל, התשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי במצות המלך עומד שם כי מעלה גדולה היתה ואם יעבר מצות המלך יהרג:
פסוק ה
וירא המן וגו’ וימלא. כפה רפה בלשון ישמעאל כאלו אמר נתמלא:
חמה. בעבור כי הכעס מחמם הגוף:
פסוק ו
ויבז בעיניו וגו’ את עם מרדכי. שהכל סמוכים אליו כי הוא הגדול שבהם בדורו:
ויבקש. המן להשמיד שם כלל לכל מיני מות:
פסוק ז
בחדש הראשון וגו’ ניסן. לשון כשדים:
פור. לשון פרס ופי' לשון גורל:
וטעם לפני המן כי מפיל הגורל היה אחד מבין בדברי הגורלות, ובדברי יחיד כי בחר להרוג את ישראל בחדש שמת בו משה רבינו ולא ידע כי באדר נולד, ואחרים אמרו בעבור חבור העליונים במזל גדי שנים עשר למזל דלי שהוא מזל ישראל, והנכון בעיני כי הגורל מהשם משפטו והאריך הזמן שיעשו ישראל תשובה, ודרך הפשט כי גורל הפיל ואין לשאול למה הפיל בחדש פלוני:
גם אדר לשון כשדים:
פסוק ח
ויאמר המן. נון ישנו נוסף כגון בשנה אפרים יקח:
עם אחד. מתבודד ואין מתערב עם אחרים:
מפזר. והוא נבזה כי איננו מחובר במקום אחד, או בעבור שהוא מפוזר יזיק למלך כי יסית העמים שישנו דת המלך כאשר הם עושים, וטעם מפורד שהוא מתפרד במאכליו ובמשקיו:
ואת דתי המלך אינם שומרים והנם חייבים מות:
ולמלך אין שוה. כי לא יתנו לו מאומה, או טעמו איננו דבר שוה להניחם:
פסוק ט
אם על המלך טוב. דברי:
לאבדם. לאבד זכרם:
ככר כסף. ידוע מהתורה כי הככר שלשת אלפים שקלים:
עשי המלאכה. מלאכת המטבע:
גנזי. אוצרות וכמוהו ובגנזי ברומים וכמו כן אחר גזי המלך והנון מובלע:
פסוק י
ויסר המלך את טבעתו. מעלה גדולה ובה יחתום הספרים:
האגגי. ממשפחת אגג:
פסוק יא
ויאמר וגו’ הכסף. שאמרת יהיה שלך, ובדרש כי הכסף הוא העץ ודרש נאה הוא, רק לא אחשורוש נביא, ואין משפט לשון הקדש לדבר בגמטריא:
פסוק יב
ויקראו. לשון יחיד הפחות לשון פחה [צ"ל הפחות ל"י פחה, והמאמר מוטעה גם בנדפס] בהא נראה לשון רבים בתיו כמו אבות והטעם בעבור היות אב לשון זכר לא חששו לשום תיו תחת מם וככה אין פחה כי אם זכר:
פסוק יג
ונשלוח. שם הפועל כמו נשאול נשאל דוד:
להשמיד. שם כלל:
להרג. שם פרט ולזכרים ולנקבות כלל:
ומלת לאבד על הבנים להכרית הזכר:
פסוק יד
פתשגן. לשון כשדים כמו נוסחא:
גלוי. הדבר ומפורסם:
עתידים. מגזרת [חסרה מלת ועתדה] בשדה לך:
פסוק טו
הרצים. לא ידענו מתי הדת נתנה בשושן, על כן לא נוכל לדעת מתי נתענה, ודרש ויעבור לא אכל מצה דברי יחיד הן, ואם אמרנו שהתענה בט"ו בניסן לא עבר על התורה כי כל ישראל חייבין לאכול מצה ומרורים ליל פסח אם הן בארץ ישראל עם הפסח. וחוצה לארץ אכילתם לזכר, ואכילת המצות ימים שבעה רשות לא חובה רק התורה אסרה החמץ והתירה המצות כדרך ששת ימים תעבוד:
והעיר שושן. ששם היהודים כאשר פירשתי:
נבוכה. בנין נפעל וכמו נבוכים הם בארץ, רק בא שורק תחת חלם כי היה ראוי להיות על משקל נבונים: