אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
ג. אמאנות. – מרמה. – מאנצורה. – בית גאמאר. – זיפתא.
יום כ“ה אב בבוקר השכם עזבתי אליכסנדריאה ונסעתי בעגלת הקיטור על מסלת הברזל. עברנו גם גשר ברזל המתנשא על הנהר נילוס. גם מעברות דוגה בכפר זאיאת [ועתה גם ברוחב הנהר הזה נעשה גשר גדול רחב ידים] ובאנו בשעה התשיעית (או שלישית) אחר הצהרים לעיר סאמאנות העומדת על שפת הנהר מערבה למצרים ולנסיעתי לעיר מאנצורה צריכים לעבור עוד מפה בספינה ערביאית רוחב הנהר ולארכה ונסב הגבול כמהלך ארבע שעות מזרחה. בימים האלה חג גדול למצרים בעיר תאנתא (תראנה עוד הלאה) מקום שם קבר סייעוד אחמאיד אל בידיב”י מקדמוני קדשיהם. וביום י"ב לחדש… הוא יום הולדת שלו. ועל קברו בית תפלה רחבת ידים ושם ינהרו ויתאספו גם ממרחק המון אדם רב אלפי רבבות אנשים נשים וטף רגלים רוכבי גמלים סוסים וחמורים. ועגלות הקיטור ואוהלים רבים לא יספר. נוסעים ושבים ששים ושמחים בתופים ובמצלתים שירים ומחולות ושוק גדול שמה בעת הזאת שמונת ימים ועוד שמונה ימים להמפגרים לבא ומאחרים לצאת כל סוחרי ארץ מצרים ומשארי ארצות יתאספו שמה. מוכרים וקונים כל איש מצוק ורע לב וקשה יום יבא טאנטאה. פה כל גנב כל עושי רמיה כל עושי עול כל תועבה וכל טמא לנפש פה טאנטא ימצא חית ידו ישיג תועבתו ישביע תאותו ומאומה מאיש לכל חפצו פה לא יבצר. עם המון נוסעים מאלה המתקדשים ליום הכסא (מולד) ארחתי בנסיעה הזאת אשר העגלות היו מלאים מהם ועל הגגות עומדים צפופים וקול המולה מצלצל אזנים כי לא סדרים בנסיעה הזאת. ומי יעצור ברוח האמונה החזקה בסער נורא? ובירידתי פה סאמאנות על דרך טאנתא וכל כלי בשני ארגזים היו בעגלות נושאות המשאות והסחורות. ובטרם פתחתי עיני לראות אנה אני בא והעגלות הפכו פניהם עם כל הכבודה על המסילה הפונה טאנתאה. כי אץ לו הדרך מפני העגלות הבאות מנגד ובלבול ההמון הרב וכי אך זה מקרוב כלתה מלאכת הדרך הזה ועוד לא סדרים להנה וגם כלי בארגזי חלפו עמהם. בין כה וכה ויהי ערב נשארתי ללין פה. העיר סאמאנות צרה להכניס בקרבה כל המון הנוסעים אלה ההולכים וחוזרים דרך עליה. על כן המה שטוחים על פני כל הארץ חוץ לעיר בטח. אלה באוהלים ואלה תחת מתוח אהל הרקיע באין פחד משודדי לילה ואורבי יום. כי חתת הממשלה ומשפטיה הטובים והחרוצים תעצור בעד כל עמל ביתר שאת גם מארצות אייראפי. שם שכנתי גם אני בטח בדד יעקב בלי חברת יהודי ואין מכלים דבר.
אלמדה נוסעים דרכי מרמה של המצריים (ציגיינר) הנודעים לשם עולם. ואת הידיעה הגדולה אשר קניתיה בכסף מלא ומגינת לב אתנה לפניכם מתנת חנם בעין יפה עמדו ושמעו! החושך כסה ארץ. רקיע השמים ממעל לראשי זכים טהורים. אך הכוכבים כבדולח נוצצים ועפים במסילותם. ולהבות אש בינות המשפחות הנספחות לאגודות כה וכה המבערות עצים וקוצים כסוחים לבשל ולאפות מן הבא בידם האירו פני החלקה הטובה. קול המולה תוהם בין המחנה הכבודה. אלה מפה מפזזים ומכרכרים לקול תופים ומצילתים שרים ושרות. אלה יחוגו וינועו בלהבת אש אמונתם בתפלתיהם. ושם סעיד אל בידיב“י אל בידיב”י 7 לא ימוש מפיהם. ואלה מפה מריבות ומצות חרפות ונאצות. קול ענות אנכי שומע. ערכתי משכבי גם אני בין ההמון כי צרור כספי היה בחיקי ושמתי כרי וכסתי תחתי וסביבותי ואשב מסב להתבונן על המראה הגדול הזה ומקטרתי בידי להעלות עשן הטאבאק ולבי מתמרמר על ארגזי לא אדע אנה הלכו. והנה איש מצרי קרב אלי עטוף בטליתו וישב לרגלי בענוה. ברכני סלאם עלייכום יא סידי! (שלום עליכם הא אדוני)! עלייכום סאלאם מיסיכום אל כיר ערבך טבא 8 (מאת ערבך טבא גר אדוני בארץ! מאיזה עם ומדינה? עברי אנכי פראנגי (איש איראפי) עבדך אנכי עבד אלקים מה נפשך לקנות להשיב נפשך הלילה ואביא לפניך מהשוק. אין מחסור דבר אם אבטיח קרוב לנו פה הא לך קשיטה ולך הביא ונאכל. יהי לך הקשיטה הנה מוכן אתי. אין חנפים וערומים כמצרים 9 מיהר והביא אבטיח אדום כדם וישסעהו. אכלנו בין שנינו ונתתי לו הקשיטה (פייאסטער). ערבה לי חברתו בספורים והגדות מעשי ניסים מהקדוש סעיד אל בידיבי ודת הימים והשוק והמסחר הגדול. הקולות חדלו ההמון דממו ונרדמו. גם הוא הולך ושב ויאמר לי דבר סתר לי אליך אדוני אך לך אגלה. “דבר”. הנה בכפר סמוך לפה אשה אלמנה שכנתי אשר מצאה אוצר בבטן האדמה מטבעות כסף טהור עתיקות מאד מלא פך ומיראתה לגלותם מפני הממשלה הנם טמונים תוך אהלה ואיש לא ידעם בלעדי. ואדוני כי פראנגי אתה מוסר הממשלה לא יגע עדך הלא תקנם במחיר מועט ולך יהי' למנה. טוב תדבר אבל כסף אין עמדי (כי יראתי להגיד שיש בחיקי מעות) זאת לא תהיה לשטן אני אעבור עמך למאנצורה ושם תתן לי אך איש אל ידע. מחר יהיה הדבר הזה. והוא הולך ובא ומגבב דברים ומורה אל המטרה לתפוש לבי אל המציאה הגדולה הזאת. בבוקר השכם עודני מתפלל והתפילין בראשי ובזרועי והוא ערב לבו ונגש אלי לאמר לי לבא עמו אל הכפר הקרוב אך שני מילים. לא אוכל אמרתי בתקותי על העגלה לבא עמה טאנתאה לחקור על הארגזים כי אינם ואולי עוד יבאו. עוד היום גדול בא נא עמי אל תרחק ללכת ובטרם יבאו העגלות ואדוני פה. לא אוכל ללכת עמך אם אתה תבא אלי הנה ואראה מה. אביא לך ארבעה וחמשה מהם למראה ואתה תשפוט. מהר ולך ןאל תעצרני. הלך עד בוש שעה אחת והביא לי חמשה בהחבא. הוליכני אל תחת אילן מוצל והראני מטבעות כסף עתיקות מאד חלודות בחיק האדמה ואבינה בהם היטב – ידעתי מה המה. נקיתים וטיהרתים בסלע ובעור ואחד רקעתי עד אשר דק והנהו כסף מזוקק כן האחרים. עוד לא האמנתי להשען על תבונתי ולקחתי אחד ובאתי העירה אל הצורף וגם הוא נסה בהולם פעם על המקבת ואמר כסף טהור ואם רצוני יתן לי מחירו… חזרתי אליו תחת האילן וקניתי ממנו באמרי פי במחיר רבע מערך שויו להתיכם באש והוא מיהר ללכת להביא כל הנמצא. הוא רץ והעגלות באו. פעם ראשונה לא פניתי עוד ללכת אתם. עתה אעשר פעם אחת כי גם מטבעות עתיקות כאלה כפלי כפלים במחירם. אני יושב תחת העץ בעינים כלות על המלאך (המצרי) המצליח דרכי. לא אחר משעה והוא בא עיף ויגע עטוף באדרתו אך נשמתו בו ומתחת למדיו שק עם ארבע מאות ועשרה מטבעות מאלה אשר עוד מהם בידי למשמרת. כולם מעשי ידי אומן אחד. גם עוד הרבה מאלה אשר הביא בחנתי על האבנים ושחקתי על העצים ובעפר וכולם שוים לטובה. נתתי לו מחירם מטבעות זהב עובר לסוחר. לא בקשתיו עוד ללכת עמדי מאנצוראה גם (באקשיש) מתנה לטרחתו. הוא נס וימלט ולבי שמח בכל עמלי. כל עכבה לטובה חשבתי בלבי לו לא התמהמהתי כי עתה לא באתי לכל העושר להשתכר על אחת שבע. לטובתי נתחלפו העגלות ולא מצאתי ארגזי. יום הששי עש“ק היה לא הוחלתי עוד ללכת טאנתאה עם העגלות השניות לעת ערב ונכנסתי לשבות בעיר הזאת האחת בתי אורחים והודעתי ע”י הטעלאגראף לאליכסנדריא על דבר הארגזים כי אינם. פה בחדרי לבד פתחתי אוצרי הטוב להתבונן עליהם ולשמוח בחלקי ואת הכסף המתוכן על שלימות המנין והנם חסרים מהמסחר שנים ועשרים ובמנותי אותם פעמים ושלש ושוחקם יתר נראו לעיני על אחדים מהם מראה ירקרקות (געלבליך) ועוד אחרים ואשוב אבינה ואתפלא בהם עד כי לבי מלא ספק אם הם כסף ואקחם אלה עם החמשה הראשונים אשר בחנתים היטיב הדק והלכתי אל הצורפים בשוק ואשאלם אחת אחת צרפו ובחנו באש והנה גם אלה גם הראשונים נחושת סיגים אשר לא יצלחו לכל. משוש לבי נהפך לתוגה ושמחתי לדאגה. ברכתי דיין האמת בלב תמים. לא התענגתי עוד בשבת הזה מברכים ר"ח אלול. ריקם נשארתי מחפצי וכספי קויתי לאור בוקר יום ראשון ונסעתי לטאנתא ומצאתי כל כלי אין מחסור בם וחזרתי לסאמאנוד עם העגלה ועברתי בנהר נילוס בספינה ולמחרתו באתי לשלום לעיר מאנצורא. היהודים פה נחמוני כי לא ראשון אנכי להתנזק בדבר זה. שולחנים מבינים וסוחרים יודעים נפלו פעמים רבות במצודת רמייתם זאת כי יודעים הם באחיזת עינים או במלאכת הכימייאה עד שאין להבחין מראשית ואצלם כבר נודע תרמיתם ולא יקחו מהם כסף עד ישליכום באש הוא מצרף לכל. ואשר יבואו אחרי גם עליהם יעבור כוס התרמית ולא אהיה אחרון.
והנה סוף מעשה אלהים חשבה לטובה ומאתו ית"ש לא תצא הרעות. האדם אך תמס יהלוך נפל אשת לא ידע מה שלפניו ואשר יהיה אחריו מי יגיד לו? ומה יתאונן אדם על הרע בעיניו אם אבן למוסדות טובתו ירה המגיד מראשית אחרית ובנה עליה אושרו טובו והצלחתו ומברכים על הרעה מעין הטובה. אין חכם כבעל הנסיון (כאשר תראו עוד ממני רב מזה) כן המחסור הזה הביאני להתנודד בארץ התימן אחרי לא היו לי די הוצאות הדרך במישור להודו מטרת נסיעתי מראש אשר משם שאבתי ידיעות רבת החמודות והשגתי הסגולות תקות נפשי גם שכר טוב בעמלי ראיתי ומה לי עוד כאשר תראו עוד הלאה.