אור ברסלב
אבן ספיר ד. מסע השנית קיץ תרכ"ד. – טאנתא.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

ד. מסע השנית קיץ תרכ"ד. – טאנתא.

ג. אמאנות. – מרמה. – מאנצורה. – בית גאמאר. – זיפתא.

(וזאת אשר ראיתי ונודעתי מנהגים וספורים בעיר טאנתא הנז' בהיותי שנית בארץ מצרים קיץ תרכ"ד קראתי מהדורא חנינא) העיר טאנתא אומרים שהיא צוען מצרים שכן תרגם יב“ע תאנים מצרים. והיא באמצע הדאלתא יושבת על נהר נילוס וסביבותיה כר נרחב מלא דשן ושמן. עתה היא עיר גדולה וסוחרת גם כל השנה לצמר גפן ובה בתי מלאכה (פאבריקען) לסוחרים רבים וגדולים גם מאיראפי. הפעם הזאת חשבתי דרכי להיות בה עת המולד זמן היריד הגדול אשר התחיל שנה זו י”ב תמוז וישבתי פה שבעה ימים כי לא יכולתי לנסוע מזה מפני רוב ההמון וגודל הדחק בעגלות הקיטור עד שגם שטר השילום (ביליעט) אין להשיג וגם אסון גדול בהעגלות וכמה אנשים נהרגים בהם בכל שנה. ביום ובלילה מלאת צאן אדם כארבה לרוב ואיש את אחיו ידחקון. בעת הזאת כל בתי העיר וכל רחובותיה מלאים אנשים ונשים אף עד שאין לעבור ברחוב רק בדוחק מאד מהלך מאה אמה (שני מאות רגל) במשך חמשה מינוטין כאשר בחנתי. לפנים לא ישבו פה יהודים בתמידות כי קדושה היא בעיני המוסלמאנים רק בעת המולד באים לרוב מכל המקומות ועתה ב“ה יושבים בה כעשרים יהודים כאזרחים ועשו להם גם ביהכ”נ ושוחט כמנהג כל הקהלות ומהם עשירים ונכבדים. מסחרם שולחנית וצורפים אבל העיר הזאת טמאת השם לא תניח מדה טובה. קסם הוא על שפתי היהודים בארץ מצרים שכל הבא בעיר התועבה הזאת בא תוך שער החמשים משערי טומאה. ואני אמרתי בהלצה אם מצרים ערות הארץ טאנתא ערות מצרים היא.

קבר נביאם הזה הוא תוך העיר ושם בנין גדול ומפואר מאד ועתה זה שבעה שנים עוד בונים ומוסיפים על הקדמוניות עד שאין כבנין הזה בכל ארץ מצרים ולה ארבעה שערים בארבעה רוחותיו. ושם עושר גדול סגולות ואוצרות מלכים מרוב הנדרים והנדבות אשר יפל ושנה שנה מכל הבא לסחור ולהתטהר בה. הסעיד אחמאד אל בידי“בי הזה חי בשנת ארבע מאות לחשבון הישמעאלים (אשר חשבונם בכמו 584 אחר חשבון הנוצרים אשר ימנו היום 1281) ככתוב על מצבת קבורתו וקדוש הוא להם מכל נביאיהם אשר היו אחרי המחוקק דתם ואותותיו ונפלאותיו בחייו ובמותו עצמו מספר. ולו היה תלמיד אחד נזיר (דארוויש) פרוש מתענוגי העולם ולא נשא אשה מימיו וגם הוא קבור אצלו ועושים לו בכל שנה חופת נשואים על קברו. שומה היא בפיהם כי החופה הזאת מרצה על עוברי עברה בזנות והוא חטא רבים ישא כי לא נשא אשה ולכן יבואו מכל הארץ להתטהר פה מעונותיהם לבא להתטמא פה. וכל איש ואשה הזוכים להתטמא עוד בחצר הכבוד הזה וסמוך לקברו הרי זה משובח. יש נשים שאינן מולידות תחת בעליהן ונודרות לבא פה עת המולד למען תנאפנה ובזכות זה יפקדו בזרע אנשים על כן כל הקדשות מכל הארץ באות הנה במועד החאג הזה. וכל אשה יודעת איש באין מכלים כי במקום הזה הותרו כל העריות. ואם עד אחר המועד לא תמצא תאותה הוא תתן נדה ואתנן למען לא תשוב ריקם לביתה ותחת כל השמים תזנינה ולא תכלמנה. תוך העיר לא תכיל אף אחד ממאה האנשים הבאים בימים האלה ושכר הבתים מהחודש הזה יקר מכל השנה ומה גם החנויות והקרונות והאצטבאות אשר במדת טפח יושכרו. ומחוץ לעיר עד שני מילים סביב יעשו אהלים וצריפים ומלונות לדירת אנשים וחנויות לסחורות ובתי קאהווא ולכל משקה יין וי”ש לרוב ובתי משחק מהוללים ומהוללות מחוללים ומחוללות וגם על האניות הקטנות ובסירות דוגה על כל אורך הנהר מלאים אדם כילק. ובאלה הימים אין חושך ואין לילה. כל הבא הנה איש או אשה ילכו להשתטח על קבר הנביא הזה ותלמידו הדארוויש וידור כמתת ידו. מובן שלא על נקלה ומיד יוכלון להכנס שמה וכמה ימים יעמוד על המשמר עד יוכל להגיע עד הקבר.

היהודים ספרו לי מופת גדול אשר שמעו שנעשה בימים האלה לאחד מוסלימאן הבא להתקדש פה. כפרי אחד ממהלך יום בא רוכב על חמורו והלך להשתטח על הקבר והניח אתונו אצל פתח השער בין ההמון והוא דחק ונכנס. אחרי התפללו יצא ולא מצא חמורו כי נגנב. חזר על הקבר והתקצף ואין עונה הלך אצל שכנו מהכפר אשר גם הוא בא בחמורו ושאל ממנו שישאילנו חמורו וילך וישוב לביתו ויקח עמו חמורו אחר ויחזור אליו מכירו עשה עמו החסד ונתן לו חמורו ללכת ולבוא. הוא יצא מן העיר לא הרחיק ללכת ונפשו עגמה ויגעה ירד מהחמור לנוח כחום היום ויקשור רסן החמור ברגלו ושכב והוא נרדם ויעף הגנב בא וחתך הרסן מרגלי האיש וילך לו. אחרי הקיצו ראה כי גם החמור השאול נגנב תלש בשערו ויחרד חרדה וילך הלוך ובכה על הקבר בקצף ונאצות וידבר קשות אל הנביא השוכב פה זה שמונה מאות ואחד ושמונים שנה ויגד לו כי אם לא ימצא חמוריו לא יבוא עוד אליו ויזהיר גם כל יודעיו למנוע רגלם ממקום הזה. עודינו מתמרמר ומדבר על לבו נתנמנם מעט אך עיניו נסגרו ולבו ער והנה איש מראה לנגדו עטוף לבן וקוצותיו תלתלים על כתפו ומראהו נורא וקדוש ויאמר לו מה לך פה כי תעתיר דבריך. איך לא אתקצף ואקלל וכה וכה קרה לי בעבור כי באתי לשם ולכבוד… “אמור סאמכני יא סידי”! סלח לי אדוני אמר לו האיש הנורא "סאמאכני יא סידי! אל תדאג לך לרחוב הנוצרים ושם מבוי מימין ובשמאלו החצר פלוני תכניס תוך החצר פלוני ותדפוק על דלת פתח בית פלוני בקרן הימנית ותקרא בשם האשה פלונית ותאמר לה בשליחות בעלה זה שמו… שתתן לך החמור שהביא אמש וגם החמור אשר הביא היום ואמור לה אלה ואלה הסימנים שהגיד לה בעלה והיא תתן לך מיד שני החמורים ואף מתנה (באקשיש) לא תבקש ממך. והאיש הזקן נעלם ממנו והוא הקיץ וישא את רגליו אל הרחוב והמקום ההוא ועשה ככל אשר צוה עליו הנביא ולקח שני החמורים וילך שש ושמח וחזר אל הקבר ונדר נדרים לבא עוד בכל שנה ולהרבות כבודו בכל אשר תשיג ידו. המופת הגדול הזה עשה לו כנפים ומלא את העיר מפה אל פה.

ידעתי אלופי ומיודעי כי המשכילים שבכם לא תאמינו אף תמלאו שחוק פיכם גם אני לא אבטיח לכם ולא אשבע אם אמת נכון הדבר אך כזאת שמעתי גם מפי היהודים אשר גם הם אך שמעו מהמוסלימאנים הנשבעים בד' ובנביאם ובסייעיד אחמאד אל בידיבי אכן לשקר שבעו? לא אלאה אתכם עוד בהגדות וספורים אותות ומופתים עוד רבות וגדולות מאלה כי מי בכם יאזין ויאמין. ואולם למען תדעו ממרחק שמץ דבר מאמונתם וכח דמיונם החזק אציגה נא בזה עוד מעשה קטנה ויפה אשר שמעתי. אחרי שבעה ימים לשבתי פה דחקתי בעגלת הקטור בעמל רב והלכתי לסאמאנות ומשם באתי בספינה קטנה ללכת בית גאמאר. הספינה היתה מלאה גברים נשים וטף מחוזרי החאג בשמחה ושירים. וישבתי בירכתי הספינה אצל רב החובל כי ראיתיו איש מבין ונשתעה על אודות הנביא הזה ומעשיו והוא מפליא להשתעות הרב חשק והתלהבות. אמרתי ומדוע יטמאו מקום הקדוש הזה בכל התועבות והטומאות אשר גם לכם לעון פלילי ולחטאת גדולה יחשב ואנחנו ידענו כי כל עץ תוציא פרי למינהו וכל ענף תוציא יבול משרשה איה קדושתו ואיפה טהרתו? “אף הוא השיב אמריו” אספר לך את אשר קרה כבר לפנים. הפעם בא איש ישר מרחק מהלך שלשים יום לשם הנביא הזה דחק ונכנס להתפלל על קברו ובהכנסו ראה נואף ומנאפת חבוקים ויחר לו מאד והתקצף ויאמר אין זה מקום קדוש כי אם בית זונות ומערת פריצים ויפן וילך לו אל ארצו. בצאתו את העיר והוא רוכב על פרדתו על שפת היאור ועמדה הפרדה והטילה מי רגלה וירד אל מימי היאור. והנה איש גבור חיל יוצא מהיאור וחרבו שלופה בידו ויאמר לו מה עשית כי טמאת את היאור במי רגלי פרדתך? ועתה או תאסוף מי הרגלים מן היאור או תתן ראשך תחת חרבי החדה ומורטה למענך והאיש בכה והתחנן לו האוכל להסיר מי הרגלים מן מי היאור הגדול אשר כבר נתערב ונתמלח? אמר לו הגבור אחת דברתי אם אינך מסיר הטומאה מהיאור אסיר את ראשך מעליך היום. האיש כי ראה כי כלתה אליו הרעה אמר לו הלא תגיד לי אדוני הגבור היוכלו מי רגלים המועטים לטמא את מימי היאור הגדול הזה השוטפים בכח חלפו ויעבורו הלא כאין הוא הטפה בתוך הים? אמר לו הגבור ומה תוכל טומאת הטמאים המועטים לטמא קדושת הים הגדול של איש קדוש ונורא? אז הבין האיש האורח כי שגה וטעה בדמיונו על משפטו ובקש סליחתו וחזר להתפלל על הקבר הזה וידור נדר לבא עוד בכל שנה ושנה. ידעתי מליצי רעי! כי גם בזה לא תאמינו ולכם המשפט אך אל תשיתו עלי עון כי הבאתי לפניכם ספורים כאלה כי אולי ימצאו איש או זמן אשר יצטרך גם לזה ואין לכם בזה דבר לבטלה.

ביום השמיני כשנפטרין הוא חג גדול ביום הזה ירכיבו את הנשיא (השיך) המושל על הבית הזה והוא ממשפחת הנביא הזה ובידו כל טוב המקום וגם הוא קדוש להם וכבוד גדול יעשו לו. הוא יושב על סוס דוהר הדור ומקושט להפלא מעוטף ירוק (גרון) בלבושי יקר הוד וגדולה רחבים וארוכים ואחריו רבים גדולים ונכבדים ולפניו בכלי שיר וזמרה ויפנו דרך לפניו בקול שמחה ויסבב כן בכל חוצות ורחובות העיר. ביום הזה שכר הסוס והחמור רבה מאד אין כסף נחשב וילבשו הגברים שמלות נשים ונשים שמלות אנשים גם הטף ילבשום בגדי כבוד ויסבבו בעיר רוכבים רבים בכל מיני צחוק. יצביעו פניהם וכל גופם ויתחפשו כחיות ובהמות להרבות השחוק. אין קץ לכל השמחה וההוללות אשר יעשה ביום הזה והאורחות היוצאות והבאות ילכו על הגמלים והסוסים והחמורים כולם בתופים ומחולות ומצלתים כי יבואו הם ונשיהם וטפם ואהליהם וכל כלי ביתם. הערים והכפרים אשר במהלך שנים שלשה ימים סביב לעיר הקדשה הזאת ישארו ריקם מיושביהם כל הדלתות בשוק יסגרו דממה שוקטת בכל רחובות ואך הדרכים מלאות אדם כילק בקול המון שירי זמרה והגמל ההולך ראשונה עם כבודת הבית מקושט ומזויין בכל מיני צבעונים ותכשיטי כסף ואדרת שער איש כפי אשר תשיג ידו. אחר שלשה חדשים יש עוד חג בעיר הזאת לנביא הזה והוא נקרא מולאד קטן וכן בכל ערי מצרים מקום שם קבר מי מנביאיהם יקדשו המקום לבא יום אחד בשנה לשמחה והוללות ושוק גדול לסוחרים במקומות ובימים ההם וראיתי מהם גם במצרים העליונה אשר שם לרוב.

אז זכרתי ימים מקדם בהיות ישראל ויהודה יושבים לבטח על אדמתם ומקדש הקודש בנוי לתלפיות בתוככי ירושלם עיר הקודש באמת ומזבח ה' על מכון מקדשו מה גדלה אז ורבתה ההוד והכבוד הצבי והתפארת החן וההדר הששון והגיל בעלותם ליראות את פני האדון ה' צבאות שלש פעמים בשנה ונותן התורה ית“ש מבטיח לעולי פעמי רגל ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך ליראות את פני ה' אלהיך. ומה נהדר היה אז עיר קדשנו ותפארתינו בהקהל אליה רבבות אלפי ישראל בעוז הוד הדרת קדש בהתלהבות שלהבת יה קדושה וטהרה ורוח הקודש אשר שאבו כל איש ישראל ממעיני מי הקדש היוצאים ממעין בית ה' אלקינו. הכהנים והלוים משרתי אלהינו בעמדם לשרת בקדש הנביאים והחוזים מטיפים חזיונות ומראות אלהים קדוש ללמד להבאים בחצרות בית ה' מוסר השכל תורה ומצות ומנעימים שירות והללויה במליצה נעימה ורגשת קדש. לזכר זאת ידעתי להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור. יה”ר שיבנה בית קדשנו ותפארתינו ותחזינה עינינו בשוב שכינתו לציון כימי עולם וכשנים קדמוניות בב"א.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה