אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
לג. חימא. – יאפיד. – השופט.
כי רד היום נכנסנו בעיר בצורה וגדולה במבנה מגדלים רבים הוא אל חימא (Chema)127 העומדת בראש ההרים חומה בצורה ודלתים היא עיר מושב הגוים ולראש מדינה תחשב. עברנו בה משער לשער (כי אין דרך לסבב אותה כאשר עמקי מורד וסלעי מצוק גם גנות ופדרסים יסובבוה סביב) וירדנו במשעול צר בעמק על בריכות ומעינות מים אשר כמעט יבשו. עוד עלינו בדרך צר ומצוק ופתלתל. ברמה הזאת פגשנו לעת ערב נשי היהודים נערים ונערות יוצאות לסחוב מים בכדן על ראשן מן המעינות הנוטפות אך כפי צר בהעצר עליהם השמים ממטרות וגשם אין. נחתי מעט מרוגזי ולצמאי ישקוני מים במדה. ועליתי עמהם עיר היהודים “יאפיד” הבנויה בתלתלים זה למעלה מזה בגובה ההר השני. רחובות צרים כרוחב שני צעדים. דמות הבנינים וחכמת הבונים והאמרכלים לא אדע אערכה לעיניכם. והנני עומד תוך עיר ההוללה הזאת ואין איש מאסף אותי הביתה.
הלילה פרשה עלי חשכת אפלותה ותבוא בי הרוח הקר השולט שם בלילה והשבץ אחזתני. סעיד עומד ברחוב התחתון עמדי קורא בחיל “אנשי העיר! אנשי סדום! חכם בא מירושלם והנהו גוע ברחובות קריה”! ואיש בא מן השדה ויאמר אליו “יסוב לביהכ”נ עד אשר יעלו האנשים מן השוק ויתנו לכם ארוחת הלילה." הביאוני לביהכ“נ קטנה ואפלה לא אור נר אך קול רחים מתחת לארץ ונפתח חלון קטון והבית הכנסת נמלא עשן מחצר התחתון אשר יטחנו שם ואשר יבערו שם גללי בהמה וקוצים לאפות ולבשל. הבית הכנסת ערומה מכל כאחת החורבות השוממות. גם ס”ת אין שם וההיכל ריקם מפחד שודדי לילה והס“ת שמורה בבית המורה. וביום קה”ת יביאוה לביהכ“נ ואחר התפילה יחזירוה. וביום ילמדו בה ילדי בית הספר. על ערימת עפר האדמה שכבתי ואין מחריד. ומפני גיאות עשן לעיני הרכות והשדופות מני חורב הלטתי פני באדרתי אשר היתה לי לפליטה ובכיתי לקשה יומי. הפרעושים מאדמת עפר הקיצו לקראתי ומיהרו לבקרני ולחבקני. סבוני גם סבבוני. וכדבורים עקצוני כי לא טעמו מימיהם בשר ודם איש איירופי ודמי אף כי רותחו וקדחו היה לברות למו. אבל מהמונם לא חתתי. כמעט שנרדמתי והנה סעיד נוגע בי ועמו בחור מבני העיר ויאמר לי “קום נא חכם! האיש הנכבד ר' אברהם אל חאראזי עתה בא מן השוק והנהו קורא לך לסעוד עמו.” לא אביתי לקום בחרתי הסתופף בבית אלקים כי פללתי בא הקץ לסגור יומי. ובכל כחם הקימוני והציגוני על רגלי ולא יכולתי עמוד. ויוליכוני תחת אצילי ידי באישון לילה ואפלה בדרך אשר נדמה לי כי הוא האורח המוליך לחצר־מות או לעמק רפאים ח”ו אשר שם אחדול רוגז או אקום למשפט נורא. בית האיש ברחוב העליון – עוד מעט הנני בית האיש הנכבד הנותן לי ברית שלום ומקבלני באור פנים ולב שמח ויושיבני לימינו: “אל תשת עלינו חטאת אמר האיש היקר אברהם חאראזי כי עתה עלינו מהשוק. הסר כעס מלבך וה' יהי' בכסלך ונתאמץ בכל עוז לעזרך מאשר יהי' לאל ידינו בשכבר הוגד לנו טובה שמעך עתה סעד עמי ויטב לבך.” ברוך אתה לה' כי נחמתני. "צר לי מאד עליך (הוסיף לאמר) כי באת אלינו בימים האלה אשר לא נוכל כבדך. הרעב כבד בארץ זה שנתים אין זרע וקציר כי לא המטיר ה' על הארץ וגם מים אין לשתות ונפשינו קצה מחמס המציק מושל עריץ האוכל בשר עמינו עד כי דלונו מאד ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים. “ה' ירחם.”
העיר הזאת יושביה כחמשים ושתים בתים יהודים ולהם שתי בתי כנסיות ושני מורים (שוחטים) כי לא יתאחדו. האחד והוא הראש ברחוב התחתון הרב הישיש חכם משכיל ושנון מארי סלימאן אל עמראני ני‘. מלאכתו במרכולתו עם שני חמורים לו ולבניו השנונים. והוא עשיר מתרושש. והשני ברחוב העליון אברך תם וישר ירא ה’ מארי יחיא בן איש תם וישר יקר ונכבד לכל אברהם אל חאראזי נ“י הנז' והוא וביתו עודם בבית אביו. זה השני קרבני בימין צדקו ובטוב לבו והייתי טוב בעיניהם. והנשיא בתוכם איש לשון ערום ויחף ובעל תורה יוסף שמו. המה יעצוני למחרת לעלות ולזעוק לפני מושל העיר ובנותיה (השיך) והכומר הראש (אל קאהדי) על גזלתי והמה יעזרוני. כן עליתי עם סעיד משרתי ודברתי כל דברי והמה מיהרו לכבוד ירושלם הקדושה גם להם קוראים לה אל קֻודס אבל למען בוצע בצע לשלוח משרתים להביא בעל המלון. הוא נחבא ולא נמצא (כן אמר השליח) והביאו למחרת את בנו והוא חולה בעל הכרס ופניו לבן ונפוח כמובל לקבר והגיד דבריו לפני השופטים הכומר והמושל: “לא ראיתי ולא שמעתי ולא ידעתי”! הקאהדי חרץ משפטו עפ”י דת הקוראן כי ישבע ויפטר וקפץ ונשבע בשם… ובשם… אבל המושל אשר במשפט יעמיד ארץ אמר כי לא יוכל להתפטר בשבועתו כי שומר שכר הוא ועל ידו נתתי לשמור וחייב באחריות גם אם נגנב או נגזל. לא מצדקתו ויושר לבבו חרץ משפט אמת נגד דתו אבל מיהר וכתב פסק דין על זה ויצוני לשלם שכרו (ביודעו מראש כי אך דבר שפתים הוא והגזלה לא תשוב) ואני בתומי אמרתי לו “למה לי פסק דין יוחזר לי הגנבה ואתן כהנה וכהנה. בפנים נזעמים הביט עלי ואמר “טוב טוב.” אני אאסור אותו במשמר עד ישלם. ואסר אותו לעיני. ולמשרתי אמר: “אם אין להקודשי הזה לשלם שכר הפסק דין אני אחשוב על הנשיא שלכם גם שכר שני אנשי צבא ששלחתי להביאו עם שכר בית הסוהר.” כה משפטם. כמעט שנחמתי על הכנסי במשפטיהם (הידועים לי גם במדינות הטובות מאלה) וטוב לי כי נואשתי. ואמרתי בחמת רוחי לפני השופטים: לא ארצה בתעודת המשפט אבל בטחוני כי הגזלן ימות בשנה הזאת. מדעתי כי הגוים האלה מחשיבים לחכמי היהודים ובשגם קודשי (ירושלמי) לבעלי חשבון והשבעות. (וכמו קסם היה על שפתי שאחרי ימים לא כבירים בא דֶבֶר גדול במדינה לרגלי הרעב החזק ובעל המלון ואשתו ובנו מתו כולם במגפה ההיא. אבל לי לא הועיל עוד כי חפצי כבר נמכרו בשוקים ולא נצולו מהם זולת תנ“ך ושו”ע יו"ד וילקוט קטון ופינקסי החתום וחותמי שקנה יהודי והשיב לי והשאר הכל אבד). הגנב בעל הכרס כמעט פחד לדברי כי כבר הוא חולה ירקון רח”ל. וביקש זמן לחקור הדבר והשופט אך בזאת חפץ ולמחרתו שלחו לנפשו לחפש אחר הגזלה או להעמיק מחבואתו. ותעודת המשפט נתן ביד סעיד וישלחני. והיהודים שלמו את הקצוב ואם מעט. אחרי ימים שלשה ואחר עוד הלכתי לשאול מהשופט ודחני מיום אל יום עד אמרתי נואש.
אבל היהודים כולם עצמם אמונה הנה קם מלך חדש בתילא (אף שהגוף הזה מושלת לעצמה אך כשקם זה המלך נתנו כולם ידיהם תחתיו לשמוע דבריו מטוב לבב) באמרם לי איש ישר הוא ובמשפט יעמיד ארץ ועושה חסד לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחות מלאכי אש ומים משרתיו עושי רצונו ולכל אשר ישלחם ילכו ואחרי דברו לא ישנו אם לשבט אם לחסד. קוסם קסמים ובעל חשבונות רבות (ככה יקראו פה לבעל־שם בעל חשבון כי צריך לדעת חשבון העתים והמזלות) מאין כמוהו. מגלה צפונות מסתרים וכל סתום לא עממוהו. אבנים יהפוך לזהב אופיר וכתם לעפר כי הוא מואס בבצע מעשקות ויודע גם מעשי אנוש ותחבולותיו ויגיד לאדם שיחו. ואשר יעשה אדם בחדרי חשכיתו נגלה לפניו. וכהחכם מכל האדם דורש משפט אמת וצדק וכל הארץ חתים וחלים מפניו. אין ספורות להמופתים הרבים מבהילים (מהבילים) אזן שומעת לכל מעשי תקפו וגבורתו אשר הגידו לי עליו גם היהודים בתומת אמונתם ויפתוני ללכת אליו ולזעוק לפניו כי הוא באין תפונה ישיב לי את הגזלה. מכון שבתו לעת עתה בעיר תילא (Tilla) מהלך יומים מפה לפי מהלכם. ואנכי לא אצתי להתפתות אחריהם. אבל סעיד משרתי מבני הארץ המאמינים לכל דבר וגם מכליו ותפיליו נגנבו חזקו את לבבו למהר ללכת להגיש משפטו אל המלך הגדול המושל בכל ובידו גם הפסק דין ממושל העיר הגדול הזאת ובטח לא ישוב ריקם. אחרי יומים עזבני ונשא סעיד את רגליו היחפות וילך תיליה אל המלך החדש בן שלשה ירחים למלכו. ואנכי לא מלאתי אחריו ולא מהרתי לרוץ ברגליו ונשארתי פה לנוח מעט מעצבי ומרוגזי בעיר הקטנה הזאת לראות מה יעשה ה' עמדי. שלשים יום ישבתי בעיר המצער כאסור במצור. דבר אין לי עם אדם כי אנשי העיר בטרם עלה השחר ימהרו התפלה האכילה והשתיה ואינם. איש איש למלאכתו ומרכולתו (פה רובם עשירים) ילכו מחוץ לביתם ולשוקים וכל היום איש אין בעיר היהודים. ולעת ערב יבואו וכל יום השבת. ואז למדתי מעט עם המורה השני והראתי לו סדר הלמוד והעיון בפוסקים ונפקחו עיניו באו“ה ומ”א. אך אמרו לי: “אילו דייקינן לא גרסינן.” מלמד התינוקות אשר גם הוא אורח פה השגיח עלי בטוב לבבו לתור לי לחם חוקי לקיום הנפש יום כה ויום כה וביתו של היקר אברהם חאראזי פתוח לרוחה. ומנוחתי בלילה ויום על אדמת קדש הביהכ"נ העליונה אצל האיש היקר הזה ברחוב העליון. והוא גמלני אך טוב וחסד. יגמלהו ה' כצדקו.
בעיר הזאת מצאתי שני ספרים יקרים אשר היו לי לשעשועים לקוצר זמני בישיבתי המתמרמרת. ספר יקר בקבלה לרבינו שמואל החסיד זיע“א פי' על התפלה של כל השנה על דרך הסוד. השפקתי בו רב שפק (והוא אצל ר' אברהם הנז') וספר המורה להר”מ ז"ל בלשון ערבי. הקשבתי ממנו רב קשב. והוא אצל הרב מארי סלימאן הנז'. ואף כי לא רב ידיעתי ותבונתי בשני אלה זה לעומק המושג אשר לא הרגלתי וזה לקוצר ידיעתי בערבי עד כי לא ארכו לי ימי שבתי פה זה שלשים יום.