אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
מג: קדמות היהודים בתימן והעתים אשר עברו עליהם. – גדולי הדור וחבוריהם
ואלה האמרים אשר אספתי בפעם הזאת קבלות והגדות ספורים של היהודים יושבי צנעא עיר ואם בארץ התימן יע“א. קבלה בידם שאבותיהם באו לגור בארץ הזאת שנים וארבעים שנה קודם חורבן בית ראשון. כשמעם נבואת ירמיה “היוצא מעיר הזאת וחיה” נאספו ע”ה אלף מבני החיל והגבורים משועי יהודה אשר נגע יראת ה' בלבבם וכהנים ולוים עם עבדיהם וכל קנינם ורכושם ועליהם חמשה ועשרים שרי בתי אבות (אשר עוד יקראום בשמותם ע“פ א”ב) ויצאו מירושלם לתור להם ארץ מנוחה. ועברו הירדן ושמו אל המדבר פניהם ממקום שבאו לא“י שם שבו ללכת. אחד עשר יום הלכו במדבר עד באו ארץ אדום ושעיר ולארץ הזאת. והמה ראו את הארץ טובה פריה וענפה כגן ה' בארץ ישראל אין מחסור דבר (כאשר עד היום נקראת גן עדן שבתימן) גם אגודתו על א”י יסדה שמצאו בה כל הארבעה מינים שבלולב ונחו שמה ויאחזו בה. וימליכו עליהם מלך מתוכם ושבו אל ה' בכל לבבם. גם בנאו שם המבצר החזק על ההר נאקום. והיו שם לממלכה עצומה והצליחו בעושר וגדולה. וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות עמו שלח גם אליהם ולא באו. ובא עזרא בעצמו ולא קבלוהו לעלות עמו. באמרם מראש שאין זאת גאולה שלימה כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלם ומדוע יעפילו לעלות בטרם הגיע הקץ האמת. וחרה בהם אף הכהן הראש הוא עזרא והחרים אותם בחרמו הקשה. ואף הם הפכו עליו את הברכה שלא יקבר בא“י וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלוה ומנוחה. מנויה וגמורה ששלותם והצלחתם אינה מתקימת ומתמדת בידם. וכמה עשירים חורים ושרים ימצאון אצלם בכל דור ודור ולא יניחו יתרם לעולליהם וגדולתם לבניהם אחריהם ואף לאורך ימיהם. כעוף יתעופף כבודם ומאומה לא ישאר בידם. וגם הוא לא נקבר בארץ הק' ומנוחתו כבוד במדבר בצרה. עד היום שונאים אותו ואינם קוראים בשמו לא נמצא בכל הארץ איש שמו עזרא (רק ילד אחד אצל ר' שמואל ערוסי בעיר שבאם בן שבע שנים שקראוהו עזרא כי נעשה לו נס קודם לדתו וקראו עזרא כי עזרו ה' והוא אחד ואין שני לו) תחת אשר בבבל ובצרה וגלילותיהם רוב שמותיהם עזרא על שמו. ופה רוב שמותם על שם השרים הראשונים שהביאום לארץ הזאת. (כאשר אמרתי) אין בית אשר אין שם שם יחיא (הוא זכריה בעברי) סעיד (סעדיה) עוואץ (עובדיה) (שהם קוראים הצדי בנקודה שעליה כחצי דאל כבערבי) יוסף, הארון מוסא דאהוד (דוד) סאלם (שלום) סלימאן (שלמה) ואך אלה רוב שמותם והמה מתיחסים לשבט יהודה133 גם מהכהנים יש שמתיחסים לפינחס בן אלעזר הכהן ונקראים בית פנחס וליהויריב ראש המשמרות ונקראים בית מוהורי כאשר כתבתי למעלה. כה האריכו במלכותם ושלותם עד שקם נביא הישמעאלים הידוע מרעיש הארץ מרגיז ממלכות ושלח גם להם לפתוח לו ולא פתחו. ימים רבים עשו חיילותיו מלחמה עמהם ולו יכלו להם. עד שבא הוא בעצמו בחרבו הקשה ויתיו שמו על משקוף שער העיר ונפתחו לפניו (הגדות רבות מספרים מענין המלחמה הזאת לא עת לספרם) ובחרב נוקמת הכריעם לטבח והרבה מהם הכריע להמיר דתם (כאשר עשר לכל הממלכות) ולקבל עול מלכותו ודתו. ועוד היום מראים על כמה עירות שהם מבני האנוסים ההם. ומני אז היו לו ולהבאים אחריו למס עובד. וגזירות ושמדות רבות הכבידו אכפם עליהם אין ספורות למו אבל ישבו במקומם בעיר הזאת ובבתיהם ספונים על מרומי קרת אצל המבצר הגדול שבהר הנז' עד שכבש הסולטאן סאלים התוגרמי כל הארץ הזאת והוא עוד הכביד עולם והורידם מהמבצר למטה בהעיר וגזר עליהם לשנות בגדיהם שחורים ובלי יעטפו ראשם ושארי גזירות ומסים ועול מדהבה כבד מאד כאשר ספרתי למעלה. אחרי ימים לא כבירים חזרה מלכות תימן לקדמותה ליושבי הארץ וישבו בטח בצל מלכי הארץ עד לפני שלש מאות שנה והם ישבו בעיר הבירה הזאת ובת המלך הרתה לזנונים והעלילו על איש יהודי שכן לחצר המלך ומרואי פניו. ולא שככה חמת המלך עד שגרש את כל היהודים מהעיר הזאת וסביבותיה והגלה אותם לנוף תהאמי מדבר שממה (מהלך עשרה ימים לנגב מעריב צנעא) בין מוכא לעדאן ארץ מלחה וחום נורא מאד והם היו רכים וענוגים. הרבה מהם מתו בדרך והבאים שמה לא יוכלו שאת אויר המקום ותחלואיה. שני חלקים מהם תמו נאספו וחשבו כי יתמו כולם בדבר ברעב ובצמא ח”ו.
וזאת הקנה אשר קונן עליהם מארי סאלם אל שיבזי זצ"ל (ראה למעלה) מטעיז.
ראשי החרוזות: “אני שלום”.
אזיל דמעותי כמטר יזלו
על בני חמדה בגלות הלכו
נשו לטובתם וגם נתדלדלו
נסעו בחפזון בציה דרכו
יום גלתה אוזל134 וצרות סבלו
שמש וירח בצאתם נדעכו
שפעת בני אמה עליהם משלו
חימה גם קנאה עליהם שפכו
לכל יקר הכרת כבודם נחלו
ומעון כבוד האל להחריב נמלכו
מדרש וגם תלמוד ותורה בטלו
שוטר וגם זקן ידיהם משכו
עיש וגם כימה וסהר אפלו
גם כל מאורי אור מאורם חשכו
את כל נאות ביתם וכספם שללו
כל צר וכל מושל לקשתם דרכו
שמרה אדון עולם ידידים נסגלו
הדורם135 עדת האל אחריך נמשכו
ראשי ישיבתם לגלות סבלו
לעשות רצון האל ומצות ערכו136
יגאל אדון עולם ידידים נחלו
תורה ותושיה ובה נתברכו
לכבוד כתב ידך שנקהלו
תזכור ותצילם בעת יתהלכו
שלום שמי כתוב בחרוזים ננעלו
שמחו בתורת אל ולשמו ברכו.
ובימי הגלות והאבדון האלה נאבדו מאתם כל מחמדיהם וספרי כתביהם וסגולות מחברותיהם שהיו להם מימי קדם. גם אני ראיתי בעיר הגוים בתי הכנסיות והמדרשות שלהם מלפנים. שממות עולם ושעירים ירקדו שם בעוה"ר.
ואולם חסדי ה' כי לא תמנו. לא האריך שם ימי גלותם כי שלח נגעים גדולים על המלך ועל ביתו (הם אומרים שהיה זה עפ“י הרב החסיד המקובל מו”ה מארי סאלם אל שיבזי זצ“ל אשר הפליא מכות המלך האכזר הזה וינחם על הרעה ושלח לקרוא להם לשלום שישובו למקומם רק לא ישבו עמהם בעיר המבצר והמלוכה ונתן להם אחוזת נחלה גדולה מחוץ לעיר היא אל קעא ביר אל עזאב (המישור אצל בור עזאב) ובנו שם בתים למושבותם ועשה להם גם חומה סביב עד חומת העיר המבצר. ובימים לא כבירים עזרם ה' ובנו שם עיר גדולה ורחבת ידים. גם נתעשרו ועלו למעלה ורבים מאנשי הכפרים נאחזו ג”כ עמהם לדור בעיר עדי היתה לרבתי עם. ומארי יחיא הלוי היה אז נשיא בתוכם וראש גולה).
אנשי צנעא נוהגים סלסול בעצמם ואינם מתחתנים עם יושבי הכפרים ומה גם הכהנים. ואומרים על כמה מהכפרים שהם מבני העבדים או גרים שהביאו עמהם. עיר קטנה מהלך שעה מצנעא (בית פארו) שמה אומרים ברור שהיו עבדיהם ומרדו בהם והם פריצים עד היום. ואומרים שעד לפני מאתים שנה היה עוד לכל משפחותיהם ספרי יחושיהם לכל משפחה ומשפחה. עד שבא להם איש חכם ועשיר ממצרים מארי אהרן עראקי הכהן זצ"ל והיה שולחני של המלך ויקר ונכבד מאד לפניו ועשה טובות רבות לישראל וישב שם ורצה לקחת מהם אשה לבנו מארי שלום ולא נתנו לו שלא היה לו ספר היחש ואמר להם הביאו לי ספרי יחוסיכם והביאו לו ואמר כל ישראל מיוחסים הם ושרף כל ספרי יחוסיהם לא נשאר רק למשפחה אחת “בית מארי צאליח” ועל ספר היחש הזה טרחתי מאד לראותו ולא יכולתי ואחד המיוחד שבהם מארי אברהם הסופר ני' וראש הכנסת הזה (אשר ישבתי בביתו שבועות אחדים) הבטחני להראותו לי והוא טמון עם חפציו הטובים בהאוצר שיש לו במבצר עיר הגוים (שכן הבע"ב החשובים יש להם אוצרות חנויות או חנויות שכורות שמורות בהמבצר) ולעת מצוא יביא לי ועד שהלכתי הפצרתי בו ולא הביא כי באמת נטרפה השעה לכמה סבות אשר תשמעו עוד.
זה האיש מארי אהרן אראקעי הכהן זצ“ל הי' גדול בעיני המלך והשרים לרוב עשרו וגודל חכמתו ונדבות רוחו ופיזר נתן והמלך והשרים קראוהו אל קושטא (המלמד הגדול) וזה השם נשאר לו גם בישראל. הוא בנה בית הכנסת הגדולה הנק' בית אל ערקאי (או קושטא) וגם בנה בית הרחצה ליהודים (כי הגוים לא יניחו ליהודי לרחוץ עמהם) עם כמה בתים גדולים אשר הקדישם שהכנסות המרחץ והבתים יהיה להוצאות הביהכנ”ס ולהחזיק ידי תלמידי חכמים אשר ישבו בבהכנ“ס הזה על התורה והעבודה. הוא הרים קרן ישראל בארץ הזאת בעת ההיא. גם בעיר מוכא על שפת ים סוף שהיתה אז עיר ואם בישראל בנה להם ביהכ”נ נאה בנין אבנים ולבנים ברשיום שישב שמה כמו מושל (כי מלפנים לא הניחום לבנות בנין אבנים בעיר היהודים שהוא חוץ לחומת המבצר מפני פחד האויב אשר יבא להלחם בעיר ולא יהי' להם הבנינים למגדלים להלחם בעיר וכל היושבים מחוץ לעיר היו דרים (וגם היום) בבתי צריפים. ראה למעלה ים סוף). והוא בנה שם בית הכנסת בנין אבנים חזק לתלפיות נגד מגדל המבצר ועודנה שם עד היום הזה (ראה הלאה מוכא). ועם כל טובותיו אשר עשה לישראל ולהגוים ורוב גדלו והצלחתו לא הניח יתרו לבניו ונהפך עליהם הגלגל. ואני ראיתי מבני בניו מבקשים לחם. וגם את התנ“ך היקר סגולת מלכים בכתיבת יד נפלא על קלף שהביא אתו ממצרים או מפרס (אדבר עוד ממני במ"א) גם אותו מכרו בני בניו בעניותם. ולפי מה שמצאתי כתוב על התנ”ך שפטתי שחי לפני מאתים שנה. וזאת היא.
“נחלתי מאא”ז זצ“ל אני הצעיר אהרן בן יחיא שלום אהרן הכהן עראקי יש”ל" ר“ת יהי שמו לעולם. (והיה זה אהרן דור רביעי לאהרן הראשון ר"ל אהרן בן יחיא בן שלום בן אהרן כידוע במנהגם) ולמטה מזה כתוב בערבי בזה”ל “אתנקל (נעתק מרשות לרשות) לעבר ה' לדוד בן סעיד אל צארום יצ”ו ובידה (ובידו) שטר מכירה מן אלבאעיעין (מהמוכרים) אברהם ודוד עיאל (בני) הרון בן יחיא אלא אברהם אל מנזלי מעשה בית דין יצ“ו מון אל מנזלי אלא דוד אל צארום בחדש חשון בק”ז ועל זה אנו מעידים להחזיקו ביד דאוד אל צארום והכל שריר וקים הצעיר יחיא בן יוסף… יחיא בן יודה בטדי יצ“ו. והנה הסימן בק”ז הוא שני אלפים ומאה ושבעה לשטרות למנינם שהי' ה' תקנ“ו לב”ע. והיה זה דוד הקונה האחרון כמו דור שביעי למארי אהרן הראשון שבא לצנעא. ואני קניתי זה התנ“ך מבני בניו של דוד אל צארום ששמם יוסף ומשה יצ”ו. וענין התנ"ך הזה תארו וכתיבתו וזמנו והנרשם עליו עם החדשות והחילופים והמסרות לכל הלכותיו יחדתי לו חדר לבדו. וברצות ה' אוציאו לאור ורבים יהנו מאורו.
גם הביהכ“נ של הנשיא וראש גולה מארי יחיא הלוי אל שיך זצ”ל גדולה ומפוארה מאד נקראה בית אל שיך ומשפחתו הם ממיוחסי העיר ונכבדיה. בביהכ“ס הזאת ראיתי תנ”ך מקרא גדולה מדפוס ראשון שנדפסה על קלף נאה ומהודר מאד. עוד בית כנסת גדולה ומפוארה של מארי יחיא צאליח זצ“ל. הוא היה פה רב ואב”ד לגאון ולתפארת וחבר כמה ספרים ראיתים בכ“י (כי אין דפוס בכל הארץ הזאת) שו”ת ופסקים על ארבעה טורים וחבור מיוחד על הלכות שחיטות וטריפות “זבחי תודה” ונתקבל הוראותיו בכל המדינה (כמרן ב“י והרמ”א זצ"ל) והי' גדול בחכמת הקבלה ובעל מופת לרבים גם סופר מהיר ואומן הי‘. ראיתי ס"ת ומגילות כתב ידו נחמד למראה. והי’ גם מדקדק גדול ובעל מקדא ומסרה ותרגום בקי מאד בכל תנועה נקודה וקוץ כאשר ראיתי חבור בכ“י דקדוק והגהות בתנ”ך ובתרגום יפה וברה. ועשה גם פירוש על סדר התפלה של כל השנה. נוסח התפלות באמצע ופירושים נחמדים מהצדדים עפ“י הפשט והדקדוק ונוסחאות ישנות וע”ד הסוד והכונות וכל הדינים והנהגות האדם מיום הולדו עד שובו לאדמתו ונקרא תיקלאלי (כל בו) ובו ראיתי שו“ת להגאון רב חיד”א ז“ל למצרים ותשובתו אליו על דבר סיום הברכה בערבית של חול בסוף הח”י פסוקים ברוך ה' לעולם או“א (שנוהגים פה לאומרם) וחותמין ברוך אתה ה' המלך בכבודו תמיד ועכ”מ. והרב מארי יחיא ז“ל החוה דעתו ברחבה שאם חותמין בברכה זו שלא לחתום בברכת השכיבנו בא”י שומר עמו ישראל לעד או בזו ולא בזו רק באחת מהם. והגאון חיד“א הסכים על ידו ומרבה לספר בשבח תוארו ושמו גדול בכל ארץ התימן והולכים לאור פסקיו והכרעותיו כהלכה למ”מ. ובין פסקיו בשו“ת ראיתי הכרעתו שאין לברך “על אכילת מצה” על מצה מתבואה שלא נשמרה משעת קצירה לשם פסח (כאשר כתבתי למעלה) שאחרי בירר שיטת התלמוד ודיעות הראשונים אלה מזה ואלה מזה העלה שהוא ספק ברכה ואסור לברך (כדין ספק ברכה להקל) וכן קבלו עליהם. ומכלל דבריו בכל תשובותיו ראיתי כי עוד לא שזפה עין כבודו ז”ל שו"ת ראשונים ואחרונים הנמצאים בארצותינו ולא בדרכיהם הלך.
עוד ראיתי פה (ונתפשט בכל המדינה) חבור יפה בכ“י על שו”ע או“ח ויו”ד בשם שתילי זתים מרב גדול בזמן מארי יחיא הנז' וזה מעשהו. העתיק בפנים כל דברי מרן הב“י ז”ל בשולחנו ומעט מהגהת הרמ“א ז”ל את אשר נראה לו והשאר השמיט. ועליהם עשה שני ביאורים. מצד אחד כדמות באה“ג מראה מקומות באריכות ומצד השני ביאור ופלפול כמו קיצור הט”ז ומ“א. והחבור הזה נתקבל בכל המדינה לפסק הלכה והוא בלשון צח וקל וסדר נאה. וכאשר עברתי בין בתריו אחת הנה ואחת הנה (לא מצאתי בו כל חדש) אמרתי להרב הישיש אדל גדול שהראני “תמיהני על הרב המחבר הזה אשר לענ”ד שגה מאד (במתכ"כ) בהמעיטו בכבוד מאור הגולה הרמ”א ז“ל כי אחת משתי אלה היה לו לעשות או שלא להעתיק בפנים מהגהת הרמ”א ז“ל ומה שהיה נראה להמחבר לפסוק כמותו היה לו להביא בביאורו כמו שהביא דעות גאונים אחרים להלכה או למעשה. או שהיה לו להעתיק בפנים כל דבריו כמו שהם והבוחר יבחר. אבל עתה שהעתיק בפנים אך מקצתם על אלה הניף ידו לחלוק ולהגיה ובשאר הוא מסכים הולך למרן ב”י ז“ל והרי נגע בכבודו ואל עצם מעשהו. וטרם כלותי דברי ענני הרב חייך החכם! כנים דבריך. הרב המחבר הזה אחרי כלה מלאכתו בחלק הראשון על או”ח נסתמא עין ימינו ואמר וי וי הן זאת בעון שפגמתי ונגעתי באור מאור הגולה הרמ“א ז”ל (כאשר אמרת) ובח“ב על יו”ד כמעשה הזה כבר העתיק יפה כל דברי הרמ“א ז”ל וגם צוה בגזרה על הסופרים הבאים אחריו לכתוב חבוריו שיעתיקו בפנים על דברי הרמ“א גם בחלק או”ח לא ישאירו דבר. אבל הסופרים עצלים ואינם ממלאים דבריו וגורעים וכותבים כרצונם. עתה ידעתי כי איש חכם אתה ונבון דבר.
ספרי כ“י מתנ”ך עתיקי יומין הרבה לא מצאתי פה כאשר פללתי. כי גלותם וטלטולם האחרונים לא השאירו למו פליטה. והיותר ישנים הם כחמש מאות שנה והמדוקדקים שבהם הם מהסופר האומן המדייק בניה הסופר. ואומרים שארבע מאות ספרים כתב בחייו? ואם לפלא בעיניכם גם בעיני יפלא. גם בת היה לו סופרת אומנת. והראוני ממנה חומש כ"י כתוב בסופו “אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות כי אשה מינקת אנכי מרים בת בניה הסופר”. והוא מדויק וכתיבה יפה ומאושרת מאד.