אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
נשוב למסע הראשונה.
העיר מאנצורה יושבת על שפת הנהר הפונה קדמה למצרים על דרך העיר דימיאט (אשר אצל הכפר איזיבה שלש שעות צפונית לדימיאט נופל הראש הקטון של נילוס הנקרא (שירקייה־מזרחי) בים הגדול) ומאנצורה עיר גדולה ומסחרה רב בצמר גפן היוצאים ממנה באניות ועגלות הקיטור לאלכסנדריא. יהודים בה מעט כארבעים משפחות מעט מזעיר מתושבי העיר לפנים ורובם מאזרחי מצרים ודימיאט אשר לרגלי המסחור שנתרבה פה באו לגור הנה ונתמלאו מחורבות דימיאט כי עתה בדימיאט מתי מספר. היהודים פה טובים ביתר שאת מבכל יושבי ארץ מצרים בכל עניניהם. רובם עשירים סוחרים שולחנים גומלי חסד טובי לב ומחזיקים בתורה ומצות. ועליהם אלוף לראש איש יקר ונכבד ורב חסד הן גבור ויראת ה' אוצרו כהר“ר חביב חאסון יצ”ו חכם לב וקובע עתים לתורה והגביר הנכבד טוב עין ויקר רוח סי' סעיד היימאן (ז"ל) וח“א האברך הגביר טוב לב ונדיבת רוח סי' אברהם היימאן יצ”ו והגביר היקר ירא ה' באמת כהר“ר מאיר חפץ יצ”ו וכל העדה הק' טובים ונעימים זה לזה באהבה וה' שמה. להם ביהכ“נ קטנה ושו”ב וחכם ירא ה' מחכמי ירושלם ת“ו כי המה מבקשים ומוצאים תמיד שו”ב חכם ויר"א יותר מבכל ארץ מצרים.
יום ו' אלול נסעתי משם בספינת ערביאית אל הנהר ההוא ולמחרתו באתי לעיר בית־גאמארי עיר סוחרת כמאנצורה אך קטנה ממנה ובה כעשרים בתי יהודים. ובראשם האחים הגבירים היקרים כהר“ר אברהם וכהר”ר סלימאן וואהב יצ“ו ובבית אברהם הזה בית הכנסת נאה לכל בני העיר וגם להם שו”ב מחכמי ירושלם ושם מעבר רוחב הנהר עיר זיפתא 10 רבת המסחור ובה חמשה בתי יהודים סוחרים ושולחנים.
משם הלכתי באניה על הנהר לעיר באנהיי רבת המסחור בצמר גפן בנויה על תילה לתפארת מזמן קרוב על ידי מסחרה ועגלות הקיטור העוברת שמה. בה כעשר יהודים והגביר פארחת וואהב נשיא עליהם ובביתו ביהכ“נ קטנה ושו”ב וחכם. בדרך עברינו על הנהר ראיתי הארמון הנשגב הבנוי כמו רמים על שפת הנהר צדו האחת עומדת תוך המים בנין גדול וחזק עד להפליא וסביבותיו גנות ופרדסים מכל עץ נחמד ונעים כגן ה' והרבה בתי מלאכה פאבריקען – ומבשלות צוקער ועבודה רבה וכל תענוגות בני אדם אשר יסדה ובנאה הנסיך הגדול מושל עריץ וישר מחאמאד עלי פאשא בימי מלכו וגבורתו מלך במשפט העמיד וכנן ארץ מצרים. בכל הכפרים בדרך הזה ראיתי מגדלים אפרוחים תרנגולים ויונים רבים מאד לאין חקר ע“י תחבולות אנשים המוציאים האפרוחים מהבצים בלי חימום תרנגולת חופרים גומץ באדמת עפר חול חם ומניחים שם הרבה בצים יחד בחיק האדמה לעין השמש ומכסים עליהם זבל ועפר לחממם מחום היום ואחר עשרה או ט”ו יום מסבבים על ערמת העפר ושורקים ומצפצפים כתרנגולת קא קא ככה ימים מועטים ומסירים המכסה והבצים מתבקעים מאליהם והאפרוחים ישרצו על הארץ ומגדלים אותם לאט לאט. על כן בכל ארץ מצרים תרנגולים ויונים לרוב יותר מכל הארצות ובזול אבל האפרוחים הנולדים על אופן הזה קטנים בגדלם מאלה הנולדים תחת כנפי התרנגולת וגם לא שמנים ומסורבלים בשר ואף מהם לא יצליחו לגדל זרע אחריהם 11 וגם הבצים המה פה בזול.
מבאנהיי נסעתי בעגלת הקיטור שלש שעות ולעת ערב ט"ו אלול באתי אל קיירא (קאהרא) של מצרים הנקראת מצרים החדשה.