אור ברסלב
אבן ספיר מא: מעשה ר' ברוך מצפת שליח לבני משה. – ועשרת השבטים. – וחכם עמרם ור' דוד.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

מא: מעשה ר' ברוך מצפת שליח לבני משה. – ועשרת השבטים. – וחכם עמרם ור' דוד.

מ. עיר היהודים. – ועיר הגוים. – ומעשה שהיה.

פה נודעתי ברור בעלית את כל הנעשה עם ר' ברוך ז“ל מהע”ק צפת אשר שלחו הרב הגאון מוה' ישראל זצ“ל לחפש אחר עשה”ש ובני משה שהרגו המלך פה צנעא כפי שספרו לי אנשי אמת שישב עמהם והכירוהו וידעו את כל הנעשה וכפי ששמעתי מאנשים אשר קברוהו בידם ומהרב החסיד מארי סעיד בהרב החסיד המקובל מארי יחיא אל אבאיץ הלבן הדיין אשר הלך עמו אל המדבר וראה כל הנעשה בעיניו.

ר' ברוך בר' שמואל מילידי עיר פינסק (Pinsk) בליטא עלה בשנת תקע“ט להסתפח בנחלת ה' בעה”ק צפת. והיה בעל תורה וגבר חכם מדיני. גם איש גבור חיל ואמיץ לב אשר גם בימים ההם עת עול הגלות כבדה באה“ק גבורתו וחכמתו עמדה לו לעשות לו חיל וקנה לו שם טוב. גם ידע ברפואות וסגולות עשבים וסמים. ובימים ההם הי' נחשב לרופא במדינות האלה. הגזרות אשר היו בחו”ל בשנת תק“צ העיר לבב כמה גדולים מאחב”י בליטא לבקש מהגאון תפארת ישראל ז“ל לבחור אנשים חכמים לחפש אחרי אחינו שבטי ישורון ובני משה. כי יסופר אשר בשנות קדם היה עת צרה לישראל ובאו אלה האובדים ויושיעום בצר להם ממצוקותיהם. ונתנו עיניהם בר' ברוך הנז'. וגם הוא מצא את לבבו נאמן וגויתו נכון לדרך הגדול והכבד כזה. אחרי דרשו וחקרו כל ההכנות והענינים הצריכות לנסיעה כזו ולאיזה דרך יפנה ואנה יחפש נתנו לו אגרת פאר כלילת יופי אשר העריך הרב הגאון מוהר”י הנז' (אשר ליופי שלימותו נדפס אח“כ באמשטרדם ע”י הרב הצדיק מוהרצ“ה לעהרין זצ”ל על כן לא העתקתיו בזה ואולם סוף המעשה הנדפס שמה בקצור אין אמת בו ככל הדברים המרחפים על כנפי רוח) והשביעוהו שבועה חמורה שלא ישיח דעתו להתערב בענינים אחרים רק ישים כל מאויתו ומעינו בדבר הזה. ובחדש חשון תקצ“א עזב את ביתו בעה”ק צפת וילך למסעיו אל אשר פנו דרך לפניו. הוא ידע היטיב לשון ערבי ולהתחפש ולבא כאחד הערביאים לעת הצורך. ותהי ראשית נסיעתו דמשק אחלב קורדאיסתאן אשור באגדת דרך יבשה ומשם לבצרה אבישור מיסקוט דרך ים ומשם לעדאן ראש מדינת תימן נגבה. ודרך ט“ו יום ביבשה בא לעיר הגדולה הזאת צנעא בתחלת אב התקצ”ג. אז היתה העיר הזאת בשלוה כשנים הטובות והרב הגדול מארי יוסף אל קארה ובית דינו וגדולי העיר קבלוהו באהבה כבוד ויקר. ותישר הדבר בעיניהם ויאמרו לעזרו בכל מאמצי כח להוציא הדבר הגדול הזה לאור ברצות ה‘. וארח עמו לחברה הרב החסיד המקובל ובעל מעשים טובים מארי יחיא אל אבאיץ (הלבן) הדיין השני גם ר’ ברוך היה בידו ספרים מאלה ואשר מסר לו בכתב ובע“פ הגאון מוהר”י ז“ל שהיה לו יד ושם בזה וגם בדרכו אסף עוד מלא חפנים סגולות ורפואות אשר היה לו לעזר ולהועיל במדינות אלה. בימים ההם מלך פה איש גדול מזרע המלוכה מאז ומלפנים “אימאם אל מיהדי” והיה חולה במחלה כבד אשר כל הרופאים שלו נואשו מחייו. והוא אהב את היהודים והיו להם מהלכים בחצרו ועושי מלאכת המטבעות. וכאשר נודע לר' ברוך מחלת המלך ועניניו אמר להרב הנז' שיש לאל ידו לרפאות את המלך על נקלה. ובקש להתודע לפניו ולרפאותו. אבל הרב מנעוהו מלכת בגדולות מיראתם פן לא יוכל לרפאותו ויהיה עוד קצף על היהודים. ודחהו לאמר יען כי הוא מושבע מהמשלחים באה”ק בלי יסור מני דרכו להתערב בענינים אחרים חלילה לו למעול בשליחותו ולבגוד בפקודת משלחיו ולא עזבו לעלות אל המלך. והכינו צדה לדרכם והלך עם הרב הדיין מארי יחיא הנז' למזרח צנעא אל המדבר הגדול אשר עפ“י הגדות וספורים ימצאון שמה משבטי בני ישראל. וילכו דרך צעדה (היא דקלה) ועד חיידאן הוא סוף הישוב ט”ו יום מפה אצל המדבר ושם עוד נמצאים יהודים זעיר שם זעיר שם. ויכינו להם צדה ומים לכמה ימים לקחו עמהם גוי וגמל לצידם וישימו אל המדבר פניהם. שלשה ימים הלכו במדבר ערבה בישימון דרך ארץ לא עבר איש. ויהי הם הולכים ונשך נחש בעקב ר' ברוך ושלף חרבו אשר במתניו ובאבירות לבו נתח מקום הנשוך עם הארס ויזר תחבושת וישכב לנוח. והנה ראו מרחוק כבשה אחת תועה במדבר ולקחו הכבשה ויפתח את בטנה והניח רגלו בתוכה וזאת עלתה לו ארוכה. אחרי הונח ורפא לו חשבו דרכם מאין בא להם הנה כבשה מן הצאן אם אין שם עוד עדר ורועה והלכו עוד הלאה ומצאו רועה ועדר. וישאלם על הכבשה ואמר לו ר' ברוך אני לקחתיה. ויקצוף עליו והגיד לו שעשה לרפואתו והראהו מכתו האנושה ויפצרהו אז שככה חמתו. ושאל להם מי המה אמרו לו “יהודים”. ושאל מהם אות אמרו לו שמע ישראל כו' והראהו ציצית ותפלין. אחרי כי נתודעו זה לזה כי גם המה יהודים גדלה השמחה והאהבה ביניהם. אמרו לו את אחינו בני משה ושבטי יה אנחנו מבקשים והראה לו את המכתב מאה“ק וספר לו כל דבריו. אמר לו הרועה אני אין אני יכול להביאכם עמי. ואתם תנו לי מכתב עם אות ואלכה ואגידה לאחי ואתם שובו לעיר חיידאן ותשבו שמה עד אשר ישלחו לכם מענה. כן עשו וחזרו לחיידאן וישבו שמה ימים אחדים. והנה קרבו ימי ר”ה ועוד לא בא תשובה מהם. ויאמר ר' ברוך לשוב לצנעא על ר“ה ואם ישיבו דבר ישלחו היהודים מפה לצנעא ואחר החג ישובו הנה ואף אם אין מענה אחרי שנודע להם הדרך ילכו בה. ומארי יחיא הדיין אמר לשבת ולהוחיל על המענה אבל חזקו דברי ר' ברוך וישובו לפה. רגלוהי דבר אינש איכון ערבין לי' כו‘. עברו גם ימי החג ולא השיגו מענה. ור’ ברוך התעשת עוד לרפאות את המלך כי עודנו חי וחולה בחשבו שע”י אשר ירפא למלך יתן לו עזר וסעד להוציא לאור מעשהו כי זרועו מושלה לו לעשות כל. הרב נגד רצונו אמר לו “עשה כחכמתך” ומאת ה' היתה נסבה לסכל את מעשיהו למען יתקיים דבר החזון (ישעי' כ“ז י”ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו' אשר החזון הזה להוציא האובדה ולקבץ הנדחה יהי' רק ביום יתקע בשופר גדול בעת הקץ ולשוא יעמלו טרם הגיע זמנו האוכל בוסר שניו תקהינה והאוכל פגים לא יצלח. היהודים עושי מלאכת המטבע אשר למלך הגידו לו שיש אתם רופא ירושלמי מפליא לעשות בשכבר גילה חכמתו והראה מופתיו לרפאות כמה חולאים ויהי איש מצליח. וצוה המלך ויביאוהו לפניו ושמח בו ועשה לו רפואות תעלה ובימים מועטים נרפא המלך. ויכבדהו מאד ויאהבהו וישימהו רופא למלך ונתן לו בית אצל חצר המלך וסוס לרכוב עליו וחרב יקרה אשר לא נעשה כן ליהודי בארץ הזאת. ור' ברוך ישב בעיר היהודים ובכל יום אחר התפלה רכב על סוסו אל חצר המלך והיה מבקר את המלך כי עוד לא היה בריא אולם. גם נשים רבות היה לו ובנים ובנות והיה מבקר עליהם מי חלה מהם. גם שארי חולים השרים והעבדים וכל אשר עשה הצליח. החיה מתים פקח עורים טיהר מצורעים. לא הי' דבר שגבה ממנו כי היה משכיל בכל עניניו (ולא בידיעת חכמתו, כי ידענו האיש ושיחו) מתת אלקים היא ויצא שמו לתהלה בארץ הזאת.

ויהי כחזקתו בעשרו וכבודו שכח את השבועה ולא שת לבו לבקש את אחיו (עד עת וזמן) אשר אולי לבעבור הדבר הזה נשאו אלקים. האיש הזה גם בעניותו ושפלותו היה אמיץ לבו בגבורים ולא חשב אנוש ומה גם עתה? גם את המלך הישמעאל אשר כל כבוד אינינו שוה לו לא חלק גם את הכבוד אשר לשפל אנשים ובבואו כל יום לבקרו לא כבדו בכבוד מלך רק כאשר ישאל איש בשלום רעהו. גם את משכב נשיו אסר בעדו אשר זאת היתה לתועלת חייו ורפואתו באמת. ובעיני המלך רע וחשב כי משנאה יהדפהו מתאוותו כי אך יהודי הוא ואין טובתו שלימה. וכן אמרו לו יועציו שהיהודי ימנעהו להקים זרע כי לעון נחשב להיהודים להרבות זרע ישמעאל? (אין זאת בכל ספרי ישראל) וכאשר לא שמע אליו והיה בבוקר בבקרו אותו הכיר בו כי לא טהור הוא ודבר אליו קשות ויבזהו ויקלהו עד שהמלך בז לו בלבו ונטר עליו שנאה (תחת טובה) אבל לא יכל לשלחו מעל פניו כי שומר נפשו היה וראה ממנו גדולות ונפלאות בחכמה וברפואה ועצתו היתה אמונה. ואולם גם בכבוד כל הישמעאלים הקיל מאד. והיה ברכבו על סוסו בכבוד במלבושי מכלול כאחד השרים וחרבו על ירכו וקנה שרפה כי היה גם מלומד מלחמה ופה עניים רבים הקיפו עליו לבקש צדקה ורדפו אחר סוסו צדקה! צדקה! כמנהגם היה מחרפם ומקללם ואף מכה על קדקדם בשבט אשר בידו הדבר אשר לא נסו ישמעאלי תימן ולא פללו לשמוע ולראות כזאת מאיש יהודי עד כי החרה אש קנאתם עד להשחית וכתבו אל המלך משטמה רבה ובתוכחות חמה “הבאת איש עברי טמא? לשחק בנו לקללנו ולחרף דתנו (זאת ראשית שטנותם בכל מקום) והוא אך מתנקש להמיתך כי לרגל את הארץ במלאכות מלך מצרים הנלחם עמך להביא את כל הממלכה בידו”. הדברים נכנסו בלב המלך אבל לא מצא את לבבו למצוא עליו תאנה. בעת ההיא יצא הגבור הגדול איבראהים פחה מלך מצרים להלחם עליו ובא באניות עד עיר מוכא עיר גדולה בצורה וסוחרת על שפת ים סוף ראש ערי המסחור לכל המדינה וכבש אותה והניח שם מושל ואנשי צבאו וישם את פניו לשאר ערי החוף ולכנוס עוד לפנים במדינה. והמלך הזה לא עצר כח להלחם עמו כי גם היה חולה תמיד ולא יצא ממקומו. הפעם אמר ר' ברוך אל המלך “אם אדוני לא שמעני יתן על ידי עשרת אלפים אנשי חיל מצבאות תימן ואצא להלחם עם אבראהים פאשא את המושל והחיל אשר הניח במוכא ואגרשנו משם כי ידי רב לי להלחם עמו. ידעתי אבראהים פאשא וחילו שלא יעצרו כח נגדי כלה גרש אגרשנו מפניך רק אם תפקדני מושל בעיר מוכא תחת ממשלתך”. ושם ישבו גם יהודים רבים כארבע מאות בתים עשירים וסוחרים. הדברים האלה הוסיפו פחם לגחלי המשטינים והמרגלים בו כי מרגל הוא ונתנו רגלים לשטנותם כי פיו ענה בו שיודע את אבראהים פאשא ויכול להתגרות עמו במלחמה הלא דבר הוא? אך למען הביא העשרת אלפים החיל אשר אמר אל תחת ידו ונוסף גם הוא על שונאיו. ומהיום ההוא היתה שומה בלבו להמית את ר' ברוך בסתר (ועוד מכתבי עמל ושטנה באים אל המלך יום יום על אשר גדלו ונשאו).

אהה לשון! הלא החיים והמות בידך נתנו? ומדוע אך במות תבחר ותקרב? כי רבו חלליך ומה עצמו כל הרוגיך? לא חללי חרב עשת ברזל ולא מותי נושקי רומי קשת (המה אך מקרוב חללים יפילו) ולשונך רכה נחת בשר חי גם עצם אין בך. וגם מרחוק מקצה ארץ עד קצהו תהרוגי בלי חמלה גוי ואדם יחד! גם בעלך תמית ארסך (בלי יתרון) כמו חמת נחש תשוך אדוניך (בלי כשרון) כמו שפיפון. אך מעט רפואות תְעָלָה תַעֲלֶה בחבל להחיות ומה רבו פצעיך? גם על ר' ברוך אשר עיני כל ישראל עליו יביטו להביא תשועה ממרחק ולגלות צפוני טמוני שבטי יה! גם עליו הנפת חרבך הקשה הרגת ולא חמלת? אהה לשון! שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו (משלי כ“ב כ”ג).

בכל יום היה המלך אחר סעודת שחרית מוליך אמו את ר' ברוך לשוח בגנו אחורי ביתו פרדס גדול מכל עצי עדן ובתים מכל מיני חיות ועופות משחקים. ושם היו מנסים כוחם וחכמתם לירות חצים וכדורים בקנה שרפה וקשת אל המטרה אשר הציבו לקלוע אליה. ובכל עת היה ר' ברוך מלמד ידיו טוב מן המלך. ויהי היום בח' שבט שנת התקצ“ד ור' ברוך בא בבוקר לבקרו כיום ביום ושתה עמו הקאהווא. אחרי כלה מלאכתו לבקר בני הבית אמר לו המלך. “בא ונשוח בגן” ועבד כושי עמהם ובאו עד מקום המטרה אמר לו המלך “לך והבא הכדורים” תחת אשר לפנים היה עבד הכושי רץ ללקטם. ויהי אך עבר מלפני כשמונה רגל והמלך ירה עליו כדור מהקנה אשר בידו ויבא בין כתפי ר' ברוך ויצא מלבו. עוד לא נפל ארצה וחזר פניו נגד המלך ואמר לו “זאת תגמולך שהצלתיך ממות? ירא ה' וישפוט ידעתי כי לא תאריך ימים וגם ממלכתך לא תקום” ונער הכושי רץ אליו בחמת רוחו ושלף חרבו והתיז גם את ראשו. המלך נבהל מאד ואחרי עשה הכהו לבבו באין מעצור. ויבא אל ביתו סר וזעף וצוה על העבד הכושי למהר להשליכו לפני החיות אשר בגן למען יאכלוהו ולא יודע לאיש. העבד כן עשה. ולעת ערב שלחו המלך לראות מה נעשה בגויתו אם לא נשאר ממנו עצם ובא ואמר לו כי החיות לא נגעו בו ועודנו שלם. אז חרד חרדה גדולה ושנתו נדדה מעיניו. ובבוקר שלח אחר היהודים הצורפים העושים מלאכת המטבע בחצרו והכניסם בחדר בסתר ואמר להם “אל תגלו לאיש לכו אל הגן וקחו ושאו את גוית חכם ברוך וקברוהו בקברותיהם ואיש אל ידע”. המה לקחו את גויתו וראשו ועשו לו כמשפט קרעו וספדו ובכו עליו רב בכה ויקברוהו בקברות היהודים ולא נודע לאיש. עברו יום יומים עשרה ימים ור' ברוך לא בא לביתו לעיר היהודים אשר זה דרכו מאז ללון בביתו ולהתפלל בביהכ”נ בכל יום ולבקר חולים ומה גם ביום השבת ולא בא. והתחילו לדרוש אחריו מעושי המלאכה ואמרו “הס כי לא להזכיר”. גם השרים והעבדים הבאים אל המלך הבינו כי נעצב המלך על חכם ברוך שהרגו. שמחו וחגגו. והיהודים התאבלו מאד ותחשך כל העיר וכל איש בסתר אהלו תחת קורות ביתו בכו וקננו וספדו כמספד על היחיד ולא יכלו להזכי' שמו ברבים ולדבר ממנו מאומה מפני אימת המלך והגוים. והגוים הראו ליהודים אותות שנאה ואיבה עד כי לא יכלו להרים ראשם מפני היראה ועיניהם מפני הבושה.

המלך התעשת וניחם על הרעה וכמעט יצא מדעתו ושם חכם ברוך לא מש מפיו. ומני אז התקרב מאד אל היהודים ועשה עמהם חסדים אובים למען יתכפר עונו. וגם לבו נהפך עד שאם לא פָחַד היה מתיהד. והיה בא תמיד במחשך לעיר היהודים ביום השבת ולביהכ"נ ונכנס לבית מכיריו ולובש טלית מצויצת אוכל מפתם ושותה מיין קדוש (ומיסלים קדש היה מקודם) ובכל עת זָכַר חכם ברוך היה מתאנח בשברון מתנים. ולא ארך לו השנה ומחלתו (עם מגינת לבבו) כבדה עליו ומת בהשנה וימלוך בנו תחתיו הוא ידע את אשר עשה אביו בסוף ימיו בקרבתו אל היהודים והיה לו לבושת וְלחרפה. והוא הרשיע לעשות והעניש את היהודים בעול מדהבה ועלל עלילות ברשע על עושי המלאכה ואסרם במאסר וביסורים עד שדלם ודלדלם ומהם ברחו לנפשם. אבל גם לו לא ארכו הימים ונתעורר עליו מלחמות מכל צד וכל שריו ועבדיו וחילו מרדו בו והורידוהו מכסאו ושללו כל אוצרות המלך ואשר אצרו המלכים הראשונים אבותיו. עושר גדול זהב וכסף ואבן יקרה אין חקר וכל בית נכאתו והוליכו למכור במוכא ובחודידה לחיל שרי אבראהים פאשא. גם החריבו בית המלך והגן הנפלא לא השאירו לו שם ושאר. ונשי המלך גרשו מבתי תענוגיהן והנה מבקשות לחם. ומני אז נשבתה ממלכת תימן ונקרעה לשבעים ושבעה קרעים. ועיר רבתי צנעא ירדה פלאים. בשנה השניה באו עליהם שודדים ערביאים מן המזרח ושללו ובזזו עיר היהודים והגוים ואחריהם בא רעב חזק ואחרי הרעב דבר נורא מאד אשר מחצית היהודים ושני שלישי הגוים נפלו שדוד לרעב ובדבר תמו. ועד היום היא הולכת ודלה וחסר צרות רבות ומצירות ספות שנה על שנה עד כי מיעטו ושחו מעוצר רעה ויגון. מי' אלפים יהודים שהיו אז לא נשאר היום הרבע. מהם ספו תמו מן בלהות רעב דבר ומדהבה ומהם גלו ונתפזרו לכל עבר לעירים ולכפרים עד אין מקום אשר לא ימצאון שם נדחי צנעא. תחת אשר מאז לא נסתה כף רגלם לצאת מהלך שעה חוצה ובתיהם מלאה מכל טוב הארץ. והנשארים בעיר המה ברעה ובצרה גדולה. וגם על הגוים באו צרות מציקות שתו כוס התרעלה עם שמריה וחרשיה ואין להם מנוחה מתגרת יד מלחמות מסביב ומושלים ומלכים יתחדשו לבקרים ויאכילום ראש ולענה. שומה היא בפי כל היהודים והגוים כי הריגת חכם ברוך היתה נסבה להיות צנעא מוסר מעיר וכתר מלכות תימן תרום ממנה ולהשבית זרע אל מיהדי ולא יהיה להם תקומה עד עולם. וה' ירחם על עמו.

אחרי נהרג ר' ברוך ז“ל ימים אחדים באו יהודים מחיידאן וספרו שאחר חג הסוכות באו שני ערביאים רוכבי סוסים אל המעין אשר מחוץ לעיר ושאלו איפה היהודי הירושלמי ואמרו כבר חזר לצנעא וגם הם הפכו פניהם והלכו לדרכם. הרב מארי יחיא הלבן הדיין אשר ארח לחברה עם ר' ברוך בתחלה כשמעו הדבר הזה ביקש לו איש כלבבו לשוב בדרך הזה עוד ולא מצא וישם את נפשו בכפו וילך לו לבדו ועקבותיו לא נודעו עד היום הזה כי לא חזר עוד. אלה הדברים בלי יתרון והוספה שמעתי מהרב התמים מארי סעיד בן הרב הדיין מארי יחיא אל אביץ הנז' ומהרב הגדול האב”ד נ“י ומהזקן המאושר מארי אל סעיד אל בדיחי ז”ל הפקיד מעושי המלאכה שהיו אז למלך אל מיהדי הנז' שקברו בידיו ומשאר זקני העיר וכולם מתאחדים בספור זה בסגנון אחד. ודרשתי על החפצים והספרים שנשאר ממנו אולי אמצא בם איזה רשימות מהמקומות שעבר שם במשך שנתים ומחצה אם שורש דבר נמצא בם להתחקות עליהם ולא יכולתי להשיג מאומה באמרם שהרבה מחפציו היקרים לקח המלך אחרי הרגו. והנשאר שלחו לעדאן לשלוח לאשתו ובניו בעה“ק צפת ת”ו. ובעדאן דרשתי ואמרו לא ראו ולא ידעו וגם לצפת לא הגיעו.

עוד ספרו לי שלפני שנים עשר שנה בא לפה יהודי ערבי לא ידעו מי הוא אך לבושו כערבי ושערות ראשו קוצות תלתלים ארוכות והראה אותותיו אותות ואמר שיעזרם מיד המלך הקשה ובא אל המלך לעליתו דרך החלון ודבר אתו קשות ולבסוף נעלם ולא נדע מקומו איהו?

בשנת התרי“ד התנדב עוד חכם עמרם מערבי מעה”ק צפת ת“ו איש גבור חיל ונבון דבר לחפש אחר עשרת השבטים ובני משה ועבר בארץ חאגאג ובעיר מיכה שהתחפש כישמעאל ביודעו היטיב לשון ערבי (לשון אמו) וגם קריאתם והקוראן שלהם ותפלותיהם והי' נחשב אצלם למלומד ולא הכירוהו. ושם חקר ודרש על בני הרכבים (יהוד אל חבר) ולא מצא ומשם בא לארץ התימן ולפה ק”ק צנעא וסבב כמעט בכל הארץ הזאת וכלך גם בעקבות ר' ברוך עד עיר חיידאן אבל לא חרף נפשו לצאת אל המדבר הגדול והנורא ההוא וחזר לביתו. וכאשר הלך כן בא ומאומה לא השיג בעמלו.

ובשנת תרי“ז התנדב עוד ר' דוד אשכנזי מירושלם לתור ולחקור אחר השבטים האלה וילך למסעיו בדרך אשר סלל להם ר' ברוך וחכם עמרם הנז'. והאיש הזה אף כי שינה בגדיו וטעמו גדל פרע שער ראשו ולא עשה שפמו וזקנו מגודל ולבן והתחפש לבא כאחד מקדושי הישמעאלים (דארוויש) הנעים ונדים בארצות אבל כי לא ידע היטיב לשון ערבי ומנהגיהם (אף שבאיזה מקומות עשה עצמו אלם) הכירוהו ושללוהו וחזק לעיר אל לאחיי על חוף ים סוף ויישם שם פניו למדינת כוש (האבאסיניא) ועבר בים סוף לעבר השני עיר מסאווא באפריקא ללכת משם ביבשה לסוואקין עד עיר גאנדור מלכות כוש לחקור על היהודים שבכוש. אבל ידיו הריקניות ומעט חכמתו לא מלאו אחר עצתו ושב לעדאן ערב ר”ה תר"כ ושם ראיתיו. כאשר הלך כן בא ומאומה לא השיג בעמלו. רק תלאות רבת ועצומות ילאה מלספרם. וחזר לירושלם ובשורה אין בפיו.

סוף דבר מכל אשר דרשתי וחקרתי והתבוננתי והתחקתי על שרשי ההגדות והספורים (לא יכילם ספר). ראה זה מצאתי דבר אמת וברור בעליל שיש בארץ התימן למזרחית צפונית צנעא במרחק חמשה ועשרים יום על דרך העולה מיכא יהודים רבים בינות הערביאים הישמעאלים יושבי כפרים ואוהלים והמה יושבים שלוים ושקטים עם שכניהם אין עליהם שבט מושל וקול נוגש ולא ניכר יהודי לפני ישמעאל כי כולם חגורי נשק מלומדי מלחמה ויוצאים לקרב על שכניהם גדוד אחד עם הערביאים היושבים לבטח אתם. והיהודים הבאים מצאהדה (דקלה) מהלך עשרה ימים צפונה מזרחה. ואני ראיתים בחאגי ודברתי עמהם. מספרים (וידוע לכל) אשר פעמים בשנה יבואו אלה יהודי ערב אצלם ליום השוק הגדול וידועים הם אצלם ליהודים שלמים אבל לא התחקו על שרשיהם לדעת מנהגיהם תורתם ואמונתם ומשבט מי המה? כי לא ישכילו לדעת זאת. ואולי עליהם יאמרו הגוים ההולכים לחאג מיכא שצריכים לשלם מס (כפאר) בעברם בדרך הזה וקוראים להם יהודי אל חיבר לבזיון גזולת זאת לא נודע לי דבר ברור.

משפחה אחת יש בצנעא קוראים לה משפחת הדני. ודברתי עם אנשים נכבדים מהם והגידו לי כי ראש בית אבותם היה משבט דן היושבים בארץ לא נודע. הוא ועוד אחד עמו משבט אשר היושבים עמהם תעו בישימון דרך ולא מצאו דרכם לשוב למקום שבתם ושבטם וילכו באשר התהלכו עד שהגיעו לפה צנעא. והאשרי מת פה אחרי בואו והדני נשא פה אשה והוליד בנים ובנות והמה מבני בניהם ונקראים על שמו הדני עד היום הזה.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה