אור ברסלב
אבן ספיר מכ: מחזה ליל ת"ב ויומו. – תענית צבור ותפלת הגשם.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

מכ: מחזה ליל ת"ב ויומו. – תענית צבור ותפלת הגשם.

מו: פעם שני בצנעא. – קרוא עצרה. – סאוואן. – תינעם. – הר השקדים

מכ140: מחזה ליל ת"ב ויומו. – תענית צבור ותפלת הגשם.

אכלתי סעודה המפסקת עדשים ובצים. לא הצרכתי לחקור על מנהג אכילת בשר בין המצרים אם גם לחם לשובע אָין וגם בשבת אין בשר ויין. מחזה ליל תשעה באב נורא מראיה ואיום. אחר דממת תפלת ערבית כבו כל הנרות (בבית הכנסת בית מארי יחיא הלוי אל שיך) החושך כסה פני כולנו יאנקו דום. ראש הכנסת מארי יחיא אל מאנצורי איש זקן שקנה חכמה עמד וצוח בבכיה “אחינו! הלילה הזה שני אלפים ושני מאות ושמונים לחרבן בית המקדש ראשון ואלף שבעה מאות ותשעים לחרבן הבית השני ועוד לא נושענו. כל מי שלא נבנה ביהמ”ק בימיו כאלו נחרב בימיו“. ועוד דברי כבושין וגעו כל העם בבכיה עצומה ונוראה. והתחילו איכה וקנות כמנהגם. קול בכי ונהי מרירות ואנחות באין פוגות. זכרתי ת”ב אשתקד בהיותי באליכסנדרי' של מצרים ולא ראיתי קינות ואבלת מקוננת כאלה אך פה החרבן תחדש אבלותה בכל שנה. אחרי גמרו מהם הלכו לבתיהם ומהם נשארו עוד כל הלילה בביהכ“נ לעשות תיקון חצות ושלש משמרות. בבוקר לבשו הס”ת שחורים והניחו אפר מקלה עליה. בהוצאות ס“ת מההיכל אל הבימה הולך החזן לפניה ואומר הקינה “ספדי תורה כי חוללה תפארתך” כו' והקהל אחריו מתרגמים הקריאה וההפטרה כמנהגם וגם בערבי בניגון עצב. אח”כ קראו קנות מלוקטות והאריכו עד הצהרים. ורובם נשארו עוד בביהכ"נ עם הקטנים וקראו באיוב שהקטנים קראו פסוקי פסוקי עם התפסיר ערבי.

גם בשבת חזון קראו עצרה בארבעה בתי כנסיות הגדולות כמשפט שבת הראשון וגשם אין בארץ הרעב תחזק מיום ליום. ותחת אשר בשנים הטובות היה בעת הזאת שמנה מדות חטים בשקל והיום אף חצי מדה אין להשיג רק שעורים ופולין. וגזרות ומסים מתחדשים בכל יום מהמלך החדש החסיד? כי גם לו יחסר לחמו ומאין יחמוס אם לא מהיהודים האומללים. גם נגף (הכאליריה) החולי־רע רח“ל החל בקצף גדול בעיר הגוים כמאתים מתים בכל יום עד שהמלך בכבודו יצא בלבוש שק אחר מטת אחד מבני ביתו כי נגע עד לבו. והוכיח בשבט פיו להישמעאלים שישובו אל ה' בכל לבבם. כי אין גשם והולכים למות וגזר צום ועצרה שלשה ימים. ולא נתן אל לבו לשוב מן החמס אשר בכפו וגזלת היהודים בידו. אבל גם בין היהודים אשר עד כה לא נגע הנגע והתקנאו בהם הגוים עתה נדבקה מעט בקצה עיר התחתונה וגזרו צום ותרועה קראו עצרה על יום שני ט”ו באב. סוגרו כל הבתי כנסיות ונאספו באלה הארבעה הגדולות (ראה למעלה) מלאות צאן חדש. אחר התפלה והתחנונים והלמוד קמו כולם ונאספו יחד והוציאו ס“ת מבית הכנסת בית אל שיך הנז' אל הרחוב הסמוך להביהכנ”ס ושם גן גדול רחב ידים ונאספו מכל הבתי כנסיות להגן הזה אשר ירק דשא הלבינו ועשב השדה יבשו עלי האלנות נחורו ויבולו. בתחלה עשו התרת כשפים (כאשר ספרתי לכם למעלה שגם בהעצר השמים ולא יהיה מטר יאמרו שלפעמים הוא מעשי כשפים ויש להם על זה נוסח השבעה והתרת כשפים) וישבו על הארץ וקראו תהלים תחנות ובקשות ומזקני העדה וחכמיה קמו ודרשו דברי מוסר ודברי כבושין. ואחריהם המלמדים והתלמידים היושבים בעגולה באמצע קראו בקול גדול פעמים רבות “יאַראבנא אירחאמנא” כנז' וכל המקהלה אחריהם. כמה מהזקנים אמרו תוכחת מוסר אשר המסו גם לב האבן. ככה שינו ושלשו והנערים אחריהם כאמור. אחד מהזקנים עמד ואמר “אחינו! השכחתם את חצי הרעב אשר נחתו בנו לפני שלש עשרה שנה כי נשארנו מעט מהרבה. בואו ונכינה קברינו אצל קבריהם מי יודע ישוב ונחם ולא נאבד אנו נשינו וטפינו. המעט ממנו הרעב והדבר כי גם קם עלינו אדם… לכלותינו להפשיט עורינו ולגרם עצמותינו היבשות עננו אבינו עננו! קדש את שמך בעולמך וידעו כי יש אלהים בישראל”. לקול הקורא הזה רחפו כל עצמותינו וסמרו שערות ראשינו. מזרמי מי דמעה רוטבו עצי הגן ומדמי לבבות השקו כל צמח וכל עשב. גם הנשים העומדות סביב בחלונות ועל הגגות שפכו דמעותיהן מים מפכות על הקירות סביב. דלף מי בת עין טורד באין פוגות. ותעל שועתם אל האלהים. לקול שאונם נאספו גם גוים רבים ועמדו מרעיד משתומם עד קרוב לצהרים אשר הקדיח עליו השמש בחומו החזירו הס"ת לבית הכנסת והלכו לדרכם בשקם ותעניתם.

דמעת העשוקים והנאנקים לא נפלו ארצה אבל נאספו נצבו קמו כמו נד לפני אבינו הרחמן ית“ש. והשמים התקדרו בעבים ומטר נתך ארצה ותהי גשם שוטף עד לא יכולנו לצאת מביהכ”נ אחר תפלת ערבית וכל הלילה ההוא. אז נתקדש שמו הגדול ית“ש והרבה מהגוים האמינו שהיהודים הורידו המטר בזעקם לה' ובאו לברך אותם. אחרי זאת ירד כמעט שער התבואות עד החצי שבעלי האוצרות הוציאו ממחבואותיהם. אבל מחלת הכאליריע כבדה מאד בין הגוים היתה לתבערת אש להבה וגם בפנת עיר היהודים נגעה ויום אחד מתו כט”ו נפש. וזאת המחלה הפעם ראשונה באה במדינה ולא ידעו במה להזהר (ואם ד' לא ישמור אך שוא השמירה בזה) ואנכי אשר כבר ידעתיה אחת ושתים רח“ל הורתי להם הזהירות והחימום והחכוך ביין שרף חזק עם חרדל ועשב הפולין הנמצאו פה והועיל ב”ה לאיזה אנשים.

יראתי להתמהמה עוד פה גם כי קרבו ימי החורף ויעבור עת האניות ושמתי פני ללכת עדאנה לדרום צנעא. עד עדאן מהלך ט“ו יום ובכל הדרך ערי יהודים על פני כל המדינה לאלפים יוסיף ה' עליהם (שני ימים מפה נגבה עיר גדולה דמאר (הדורם). בה כשלש מאות בתי אבות ושתי בתי כנסיות גדולות. ראשי הק”ק מארי אברהם אל קאפי נ“י ומארי אברהם אל נאדאף נ”י עוד שני ימים משם עיר דמאת כמאה בתי אבות ביהכ“נ אחת גדולה ומארי סאלם אל חאראזי לראש. ק”ק “פי ראצה” (Fi Rada) כשלש מאות בתי אבות וארבע בתי כנסיות ועליהם אלופים לראש הרב מארי סאלם מענא ני' ומארי עווץ סלימאן ני‘. שני ימים למעלה מזו ק“ק שארעב (Schareb) העיר הזאת מלאה חכמים וסופרים יותר מכל ארץ התימן ואנשיה חריפים וזכי השכל וידם בכל. היא עיר מולדת הרב החסיד המקובל האלקי רבי שלום שארעבי זצ”ל שהיה רב החסידים בק“ק בית אל בעה”ק ירושלם תובב“א בזמן הגאון חי”דא זצ“ל כאשר יספר בשה”ג. ובק“ק צנעא הכרתי ממשפחתו אנשים חכמים וישרים וספרו לי סבת הליכתו לעה”ק. הוא היה נער יפה תואר וירא ה’ באמת ופרנסתו היה רוכל בעיר ובכפרים בבשמים ודברים קטנים ככל נערי היהודים במדינה הזאת הפעם עבר פה צנעא בעיר הגוים עם מלתחת רכולתו על כתפו וראתהו ישמעאלית עשירה מאילי העיר מבין האשנב ותקרא אותו לעלות אליה לקנות דבר מה. ופתחה לו הדלת והעלתהו לעליתה והדלת סגרה אחריהם ותבעתהו לעבירה ואם אין תכהו נפש. וכראותו כי אין מפלט לו אמר שצריך להסיך רגליו. ותראהו חדר בית הכסא והמתינה לו בחצר. מחדר הזה היה חלון קטון פתוח לחוץ וידחוק עצמו מהחלון ונפל לארץ גבוה שלשה בתים ולא התנזק וקם וברח. היא המתינה לו עד בוש ותרא כי אין איש זרקה מלתחתו החוצה. והוא נמלט משם וילך מעיר לעיר עד בואו לעדן ומשם נסע לבצרה ובבל ומשם לירושלם עה“ק ת”ו. ושם נפתחו לו שערי חכמת הקבלה ביפעת טהרתו וקדושתו כנודע מפרשת גדולתו וקדושתו וחסידותו ואשר הופיע אור יקר בחבוריו על הזוהר וכתבי האר“י ז”ל וכונת התפלות אשר עד היום בק"ק בית אל ומנוחתו כבוד בירושלם.

ואחרי דרשתי וחקרתי על דרך היבשה לעדאן ידעתי כי רבו השוללים והשודדים גם רוצחי נפש בדרך הזה עד בלתי אפשר לצאת לשלום מדרך הזאת. ועל כן יעצתי לשוב בדרך אשר באתי בה לחודידה ומשם דרך ים לעדאן.

בשבת ק' מברכים ר“ח אלול המנהג פה צנעא אשר הרב וב”ד מסבבים על כל הבתי כנסיות בבוקר עת התפלה ובידם אגרת תוכחת מוסר ואזהרות והתעוררות לימים הנוראים האלה וקוראים בו בכל הבתי כנסת לעורר העם לתשובה (וכן בשבת הגדול להורותם ולהזהירם על דיני חמץ ומצה) גם אני סבבתי עמהם (כי יקר בעיני המנהג היקר הזה) ולא יכולנו בבוקר לסבב על כל העשרים בתי כנסיות גם כי יאריכו בתפלת השבת מאז טרם עלות השחר עד שליש היום וגמרנו במנחה. לעת תפלת מוסף הגענו לביהכ“נ של הרב המקובל מארי יחיא כהן ני'. שם בקשוני להתפלל להם מוסף כי הייתי נכון לנסוע מזה אחר השבת. גם אני בשברון לבי כי הגעתי בחזרת הש”ץ להבקשה: “יהי רצון שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולינו” נפתחו קירות לבבי ולא יכולתי להתאפק מבכי ואקרא בכל כחי עד נסתם מוצא שפתי. וכל העדה הק' בהמית ענות רוחם ושברון לבם הורידו כנחל דמעה והיה לנו השבת ליום הכפורים.

יום ה' ב' אלול כשלש שעות אחרי הברכה ולוית חן מהב“ד ומיודעי ובראשם זה ידיד נפשי ולבבי הרב הגדול חסיד ועניו מארי יחיא אל קארה ני' ובניו היקרים ואיש החסד בעה”ב מארי אברהם צאליח ני' עד מחוץ לעיר ועבור קברות היהודים בקעה מלאה אבנים למצבות ואין עליהם ציונים ואותיות מפותחות. נפרדתי מהם מתוך דברי תורה ונשיקות אהבה ודמעות רחמים. על כן קראתי למקום ההוא “נחל דמעה” כי שם הוספנו לבכות. עזבתי עיר האבלה והשוממה אוזל בחברת איש מורה דרך ללכת ברגלי לאטי וספרי וחפצי וכל חשקי אשר אספתי פה בדמי נפשי שלחתי לפני עם האורחה ההולכת במישור לחאראז. ואנכי לא יכולתי להחזיק בדרך והעבירני מורה דרכי על דרך מושב יהודים למען אוכל להנפש בצהרים ולנוח בלילה בערי ישראל.

עש“ק לעת ערב באתי עיר יאפיד בהרי חימא עיר מגורי שלשים יום אחרי נגזלתי. ובישרוני כי אחרי הלכתי למוצא המים לא נשברו עוד כדיהם (ראו למעלה מעשה שהיה) האמנם אמרתי כי היה גשם ונפתחו המעינות. והבטיחוני עוד שהגזלן בעל המלון איננו במלונו (מלון שודדים) כי נגף הוא ואשתו ובנו והחפצים הנגזלו נמכרו בשוקים ומעט מהם קנו יהודים למעני בערי חאראז וביחוד התפלין הטובים ואיזה ספרים וחותמי וישיבו לי. שמחתי עמהם בש”ק עד יום ד'. בבוקר השכם ירדתי עמהם לשוק הרביעי. משם שכרו לי חמור לרכוב בארץ המישור ובמקום שאין אנשים כי זכרתי וידעתי את התלאה אשר מצאתני בדרך הזה בבואי ואין יהודים באמצע הדרך הזה לנוח שם עד עיר מאנאכה. הדרך הזה כבר תארתיה וצירתיה לפניך אחי אשר לבך כלב הארי בכניסתי לארץ הזאת אשר באתי אליה אחרי חרדת פחדים כשלש שעות בלילה אשר מצאתי כולם ישנים בבתיהם תוך כיסהם ודפקנו על פתח בית איש ישר אשר הכירני מאז והביאנו קורות ביתו. יהי מכירי ברוך.

עתה דמיתי שיצאתי מאפלה לאורה. פה תמשול ממלכת אל מוקרימי אשר למלך חסיד יחשב להם ומעמיד במשפט ארצו. כן עוד פה מעט פרנסה להיהודים והרעב לא הכביד אכפו כבארץ העליונה גם נגף החלי רע רח"ל לא באה בגבולם (כה לחי) והמון עניים מצנעא ינהרו הנה על פת לחם. למחרת הלכתי לעיר האגארה הקרובה כשלש שעות וישבתי פה עד יום א' והוחלתי מחץ לעיר על אם הדרך אשר יעביר שם האיש החסיד והקצין ר' יחיא אל עומיסי אשר הכירני בתחלה בעברו אל שוק מאנאכה כדרכו. לא הכירני עוד כי חשך משחור תארי ונהפכתי לאיש ימיני כמוהם. בכה עמי ונחמני בדברים ערבים וצוני לשבת פה עד מחר כי ישוב מהשוק ויוליכני עמו לעירו ולביתו.

יום ב' י“ג אלול בצהרים באתי עמו לביתו בעיר גירואח בהר צאפאן מקצה שמנה חדשים אשר עזבתיה. פה מצאתי מעט החפצים אשר השארתי לפליטה עם אשר קנו מהשוק מגזילתי. פה ידעתי כי עודני חי. נחתי ונפשתי עד יום ד' כ”ב אלול. קודם עלות השחר השכמנו וסעדנו לבבינו די שבעה וירדנו באורחת יהודים וישמעאלים לשוק אל רבוע הוא השוק הראשון שפגשתי בו בראשית כניסתי לארץ הזאת. עתה ברדתי מההרים רקדתי כמו איל ועל כל מורד אהלל יה הודו לה' כי טוב כל"ח שיצאתי לשלום. כהולך בחליל הלכתי לפני האורחה. החלפתי כוח ולבי שמח. הנני יוצא מאפלת חדרי תימן לראות עוד פני חלד. הנני יורד מהרי חושך לאור באור חיי תבל.

בלילה ההוא בכלות רגל השוק שכר לי גמל ללכת חודידה עם האורחה הגדולה השבה מהשוק נושאת קאהווא בשמים ועלי סענעס ושארי פרי הארץ ומלאכת מעשי תימן. החסד גמלני האיש היקר הזה ר' יחיא אל עומיסי אין בפי מלה להגידה ושפתי תקצורנה מלספרה. יגמלהו ה' כצדקו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה