אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
ל. נסיעה על הרי חאראז. – מחזה עיר האגרה (Hagara)
עתה נשובה לדרכנו הלאה. הפלך הזה שהיא כמהלך שלשה ימים הרים גבנונים ותלתלים. הענן יכסם תמיד כלבוש וערפל חתולתם. עליהם וביניהם ערים וכפרים רבים ולממשלת חסד ורחמים יחשב. גם גויי הארץ לא ירעו ולא ישחיתו היהודים בחוזק יד בגלוי ועלילות ברשע כי צריכים המה להם למלאכתם ופועל כפיהם והיהודים נעתרים להם ונוחים לסבול משאם וטרחם ועבודתם. גם יראת המלך אל מוקרימי עליהם בפקודתו בלי לחמוס ולגזול היהודים היושבים לבטח אתם ונושאים בעול עבודת המלך בארץ מגוריהם. ובכל זאת ספרו לי שזה ימים אחדים נאבדו שם שני יהודים רוכלים שסבבו על הכפרים והרגישו בהם שיש להם מעות בתיקם והרגום והחביאום ולא נודע עד היום כי מה שנעשה בסתר אין דורש ואין מבקש. השנה הזאת הרעב חזק בכל הארץ כי לא היה גשם. גם שתי שנים מקודם אך מעט מזעיר מטר היה עד כי גם מעיני מים יבשו. על כן אל תתמהו אם באיזה עירות נשאתי חרפת רעב וצמאון מים. ועל כולם גברה עתה העניות גם מעול משא מלך ושרים ושואלים לחם הולכים מגבול לגבול את אשר לא היה לפנים ביהודים בארץ הזאת. ה' ירחם.
מליצי רעי! אחת אשאלכם מי האיש הירא ורך הלבב? אל יעבור עמדי מפה והלאה בתלאות העצומות והנוראות פן ירך לבבכם ופן בדמעי עיניכם תמסו את לבבי גם את ספרי. רק האיש אשר לבבו כלב הארי ועיניו כנחושה לא יחת ולא יחוש מפני כל הוא ילך עמי. נעלה ונרד על ההרים בין המצרים ועד השברים ונשרט את עורינו ובשרינו באבני המעמסה אשר על דרכנו זאת ואשר תפגרו ללכת שבו נא בזה. הוחילו עד אשר נשוב אליכם לשלום בעזה"י מקצה תשעה ירחים.
יום ט“ו בשבט קמנו השכם כשתי שעות קודם אור בוקר וסעדנו לבבינו (אני והמשרת הנז') לחם חטה חמה בחמאה מבושלת אשר הכינו לנו עם שתיה משקה הקאהווא לרויה. ובעל הבית איש חסיד ר' יחיא עומיסי עומד עלי מצוה לאמר “סעוד לבך חכם! כי רב ממך הדרך” גם צדה נתן ביד סעיד המשרת. אחר אכלנו ושתינו סעיד לקח על כתיפו ילקוט עור אשר מלאתיה ספרים בגדים טלית ותפלין וצרכי נסיעתי גם צרור כספי נתתי בחיקו ואני אך מקלי בידי ונעלי ברגלי והלכנו. אור הירח לנוגה לנו ממולינו ובעל הבית יחי' ובניו ואהובים נכבדים הולכים עמי ללויני עד רגלי ההר ולתמוך בידי בל ימוטו פעמי בארחות עקלקלות בסתר ההר בין אבני נגף וצורי מכשול חרולים ודרדרים אשר מאז לא דרכה רגלי נתיבות כאלה. בכל צעד ושעל דמיתי נופל לשוחה עמוקה. אז זכרתי דרכי ציון האבלות לדרך המלך ואורח מישור. סעיד ממהר לפני עם משא חמור על כתיפו באין כושל בלי ליאות כהולך על רצפת בהט ושש. ברגלי ההר ברכוני המלוים כי מלאכיו יצוה לך וגומר כו' ויצוו עלי את המשרת וישובו לביתם כי קרבה זמן התפלה. ירדנו אל העמק אין מישור לפנינו אך גבעה רמה מתנשאת לעומתינו ועלינו במשעולים מפולתלים עד האיר לנו פני המזרח. עמדנו בצד הדרך להניח תפילין וסעיד ירט בדרך להתפלל בהליכה כהרגלו עד נבוא עד הראש ושם נפוש עד מעט. בהגיע עד הראש אשר פללתי כי בשמים היא ועוד אחר רם ונשא וגבה מאד ורגלי כבר בצקו. חום היום החלה להכות על קדקדי התחננתי לפניו לסור מן המסילה תחת צל סלע כבד לנוח. ישבנו וסעדנו לבבינו ועיני משוטטות על ההרים סביבותי ובקעי העמקים כולו מדבר שמם צחיח סלע. אך בראשי ההרים למרחוק נראים ערי מבצר גדולים ועצומים גם כפרים ופרזים וירק דשא אלונים וזרעונים ושדי תבואות סביבותם. אחרי הרגעי שמנו פעמינו לדרכנו. שבעה הרים סבבנו עולים ויורדים עד הגיענו אחר הצהרים להר חאַראַז (Charas). שם מבנה עיר גדולה ובצורה בראש מרום הר הרים האַגאַראַ שמה וחוצה לה ברחוק כשלש מאות רגל בסולם ההר עיר היהודים. דלתי הבנינים דחוקים אחת אל אחת כנקרי צורים והמשעולים צרים מפולתלים ובחשכה יתהלכו. צבורי אשפתות מלאה חלאה אך רוח צח מעל כל שפאים ההרים והעמקים עטופי בר ישיב עלימו להפיח רוח חיים. פה כששים בתי אבות יהודים וביהכ”נ קטנה אשר לא תכיל מספר מעט האנשים. פתחוה לפני לסור אליה ונסור. רבצתי על יריעות קש ועורות עזים הפרושות על הארץ במושב הזקנים. אחר שעה הביאו לנו מי קליפת הקאהווא עם רקיקי פת דוחן להשיב רוחינו ותחי נפשי.
מארי יחיא חֶבֶה נ“י חרש ברזל הוא המורה והשו”ב איש חכם בתורה וירא ה‘. ואיש יקר וחכם ר’ אהרן איש תם נ“י צורף בכסף הוא הנשיא. אחרי נוחי בא אלי מארי יחיא הנז' לביהכ”נ וברכני בשלום ובקש סליחתי בלי יוכל להאריך עמדי כי נחוץ הוא למלאכתו בחנותו סמוכה לביהכ“נ. ירדתי לראות מעשהו והחנות מלאה גוים איכרים עומדים עליו למהר כלות מלאכתו קרדומות ומחרשתות ומבהלים אותו. גם החנות הזאת לא נופלת היא מהחנות אשר ראיתי להרב הקודם וכמעשהו עת מנחת ערב התאספו כל העדה הק' הנמצאו בעיר לביהכ”נ לתפלת מנחה וערבית גם יחד. אחר התפלה והלמוד אספני מארי יחיא אל ביתו ולסעיד המשרת הביאו לבית נדיב אחר. סעדתי עמו גם שנתי ערבה לי בחדר העליון אשר הכין לי מצע וכסוי אחרי עיפות הדרך. למחרת בקשוני ללכת אתם לנחם אבלים בעיר קרובה אליהם. כי כטיול נחשב להם מהלך שעות אחדים מעיר לעיר כמרחוב לרחוב. כן נאספו כמה אנשים נשים גם טף ממיודעי האבלים ונלכה לקרית אל עמיר על דרך עיר קטנה חירבה (Chirba) אשר גם בה מעט היהודים ונלוו אלינו. בקרבנו לעיר האבלים ומרחוק ראו את המנחמים יצאו נשים לקראת נשים וקול יללות מתופפות על לבביהן נשמעו משתי החוברות אשה אל אחותה קנים ונהי על אשה זקנה שהלכה בדרך כל הארץ. אחרי ישבנו שקטה היללה. הביאו הקאהווא וכלי עשן המקטרת דרך בקבוק מים. ואחר אכלנו שם בצהרים וברכנו בזימון וברכת האבל והרחמן כדין התלמוד. שם ראיתי ספר ישן נושן כ“י פירוש על התורה בלשון ערבי ועברי מעורב בו מחכם קדמון ר' ישעיה שמו. כך אמרו לי ואני לא ראיתיו כי חסר תחלתו וסופו ולא יכולתי לעמוד על זמן התחברו ומחברו. שם הספר בערבי “אל נור ואל צולם” (ר"ל האור והחשך) ובחפשי בו בהחפזי הנה והנה למצוא מה חדש מצאתיו מרמז בפסוק “והרביתי אתו במאד מאד” _בראשית י”ז כ‘) גימט’ מחמד אשר הרמב“ם ז”ל באגרת תימן מצר ודואג על הרמז הנבער הזה ומרחיקו ומבטלו. והספר הזה נחשב אצלם טהור וקדוש אשר לא יכולתי להשיגו. המה חזרו לעירם טרם בא החרסה ואני כשלון ברכי לא נתנוני לקום ולנתי שמה. משחו את ארכובותי בחמאה ורחצתי רגלי העיפות ולמחרתו שבתי האגארה.
פה ראיתי מנהג הכנסת בן שמונה לברית קדש. לא יקדמו קודם הצהרים עד אשר יאספו קרוביהם ומיודעיהם מעירות וכפרים הסמוכות. וכאשר טענתי להם מוישכם אברהם בבקר מלמד שזריזים מקדימין למצות השיבוני מבעצם היום הזה נמול אברהם וגו' ופשוטו של מקרא ומדרש חז“ל בעצומו של יום. בצהרים הובא הילד מחתל בשמיכה על אגן מקלעת תבן והניחוהו על המחצלת בארץ (בבית אבי הילד) והסנדק לקחו אחרי הניחוהו על כסא קטון לאליהו הנביא זכור לטוב על ברכיו כפולות בשבתו לארץ והמוהל היושב ממולו פשק רגלי הילד ובמהירות מעשי ידי אומן מל פרע ומצץ ומפזר אבק מרפא ורטיה והכל בישיבה למטה לארץ. יקום ויברך על ההדס ועל היין. כורת הברית והברכה להילד ולמולידיו בלשון ארמית כמנהגם. ומזמרים שירי ברית שחוברו להם מאז. כל נעימות שירי זמירותיהם לשבת ויו”ט לברית קדש חתונה הם עברי וערבי מעורבים. ורוב שיריהם מאיש אלקים קדוש מאר סאלים אל שיבזי מעיר טעיז ועל דרך הסוד. כאשר עוד תראנו הלאה ושיריו. ואכתוב גם בזה איזה משיריהם בלה“ק אשר ישוררו בהכנסת בר”ק כי ערבים לי ולא שמעתים עד כה. אך לכם לדעת כי לכל שיר וזמר יש להם ניגון מיוחד אשר ידעוהו מאת שחברה לה יחד ואז ינעמו יותר לאזן שומעת:
מר לי מיקשן, מר לי מדישן, הם ובני כושן, עולה תוך שושן, העשן מבשן
מר לי מיקשן.
יום אחשוב קצי לביאת גואלי, יתר לבבי לרוע מזלי, כמה איחל לצור פועלי
ימחל עונותי וירפא מחלי, יגע בשטן ידין משפטן, גדל עם קטן מבטן בן יקטן.
מר לי מיקשן.
חתום צרור פשעי בחסדך סלח, הן שערי דמעה לפניך פתח, ופדה אסיר תקוה
ועין לו פקח, ובנה לעיר קדשך ואליה שלח, משפט ארמונן שירת דוכנן מצב מעמדן
קרבן בענן. מר לי מיקשן.
יציץ מרי שיחי פרי טעמו כמן, ריחו כריח מור וריח קנמון, יטב כשור ומריא
בשיח נאמן, דולה כל מעין יום בא אל מדין, מבין כל ענין בין קנין סוד מנין.
מר לי מיקשן.
אדון שלח אורך לנפש רחבה, ולעם אשר עובדים לך מאהבה, משתחוים נגדך
בשירה ערבה, תכניע מוקשן נחש הכישן, עם עמקי לישן מקדשן הלבישן.
מר לי מיקשן.
לך נכספה נפשי לשחר ביתך, אראה הדר קדשך ואשיר עוזך, לראות שכינתך
בקרב חיקך, בנין דבירך וגם היכלך מעשי ידי אומן, אל חי מתימן בין עם לא
אלמן, תן סימן עת וזמן מר לי מיקשן.
השיר הבא הזה מצאתי ראשי הבתים סימן ישר וסיגנונו להרב ר' ישראל נאגאר. ומצאתיו אצלם הבתים מהופכים ואני עשיתיו ישר לסימן ישראל וברוך היודע. גם ביאורו בצדו שמתי.
יחרק של צר דולק 117
הלום לב הולם
יום יום מעי דולק 118
קלם צר קלם 119
עמון ועמלק
עילם גם יעלם
יאכלוני כילק
ירדתי פלאים בבית כלאים
שומם אשב שבי
נכלם דך נכלם 120
אעמוד לפני אויבי
נאלם גם נאלם 121
עד אן צור משגבי
יושלם צר יושלם
שוב ושכון בקרבי
און לבב נדכאים בשמך נקראים 122
ראה כי צר הכביד
עולם עד עולם 123
ובפרך העביד
כולם עד כלם 124
נתש והאביד
אולם סוף אולם 125
אנה העלה רביד
על צואר נשיאים.
פה נמצא משפחת כהנים וגם הם מפליטת צנעא נקראים בית אל פינחס המתיחשים עצמם לזרע פנחס בן אליעזר בן אהרן הכהן. המנהג בכל הארץ הזאת אשר בעש“ק ועל סעודת מצוה יפרשו שתי חלות מעיסתם. האחת ישרפו באור והאחת יתנום לכהן ויאכלם בטהרתו ומברך אקב”ו על אכילת חלה. וכן ראיתי על סעודת הברית הניחו לפני הכהן שתי ככרות על החלה שלו בירך על אכילת חלה ועל השנית של חולין המוציא וחלק ממנו להמסובין היוצאים בברכתו כי המסובין לא יברכו המוציא לעצמם (כדין התלמוד) ומהחלה יאכל הוא והכהנים המסובים עמו.
בבית הכהן פינחס ממשפחה המיוחשת הזאת נתכבדתי ביום השבת איש זקן עשיר ונכבד עם שלשה בנים זרע ברך ה‘. לעונג ולנחת הי’ לי יום השבת. וראיתי לכתוב גם פה איזה זמר לשבת ולמוצאי שבת ששמעתי פה יקר ונעים מאד.
השיר הזה ראשי בתיו סימן יהודה ואולי הוא ר' יהודה הלוי כי לו יאתה השיר הנפלא הזה.
יקר יום השבת תגדיל
בברית שלום וחיים
קדשתו ויהי מבדיל
בין ישראל לגוים
האומרים אך דבר לשון
לדמות ימיהם ליום קדשי
אדום מקדים ליום ראשון
עֲרָב מאחר ליום ששי
תעתוע קדר ורשון
איך בעלי האמת ישיא
ידמו עדים לעדיים והמתים אל החיים
ומה לשכניו המבקשים
לעלות לכסא ממלכה
מנוחת אלהים ואנשים
ושם צוה את הברכה
תחלה למקראי קדושים
ממי בראשית נמשכה
פרי מצותו עץ חיים בצלו נחיה בגוים
דגולה בשמך מכהנת
ושמך בידה למשענת
היתה בחיקה מקננת
ועל שולחנך מרננת
שבעה במן מעדנת
ועוד הותירה צנצנת
מודעת זאת באיים ויצא לה שם בגוים
הוסיף את ידך שנית
לחדש מלוכה קדמונית
להולכת קדורנית
פזורה שמאלית וימנית
והשיב כהונה אחורנית
ובושה ערבית ויונית
ונקדש במחנה הלוים שמך המחולל בגוים.
וזאת למוצאי ש"ק וראשי בתיו סימן אברם (ואולי הוא לראב"ע כי גם לו יאתה).
אם דרך מעמדי אתבונן קול שמועה
אולי בא לי מבשר טוב משמיע ישועה
בשביה אעבורה
קול מגיד מחלתי
איך באה הצפירה
שהחריבה נותי
הוסרתי מגבירה
וימלוך בן אמתי
ולעולם מעבידי בבלי אזן רצועה
פעם שרתי ועשר פרעות פרועה
רחק דודי ונעוה –
לב השכין בחצרו
ואני גולה במדוה –
הנפש בעבורו
לא אשאל אך אקוה
עד עת בא דברו
ישיב שבות נדודי ישית גפני נטועה –
מטע קדש והסר ביתד התקועה
מחמדי צר ישרם
ועדי מחלצותי –
מני יערם ויעדם 126
וארבה צעקותי –
אל אל ושמו אקדם
אך באמונת אבותי
את מיעודי ועדי באת בברית ידועה
את בנך עת תיסר תזכור לו השבועה.
עוד אחת אציגה לפניך כי ישרה היא בעיני ושמתי לה מקום בזה.
לדוד נדד שנה ידר מבת עיני
חמק עבר והתעבר כי נשני
ישב עמי באולמי אבל עתה
שכן רומה ושוממה – עזבני
שיחי ארים לנס שומרים הראיתם
אנה פנה ידיד חנה – תוך משכני
רק בקשתיו לא מצאתיו להפציר בו
אולי יבא אל מסבו – יזבלני
אתם ראו אם תמצאו לו אמרו
כי חולת אהבה אני יושבה עד ירצני
אם יתמהמה דוד רב עצמה לו אצפה
עד קץ ימים הלעולם – יזניחני
לו אתחנן עד יכונן בית מקדשי
קול יקשיב ולי ישיב – אל מכוני
הוא יפדה צאן מאיש לצון
יחיש עלצון גם רצון יעטרני.