אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
מה: מסבות עיר כוחלאן (Kuchlan). – חאגי. – וחזרה.
אחר חג השבועות שמתי פני מערבית צפונית ונלוה עמי יהודי להלוך לעיר כוחלאן מהלך יום מפה. יצאתי ברגלי יום י“ג סיון קודם אור הבוקר והלכנו לאט לרגלי. בצהרים הגענו לעיר קטנה של יהודים ממין הדרך כט”ו בתי אבות כולם עושי קדרות וכדים ונפשנו מעט וקמנו ללכת. במהלכנו בדרך לבדנו ראה חברי והתבונן על ערבי אחד מביט אחרינו מרחוק ושומר ארחינו מתחמק בין הסלעים פעם מתקרב פעם מתעלם כחפץ לשלל. אבל בכל עת פגענו אנשים בדרך עוברים ושבים וארחנו לחברה עם גוים אשר הלכו אחר משא חמוריהם ומיהרנו ללכת אחריהם. הפחד שכחוני לנוח ולזכור כי עיפה נפשי וגרוני נחר מצמאה עד באנו קרוב לעיר קטנה עוד ובה מעט יהודים במורד ההר וישבנו אצל בריכה ישנה ומים אין בה ולשוני לחכי דבקה אמר לי חברי “אתה עמוד פה ואני ארד לעיר היהודים להביא לך מים וצליל לחם אם אמצא מי מאנשי העיר בביתו”. הוא הלך ואני נשארתי לבדי. ופתאום והנה הערבי עומד אצלי “תנה לי לחם”. “מאין לי לחם? המתן עד שיבא חברי אולי דבר מה יביא ואתן לך”. החזיק בשמלתי על שכמי ויאמר “תן כסף”. “הכיס ריק” אמרתי לו כבר קצף וירם עלי במטהו. התחננתי לו אין עמדי“. פשוט בגדיך” ידו אחת אוחזת במטה אשר בכפי ובידו השני מחפש וממשש בבגדי המטולאות. בין כה וכה ראיתי אנשים יורדים מההר ממולינו וצעקתי עליהם לעזרה ויענוני מרחוק. ויפן הגזלן ואיננו. ברעדה עמדתי כחצי שעה וחברי בא ובידו בקבוק מים ופת לחם שעורים. ספרתי לו את אשר קרני ואמרתי לו אלך עוד מזה הלאה כי רד היום ואנחנו לבדנו בדרך“. “ומה נעשה פה כולם עניים מרודים ומה נאכל בערב?” “ויהי מה אמרתי. נסור ונלון פה בין היהודים כי עיף אנכי”. שמע אלי ונסר מהדרך וירדנו במורד ההר לכפר הזה. ואחד בא מן השדה והביאנו אל ביתו”. מחר יום השוק (אמר לנו) והשכמתם והלכתם לדרכם כוחלאנה עמי ועם חברי ההולכים לשוק. "אכלנו מלחמו בטוב לבבו ותחי רוחי יהי מבורך. למחר יום ה' בשליש היום הננו בעיר כוחלאן. עיר היהודים יושבת בסתר ההר במקום בצעים ואשפתות. גגה של זו מסלול ודרך לבית שברחוב העליונה. ככה נדמה לי מרחוק כקברי המתים שבהר הזתים. בדרך עקלתון יורדים אליה במעלות בית חורן עקב בצד גודל. אך מעט גשם היה ותהי לאגם מים לא יכולתי לשלוף נעלי מרפש וטיט חלאה וזהמה. עד באתי ברחוב התחתון לבית האיש החכם מארי יוסף ני' קרוב ממשפחתו לאיש הבא עמדי.
פה כשבעים בתי אבות. עיר ישנה מאד ומעט מאנשי צנעא בתוכה. גם פה חלק לבם לשתי בתי כנסיות. אחת גדולה ואחת קטנה וסבת מחלקותם על דבר שני שוחטים אשר נפסלו מהבד“צ דצנעא. אנשי העיר באו לזעוק אלי שעל חינם נפסלו והאחד מהם מומחה אם רצוני לבודקו ולסומכו. וגם השני אינו שומע להם ושוחט בחזקה. אמרתי להם, כי לא מן הדין הוא שאדייק אחר מעשה ב”ד הגדול של צנעא חלילה לי להתיר מה שאסרו גדולי המדינה. וגם פה לא אוכל בשר כי אפי' מהשוחטים המוסמכים אינני אוכל עד אבדוק בעצמי ורק לעוף. בבית מארי יוסף זה – הוא ואשתו חייטים ומתפרנסים בכבוד ירא ה' מכובד עשיתי שבת כאשר עשיתי. כל יום השבת הי' גשם שוטף עד לא יכולנו לצאת החוצה ובמוצאי ש"ק נאספו אלי ראשי נכבדי העיר וקראתי אליהם לשלום בין שתי המפלגות. ולפי שעה עלה בידי והשלימו ביניהם וברכוני.
למחרת יום א' בטרם יכיר איש רעהו נאספו רוב בני העיר ללכת אל השוק הגדול אשר בין הרי חאגי צפונה. גם בנו הגדול של מארי יוסף והלכתי עמהם. בכל אשר התהלכתי עד כה לא פגעתי בדרך קשה צרה ומסוכנת כזה. עלינו בהר גבוה עד חציו ועוד לא האיר היום ופנינו לארכו. והיה לימיני עמק חד וחרוץ אשר בהביטי מטה אחזתני שבץ ושער אחז ראשי. ומשמאלי הר גבוה ותלול צור מוצק נצב כמו נד והמשעול ביניהם מוצר כמלא רוחב העקב. ואם אתעיף עיני כמו רגע וארד דומה לרסיסים. שמתי נפשי בכפי ועיני אל דרכי בל אטה מני אורח. אחר שעה יצאתי לאור מדרך חצר מות הלזו. החילותי לרדת בעמק. פה לא יכולתי לצעוד ברגלי פן אהיה כשעיר המשתלח. להר הזה קראתי עזאזאל. והפכתי את פני זחלתי על בטני כזוחלי עפר. למטה בעמק התפללתי תפלה קצרה (הם כבר התפללו בנשף לילה) בעלות השמש מעלה אחת. שם מים מוגרים במורד. עברנו מיכל המים ועוד הר תלול לקראתינו אשר לא יכולתי לעלות בו רק על ידי ועל רגלי. האנשים אשר ארחוני לחברתם קללו את יומם שהביאוני עמהם כי אץ להם השוק וכצבאים על פני המישור ירוצו ולא יעפו על כן עזבוני על יד נער אחד בהבטיחי לו שכרו להלוך אתי לאטי. עליתי גבעות ירדתי בקעות, ועל כל עברים פלגים יבלי מים וקול מים רבים הנופלי' מצורי הגבעות ונוזלי' על כל אפיקי‘. פה עצי הקאהווא הטוב והשמן אשר תחת צאליהם נחתי ונפשתי כל עת ומימיהם הקלים והמתוקים היו משיבת נפשי עד קרוב לצהרים באנו אל השוק הגדול בעמק שפלה בין רוכסי הרים גבוהים סביב לה מכל עברים. פה קול המולה גדולה מהמון אנשים רבים מכל סביבותיה. וחנויות רבות (כהחנויות אשר ראית תארם כבר למכלה) מכל מיני ממכר ומרכולות. ורבים נפוצים על פני הבקעה ותחת הגדרים וצללי האלנות אשר מלאכת ידיהם ומסחרם שטוח על פני הארץ לפניהם. גם יהודים רבים מכל העירות סביב סוחרים בגדים ומטפחות רוכלים חייטים תופרי נעלים מעבדי עורות קדרים חרשי ברזל וצורפים עושי אבק הטאבאק ועושי כל מלאכה הנם פה וכולם ורצים ושבים. הנער הבא עמי הכניסני לחנות איש עשיר ונכבד ר’ אברהם אל כוחלאני מתושבי חאגי סוחר ורוכל ומוכר טאבאק. חנותו מלאה מפה אל פה קונים ומוכרים. נתן לי שלום סוב אל אחורי החנות שם עומד החמור ובני ומשרתי במלאכתם שב אתם ויסעדו לבך“. “ברוך תהיה”. השיבו נפשי בבקבוק קאהווא ומקטרת עשן וצליל לחם דוחן מעשי מרחשת ואנפש מעט. “אל תעמוד עמדי פה (אמר לי האיש) רבים עתה פה עם הארץ ואיש זר למוזר להם ואנחנו אך בפנות היום לערוב נעלה העירה ולא תוכל לרדוף אחרינו כי עוד רב ממך הדרך”. ושכר נער מבני העיר לעלות עמדי גם שני גוים ממכיריו עלו אתנו ויחל פניהם לשום עיניהם עלי. ועליתי עמהם בין רוכסי ההרים שפלת עמקים והרים גבנונים גם מישור גדול עברנו ארץ טובה ושמנה גם חום קודח בזיקות בוערות כלפיד והיא שלשה ימים מהים סוף לחוף אל לאחאיי ומפני חצי היום המזיק פה מאד כסיתי את ראשי בשמלתי אשר נשאר לי אדרת טורקי והיה רע בעיני הישמעאלים ההלכוא עמי כי לא יכול איש עברי לעטוף ראשו בשמלתו לפני הישמעאל כי חרפה היא לו. ואחד מהם מנעני בחזקת יד אף כי הטה עלי חסד לשמור דרכי ודבר אלי טובות כבקשת הסוחר הנכבד הנז‘. בנטות היום הגעתי לעיר היהודים מחוץ לעיר הבצורה חאגי (Chagi). הכניסוני לבית הרב מארי סאלם בן יחיא ני’ איש זקן שוכב על ערש דוי בחולי הכווץ והוא עשיר מסוחרי הארץ ועושי טאבאק השאיפה ובנו מארי יחיא על הבית וחתנו מארי יוסף סירי הלוי נ”י יקר ונכבד.
פה כששים בתים ושתי בתי כנסיות ושלות השקט ביניהם. רובם עשירים ויושבים לבטח ומושל נוף הזה מטה חסד על היהודים הנותנים לו המס וסוחרים את הארץ. מפה והלאה יראתי לחרף את נפשי ללכת הלאה לערי ישראל הקרובים והרחוקים השוכנים על ההרים ומרומי הגבעות. כי שמה עריצי גוים הקוראים להם “עמלק” “ובני עמון” (גאבאיל) יושבי ההרים139 גם חום היום קודר פה וישבתי שבועים בעיר הזאת. רוב יושביה מפליטי צנעא גם הם הרגילים במקומם באויר ממוזג וצח ופה חום בוער ואויר עכור. על כן לא יגיעם תאות מאכל בצהרים אם לא ירחצו ויטבלו בכל יום כל גופם במי מקוה קרה תחלה ואחר ישבו לאכול. גם פה ראיתי אנשים יהודים באו מעיר צהדה (דקלה) אשר הגידו לי באמת שעוד עד כ“ה יום רחוק מהם צפונה מזרחה יש יהודים יושבי אהלי קדר ופעמים בשנה יבואו אצלם ליום שוק גדול וקונים מהם גם ספרים והם יהודים גמורים ואין עליהם עול משא מלך ושרים והם מלומדי מלחמה ואין עליהם קול נוגש. הרב מארי סאלם ני' איש שיבה מלא רוח דעת ויראת ה' בעל מקרא גדול והלכות ואגדות וגם הוא מנפוצות צנעא אבל מחלתו כבדה עליו זה שנים מחלת השבץ והכווץ אשר בעתות ידועות תאחזהו ותלפתהו ויהיה כגבר אין איל כן כמה ימים עד תרפהו והיה כאחד האדם. שומה בפיהם שעל מריבה שהיה לו עם שותפו אשר עזבו עשה לו מעשה כשפים וזוחליו אשר רפואות תעלה אין לו. ובקשו אותי להסיר ממנו הכשוף (כי הרבה בעלי מלאכה זו הקילו לו מעט) ע”י השבעות וקמיעות אולם התבוננתי כי אויר העכור ותגבורת החום אשר לא הורגלו בו אנשי צנעא יוליד בהם תחלואים שונים. ומה גם לאיש בריא ושמן כמוהו ומאכלם חם מהאש יאכלו ומתובל במרבית בשמים וזנים וביחד הבושם היל שרגילים בו הרבה והוא חד וחם מאד. ואמרתי לו בשבועה לא אדע להשביע רוחות רעות והמזיקין אינם נזוקין מקמיעות שלי אך עצתי תקום מאלף השבעות לשתות בכל בוקר משקה מורקת ולא יאכל מאכלי חריפים וחדים מבושמים וחמים ויגרש הרוחות והמזיקין מכח דמיונו ורָוח לאדוני. עלוקות המוצצות דם אין בכל הארץ. צרעה שפאנית לא ידעו מה הוא גם הקזת דם מהזרוע לא שמעו. אך בקרנים ימצצו דם מהעורף וגדול הכאב מאד. וזאת לא מנעתי ממנו כי במקום שאין זכוכית גם בקרן ימשך הדם. ובימים אחדים אשר ישבתי בביתו סר הכשוף ממנו והיה כאחד האדם. אחר שבועים לשבתי פה שכרתי חמור לרכוב מאיש יהודי עמראני השבים מהשוק עם סחורות תבואה וזרעונים ועורות וכדומה. יצאנו ביום שלישי בין הערבים מפני חום היום ולא שבנו בדרך אשר באתי בה והלכנו דרך המלך עם אורחה גדולה יהודים וישמעאלים. רכבתי במקומות המישור יום ד' ויום ה' עד קרוב לצהרים יום השישי עש“ק לא רחוק מעמראן ירדתי באשר הרבה עוברים ושבים מהשוק ומדוע אהי' לזר בעיניהם ולא יורידוני? וכבר נסו כפות רגלי להלוך ובין הערבים נכנסתי בעיר. בעל החמור הביאני אל ביתו ושבתי אצלו. וביום השלישי חזרתי עם החוזרים מהשוק לעיר שבאם. פה התענגתי גם ש”ק בראות פני ידידי הרב הגדול החכם הצדיק מארי יחיא אל בדיחי ני' אשר היה פה לדרוש שלום בואי. ואחר השבת ארחתי לחברת שני אנשים אשר הלכו לעיר קרית אל גאביל בדרך אשר באתי בה בתחלה.
בעשרה בתמוז באתי העירה. עתה תשמענה אזני קללות ובהלות נאצות מפלצות על המלך החדש אשר חשבוהו למשיח כי נהפך למשחית. ליל ט“ו אייר נכנס לצנעא הבירה וישב על כסא מלכותו ותהי ראשיתו רשעתו. למחרת קרא להנשיא של היהודים… ופקד עליו להביא לו מתנה מהיהודים שמנה מאות שקלים והנשיא הוסיף מדעתו עוד שבע מאות שזה דרכו ובאלה יחפוץ. הוי נשיאי ישראל! (יחזקאל ..) זולת המסים הקבועים וכסף גולגלת הנקחים פי שנים ע”י הנשיאים האחרים ומשרתי המלך. ורבים מהנברחים אשר שבו לרגל חסדי הבטחת המלך החסיד המקוים לאור והנה חושך שבו לבית הסוהר ועל עושי מלאכת המטבעות הכביד עולו בהעלילו כי הסיגו כסף סיגים כי עמי הארץ לא קבלום במחיר אשר הושת עליהם. אז האמינו כי אין אמונה בו ולשוא בטחו בו וכי עוד נכונו להם שפטים אשר לא יוכלו שאת. ואלה אשר התנשאו את נפשם לשוב לשבת בבתיהם ולחיות בצלו נסוגו אחור וגרו באשר גרו. גם הרב הגדול מארי סלימאן ני' האב“ד דק”ק צנעא נואש מלבא עוד העירה וישב כאסיר בעיר הזאת ופחד להכנס עוד בצנעא אף בסתר. גם הרעב חזק בעיר ואשר קוו לשנה טובה צמחה ולא לברכה והשדפון אכלה כל יבול ושדי תבואות אומללו. כל פנים קבצו פארור וכל לב תאנח בשברון מתנים. לא ידעתי נפשי אם אכנס עוד לצנעא אם אחדל. הייתי פה עד אחר תענית טו"ב בתמוז. השגתי צליל אחת לחם שעורים עם טבול תלתן (חילבא אשר ראית למעלה מה הוא) והיתה לברות לי הלילה שלפני התענית ולהשיב נפש אחר התענית.
מפה הלכתי לעיר ראדא מהלך שלש שעות לדרום. בה כשבעים בתים יהודים תחת מושל קאהדי (כומר) אשר לא נתן צוארו עוד תחת מלך החדש אף כי קרובה היא אליו. רוב יושביה מפליטי צנעא אשר בנאו להם בתים וביהכ“נ גדולה וישבו בה. גם פה חלק לבם לשתי קהלות. תושבי העיר לפנים אנשים קשים בני צרויה. ופליטי צנעא אנשים יקרים ונכבדים והמה כפופים לרגלי התושבים הנבזים ושפלים אך נכבדים בעיני המושל במלשינות. מארי סאלם אל קאפיח איש יקר ת”ח וירא ה' הביאני אל ביתו וישבתי אצלו יום השבת. ומפני המריבה והקנאה שבינו ובין נשיא העיר התושב הודיעו להמושל הקאהדי כי באתי אל ביתו. ושלח אליו להביאני אצלו וענה “שבת היום” ולי לא הגיד לבלתי עצבי ביום השבת. ביום ראשון השכם אמר לי ברח לך לצנעא והוא בעצמו (כי לא מצא אחר) הלך עמי לשלחני בטרם יכיר איש רעהו למען יחזור לעירו בבוקר ולא יודע לאיש. מיהר מאד מהלכו והדרך ישר בין שדי תבואות גנות קוצים ודרדרים ואנכי לא ידעתי מה זה ממהר אך ראיתי כי בכל רגע מחזיר פניו ומביט מאחריו. הסיבני דרך אחרת וכשעה אחר יצא השמש ואני בשער צנעא. הביאני אך מול השער ויאמר לי “שאל לך בית מאי יחיא אל כהן”. והוא חזר מפה בבהלה. הכומר ידע כי נמלטתי מיהר משרתיו לרדפני ולא השיגני ואחרי ידע כי האיש שלחני והצילני הביא בסד רגליו ונתן עליו עונש כסף.