אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
לט. פסח. – צנעא. – המצות והסדר. – השלל. – הרג בתוגרמים.
האיש יוסף אתירי נ“י לו אשה בת ובן אח ואחות (כולם עושים במלאכת אבק־שרפה) יושבים יחד בבית נאה ארבעה חדרים נקים וטהורים וצרכי הפסח הוכן כמשפט. הוא אספני אל ביתו ואני ערום ועריה עורי צפד על עצמי ותארי חשך משחור ואף חליפות כתונת לכבוד יום טוב אין עמדי. פה (רק פה) יש להיהודים מרחץ חמים ולפני בית הרחצה גילחתי קבוצת שער ראשי אשר גדלתים מאז נכנסתי למדינה וחשבוני לנזיר אלקים ונכנסתי למרחץ. רחצתי וזעתי היטיב. ותמרות עשן גללי צואה המבעירים להסיק עלה באפי עד כי סר כחי ונתעלפתי ונשמה לא נותרה בי. הוציאנו החוצה הכוני פצעוני עד כי שב רוחי והעריתי ונשאוני הביתה. נרדמתי ונחתי מעט וקמתי ללכת בעיר עזלי לעת מנחת ערב והלכתי אל הרב הגדול מארי יחיא אל קארה נ”י אשר ראיתיו בהרי חאראז כי שב לביתו על הפסח. כמעט לא הכירוני לשחרותי וחליפות שמלותי עד התבוננו עלי זלגו עיניו דמעות “מה תדאג מארי? (אמרתי) אם אליכם נמשלתי רב לי אם עודני חי!” שאלתיו על המצות ועל הסדר! אל תשית לבך (אמר לי) אכול אתנו מצה חמה הנאפת בכל יום כמנהג אבותינו. אל תדאג על הכשרות. אם אינם יבשות וישנות שלשים יום קודם הפסח? כבר קדמוך חכמים מירושלם וראו כי נשינו זריזות הנה ומהירות מאד בכשרות המצות. יום יום נאכל מצה חמה ונקיה ואין עונג יו"ט אלא בפת חמה. “שאלתי הנכון לסמוך על נשים במילתא דאית בי' טרחא יתירתא ובאיסור חמץ במשהו? ושמרתם את המצות כתיב” “הנח לנו ולמנהג אבותינו גם אנחנו מהדרין ומדקדקין ושומרים את המצות ואל תצדק הרבה”. ונתן לי שלשה מצות רכות ונקיות אשר עשה בביתו להסדר ואמר לי: “אלה מצה שמורה מתבואה ישנה ותוכל לברך עליהם על אכילת מצה.” כי בשנה הזאת רוב המצות אינם שמורים משעת קצירה (כי הרעב חזק בארץ ולקחו מאשר מצאו) ואצלינו הלכה פסוקה שאין לברך על אכילת מצה על מצה שאינה משומרת (אשר היה בעיני כתורה חדשה) ויען ידעתי את האיש מאז כי ידיו רב לו בתורה ביראה ובחכמה נתתי אימון לדבריו ואמרתי טוב יום טוב נדבר. קבלתי המצות והלכתי. גם חליפות שמלות שלח לביתי והגיד לי שחפצו היה להביאני אל שולחנו אל הסדר אבל האיש יוסף אתירי שהביאני אל ביתו וטרח עמדי לא ירצה להניחני והדין עמו.
בלילה הביאני לביהכ“נ של בני משפחתו כניס בית אל תירי. אחר ערבית כמנהגם גמרו ההלל בברכה תחלה וסוף החזן קורא חצי פסוק וכל הקהל עונים כאחד ובנעימה אחת “הללויה” כאשר ראית למעלה. באנו אל הבית ערך השולחן כמנהג וישבנו על הסדר למטה לארץ אצל השולחן הקטון. מעשי הסדר כמנהג כל ישראל. אחד מבני הבית לוקח מצה וקושרה במטפחת ומניח על שכמו והולך בבית והאחרים שואלים אותו למה אתה עושה כן? והוא משיב כה עשו אבותינו בצאתם ממצרים בחפזון כו‘. בעת יאמרו ההגדה יסירו מלפניהם השולחן הקטון שביניהם ובעת מזמרים הפיוט "אילו הוציאנו כו’ דיינו” מחזירים את השולחן. ובעל הבית קורא ואומר “אלו הוציאנו ממצרים כו' והמסובין כולם מחזיקים בשולחן ומגביהים אותו מעט וחובטים לארץ ואומרים דיינו בקול גדול וכן בכל פעם עד גמירא. בנוסח הקידוש יש להם פיוט ארוך נחמד וכל רואיהו יעיד כי נוסח קדמון הוא ומליצת אנשי כנה”ג על לשונו וזה נוסחו: ברוך אתה י“י אלהינו מלך “העולם אשר קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו רצה בנו ויפארנו תרומה הבדילנו מכל גויי ארץ חמדה הנחיל אותנו קידש את שמו בעולם כולו בגלל אבות שעשו את רצונו גבורות רבות עשה למענהו ואין חקר לנפלאותיו עדת קדושים אותנו קרא כרם חמדה נעא שעשועים ויקראם סגולה לשמו ראשית לקחם מכל גויי הארצות שהם משולים כצבא מרום ומכוננים ככוכבי הרקיע ויהיו עליונים בקרב תבל ונכבדים על כל האומות זיו פניהם כזיו השמש ומראה דמותם כמלאכי השרת להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו למען י”י אשר נאמן קדוש ישראל כי בם בחר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך י”י ויקדשנו קדושת עולם ושמו הגדול עלינו קרא אותנו קרא עדה לשמו סגולה ונחלה מימות עולם ויקרבנו לפני הר סיני ויגישנו לפני חורב ויורישנו דברי חיים כתובים באצבע הדרו ויעש לנו נסין וגבורות ויפרקנו מצרינו ויגאלנו מכף אויב ויושיענו מיד שונא ויתן לנו י“י אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ויום חג המצות הזה זמן חירותינו בשמחה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים ויבחר בו ביום הזה מכל הימים וירצה בו ויקדשהו מכל הזמנים להיות מהללים בו על פליאי מעשיו ולהיות מזכירין אותו בכל שנה ושנה להודיע כי בו הוציא י”י את עבדיו ממצרים מכור הברזל אותנו מלט להודיע כי בו קבלו את מלכותו כרצונו ולעבדו בלבב שלם להודיע כי בו עשה נקמות באויביהם ובו שקע צריהם בים להודיע כי בו עשה י“י אלקינו נסין וגבורות לאוהביו ונפלאות רבות לבני ידידיו בי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים וגומר בא”י מקדש ישראל והזמנים." עכ"ל נוסח הקידוש. בפיוט: כמה מעלות טובות כו' אלו הוציאנו ממצרים כו' המה מוסיפין זה הנוסח: “ומנין שנתן לנו את ממונם שנא' וינצלו את מצרים עשוה כמצולה שאין בה דגה. למה מחבב הכתוב את ביזת הי' יותר מביזת מצרים אלא מה שהיה בבתים נטלו במצרים ומה שהיה בבתי תסיראות נטלו על הים כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים תרי זהב נעשה לך זו בזת מצרים עם נקודת הכסף זו בזת הים ואלו נתן לנו את ממונם וגומר עד ובנה לנו את בית הבחירה כפרה על כל עונותינו”. ההגדה מתרגמין בערבי להבין הנשים והקטנים. ועוד להם פיוטים בעברית וערבית נעימים וערבים. גם המצה ערבה לי חם רך ונקי וכן בכל ימי החג. אבל בכל שעשועי ותענוגי לא דמה בת עיני ודמעה כמעין מי נפתוח נגרים על לחיי וזקני. זה פסח ראשון אשר עזבתי את ביתי נטשתי שולחני סביבותי ילדי חן מחמדי נפשי תנומה על עפעפי אין ולא פוגת לבת עין. שיר השירים קראתי בו רותח מדמעתי וכל לבי עליה שפכתי. בני הבית התבוננו בי ולמולי בכו בכה רב. אכן רוח היא באנוש. התאפקתי ואבליג בלי תת לתאות לבי דיה. עת לשחוק אמרתי ואשיחה בפקודי ה' משמחים. גם אחי בעל הבית מיודעיו ושכניו נאספו אלי. שאלו ודרשו על מנהגינו וענינינו להשיח דאגתי ונשב עד עבור חצות הלילה.
אף הם זכרו בימי ענים ומרודם את כל מחמדיהם מימי קדם בהיותם שלוים ושקטים בהלו נר ההצלחה עליהם. וסיפרו (גם אחרים רבים) אשר לפני ארבעים שנה נהפך להם הלילה הזה ליל שחורים וכוס תמרורים שתו בתמצית שמרים מידי שודדים אכזרים. בימים ההם מרדו הערביאים יושבי קדר השוכנים במזרח במדבר הגדול ט“ו יום מפה במלך תימן אל מיהדי ונאספו עדרים עדרים ובאו על העיר לתפשה ולשללה חיל גדול והמון רבה ויד חזקה ולא היה לאל יד המלך לצאת להלחם כנגדם ולהבריחם. ויסגר בעיר כי מבצר חזק הוא חומה גבוה דלתים ובריח ולה שתי חומות. האחת עתיקה וחזקה תסובב עיר הגוים לבד והשנית חדשה וחלושה (הקיפה שש שעות) תקיף עיר היהודים והגוים יחד והערביאים תקעו אהליהם הרחק מעט מהחומה ולא נתנו לצאת ולבא ותבא העיר במצור ובמצוק. ויהי בליל פסח כי ידעו אשר היהודים חוגגים ליל שמורים וכל הכבודה לפניהם אשר הוציאו ממחבואותיהם לכבוד החג בגדיהם וכלי חמדתם כי עשירים היו גם כסף וזהב וקשוטים ונחושת לרוב והאויב הצורר שחדו שומרי החומה השוערים אשר בשער חומה החצונה אצל רחובות היהודים ופתחו להם ונכנסו בבואם תוך עיר היהודים ויבואו בטח בבתיהם והמה יושבים ספונים על הסדר וכל יגיעם לפניהם ויבוזו כל אשר להם. וכל ימי הפסח ישבו בבתי היהודים ושללו ובזזו והריקו כל בתיהם ומחבואותיהם. גם בתי כנסיותיהם וספריהם וס”ת וכל מחמדיהם לא השאירו עוללות. והמלך לא יכול להצילם כי פחד לצאת ממקומו שלא יבואו גם בעיר הגוים ואין עומד כנגדם. היהודים אמרו לי: “לכל יש תמורה כמעט אחרי שנים מועטים חזרו אל כל יגיעם וברכת ה' בא להם ונתעשרו כמאז אבל לספרי תורתם וספריהם היקרים משנים קדמוניות לאלה אין תמורה.” ואך מעט מהם אשר הצילו כי אחרי מלאו כריסם לקחו כל השלל הגדול וישובו למקומם. והנה נודע להם פה שבין הערביאים השודדים האלה היה גם מספר לא מעט משבטי בני ישראל השוכנים בין הערב רב ההם אשר יצאו עמהם למלחמה והמה פנו אל הספרי תורות והספרים וגם הצילו אותם מיד חביריהם הערב רב ובשובם בעברם על שאר ערי ישראל אשר לא בזזו אותם מכרו מהספרים אל היהודים והכירו בהם כי ממעי ישראל יצאו. וכהודע הדבר להיהודים פה צנעא שלחו אליהם כתבים ביד שלוחים בבקשת רחמים וגם בקללות וחרמות שישיבו להם הספרים. מהם פחדו והשיבו ומהם אמרו גם הם יהודים וצריכים ספרים לקרות וללמוד בהם ומאין יבאו להם ספרי ישראל והם לא גזלו רק הצילום מיד עושקיהם הגוים וזכו בהם. וכן לפני שנים עשר שנה בחג השבועות באו עליהם הערביאים ושללום ואינם יודעים אם גם אז היו מישראל עמהם כי לא נגעו בספרים ובבתי כנסיות. ושתי שבועות ישבו בעיר היהודים ולקחו מאת אשר מצאה ידם בבתיהם והלכו להם. אבל רוב רכושם וחפציהם אינם מניחים אצלם בבתיהם רק בעיר הגוים שיש להם חנויות בשכירות וגם שמה נשמרים בדרך נס.
למחרת בבוקר השכם הלכנו להתפלל בכנסת בית סעדיה ברחוב ההוא. ערבה לי תפלתם וקריאתם. אחר התפלה והלמוד קראנו איש נכבד מראשי הקהל עוואץ (עובדיה) סעדיה אל ביתו וכבדני מאד כברכת ה' עליו ולכבודי נאספו אליו אחיו ומיודעיו ושמחנו יחד. והוא כבדני ונתן על ראשי מצנפת אדומה של צמר טורקי כמו אשר נגזל ממני (כבר אכלוה סס ותהי נקבים נקבים) וספרו לי שלפני עשרה שנים היה פה מלך אשר ראה כי מלכותו לא תקום בידו כי רבו המורדים בו וגם הערביאים פשטו על הארץ והצירו לו. וימלך בלבו למכור המלוכה להפחה של התוגרמים מהשולטאן היושב בחודידה. והלך אליו ולקח ממנו שני אלפים שקלים (טהאליר) להביאהו בשלום עם אנשי צבאו להעיר הבירה הזאת בטח בלי מלחמה. הפחה שמע אליו ויתן עמו שר האלף עם אלף אנשי חיל רגלי ורוכבים מחצית מחניהו שהיה עמו. ויבואו בשלום ליום החמישי לצאתם מחודידה והכניסום תוך המבצר החזק אשר אצל ההר נאקום (הר הקדם) בראש העיר וישבו שמה אך יומים. אנשי הצבא פשטו בעיר כבדו ונתנו שלום לכל יפגעו בו גם לישמעאלים גם ליהודים. הדבר חרה מאוד לאלה הגוים כי יכבדו ליהודים וגם יקדימו ויאמרו להם שלום. עון פלילי? גם ירדו לעיר היהודים וביקשו אוכל למו וגם מהם שתו יין ויין שרף חטאת נפשם? ויתר להם מאד וביקשו עליהם תואנה כי כופרים הם. יום השישי חג לישמעאלים ויום הכניסה לשוק מכל הכפרים סביב אחר התפלה בירדם מבית מסגדם ואנשי הצבא עמהם נפרדו בעיר לקנות אוכל. פה מנהג המקום כאשר יבא איש לקנות מה מהמוכר וישאלהו “זה בכמה?” לא יבקש ערך מחירו רק יאמר “תן מה תתן” וכאשר יאמר “כך וכך אתן” יענהו “תוסיף” ואם יוסיף יאמר “עוד תוסיף” עד כי תשבע עינו ועל כל קשיטה ישמע על פיהם אלף שבועות בשלום הנביא השליח והנפש היפה תקוץ לשמוע ולראות קנין כזה על כל דבר קל. ואחד מאנשי החיל התוגרמי בא לקנות לפת בשוק ויעמוד על המוכר וישאלהו מחירה וכמשפט הזה ענהו. ויקצוף עליו כי לא נסה באלה ויקח הלפת והכהו על ראש המוכר (שכח כי הוא בצנעא) אז צעק הישמעאל הקודש בעיניו צעקה גדולה ומרה “אין עוד דת מחמד! כלה דין איסלאם! כופרים באו עלינו!” כו' כו' למשפטם. והעיר מלאה רבבות אנשים ונאספו עליו אנשים אשר קנאת הדת תבער בם והכו לאיש החיל ואנשי חיל אחרים באו לעזרו ויכו גם אותם עד כי אנשי חיל המועטים הוכו לרגלם פגרים מתים. ותושבי העיר והכפריים עוללו אחר כל אנשי הצבא הנפזרים בעיר והרגו כל הבא אל ידם וכחמש מאות מהם נמלטו אל המבצר וסגרו בעדם ויורו בקנה שרפה אשר בידיהם על כל הקרוב אליהם וגם הרבה מבני העיר נהרגו. אבל כלי תותח גדולים לא היה להם בהמבצר ולא הביאו עמהם ואשר הי' בהמבצר מאז ומלפנים ספו תמו נשברו נחלדו ואינם. אחד של נחושת קלל נשאר שם לזכרון וזה מקרוב עשו ממנו אגורות קטנות (אלף בשקל) להוצאות העיר כי לא היה להמלך נחושת ויתיכוהו [כי המטבע היוצא בהמדינה הוא רק שקלים טהאליר הוספאני או עסטרייכי וכל הנקנה ונמכר הוא לחשבון זה חצי שקל רבע שמינית חצי שמינית רבע שמינית ומטבעות קטנות יעשה כל מלך חדש הקם וזה פוסל מטבע של זה] וכי ראה שר האלף כי כלתה אליהם הרעה שלח לבקש מהמלך אשר הביאום שיעשה שלום ויעזבו את העיר וילכו לחודידה. למחרת נתנו להם יד דרך לצאת החוצה ויצאו להם אבל בני העיר לא שמרו הבטחתם ויצאו מן העיר לרדוף אחריהם לכלותם לבלתי השאיר להתוגרמים שריד ופליט אבל בכר נרחב גברה יש אנשי הצבא וחילותיהם על סוסים מלומדי מלחמה. וברדפם אחריהם עמדו על נפשם והרבו מהם חללים על הדרך ונסוגו אחור. גם התוגרמים לא יספו עוד לבוא הנה.
אנשי הצבא הנהרגים מושלכים על פני חוצות העיר ובדרכים ואין מקבר כי לכופרים נחשבו להם וכל נוגע בם יטמא. ועל כי כבדו את היהודים גזרו עליהם שהמה יקברום ותשעה באב היה ונאכפו היהודים לקוברם ויפשיטו גם איזה מבגדיהם אשר נשארו עליהם. וזה האיש הנכבד עוואץ נתפס גם הוא בין המקברים ופשט המצנפת האדומה מהם אבל לא יכול להראותה החוצה ואכלה עש והיום כבדני בה. בליל השני קראני אל הסדר אחיו של בעל הבית היקר ר' אברהם אתירי נ“י. מנין הספירה בלשון תרגום ארמי. כל ימי הפסח גם בחוה”מ מניחים לברכת המוציא מצה שלמה ופרוסה ללחם עוני ולא ידעתי מקור למנהג או דין זה.