אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
מ. עיר היהודים. – ועיר הגוים. – ומעשה שהיה.
כל ימי מועד הפסח בקרתי על ראשי העיר והזקנים אשר לכבוד הייתי בתוכם למשכני אחריהם. עיר היהודים נקראת “קעא ביר אל עזאב” ועיר הגויים נקראת צנעא מדינת אל שאם (על שם שם בן נח שבנאה) בפי הגוים והיהודים קוראים לה אוזל שכן פתר הרס“ג ע”פ ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה (בראשית י' כ"ז) דמאר וצנעא וצעדה. ועודם עומדים על תילם בשמותם זאת עד היום במדינה זו (דמאר היא כשלשה ימים לנגב צנעא וצעדה כעשרה ימים צפונה תראמו הלאה) וראיתי בסדורי תפלותיהם שמלפנים כאשר ישבו במבצר העיר קראו המגילה גם בט“ו לאדר בהיותה בספק מוקפת חומה מימות יהושע ב”נ ועתה הם קוראים כרוב העולם בי"ד.
בעיר היהודים כששת אלפים בתים ועשרים בתי כנסיות. ארבע מהם גדולות אשר האחת תכיל כאלפים איש בישיביתן לארץ והם כנסת בית מארי אהרן עראקי הכהן או בית אל קושטא. הב' בית מארי יחיא צאליח. הג' בית מארי יחיא הלוי אל שיך. הד' בית אל ציאני והאחרים קטנים מהם. בכולם מתפללים בנוסח קדמון שלהם אשר ראיתם למעלה. רק בכנסת מארי יחיא שערבי מתפללים נוסח ספרד כפי נוסח הסידורים שבאו להם. ושם ישיבה לת“ת הלומדים ש”ס ורמב“ם על הסדר. גם בכנסת הרב המקובל מארי יחיא אל כהן נ”י מתפללים על פי כוונת האר"י זכרונו לברכה אשר התחיל בה מארי יחיא ני' זה מחדש.
העיר נחלקת לשתים ראס אל קעא (ראש הבקעה) וספאל אל קעא (שפלת הבקעה) ויושבי שני החלקים יחלקו תמיד ומבזים אלה לאלה ביחוש בית אבותיהם (חוק הוא לזרע יעקב המיוחשים בטרם יבא מלאך הברית להשיב לב אבות על בנים לקרב ולעשות שלום בעולם) לשנוא איש יהודי אחיהו על חנם! על כבוד המדומה על מהתלות הגיאות. כהיום רוב בתי העיר שממים יושביהם ברחו מפני חמת המציק ומחמס המצר. שאיה מכת שעריהם ואין יושב. כמה מהבתי כנסיות אך בשבת ק' יתאספו בהם מנין להתפלל וחשך עלטה שוררת על כל העיר בתים רבים מאין יושב ובלהות צלמות בחוצותיה יילל ויושביהם קצרי יד בכל רחוב זעקת שבר יעערו. פה אלמנות חיות שוכנות לבדד. שם יתומים ערומים ויחפים מסבבים בעיר על פת לחם. פה אסירי עוני ולחץ. שם עטופי רעב ינוחו על משכבותם. פה זקנים וחכמים יתחבאו בנקרת בתיהם מפני משרתי העריצים המחפשים להביאם בפלילים. שם קול נוגש מרדף בחוצות שלמו כסף גולגלותיכם. אנחה בכל מחנים וכל פנים קבצו פארור. מה אעידך צנעא! ומה אדמה לך הבת אוזל!? לא ראיתי כמותך בכל־הארצות לרוע. ישיעך ימין המושיע.
בתי היהודים בנויות פה בתבנית יפה מאבנים ולבנים תחתים ושנים עליות מרוחות גם בארות מים בחצריהם. לכל בית אב חצר מיוחד עם הרבה חדרים וכולם לבנים נקיים וטהורים מבפנים. פתחים וחלונות קצרי קומה מפחד גנבים ושודדי לילה. והחלונות שקופים אטומים באבני שיש דקים כעובי חצי אצבע המאירים כזכוכית. והשיש הזה נחצב מסלע ההר נאקום הר הקדם אשר אצל המבצר וגוררים אותם במגרה כלוחות אבן ואותם ישימו בחלונותיהם רבועים עגולים בעלי צלעות. מההר הזה יוציאו גם אבני יקר אדום וירוק הנקרא יאקיק יאמאני יקר הוא להישמעאלים לשבצם בטבעות.
כל ימי המועד לא יצאתי מקיר עיר היהודים השתעשעתי עם אחי אלה ולחקור ולדרוש על מנהגיהם מוצאיהם ומובאיהם (תשמעו עוד). שמחתי בהם והם בי. אחר המועד נכספתי לראות גם עיר הגוים והמבצר מסחרם קנינם ומלאכתם אף שכבר ראיתיה מרחוק וחוצה לה אך היהודים מנעוני מהלוך אתם ליראתם פן יקראני אסון ועלילה מהגוים אשר איש גר וזר לזרא בעיניהם כי לא יבואו בגבולם ויחשבוהו למרגל ורכיל. ובשגם כי עוד זכר גם חכם ברוך אל קודשי הנהרג מאת המלך לא נשכח מזכרונם (תשמעו עלאה) והנה ביום א“ח בא אלי לבקרני האיש המומר אשר בקרני בעיר תילה והביא עמו אשתו היהודיה אשר הובאת לו בע”כ ובנו ממנה לראות פני. נשקו ידי כמנהג היהודים ודרשו בשלומי. וכמבשר הגיד לי שהגנב בעל המלון וכל ביתו נגפו ומתו בימי אידיהם ויהי להם לאות ולמופת.
אף הוא שיחר פני לבא עמו לבקר את ביתו בעיר הגוים. גם חמורו הביא לי כי ילך עמי. בעל הבית קרץ לי בעיניו בלי לכת עמו ואנכי אך לזאת צפיתי. מי לא יכסף אף יתאמץ בכל עוז לראות ולהתבונן על עיר קדומים ראש לכל הממלכות המיוחשת לשם בן נח עתיקת יומין לכל ערי תבל ארצה? ומהרתי ללכת עמו ברגלי. אך כאלפים אמה הלכנו ובאנו דרך שער גדול לו דלתים ובריחי ברזל. השוערים שומרי החומות מתאבקים פתח השער הוא מבצר הגוים! דרך צדי דרכים ומשעולים קצרים ומפולתלים (כי לא יראוני תושבי העיר) הביאני אל ביתו רחבת ידים ועליות מרוחות. כל בני ביתו שמחו לקראתי כבדוני בקאהווא ומקטרת עשן טאבאקו. והעלני הגגה לראות את העיר והמגדלים. הראני טירת המלך החרבה וגן המלך השוממה באין יושב ומאין שומר. במת משחק החיות והשעשועים אשר היה למלכים הראשונים שעירים ירקדו שם. המבצר הנשגב הנבנה לתלפיות כמו רמים ברום המעלות בקצה העיר מזרחה לרגלי ההר נאקום שאיה יוכח שעריה. “כל זאת נחרב מעת שנהרג פה חכם ברוך מירושלם” אמר לי כמחניף.
אחרי ביקשני ללכת עמו לביתו האחרת כי אשתו הגויה היא חולת עינים אולי ארצה לרפאותה. הבית השני ברחוב אחרת הלאה בלכתינו פגשנו אנשים ונערים והביטו עלי אשר ידקרני בבת עינם המלאה זעם. דחפו זה לזה לגעת בי לדחפני. כל מוסר המומר ההולך לימיני לא הועיל למו ואנכי באמיץ רוחי דחפתים מעלי וימצאו לבבם לקללני ולפגוע בי כי הכיתים. לא יכלו להניף עלי אגרוף רשע להכות כי המומר הפגיע בהם אבל לפתו בי להביאני בפלילים. וההולך עמי לא נתנום להרע עמדי אף אני אמצתי את לבי ואמרתי אני אעלה אל המלך ואודיעה דברי אתכם. עזבוני ופיהם מלא זעם וחרפה. על אף המומר היתה הליכתו עמי ובמרוצה ובהלה הכניסני לביתו השנית. התבוננתי אך מעט ואמרתי: “להשוק אני צריך לחנויות מוכרי הסמים לקנות רפואות תעלה” כי רציתי עוד לראות תבנית ותוך העיר פנימה והשוקים. והוא ירא עוד ללכת עמי בעת הזאת ברדת היום אשר אז מתאספים המון רב בשוקים וברחובות פן יתעללו בי. ובראותו עוד אומץ רוחי ורוגז לבי (לא כאחי בני תימן) חשש גם מאסון ויאמר לי “אני אביא כל חפצך מהשוק.” “לא אוכל להגיד לך הסמים והמרקחת עד אראה ואתבונן עליהם אם הם המה?” “טוב טוב אני אשלח עמך את בני” ואותו צוה להוליכני אורח עקלתון בנתיבות שאין אנשים עד יביאני אל השוק ואל החנויות אשר גם יהודים נמצאים שמה. כאשר עמדתי על אחת החנויות לשאול על מבוקשי סממנים גיר כחול צועקר כו'. והנה אלה מזה ואלה מזה סבוני גם סבבוני כדבורים צוערים אה קודשי! קודשי! (ירושלמי). עוד רגעים ואני בתוך המולה גדולה. כל הרחוב נתמלאה המון רב נדחקים עומדים צפופים לראות אותי מלפני והנערים בינות האנשים ידחקון לגעת בי לרעה לדקרני בידיהם ומקליהם. עוד רגע גם באבנים יסקלוני. הגדולים כצועקים עליהם בושו! בושו! והמה גם הכלם לא ידעו. בעל החנות הגיד לנער המומר מהרה והביא אותו אל אחת מחנויות היהודים הסמוכות ויחבא שמה כי היהודים ראוני מרחוק ולא יכלו לגשת אלי. בעזרת בעל החנות (אשר קניתי ממנו מה) אשר קם ממקומו במטהו ואחז בי והוציאני מתוך ההפכה והכנסני בחנות יהודי סוחר נכבד. ובלכתי גם אבנים פורחות על ראשי כמטר סוחף. הוא החביאני פנימה חדר בחדר עד כי רד היום ותחשך וכלתה רגל מהשוק ומהר להביאני אל ביתו עיר היהודים ולא יספתי עוד לדעתה.
הקריה הזאת עיר בירת מלכת תימן (אשר שגבה מכל ממלכת ארצות תבל ולא הביאה צוארה בעול מלכים אדירים החוצה לה ועוד לא תתן רגל זר לדרוך על במותיה) לא נופלת היא מיתר רעותיה ערי הממלכה אשר בארצות הקדם ככל חוקותיהם ומשפטיהם ועוד נוסף עליהם. חוצותיה הצרות והעקומות מלאות חלאה צואה. על כל פינה ובראש כל רחוב נבלת בהמה חיה ושרץ וכל זהמה. חורבות עתיקות נוטות לנפול. מכל עברים חורב שממה ודממה שוכנת מסביב. אך שאון נשרי שמים מאפילים עלטה יטושים עלי נבלת בהמות סוס וחמורים ונטושים עליהם לבקעם בעזוז חימה ותעל צחנתם על אף כל עובר. רק העיר בתוך מקום שם שוק וחנויות שם קול המון מוכר וקונה ובתי קאהווא עם כסאות קטנות על פני חוצם והיה כל הבא וישב יושיטו לו המקטרת עשן ופך מי קליפת הקאהווא. שם יתנו צדקת נביאם נוראותיו ונפלאותיו. וזאת חכמתם ובינתם נגד כל העמים.
אל תתמה על החפץ (שקרה לך היום) אמר לי האיש הסוחר. אספר לך השחוק שעשו פה שני בחורים אדומים (כה יקראו לנוצרי אירופי) לפני עשרה שנים להמלך שהיה אז פה. כן באו הנה שני בחורי חמד לבושי מכלול יפי תואר אשר חכמת לבבם נוצצה מזוהר בת עינם ובינת שכלם תסתתר בין תלתלי שערות ראשם האמוצות (לא ראו שערות כאלה לאנשים רק נשיהם הזקנות יצבעו לובן שערותן בצבע אדמדם אל חינא והאנשים הזקנים יצבעו זקנם) ובאו ב מלאכות מלכם עם מכתב מליצה אל המלך פה גם מהפחה שבחודידה לכבדם ולהניחם לשוח ימים אחדים בעיר הזאת. המלך קבלם באהבה וכבדם לא על חינם. ונתן להם בית לבדם קרוב לביתו. ימים שנים שלשה סבבו בעיר והתבוננו על כל הנעשה. והנה קמו כל השרים והשופטים על המלך שיהרגום כי אין לנוצרים לבא בגבולם ואך לרגל את הארץ באו. המלך ירא לעשות להם רעה ושלח להם לאמר שיברחו מהרה על נפשם פן יקראם אסון והוא לא יכול להצילם. המה עשו עצמם חולים. שמו משקה מרפה המעים ושכבו על מטתם ושלחו לו לאמר כי חולים הם. ויתן להם סוסים לרכוב. ענה להם המלך כי לא יוכלו לרכוב במקום הזה עפ"י משפט הארץ. ושלחו לבקש ממנו שישכור להם אנשים אשר ישאום במוטות על כתפיהם ויתנו שכר כל איש שקל כסף ליום (אשר לא ישתכר בשבוע תמימה) לדבר הזה נמצאו ששה עשר ישמעאלים וביניהם גם מיוחסים (סאעידי) מצאצאי נביאם אשר עטרה ירוקה בראשם והמה נושאים חליפות ארבעה נשאו לאחד וארבעה לאחד. אלה נשאו ואלה נחו. בחמשה ימים הביאום לעיר חודידה על שפת ים סוף אשר שם פחה תוגרמי. נתנו שכרם גם באקשיש (מתנה) עם מכתב למלך צנעא כתוב בה “לא הנחתנו לרכוב על סוסים רכבנו על ישמעאלים ואף על סאעידים אדונים קדושים.” הם היו הראשונים והאחרונים אשר ראו העיר הזאת. גם שני אחים ביניאן מבאמביי היו פה צורפים עשירים סוחרי אבנים טובת ובדולח. והמלך נתן עיניו בהון רכושם והרגם ולקח כל יגיעם ואין דורש ומבקש. ואתה החכם נכנסת באסון לבא בעיר עריצים אלה? למחר תברך הגומל שיצאת בשלום.