אור ברסלב
אבן ספיר לה. הליכה לעיר קרית אל גיבל. – אנשיה ומקריה.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

לה. הליכה לעיר קרית אל גיבל. – אנשיה ומקריה.

לד. הבוגד. ומעשי שדים.

שלשים יום חלפו. ר"ח אדר ב' עבר ומשרתי סעיד שהלך לזעוק אל המלך היודע נסתרות חמק עבר ועקבותיו לא נודעו. ושמתי פני ללכת אחריו לבקשו. בני העיר הזאת אשר רב טוב גמלוני בשבתי אתם זה חדש הלוו אלי איש הולך להורות לפני הדרך לעיר קרית אל גיבל מהלך יום תמים לפי מהלכם ואנכי אשר כבר ידעתי שלא אוכל ללכת ברגלי מהלך יום תמים כזה הפצרתי בהאיש לחצות עמדי את הדרך. ובדרך נלוו אלינו עוד שני יהודים והעבירוני סביב ללון הלילה בכפר יהודים באמצע הדרך. ובאנו לעת ערב עיר קטנה “קרית אֵל בּקעַה”. בה כעשרים וחמשה בתי אבות ואספוני לבית אָבל אשר היום כלה השבעה לפטירת אמו הזקנה ועשו סעודה לכל בני העיר והשכנים הבאים מכפרים או עירות הקרובות לחם רב רקיקי דוחן ובשר מבושל במרק מתובל בפלפל ובושם ומטובל באצבעות הידים מוסבים לארץ. אכלתי עמהם וברכתי ברכת האבל כמנהגם עד היום. גם שנתי ערבה לי מתלאות ההליכה מעלות ומורדות אך על מים רבים הלכנו וארץ טובה יערים קטנים וירק דשא.

האיש אשר בא עמדי נשאר במלאכתו פה. ובני העיר הזאת שלחו עמי נער אחד חכם ומבין ללכת עמי עד עיר הגדולה קרית אל גיביל כי למד שמה מלאכת ודיני השחיטה. וכאור בוקר בטרם יכיר איש רעהו שלחוני וצדה לדרך נתנו בילקוט הנער החרוץ ההולך אתי. אז הלכתי בטח בלי פחד. מאומה אין בידי. עורי צפד על עצמי בלי יופשט וכותנתי תלבש קרעים וטלאים לא תצלח לכל. מצנפתי שחורה כעורב ומנעלי החופה אך כפות רגלי לא יראה החוצה. גם מקלי איננה מפוצלת מלוז וערמון ולמה זה אירא? הייתי כקהלת עת נהדף הלאה ממלך בלהות וכבן ישי נעים זמירות ברעותו מעט הצאן. בלב טוב הלכתי הלוך ומשורר נח ומשתטח עולה ויורד ולא הד הרים. ערים רבים וגולות מים עברנו ארץ פוריה וענפה כרמים וכל עץ עושה פרי תנובה עדי הגענו (עש"ק) עת מנחת ערב לעיר קריה. שאלני האיש “אנה נכנס?” בית ה' נלך“. נכנסנו לביהכ”נ והיא מלאה אנשים וכבר התפללו מנחה כי מקדימים בעש“ק. ומהם הלכו להכין עוד צרכי שבת. ומהם נשארים בביהכ”נ אומרים זוהר ושותים קאהווה. בבואו ראוני כאורח נכבד בשכבר שמעו קורותי ויכבדוני בפך קאהווה ונחתי שמה.

העיר הזאת צפונית לעיר הבירה צנעא מהלך ארבע שעות לרגל מהלכם. והיא בקרן שמן מאד שדי תבואות כרמי חמד וכל פרי עץ גנות ירק וזרעונים גולות מים עילית ותחתית ורוח צח מעל כל שפאים. ומקום מבצרים בראשי ההרים אשר ראיתים מסביב בנינים עתיקים חזקים וגבוהים והמה שוממים אשר הם מהבנינים והמבצרים אשר החזיקו חיל התוגרמים עת כבשו הארץ הזאת לפני ארבע מאות שנה ולא ארכו להם פה הימים וגורשו מהארץ. גם מקום מקנה וקנין כי רבים יושביה וגם מסביב יסחרו בה. כאשר נכנסתי במגרשי העיר אף כי הייתי נחפז ללכת כי קרוב יום השבת התבוננתי (וגם אחרי כן פעמים) על דרכיה בהליכתי בינות גדרי הכרמים על חלקת הסלעים והמחצצים בין המשאבים ועקלת השבילים והחתחתים דמיתי כי הולך אנכי בסביבי חברון באה“ק והנני בקרבת קרית הארבע בארץ יהודה. והעיר אשר לפני מגדלות מסגדי הישמעאלים ובניני הבתים הגבוהים עליהם כעיר כאליל (ככה יקראו הישמעאלים לעיר חברון על שם אברהם אבינו ע"ה המכונה אצלם כאליל האהוב בערבי בעבור אברהם אוהבי) לא קרית אל גיביל בארץ התימן. כתאומי צביה יוצרו מרחם יוצר כל יח”ש אשר לא כבר זה מזה.

מאז נשבתה ממלכת תימן ובטלה ממלכת צנעא מהיות בירת מלכותה ונקרעה לקרעים רבים היתה העיר הזאת קריה לנסיכת לבדנה. פעמים תתאחדנה אם מושלי צנעא טובים לה ופעמים תתחלקנה. ועל כן היתה לעיר מקלט לפליטי חרב צנעא. כן הרב הגדול מארי סלימאן אל קארא נ“י האב”ד דעוב“י צנעא וכל מדינת תימן בהיותו עשוק ורצוץ ממושלי צנעא האכזרים ברח מחמס המציק עם עוד רבים ונכבדים עמו ובאו להחסות בצל מושלי העיר הזאת אשר הבטיחו למו (לא בחינם) להיות עלימו למגן ומחסה. כאשר הודעתיכם כבר ממנהגי הארץ הזאת איזה אופן יוכשר לזה ובנו להם בתים ועליות מרווחות כמו היה להם בצנעא והביאו כל בני ביתם וישבו בה. והרב הגדול הזה בתוכם ובית דינו יושבים בצנעא לשפוט את העם וכל הדבר הקשה יביאו אליו הנה אל קריה. אנשי צנעא הברחו וגרו פה בהיותם כשבעים בתי אבות לבד מיחידים ההולכים ושבים עשו להם ביהכנ”ס גדולה חדשה לעצמם ונפלגו מהיהודים תושבי העיר לפנים. כן בכל בכל מקום אשר ברחו בני צנעא נוהגים סלסול בעצמם להיותם חכמים ומיוחסים (זאת תורת היחש אשר עינם בכל הארץ אלה בני שם אלה בני חם) בעלי צורה ואנשי שם. ובשבתם בשלותם בעיר הבירה היו כאדונים לאלה בני העירים והכפרים אשר המעט להם תורה חכמה יחוס ותואר. ועל איזה מהם אמרו שהם מבני העבדים והגרים מראשית באו לארץ הזאת ואף לא התחתנו עמהם. ועתה כאשר מצוקות הזמן הגלתם מבית תענוגיהם אל הכפרים והעירות להעזר מהם הרימו אלה ראשיהם עליהם להחשיבם כגרים עמהם ואלה לא יכלו לשכוח עוד שלותם ומארותם ולכוף ראשם אליהם לאכול משחיטתם (אף כי לוקחים סמיכה מב"ד צנעא) או לשבת עמהם בביהכ“נ בשפל הישיבה. ולכן בכל מקום יתאספו כמה בתי אבות מהם יתאמצו לעשות ביהכ”נ וקהלה לעצמם ונקראו קהל צנעא ומה גם בעיר הזאת קריה? אשר רבים ונכבדים והרב עמהם ישבו בה ובני העיר גם המה קשים בני צרויה (שמעתי אומרים שבני העיר ישבו מלפנים בצד אחד מההר ובתוך העיר מהעבר הזה ישבו אנשים ישרים לבדם והיה מלאכתם עושי קדרות (כאשר עוד היום כל מלאכת תושבי העיר הזאת היא) ואלה אשר ישבו בה מלפנים מצאו בחפירתם בטיט חומר מקום לזהב יזוקו ובעת יתנו הקדרות לכבשן האש לשורפן היו מוציאים ככרי זהב שהי' נצרף מהחומר. וכנתודע זאת לאלה אשר ישבו מהעבר השני מההר הלשינו עליהם אל המלך. ואלה כי ראו הרעה אשר נשקפה עליהם ברחו כולם בלילה מהעיר עם נשיהם וטפם לעיר עדן והסביבות. ועד היום הם מסכימים עליהם בחרם בכל ליל יום כפור) ורבה המחלוקות ביניהם עד שהגיעו דבריהם אל השר המושל ונפרדו לשתי קהלות וקהל צנעא בראש. הרב הגדול מארי סלימאן נ“י זה שנים אשר לא יוכל להכנס בעיר הבירה כי ארבו עליו לתופשו ולאוסרו. וישב בקריה הזאת כאסיר אל בור. וזה מקרוב כאשר קם המלך החדש וגנב לבב כל יושבי המדינה גנב גם לבב היהודים האמולות וקרא להם לשלום בהבטחות יעודים טובות וגם לקח מהם יועצים לחוזי בכוכבים ולעונן בעתים. מתי ימלוך. מתי יכנס בעיר פלוני ופלוני. עם מי ילחום ועם מי ישלים. (תראנו עוד הלאה). ראש היועצים איש חכם מפורסם להם מארי סאלם אל מאנצורי אשר חכמתו באלה עמדה לו להיות יועץ למלך. והיהודים כולם שמחו לקראתו וחשבו שבימי המלך החסיד הזה תושע יהודה. והוא פקד שכל פליטי צנעא יכולים לשוב לשבת בבתיהם באין מכלים דבר ולא תאונה להם כל רע. והיה גם הרב הזה (מאז יצאה פקודתו זה כשני חדשים) נכנס ביום ראשון לצנעא ויושב בהחבא לעשות דין ומשפט וצרכי ביתו. וביום עש”ק ישוב הנה לביתו וזרעו והאיש עשיר ומתנהג ברבנות. אותו מצאתי פה בא על השבת. וביום השבת אחר התפלה קראני אל ביתו לסעודת שחרית. בית גדול שבנה מחדש ורחב ידים עם הרבה חדרים מצעות וכרים כמנהג עשירי ארצות הקדם. ומנכבדי העיר באו לכבדני ולבקרני עם בקבוקי יין שרף ומיני פירות שקדים אגוזים וזרעונים כמנהג המדינה לאורח נכבד ושמחו עמי. גם המה הבטיחוני פה אחד כי אם אעלה אל המלך ישיב לי את הגזלה במאמר פיו (כי רבה אמונתם בו). לא נפתה לבי על הבטחתם בידעי משפטיהם לארצותיהם בכלל ודיני המדינה הזאת בפרט ואשר עליהם ביחוד אמר בנו רבינו הנשיא (אשר אין גדול ואהוב ממנו בבית הקיסר החסיד) שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמו (אבות פ"ה ג') אבל אמרתי מה אני חסר וארוצה לראות גם אני את המלך הנפלא והנשגב הזה.

בשבת הזה נחמתי על כל תלאותי העצומות בספרם לפני מאת כל התלאות אשר עברו על היהודים יושבי הארץ ההוא בכלל ובעיר צנעא בפרט ואשר עוד תמיד יעבורון עליהם בכל עת ובכל שעה ומעשים רבים מני אז ומופתים רבים מגדולי ישראל שמה לא יכילם ספר. וכבר הגדתי לכם אחי ומיודעי שבדברים כאלה אני קשה לשמוע ומהר לאבד. וביום השבת לא רשמתים בפינקסי על כן שכחתים מלספרם דברים כהויתן ואין מזה נפקותא לדינא.

הרב הזה (הוא אחיו הגדול של הרב מארי יחיא אשר ראית למעלה במאצמאר) חכם גדול בתורה וביראה ובחכמת הקבלה וגם מידיעות הנהגת העולם ומוסרי דרך ארץ והנעשה על פני תבל איננו ערום גם כי רחוקים המה מאד מיושבי תוגרמה ומה גם מיושבי אירופא ודבר אין להם עם סדרי המדינות האל. והוא מתנהג בסלסול רבנות כראוי לאיש גדול היושב על כסא דין לכל הארץ הזאת. גם נמצא אתו ספרים רבים יקירי הערך אשר אצרו אבותיו הרבנים ואשר אסף גם הוא. גם כתבי יד פסקי הלכות ודרשות מגדולי הארץ ההיא לדרכיהם. שם ראיתי ספר כ“י בשם מדרש הגדול על כל התורה והוא מחזיק פי שנים ממדרש רבה שבידינו ואינו לפי דרכו. לשונו צח ונקי כלשון המשנה. בראש כל פרשה מליצה בשיר חרוזי הנסמך על הפסוק אשר עליו ירה פנת הדרוש. ועל כל פסוק כמה פשטים ודרשות ורמזים בלשון “דבר אחר” וגם פסקי הלכות ודינים וכל דרשותיהם ממנו. הם מיחסים אותו לר' אברהם החסיד הנגיד בנו הרמב”ם ז"ל ואני מצאתי בראשי חרוזות אחדים שם “ישעיה”.

הרב היקר הזה מצאתי את לבבו נשבר מאד כי על כל תלאותיו אשר יצא בראש גולים מביתו מטובו וגדולתו קרה לו עוד אסונות נוראות רח“ל. לו חמש בנות (ובן אין לו). האחת אלמנה והשנית זה מקרוב הלך בעלה בסחורה משא צמד חמורים מעיר לעיר ונהרג בדרך מידי מרצחים. את הסחורה והחמורים שללו וגויתו השליכו בא' המערות והיא יושבת באלמנות חיות בבית אביה כי עוד לא נדע איהו. וחתנו השלישי ממיוחסי צנעא איש יקר ונכבד ר' יוסף הלוי אל שיך יושב אצלו פה בהחבא בל יוכל להראה החוצה (סוף מעשה תראה הלאה בעדן) כי הוא צורף מעושי מלאכת המטבע בבית המלך והעלילו עליו וברח לנפשו ואחת נשואה לבן אחיו איש חסיד ועניו מארי אברהם נ”י אברך יקר ודל הוא. והחמישית כבר בגרה ואין בידו להשיאה להגון לה. ולעתים הללו אשר הרעב כבד בארץ ונודד הוא ממקומו גם הכנסותיו התמעטו ודואג על המחיה ועל הכלכלה.

כאשר השביעוני במרורים ממצוקותיהם ולוחציהם אמרתי לו מדוע לא ישלחו אנשים מאתם אל השולטאן החסיד התוגרמי היושב בקושטאנ' יר“ה ואל חסדי מלאכת בריטאניא האדירה יר”ה העושה חסד לאלפים והם שכני המדינה משני עבריה התוגר יושב על שפת ים האדום מערבי בכל ערי החוף עד מוכה והבריטאני יושב בעדאן מערבית דרומית ואימת שני המלכים האדירים האלה נופלת לכל סביבם ודבריהם נשמעים לכל קצוי ארץ ומלכי תבל אולי יעזרו לכם על מכתביהם למושלי הארץ. בשמעו חרד ורגז לדברי ואמר “הס כי לא להזכיר”. והזהירוני שלא ישמע עוד הדבר על פי כי בנפשי ובנפשם הוא ח“ו. ואמר כי גם בלי עשו זאת כבר העלילו עליהם בשקר לפני שנתים בהיותו בצנעא. ושלח אחריו מלך חדש שקם אז והראה לו אגרת כתובה ערבית (מזוייפת) ששלח הרב וגדולי העיר ציר מיוחד עם זאת האגרת לבקש עזרה מהפחה הגדול התוגרמי היושב בחודידה. והוא (המלך) השיג האגרת מהשליח (לא היו דברים מעולם) ואסרום במשמר. ואחרי כל ההתנצלות והשבועות הענישם במאתים שקלי כסף. ומה אם יעשו כן באמת לא יהיה למו מפלט ח”ו. וכל דבר אין נסתר שם כי בעוה"ר גם מאחינו שמה אינם נקיים ממלשינות כאשר המקום והמשפט גורם. ומני אז שמתי ידי למופי.

עוד ספרו לי אשר זה כשנתים בא אליהם אחד מצירי כת המשלחת (מיסיאנארין) שטערין שמו והוא יהודי מומר. גם הוא בא דרך חודידה על פי מכתב תעודה מהפחה הענגאלי (גובערנער) שבעדאן להפחה התוגרמי שבחודידה והפחה הזה נתן בידו מכתב ואזהרה למלך אל מוקרימי הנז' ולמלך צנעא כי שלום היה אז ביניהם. ובא תחלה להרי צאפאן חאראז הנז' והביא אתו כמה תיבות עם ספרי תנ“ך לאנדאן וברית חדשה ושארי ספריהם בלשון הקודש. ויהי בראשית בואו חשבוהו היהודים שגם הוא יהודי חכם ועשיר בא למכור ספרים ולסחור את הארץ וקבלוהו בכבוד גדול ובאהבה רבה. ואחרי חלק להם התנ”ך וספריהם והתחיל להתוכח עמהם הכירוהו וידעו שהוא בן דת אחרת (עד היום כמעט לא ידעו בתימן מה אמונתם כי אין בכל הארץ אף אחד מהאמונה הזאת) וכאשר הכירוהו וידעו נתרחקו ממנו וצוו לשרוף אצל כל הנמצא מספריו ולא ידבק בידם מאומה. והלך משם במישור עם עזר מהמלך (ואין כסף נחשב) לעיר הבירה צנעא. שם כבר שמעו מי הוא ולא נתנו לו בית לשבת בין היהודים ושכר לו בית בעיר הגוים בפקודת המלך. והיה בא בכל יום לעיר היהודים לחלק ספריו ולהתוכח עם החכמים והמורים עד שגזרו איש לא יקח ממנו אף ספר תנ"ך ולא ידבר עמו מטוב עד רע. וכראותו שלא נעשתה עצתו הלשין עליהם אל המלך שבא לעשות טובות לישראל ואינם שומעים לו וגם גרשוהו מאתם בבזיון. וקרא… והנשיאים בעדה ודבר אתם משפט שאינם שומעים לאיש… חסד כו‘. והם אמרו שאינו מבני אמונתם. אך המלך (כי תאנה הוא מבקש למצוץ דמם) אמר “כבר הביא לי מכתב תעודה ומליצה מעדאן ומחודידה כי דורש טובתכם הוא” וענשם מאה שקל כסף. והמומר פנה מהם וחזר לחודידה. "ואיך נוחיל לעזרה ממלכות אדום (כן יקראו שמה לכל ממלכת הנוצרים) “אמר לי הרב” שככה אתה מספר בשבח ומגדיל חסד בריטאני צרפת אשכנז כו’ ורב טובם לבית ישראל! שככה עשה לנו המלומד הזה ציר שלוח ממשלתם? (ובבואי אח"כ לעדאן דרשתי על הכוכב (שטערין) מאדים הזה ואמרו כי בשובו שמה התפאר וגם הודיע בכתבי העתים שעשה רב טוב וחסד עם האומללים ההם. ישלם ה' פעלו ומשכורתו שלימה??)

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה