אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
מד: הליכה לחודידה. – מוכא והעוברת עליה.
מד141: הליכה לחודידה. – מוכא והעוברת עליה.
גם הדרך הזה כבר ראית מראשית בואי. בליל ה' רכבנו כל הלילה באישון חושך ואפלה בין הררי חול ומדבר תלאובות. ירדתי מהגמל להסך את רגלי והאורחה עזבוני וגם גמלי רדף אחריהם ואני לא ידעתי אנה אני בא ותעיתי כשה אובד בדרך לא עברתי ואורח סלולה אין בין החולות עד שמעתי מאחורי קול אורחה אחרת באה אחרי והלכתי אחריהם עד אור הבוקר. שם בבתי צריפים יושבים מחיל הפחה התוגרמי שומרי הדרך ואורו עיני לראות גם בעל הגמל עם משאי מצפה עלי. מפה ארץ נושבת תחת ממשלת הסולטאן יר“ה אשר במשפט יעמיד ארץ ובצהרים עש”ק נפקחו עיני לראות שערי העיר חודידה ושומרי החומות. אור יקר תהיל עלי אחרי לא האמנתי לראות עוד ארץ החיים.
באתי לבית הסוחר הנוצרי חבאגי סטופאן מיכאל אשר אספוני וגמלוני חסד. ושמחו לקראתי בכל לב אחר התעלמי מהם תשעה ירחים לא שמעו ולא האמינו בחיי. השיבו לי בשמחה את הפקדון אשר הפקדתי אצלם תיבה סגורה בגדים ספרים ומצעות. ויעצוני למהר ללכת לעדאן בטרם יסגר שער הים. כי עתה סוף העת (מושים) אשר עוד ספינה הולכות עדאנה. ובעבור זה החדש לא אוכל עוד ללכת. כן שלחו משרתם לדרוש והנה ספינה קטנה יוצאת הלילה לעדאן אבל שכרוה סוחרי הודו ישמעאלים השבים מגידא מחאג מיכה ולא רצו לקבלני אתם עד שבהתאמצות רב בטרחת הסוחר הנוצרי וכפל שכר נתנו לי מקום בירכתי הספינה ועליתי אותו היום ובערב פרסה נס ועזבה החוף.
הרוח לא מילא אחרינו והתנהלנו לאט עד יום ד' ער“ה בבוקר באנו לעיר מוכא. שם עמדה. כי הרוח הסב ממולינו ואין לעבור במקום צר אצל שער הים (באב אל מינדיב) אשר שם יתאחד ים הערב (האדם) עם ים הפרסי (הודי). ועתה סוף הזמן מרוח צפונית המנשבת אך בקיץ. ירדתי העיר ודרשתי על בתי היהודים והביאוני (בשכרו) מחוץ לעיר לבתי צריפים קש וקנים. שם בית השו”ב מארי יוסף סאלם ני'.
לפנים היתה מוכא עיר גדולה כאחת ערי הממלכה שבארצות הקדם. מבצר חזק וחומות גבוהות דלתים ובריח ובניני בתי העיר אבני גזית ולבנים תחתים שנים ושלישים ומגדלים מהודרים בנויות לתלפיות על חוף הים. תוך החומה מושב השופטים השרים הסוחרים השולחנים ובתי אוצרות והחנויות ובתי המסגד. גם בית הקברות בתוך בין בתי המסגד ציונים ומצבות אבנים משוח בסיד כמנהג הישמעאלים ומחוץ לחומה עיר הצריפים רחובות וחוצות בתים הרבה פרזות ישבו על פני השדה. הבתים מעשי עבות עצים קוצים קשים וקנים מהם מרובעים ומהם עגולים והגגות משופעים וראשם קצר וחד וגם המה מעשי ידי אומן חצר עם בתים וחדרים וכן הוא בכל ערי החוף. וזה מפני העניות ומיעוט אבנים ולבנים. גם יפה להם להחסות באלה הצריפים מפני חום הגדול הבוער ומלהט כאש להבה. גם הממשלה לא תניחם לבנות בתי חומר אבנים ולבנים גבוהים מחוץ לעיר פן יבא צר ואויב להלחם בעיר ויהיה להם מקום להבצר ולעמוד על גגות הבתים להלחם עם שומרי החומות מנגד. בין חוצות החיצוניות האלה היו רחובות מיוחדות גם להיהודים אחוזת נחלתם מלפנים בתי קנים כאלה. רק הבי“הכנ לבדה היא בנין אבנים ולבנים וכפה עליה. וזאת היתה להם על ידי פעולת איש צדיק השר הגביר מארי אהרן עראקי הכהן זצ”ל שהזכרתיו לטובה למעלה (בצנעא) שהי' נכבד למלך תימן זה יותר ממאתים שנה וישב כמה שנים לשר ושופט בעיר הזאת תחת יד המלך והוא בנה הבי"הכנ הזאת ומני אז עומדת על תילה אך פנה זיוה הודה והדרה. אחת היא בנין בית חומה בכל עיר הפרזי הזאת.
אז היו פה כארבע מאות בתי אבות יהודים והיו עשירים סוחרים ואנשי מלאכה בהיות העיר הזאת ראשית ערי המסחור לכל מלכות תימן מהים ומהיבשה. וזה כמאה שנה היה דבר גדול בעיר (כאשר נמצא באלה הארצות) וכמחצית אנשיה מתו במגפה. אח“כ התעולל עליהם מושל העיר ושרף כל הרחובות שלהם. ורבים ברחו לערי ישראל אשר בהרים מהלך יומים שלשה ולא חזרו לשוב לשבת פה רק כמאה משפחות. וכן היו הלוך וחסור עד לפני ז”ך שנים שנלחם מלך מצרים אברהים פאשא בכל ערי החוף ובעיר הזאת והבקיעם אליו והרס חומת העיר לצד הים והחריב המבצר וכמה בתים והשבית סחר העיר והסבה לעיר חודידה. וגם עיר הצרופים נשרף עם רחוב היהודים ונתדלדלו מאד ומני אז מעטו. רובם הלכו לגור לערי הרים ולעיר עדאן ומיסקוט. ועד לפני י“ב שנה היו בה עוד כחמשים בתים. ואחרי לקחה ממלכת בריטאני' האדירה עיר עדאן ועשתה לעיר גדולה וסוחרת חפשית ותפארת נהרו אליה כל הסוחרים והעשירים מכל גויי הארץ ולא נשאר עוד שכר וסחר מאומה בעיר הזאת. עדאן מימין וחודידה משמאל נתמלאו מחורבנה של מוכא. וגם היהודים הנשארים הלכו להחסות בצל ממשלת בריטאניא בעיר עדאן. ועתה לא נשאר פה מוכא רק שמונה בתים של יהודים. ולא היינו היום ער”ה רק תשעה גברים עם הנערים ולא היה לנו מנין להתפלל בצבור בזה ראש השנה. ומלאכתם צורפים אורגים ועושי כורי מצרף מחול האדמה הזאת הטובה לזה ויוצא לכל המדינות.
לטובתי ומנוחת ראש שנתי ההי הרוח דרומית חזק לנגדינו ולא יכלו כן תרנם פרש נס ותעמוד שם. עשיתי פה ר“ה בבית השו”ב מארי סאלם והוא צורף בכסף ועושה כורים גם רופא לגוים ובעל סגולות. מנהגם ופיוטיהם כמנהג כל התימן. גם אצלו מצאתי איזה פיוטים ושירים למארי סאלם אל שיבזי אשר למעלה העתקתי הרבה משיריו. ואקח גם אחד מהמה ואציגנו לפניך ואם חכך טועם שירי ערב יֶערב לך גם השיר הזה:
ירד שנת עיני ואפעה כאני –
תוך ים תשוקתך ואלה אזכרה
לו אהיה יונק ואתה אומני
אינק שדי יפיך צמאי אשכרה
לו אהיה שלח142 ואתה ואני –
נשב בצל גני ופריך אשמרה
לו אהיה רומח ואתה נותני –
תוך לבב משנאיך בדמם אשכרה
לו אהיה אהל ואתה שוכני
נתעלסה אהב בגיל נתאזרה
לו אהיה לשון ואתה מעני
אשקיט יקוד חשקך בשיר ואזמרה
לו אהיה עבד ואתה רוזני
אשאף עבודתך דרור לא אבחרה.
גם כי היה עמדי מן המוכן שופר של איל ותקעתי בו חובת היום נסיתי לתקוע גם בשופר שלהם וכן הוא בכל ארץ התימן באין להם שופרות של איל או כי לא ידעו לעשותו הם תוקעים בשופר גדול של יעל ארכו כשתי אמות ומפולתל כאשר הוא בראש היעל וקולו גדול ומרעיד יותר משל איל.
כן עיר החומר שַמה ושממה רובצת עליה ערה ונהרסה ותהי לעי מפלה. בתים רבים מאין יושב ושאיה יוכת שעריה. בתוכה יושב מושל טורקי עם מעט אנשי חיל לקחת מס מן מעט סחרה והספינות העוברות על דרכה. מעט קאהווא יוצא ממנה המובא מההרים (אשר על שמה נקרא קאהווא מוכא כי מלפנים אך ממנה יצאו) ומגרש העיר היא ארץ מלחה גם המים מלוחים וממרחק יביאו מים לשתות. וסביב העיר מכרה מלח שכל אדמת עפרה מבהקת מלח. גם חופרים ואורים סביב הים ותכנס בהם המים וכזרוח עליהם השמש תיבש ותהי למלח. ועושים מהם ערמות וימכרו לספינות והמס להמושל.
יום שני של ר“ה לעת ערב הבהילוני רב החובל לעלות בספינה כי הסערה קמה לדממה והתקוה להחלף ברוח צפונית. יום השבת בבוקר הננו אצל שער הים (באב אל מאנדיב) בין רוכסי הרים מימין ומשמאל וממולינו רק מעבר צר בדרך עקלתון. פה ספינות רבות עומדות מצפות זה ימים מספר עד יבא בהם הרוח צפונית. והנה באה ועברנו בשלום. פה מלאכה גדולה לתופשי נס ומשוט להחליף הנס להפוך המשוט נגד הסלעים ואיי הים וביום א' ד' תשרי שנת כת”ר הננו עצל עדאן.
ספינות קטנות כאלה לא יעמדו מרחוק הלאה במקום הספינות הגדולות ואניות הקטור אצל הנמל בכפר טאוואי וידחקו להכנס בין ריכסי ההרים והסלעים הגבוהים הנטועים בים ועוברים עליהם סביב סביב. יחליפו הנסים פנים ואחור עד יגיעו להנמל הקרוב לעיר. פה יגדל האסון מכל הדרך. כמעט לא עצר כח אחד המלחים הכושים לתפוש בחבל הנס להפכה! וכרגע הפכה ספינה פניה והיינו כצוללים לולא מיהרו הספינות אשר סביבותנו העומדות וצעקו לעזרה להצילנו חתכו החבל והשליכו את האיל המעגן ונצלנו. ולעת ערב ירדנו יבשת עדאן לשלום.
תמו דברי חלק הראשון, בעזר נוצר נפש
האדם אחרון וראשון.
ואם יתקבלו דברי אלה לפני אחב"י אוציא לאור בקרוב,
ברצות ה', גם חלק השני אשר נכבדות ידובר בו.
סוף הספר