אור ברסלב
אבן ספיר לב. עלית הרי חימא. – לינת הדרך והגניבה.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

לב. עלית הרי חימא. – לינת הדרך והגניבה.

לא. עיר מוצמאר (Meudmar). – מאנאכה. – ראיית פני הרב מארי יחיא אל קארא ני'.

יום השלישי בבוקר קמנו השכם כי נקרו ויאתיו לרגלינו שני יהודים ואשה אחת הולכים עיר יאפיד (Jafid) בהרי חימא אשר להם הוא מהלך יום מעלות השחר עד שתי שעות בלילה. אני אמרתי לבעל ביתי הנז' רב ממני הדרך ללכת ברגלי ואשכור לי חמור לרכוב עליה והוא ומשרתי אמרו אך למותר הוא כי רוב מהדרך הזאת הרים תלולים גבעות עולם וחתחתים בל אוכל לרכוב ואיגע עוד לחמר אחר החמור ובארץ המישור אהיה אץ ברגלי כמוהם. גם פחדו פחד ולא גילו אזני שאין מניחים עוד ליהודי לרכוב שם כי עוד מעט מזה תמשול יד מלך קשה אשר תכבד ידו על היהודים. והגוים עזים ואכזרים. ואֵפת להם ללכת ברגלי כי גם השקל יקר הי' עמדי וסעדתי לבי היטיב בארוחת הבוקר וצדה לדרך נתנו ביד משרתי סעיד עם אשר קניתי אני מהשוק מעט תמרים ודבש. והאורחים אשר עמדי להם משא חמור קטון כמראה עז טעון סחורתם ומשא שני חמורים על שכמם. גם האשה סל גדול משא לעיפה על ראשה ורגליה יחפות בלי נעל. המה השכימו ועברו לפנינו כי מיהרו ואני וסעיד התמהמהנו בין כה וכה והשמש עלתה כחצי מעלה. מיהרנו לרדוף אחריהם והמה ממהרים עלינו כי אחרו פעמיהם להוחיל עלי בלי יוכלו להגיע לביתם עד הלילה.

מנעלי אשר הבאתי עמי כבר בלו ואינם. ולהליכה כזאת יעצוני לקנות נעלים כמנהג הארץ. משרתי אשר זאת מלאכתו הכין לי למדת רגלי עור מרובע כמדת כף הרגל וממנה לפניה שתי מיתרי עור העולות ונכנסות בין בוהן לאצבע ומשם יפרד ומקיפים הרגל ונדבקות לעור העקב מאחוריה. רגלי אשר לא נסו באלה ובשגם בלא בתי רגלים ולא נסכנו גלדי עורי לשחיקות מיתרי העור המדאיבות עד שפך דם הובאו כבסד תוך מנהלים האלה. עזבנו העיר ונרד בסתר ההר סביב הצורים והתלולים בעקלתון כי ההר מוצב כחומה דרך עוד לא עברתי וקרני השמש ביפעת עוזה יורו חציהם על פני ועיני נגד דרכינו מזרחה. כחצים שנונים דקרו עיני הרכות אף כי משחתים ומלאתים בפוך ויחרכו גם ראשי ידי ורגלי. שלש שעות ארכו לנו עד ירדנו העמק. ומשם השתרע עוד גבעה רמה והלכנו בצלע ההר עולים ויורדים בו. שממות עולם וחרדת אלקים רובצת על הגבעות והעמקים אשר עברנו עליהם ערומים מכל צמח ועשבות הרים. אין קול אדם גם קול כנף לא נשמע רק קופים גדולים וקטנים רוקדים על רוכסי ההרים ועולים על עצי הטאָם הבודדים אחת הנה והנה לאכול מפרים ולהחסות בצלם. לא נגענום ולא נגעו בנו. וחברי הזהירנו לבלתי גער בם לבל יעמדו להלחם נגדינו.

עדי הגענו אל ארץ מישור ארץ זרועה ודמות כפרים ומרעה צאן ועדרי עזים מהעברים על ראשי גבעות גבנונים. ונעבור בין גדרות צאן וקני דוחן המבשלים פרימו ועל מבועי מים ותחת צאלים שדי חמד ועצי טאם (הם תפוחי יער קטנים וגרעין אבן גדול בתוכו). משממון לבבי ופחד נפשי לא הרגשתי עד כה בכאב רגלי ועלף ארכובותי ולא הורדתי עיני על דם נגפת אצבעותי הנוזלים מבין הבהונות תחת מוסריהם. פה דמיתי לנוח תחת אחד השיחים ולחתול רגלי. כמעט שנפלתי וחברי אלצוני לקום באמרם פן יקראנו אסון במקום לא אימון הזה. והצהרים קרובה ועוד לא הגענו לחצי דרכנו ואיפה נלון. עוד כברת ארץ לפנינו מקום מועד לכל הולכי דרך לסעוד שם ארוחת הצהרים ושם נפושה. לשוא התחננתי להם הניחוני עדי רגע והם עברו לפני עם הכבודה. גם משרתי הפחידני ואירא ואקום לרדוף אחריהם. כשל כחי ועיני נוטפות אגלי דמע ודם וברכי כשלו. שבע נפלתי וקמתי. רגזתי ושתקתי ואין נחת. והלכתי בחמת רוחי קודר. מורסי לבבי נתקו מהתבונן עוד על צדי הדרכים ואנה אני בא לפי שאול או לפי פחת. השמש בחצי השמים ועוד לא הגיעו למקום המועדה להם (בסבתי) ורגזו עלי. עוד פסקו רגליהם לרדוף גם החומר לא עצר כח לרדוף אחריהם ושמחתי. השמש מעלה אחת והננו אצל חורבה בצלע הר על שן סלע. שני גמלים רועים סביב לה ואשה ערביאית צועקת לרעותה להשקות הגמלים. “לא זה המקום למרגוע” אמרו חברי “נטה מן הדרך במורד שם בית מנוח לנו ממכירנו”. סבבנו גדר קוצים בין חרולים כסוחים ובטנו אצל מערה מכפלה המלאה עשן וחלאה ואשה ערביאית מלקטת עצים וגללים לבער האש לעשות צליל לחם דוחן ולבשל קאהווא. שאלוה לפרוש מחצלת ורבצתי עליה. לא ידעתי נפשי איפו אנכי וארכובותי נכפו ואין פושט דומו כאבן. סעיד הביא חמאה וימשחם בכח עדי נרדמתי ואישן. והמה מיהרו ויורידו מן החמור ובכליהם אשר הביאו בשלו קאהווא סעדו לבם. גם החמור ויעירוני לסעוד לבבי בהנמצא אתי רקיקי דוחן ודבש ולמהר מהלכי. נסיתי רגלי לקום ואין איל גם לעמוד. בקשתים לשכור לי חמור לרכוב ויהי מה. ונפוצו הנה והנה מצאו אחד ואין משכיר ליהודי לרכוב פתוני ויאכפוני לקום ללכת אחריהם לאט אולי נמצא חמור בדרך מהלכנו מאנשים הבאים מהשוק הקרוב וישכרו מהם בכסף ובתחנונים. בכל כחי קמתי ומשרתי מנהלני אט וחברי אצים ללכת. אחרי עלינו הר קטון וירדנו בקעה מצאו גוי (לא אימון בו) אשר נאות לבקשתם (שלא כדת) להרכיבני על חמורו אשר רכב עליו במחצית השקל (שכרו ליום תמים) עבור שלש שעות. הרכיבוני ובעלו מחמר אחרי בבושת פנים למטה. פגענו עוברים ושבים וגערו בו על הנבלה שעשה. אך משרתי עובר לפני ומתחנן לפניהם כי חולה אנכי ואומר בקול קורא לפני “עללא ראייאק” ברשותך. אם כה יאמר וירחמו ועברו להם. פה מישור נחמד ארץ פוריה וענפה עצי קאהווא לרוב שתולים על פלגים יבלי מים שוטפים נוזלים מירכתי ההרים ונאספים ליאורים תחת רגלינו.

כי פנה היום הננו עוד בין הרים גבוהים אשר ראשם מגיע השמימה והשמש נטה לערוב. פה מקום שוק גדול ליום הרביעי מהמתאספים מערי וכפרי ההרים וסביבותיהם. שלשה וארבעה טורי חנויות (בתבנית אשר הראיתיכם למעלה) מאבנים עצים וקוצים אחת הנה ואחת הנה והנם שממים מאין יושב בהם זולת יום השוק. ושלשה ארבעה בתים כדמותם בצלע ההר מערות ונקרות צורים שדרות אבנים בלי חומר וטיח ומקורות בקנים פתחיהם בגובה חצי קומת איש גם ארובה אָין ואנשים בה מעט רק מלון אורחים ומבשל קאהווא. פה עמד החמור ויורידוני אצל מערת המלון תחת גדר הדחויה.

מפה עולים במעלות הר הרים גבוהים ועצומים מהלך שלש ארבע שעות עד עיר יאפיד שם בית האנשים אשר עמדי. המה הבטיחוני כי אין עוד פחד לעיני להשאר ללון פה עם סעיד משרתי וכי לא אוכל לעלות עמהם בלילה ולמחר ירדו יהודים מכל הסביבה להשוק ואשתעשעה עמהם וישלחוני לאחת מהערים הקרובות. אף רגזו וכעסו עלי כי לולא התמהמהו עבורי כי עתה כבר קרבו לביתם. ועתה נחוצים הם ללכת לילה. ומי יודע אם יפתחו להם שערי עיר חימה לעבור דרך עליהם לעיר היהודים אם לא ישחדו השוערים ובתחנונים גדולים ולא יכולתי לעקבם. ובקשו מבעל המלון לשום עלי עין לחומלה כי גר אנכי וגם אשלם במיטב (וזאת היה לתבוסה) ופנו עורף ויברחו מעלי ואינם. אני וסעיד נשארנו לבדנו והוא אף כי מילדי הארץ הוא אבל לא בא עוד בדרך הזה כי עודנו נער גם עיף ויגע וירא. בין כה וכה ויהי ערב. פרשו לנו יריעות קש בחוץ ונאכל (בלא אור נר) מאשר הצטידנו ובשל לנו קאהווא ומשח רגלי בחמאה מבושלת אבל לא יכולתי עמוד. אנשי המקום ואורחים נאספו עלי בראותם גר מארץ אחרת אשר לא ראו מימיהם כי לא עבר זר בתוכם. השק של עור עם כלי אשר הי' על שכם משרתי שמתי בין צדי שנינו מפחד בלילות והנאספים מביטים עלי ועל כלי בעינים לטושות. כבדנו אותם בקאהווא ותמרים קבלו בשמחה והלכו להם. אך זה יוצא וזה בא וכמרגלים נדמו לי. ואמרתי לסעיד עת לפקוח עין. טרם שכחנו בא בעל המלון ואמר לנו “השמרו בנפשיכם ואל תניחו כליכם אצליכם בחוץ פן גם ראשכם תחייבו ובתוך הבית אין לנו מקום ללון רק לי ולאשתי ולבני. אך בצד ביתי עוד מערה אשר שם מונח גם כלי גם כלי שאר אורחים וסוחרים. על כן עצתי אמונה לתת גם כליכם על ידי תוך החדר הזה ואתם תשנו אצל הפתח מבחוץ”. ותיטב עצתו בעיני סעיד ויעש כן.

אנכי באין איל נפלתי כשדוד ושנתי ערבה לי תחת רקיע השמים באויר חפשי. מתוקה היתה שנתי אחר עבודת היום הזה. ומשרתי גם הוא עיפה נפשו ותרדמת אלהים נפלה עליו שכב וירדם. אחר חצות לילה שמעתי קול מתהליך סביב להמערה וקראתי לסעיד ואין מקיץ והמהלכים דמו. ואנכי פחדתי גם לא יכולתי לקום ושכבתי. כאור בוקר הקימותי למשרתי להביא לי הטלית ותפילין להתפלל בטרם יקומו אנשי המקום. ויהי הוא קם וקרא לבעל המלון לפתוח דלת המערה שהי' המנעול אתו ונכנס לפנים לקחת השק עם כלינו ואינם! ויחפשו כה וכה ופתאום התפחד בעל המלון וצעק הה! הנה חור בקיר ושודדי לילה באו במחתרת וגנבו הכלים (גם כלי סוחרים אחרים) צעק ובכה על שקר כי רק את כלי לקחו והשאר שלם. לא נשאר אתי בלתי אם גויתי כותנתי ואדרתי אשר כסיתי בה והיא שמלתי לבדי. לשוא התחננתי אליו לבקש ולמצוא ויחפש ולא מצא והנם טמונים בתוך ביתו. היהודים ירדו להשוק ועמלו גם הם לחקור ולבקש ויבטיחוהו מתן ואני אמרתי לתת לו המחצה. וללא הועיל אחרי אשר היתה לו כולו למנה ואני נשארתי עירום גר בארץ נכריה ואין לי מכיר ואף מכתב תעודה לא נשאר לי ומאומה אין בידי כי גם צרור הכסף עם כל אשר היה לי הכל הניח סעיד תוך האמתחת בשמירה מעולה הזאת כי פחד להניח אצלו. עתה נשיתי תלאותי אשר קדמוני וברכתי לה' אשר נתן לי נפשי לשלל כי עודני חי. לשוא עמלנו עד חצי היום למצוא פשר דבר יגענו ולא פעלנו. היהודים הנמצאו בשוק סעדוני בפתיתי לחם דוחן מן הבא בידם ויעצוני להמלט ההרה אל אחת מערי ישראל יאפיד.

אחר הצהרים (בראותי כי אין תקוה) נשאתי את רגלי וסעיד עמי לעלות גבעות עולם. עתה לא נשאתי את עיני אל ההרים לתארם בשרד התאים ולתור אחריהם אם הם עקרים או רבים ופרים ואם המים מתוקים או מרים. עיני צופיות מטה לשמור רגלי היחפות מאבני נגף הנוקפים אצבעותי בכל שעל. אך חצי השמש המורים על ראשי בסכנת מדקרותם המה רדפוני כצבי מודח לעלות ולרדת בין חרול כסוח למצוא מנוח.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה