אור ברסלב
אבן ספיר מד: הליכות שבאם. – עמראן וסביבותיהם

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

מד: הליכות שבאם. – עמראן וסביבותיהם

מג: קדמות היהודים בתימן והעתים אשר עברו עליהם. – גדולי הדור וחבוריהם

עתה העיר נבוכה מאוד עומדים בן פחד לתקוה מהמלך החדש שמצפים לביאתו לשבת פה על כסא מלכותו אשר בעיר הבירה כאשר אמרו לו חכמיו וחוזיו שבחדש אייר בלילה פ' בשעה פ' אם יכנס הנה אז תתקיים ממשלתו ותקום ממלכתו לעד? ואינם יודעים החדשות אשר יעשה בעיר אם לחסד ולרחמים אם למשפט ולשבט. גם הרעב חזק בעיר. כי מעט הגשם אשר בא לא בעתו ולא לברכה וצמח האדמה לא צלחה ואשר צמחה נשדפה. ועל כן יעצוני לעזוב את העיר הזאת נעמי? וללכת רגלי למערבית צפונית המדינה אשר שמה עוד מעט שלוה וריוח ליהודים עד נראה איך יקום דבר. ותמכו בידי במכתבי מליצה תחת מכתבי ירושלם אשר נגזלו ממני ובלוית אנשים אשר עזבו העיר אחר הפסח והלכו באשר התהלכו לבקש אוכל ומנוח מנוגשי המלך. הלכתי עמהם וחזרתי עיר שבאם הנז'. המלך החדש עזב מבצר תילה להתקרב לצנעא. ושלח מלאכיו אל המלך המשנה מכאכובאן לבא אליו להתראות באהבה ולא מילא אחריו. גם הוא חכם וחוזה בכוכבים וראה באיצטגנינות שלו שלא יאריך ימים על ממלכתו ואין פחד מהדר גאונו. והלך לנוף עמראן וגם משם שלחו לו לאמר "אל תקרב הלום פן בחרב נצא לקראתך! ויט מעליהם וישם פניו לקרית אל גביל וגם שם לא קבלהו באהבה. מעט מעט ירד עוז חתיתו מן ההמון. גם נפל מסוה האמונה מעל פניהם כי בעוד האמינו בו שירכיבם על במתי ההצלחה ויגרש את התוגרמים מחודידה ומכל ערי החוף שמעו כי הפחה שלח צבאותיו ביד חזקה והנם נלחמים על גיבל (הר) מילאון מבצר חזק תוך המדינה ומשם יוכל לפנות לו דרך לצנעא וכמעט שגם עליהם והוריד עוז מבטחה. והמלך הזה אך בדבר שפתים יבטיח ואין עצה וגבורה למלחמה. ומיראתו שגם בעיר הבירה לא יקבלוהו (כי גם המטבעות אשר הטביע על שמו לא נתקבל במחיר אשר השית עליהם) מיהר ללכת שמה.

בעשרה לחדש אייר הלכתי משבאם בחברת אנשים יהודים אשר הלכו ליום השוק לעיר גדולה עמראן כמהלך חצי יום (לרגל מהלכם). בטרם יכיר איש את רעהו יצאנו מן העיר. חושך וחתחתים בדרך. עלינו הרים ירדנו בקעות. כשעה קודם הצהרים הגענו לעיר הזאת. גם פה לא שמחו לקראת בואי ולא כשלל צבעים רקמה ידו עלי גורל מי יזכה בי תחלה. רגעים אחדים העמידוני אצל ביהכ“נ כי סגורה היא כל היום ואנשי העיר כולם סובבים בשוק הגדול בעיר הגוים עד הלך הנער והגיד להרב בחנותו: “חכם בא לעיר!” ושלח לאמר: “יסוב אל ביתי וסעדו לבו”. הביאני אל בית הרב והנשיא מארי סלימאן אל תינעמי נ”י. פה הנני בבית עשיר ונכבד מלא ברכת ה‘. בית גדולה עם חדרים רבים נקיים וטהורים. לו שלש נשים שאננות עם זרע ברך ה’. סבוני באשישות קאהווא ומקטרת עשן טאבאק וסעדוני לחם חטה בחמאה ותחי רוחי. ואני מוסב על הכרים (מאדכה) ומישר את רגלי העיפות מני דרך ומנקה רטית עיני הרכות השזופות מני שמש עדי נרדמתי. כי רד היום בא האיש ממסחרו מהשוק איש קומה ובעל צורה. קשר מפתחות חנותו ובית אוצרו על שכמו137 מפה ומפה. זה להם דרך הכבוד להודיע כי איש סוחר הוא כמנהג ארצות הקדם להתכבד ברוב מפתחות. והתוגרמים החגורים באזור רחב על מתניהם ישאו מפתחותיהם תחובות בחגורתם בצדו האחת וקסת הסופר ארוכה מנחושת קלל בצדו השנית. ופה בתימן באין להם חגורה על בגדיהם ישאו המפתחות הנתונים בשלשלת מורכב על כתפם מזה ומזה לאות כי סוחר הוא ופקיד אוצרות. אחריו בא בנו הגדול אברך יקר מארי יוסף ני' כבן כ“ה שנה. איש חכם ונבון דבר ויפה תואר לא ראיתי כמוהו בכל ארץ התימן (בן פורת יוסף) עם שלשלת מפתחות על כתפו שיושב בחנות לבדו. שאלו בשלומי והלכנו לביהכ”נ להתפלל מנחה וערבית יחד כי ערב היום. כבדוני במקום מושב אל הקיר. אחרי התפלה למד לפני הצבור שיעור הלכה והגדה כמנהג וחזרנו אל ביתו. המנעולים והמפתחות עשויות באופן הזה: המנעול הוא עץ ארכו שלשה טפחים ורחבו טפח ובאמצע ארכו נחתך בו נבוב עד חציו עביו ונדבר ארכו לאורך הדלת בשני מסמרים גדולים ובתוך הנבוב נכנס עוד עץ ארוך לרוחב הדלת (כשתי וערב) אשר בהסגרו נכנס בחור הקיר לעומתו הסוגר הדלת עם הקיר. וזה נקרא כף המנעול. ובעץ הראשון (השתי) יש חמש ששה או שבעה נקבים למעלה ממקום הנבוב ובהם מסמרים דקים אשר בעת יסגר הערב בחור הקיר יפלו המסמרים בנקבם אשר לעומתם בעץ הערב ולא יפתח עוד כי המסמרים אלו מעכבים להוציא עץ הערב מהקיר בלי המפתח אשר גם הוא עץ מרובע דק כמדת אצבעים בעביו ובראשו נתון מסמרים כמספר המסמרים ההם והוא יובא בהחלל הארוך הנעשה גם בעץ הערב עד לעומת הנקבים ויגביהו המסמרות הנפלו בהנקבים ואז יפתח בהמשכו לעץ הערב מחור הקיר וחוצה דרך הנבוב שבעץ השתי. וכל מנעול יש לו מפתח מיוחד במנין וערך המסמרות והנקבים הנטועות בהם שאינם דומות זו לזו. ובצאת האיש מביתו ורוצה לסוגרו מבחוץ יש חור בהדלת אצל המנעול והמפתח עשוי כמין כף פשוטה בעלת שתי צלעות138 ומכניס המפתח מבחוץ דרך החור הזה ומכניסו בחלל כפת המנעול. סוגרו ופותחו בו. ולפעמים יצלח ביד איש הרגיל בתהלוכות מנעול פתחו לפותחו גם בלי המפתח בהכניס ידו דרך החור ומנענע הנה והנה עד יגביהו המסמרות למעלה ויסור הערב מהשתי. וזהו: דודי שלח ידו מן החור (שה"ש ה' ד') [שבדלת נגד המנעול לנסות אולי יכול לפותחו בהמשך עץ הערב לחוץ] קמתי אני לפתוח וגו' וידי נוטפות מור על כפות המנעול [הוא עץ הערב הסוגר היוצא ונכנס ככף איש לפותחו אני בעצמי].

הרב הנכבד הזה הוא אחד מגדולי הארץ הזאת. חכם בתורה ועשיר. איש דברים ונכבד מאד בעיני הגוים ומושל הנוף הזה. ועל כן כל בני העיר נתונים תחת פקודתו ומנהלם במישור ע“ד התורה והמצוה. האיש הזה גם הוא מפליטי צנעא זה ט”ו שנה אשר ברח מפני חמת המציק שהעלילו עליו ועל שני אחיו ובאו להחסות בצל המושל הזה ומצאו חן בעיניו וסחרו את הארץ וה' עזרם גדלו והצליחו ויושבים לבטח. גם הרבה מפליטי צנעא נמלטו ובאו הנה. אמרו לי שבעת בא הרב הנז' הנה היו היהודים יושבי העיר לפנים מעטים ורעים וגסים בתכונתם כעובדי אדמה אשר זה מלאכתם ולא ידעו משום דרך ארץ וגם קלי הדעת בדת עד כי גם בשבת לא החליפו בגדיהם. וביהכנ"ס קטנה וריקה ועול המדהבה כבדה עליהם. עתה יושבים פה כמאה בתי אבות ושתי בתי כנסיות גדולות. רובם ככולם יראי ה' ומהם עשירים מביני מדע ומלבושי כבוד (לפי דרכם). רובם מתפרנסים בריוח מסחר ידם, חייטים, תופרי נעלים, עושי עורות כבשים, עובדי אדמה, כורמים, חרשים, צורפים, ויושבים לבטח.

למחר אחר סעודת הבוקר אצל בן הרב מארי יוסף הנז' הם הלכו למסחרם בחנויותיהם אשר בעיר מבצר הגוים ואני הלכתי לביהכ"נ לעשות מלאכתי לדרוש בספרים אשר פתחו לפני. והנה מארי יוסף עם אחד ממשרתי שר העיר בא ואמר לי “הנה השר קורא לך לעמוד לפניו. אמרתי לו “אם תלך עמי והלכתי”. “אל תירא חכם יעקב! (אמר לי אני אבא אחריך”. אחד מהנערים שלח עמדי ומשרת השר הוליכני עמו. באתי לפניו עמדתי אצל הפתח ואקוד מרחוק (כמנהג המדינה) הנער העברי ישב במסדרונה בחוץ ואין איש עמדי. השר דבר עם יועציו ומשרתיו עומדים מימינו ומשמאלו והוא מביט עלי מרחוק בפנים נזעמים להפחידני. אחרי רגעים שאלני “מאין תבא? “מירושלם” עניתיו. “מדוע באת הנה?” “הלא ידעת אדוני אנשי ירושלם מסבבים בתבל לבקש אוכל למו”. “איזה הדרך באת?” “דרך חודידה”. “מתי באת?”. זה לי כארבעה חדשים”. “הלא אספת כסף לרוב? תחייב לתת לי חמשים שקלים”. “הלא שמעת אדוני כי בשוק אל חימא גזלו כל אשר לי ועתה לעבדך אין כל כאשר אדוני רואני ערום ויחוף והעולם בצער מאין לי שקלים?” הוא עיניו מפיקות מורא ופיו מלא זעם. כמעט צוה להולכני בית הסוהר. ושם אחד מאנשיו ישב אצלו שאלני “האתה זה היהודי אשר ראיתיך בחודידה עם החאבאגי הסוחר הנוצרי סטופאן?” כן אדוני”. החזיר פניו אל השר ואמר לו “לא הכרתיו היום משחת מאיש מראהו שם ראיתיו כמו חאבאגי לבוש בגדי כבוד מצנפת אדומה ועטרת משהי על ראשו כטורקי. גם היה עם החאבאגי אצל הפחה הטורקי וכבדם בקאהווא”. אז רפתה רוחו מעלי כי יראים הם מהפחה שבחודידה כי כל מסחרם שמה וצריכים לבא שם תמיד ואם יפגעו במי מהטורקיים ויודע להפחה יתפוש מהם כל הבאים שמה. ואמר למשרתו העומד אצלי אשר הביאני “הניחוהו וילך אני אדבר עם סלימאן (הוא הרב והנשיא)”. בצאתי פגעתי מארי יוסף בא לקראתי מרעיד. ספרתי לו כל הדברים. אמר “ברוך ה' שיצאת בשלום. אנחנו פללנו שנצטרך לתת עבורך כמה שקלים. זכות ירושלם!”

בעברנו על אחת החורבות השוממות הראני שבמקום הזה חפרו לפני שנה ומצאו בעבי האדמה לוחות נחושת חרות כתב ולשון לא ידעו וכמה צורות מפוחות גם מוצקות פסלי חיות ושרצים. הנראה שהיו לעובדי אלילים הקדמונים והתיכום ושברום לעשות מהם כלים אף שכבר נחלדו מרוב ימים. חקרתי אולי עוד נשאר מהם שלמים מהלוחות או הצורות כי היהודים קנאו ולא נמצא עוד מאומה כי לא ידעו מה הוא. פה נחתי עשרה ימים והלכתי בלוית אנשים מפה לערי ישראל קטנים הסמוכות בנוף הזה בלאד אל חמדי (ערי חמדי) בעיר אחת קטנה שודָא מצאתי הרב החסיד מארי סאלם סגי נהור ומלא באור תורה וחכמה ויראת ה' הקודמת וביותר בקבלה גימטריאות ורמזים בין מספר בקי ברמב“ם נפלא מאד והיה חייט ועתה בניו היקרים מפרנסים אותו מזאת המלאכה. כמהלך חצי יום משם עיר קטנה אל קארה שם ס”ת ישן נושן קוראים אותה “אל מגאלתי”. קדושה להם מאד. אין מוציאים אותה רק ביוהכ“פ. ורבים מהמדינה הזאת הולכים להתפלל שמה כל אשר לו חולי ומר נפש ונודרים מכל המקומות נרות שעוה ושמן לס”ת הזאת ושבועה חמורה משביעים בה. נגפתי רגלי לראותה ואין כל חדש. ס“ת ישנה מאד כתובה על גויל אדום גדולה באותיות גדולות וכבר נפסלה מרוב ימים שאין לברך עליה. ואמרו לי שכתבה בימים קדמונים איש אלקים קדוש בקדושה ובטהרה והרבה נסים נעשו בה וכמה פעמים נגנבה ונגזלה וחזרה למקומה מעצמה וגם הגוים מכבדים אותה. על חג השבועות חזרתי לעמראן. חוגגים שני ימים ד' וה'. היינו נעורים בלילה ולומדים כמנהג כל ישראל. התרי”ג מצות של הר“ש בן גבירול (הזהרות) קוראים ביום קודם קריאת התורה מחצה ביום ראשון ומחצה ביום שני. מגילת רות קוראים אחר הצהרים עת יתאספו לביהכ”נ כמנהגם. וכל אחד קורא פסוק או ענין והנערים מתרגום הכתובים גם בערבי יפה אף נעים.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה