אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
לא. עיר מוצמאר (Meudmar). – מאנאכה. – ראיית פני הרב מארי יחיא אל קארא ני'.
גם אחר השבת לא יכולתי לנסוע מפה והלאה עד יום הרביעי הלכתי לעיר מוצמאר הקרובה כשתי שעות. שם בערי היהודים כשלשים וחמשה בתים וביהכ“נ. להם מורה ושו”ב איש ירא ה' מארי יוסף יהושע נ“י תופר נעלים ואשתו מעבדת העורות כמנהגם. והנשיא איש יקר לוי אל חמדי. לו חנות בעיר הגוים מרכולת בשמים כו'. למחרת בנטות היום יצאנו לקבל פני הרב הגדול חסיד ועניו מארי יחיא אל קארה אחיו ומשנהו של הרב הגדול האב”ד דק“ק צנעא הבירה וכל ארץ התימן. האדם הגדול הזה מגדולי היהודים בכל ארץ התימן איש מלא תורה וחכמה ויראת ה' וענותנותו הגדולה עולה על כולנה. ומפני חמת המציק וכובד העתים הוכרח לנוד ולנוע ממקומו אל הנוף הזה בין מכיריו ומיודעיו וביחוד מכון שבתו ועזרתו בגלותו בבית האיש היקר והנכבד אשר שמעת תהלתו ר' יחיא עומיסי נ”י בק"ק גירואה הנז' המלמד שם תורה ויראת ה' לבניו האהובים יחיו. וכי נכבד הרב הזה ואהוב לכל יצאו נכבדי העיר הזאת והעיר מאנאכה לקדם פני כבודו בעברו דרך הנה. ויצאתי גם אנכי עם הנשיא לוי חמדי הנז' בתוך היוצאים.
גם העיר הזאת יושבת בראש ההרים וירדנו בסתר ההר מזרחה על דרך המלך (חשכת דרכי המלך בארצות הקדם כבר ידועים לכם ודרכי מדינה הפרואה ופרועה הלזו עוד חושך ואפלה על כולנה) על יד דרך ישבנו על שני הצורים מצפים לביאתו ויודעי דרך בואו ועינים למו לראות מרחוק כחיתו יער התקוממו כל רגע לראות הבאים מרחוק עד עת והנה אומרים דמות אורחים יהודים חמשה אנחנו רואים יורדים ברגלם מצלע ההר אשר ממולינו ומארי יחיא ביניהם. המה ירדו מההר לנגדינו ואנחנו התנהלנו לאט לעומתם עדי נפגשנו יחד. הרב נ"י איש קומה ובעל צורה. זקנו החלה להתהפך לבן (אף כי צעיר לימים הוא כבן ארבעים וחמש שנה) ואשר לא נסה רגליו מנעוריו לדלג על ההרים אך עתה מצוקת הזמן הציקתהו לעזוב את ביתו לנוד ולנוע. ויהי גם הוא אץ ברגליו כאחד מהאורחה. רק משאו הניחו על חמור אחד מהם (כי חמורו אשר היה לו לרכוב או למשא עת יסוב על ערי וכפרי צנעא לשופטם שם כמנהגם זה מקרוב מת או נגנב) ומקלו בידו והמה גם משאם על כתפם.
בהודענו איש את אחיהו נאמנים היו נשיקות פינו וחבוקינו. גם לבבינו התאגדו והיו לאחדים. ונצעד לאט במהלה ההר הלוך ודבר בלי הרגשנו אבני נגף אשר נגפו רגלנו והיום רד מאד ולא הגענו עוד לעירנו. וסרנו מן המסילה להתפלל מנחה במנין עשרה שהיו אתנו והלכנו לדרכנו אל מקום האיש היקר לוי אל חמדי הנשיא אשר נתכבד להביאו קורות ביתו והכין לנו ארוחה כמסת ידו. בלילה בני העיר כולם באו לבקרו ולהשתעשע בספורים ושמועות ממנו וממני ומלאו את הבית ואנשי חסד נאספים ואיש כלי מקטרת הטובאק בידו עם בקבוקי קאהווא כמנהגם והבית מלא עשן ושיחות שונות. רגלי הרב אשר בצקו במהלכו זה שלשה ימים משחו וסכו בחמאה מבושלת (שימנה) בכח יד זמן רב לחזק עורקיו ובשרו. וכל אחד זוכה במצוה. עד קרוב לחצות לילה פנו איש לביתו. אני והוא הלכנו לחדר משכבנו לבדנו משתעשעים על ד“ת וספורים עד קרוב לעמוד השחר. כן עבר גם הש”ק יחדיו היינו כתאומי בטן אחים מלידה ומהריון.
יום ראשון בבוקר הוא חבש כתפו וישא את רגליו לדרכו אל העיר גירואה בעלי בריתו ומכבדיו ואגרת מליצה יקרה נתן בידי לבד“צ דק”ק צנעא. ויעצני לבלתי אכנוס כעת לצנעא כי כבד הרעב וגם כי קם מלך חדש אשר עוד עומדים מפניו בין פחד לתקוה ואמר לי צר לי עליך אחי כי באת בימים אלו אשר אין בהם חפץ כי לא נוכל לכבדך. ונפרדנו בעצבון רוח. ואני ומשרתי הלכנו לשבת בפתח עינים על דרך עיר מאנאכה לפגוש שמה ידי“נ ר' יחיא עומיסי נ”י אשר בא יבוא שמה לשוק יום ראשון. בפגשי האיש ובניו הולכים ברגלם אחר משא צמד חמורים מסחורות ידם עליתי עמהם לעיר היהודים (אצל העיר הגדולה מאנאכה (Manache) אל ביהכ“נ קטנה אצל איש נכבד מארי יחיא אל חמדי נ”י והוא עלה לחנותו אשר בעיר הגוים היושבת בראש מרום הר הרים הר גדולה ובצורה ושם בית ממלכה כעיר הבירה.
פה כארבעים וחמשה בתי אבות יהודים שוכנים בטח בדד מחוץ לחומת עיר הבצורה ושתי בתי כנסיות קטנות (מפני המחלוקות) והשני' בבית מארי צאליח יהודה נ"י. יושבי הערים הזאת מתפרנסים בכבוד ממלאכתם וסחר ידם כי יום שוק גדול פה לכל הסביבות בכל יום ראשון וכפרים רבים סביב לה.
ברדת היום וההמון מעטו עליתי לראות בהשוק את אחינו יושבי העיר והבאים ממקומות אחרים קרובים ורחוקים. דמות אחד להמה ומעשיהם תאומים יתלכדו והם שבים ללכת איש לעירו ולביתו. זה משאו על כתבו נעלים ונאדות וכל מעשי עור זה מרכולתו פלפל קנה בשם ומחטים כו' וזה אתו מחרשתו וקרדומו מפעל ידיו חרש ברזל הוא או טבעת כסף סגים משובץ באבני המקום (יאקיק יאמאן) אצעדה וצמיד צורף בכסף הוא. שם איש עשיר וחמורו טעון משאו סחורות בגדים שמלות חריטים ומעטפות וכל אורגת צמר גפן או חמור נושא כלי חרס פועל כפי בעליו אשר פי שנים במשאו על כתפו. הכרתים והכירוני. שם בקרתי בחנותו האיש הזקן שקנה חכמה ונשיא פנים זקנו יורד על פי מדותיו אשר לא רבים כדמותו ראיתי בארץ הזאת אחרי יחיא אל חמדי נ"י גדול העיר. וכולם בוכים מפני חצי הרעב זה שנתים ומודים לה' כי לא כבדה אנחתם מתוקף הגלות אשר לאחיהם בצנעא וסביבותיה. אך המה נמלטים אליהם לעזרה ויצר להם. פה ישבתי כבבית כלאים שני ימים כי לא היה לי אורחה וחברת יהודים ללכת עמהם צנעא לדרכי.