אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
כט. הכתב ומנין השנים לשטרות.
הכתב שכותבים בה ס“ת הוא אשורית מרובע והכתב המהלך באגרות ודבר חול הוא הנקרא חצי קולמס מעורב במעשיטי. רוב אגרותיהם וחשבונותיהם בלשון ערבי ובעלי הלשון הכותבים מליצות ושטרות כתובות וגיטין ומעב”ד עפ“י הרוב בלשון ארמי שמורגלים בה יותר מצחות לה”ק ומאריכים בה הרבה. מנין השנים בכל כתביהם הוא לחשבון שטרות כבזמן התלמוד והגאונים, השנה (שהיא שנת התרי“ט לב”ע) מנו שני אלפים ומאה ושבעה לשטרות והסימן בק"ע ורובם אים יודעים מנין שנות העולם שאנו מונים רק הרבנים וסופרים. וכשרואים על ספרים הנדפסים שנת ההדפסה לא ידעו לחשבם וגם בכתובות וגיטין כותבים לשטרות.
נוסח הגט כולו בלשון ארמית. וזה נוסח גט ישן שלקחתי עמי מצנעא והוא גט ארוסה:
"בתרי בשבא עסרין וחד יומא לירחא סיון שנת תרין אלפין ומאה ותלתין ותלתא לשטרא למנינא דאנן מנין כאן מאתא קעא ביר אל עזאב דיתבא על מי מעינות ומבירי דמיא מסתפקא אנא אבראהאם בן הארון וכל שום אתרא וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי ארוסתי נצרה בת יחיא העומדת היום במאתא קעא ביר אל עזאב הנזכרת וכל שום אחרא וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי דהוית ארוסתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי דיתיהביין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל
סאלם בן יוסף עד.
סלימאן בן מוסה עד."
והיא כתובה אשורית על ניר קטון. ואינם מדקדקין בו כ“כ בסדורו ובכתיבתו כאצלינו ואף גם זאת ראיתי שיש להסופר (אחד מהדיינים) טופסי גיטין מוכנים וכשבאים איש ואשה להתגרש לוקח טופס מוכן וכותב בה זה התורף (הזמן והשמות) והעדים חותמים וניכר בהגט שינוי הכתב והדיו מן הטופס להתורף כי יבואו אותיות התורף יותר גדולות וארוכות למלאות מקום הריקם שהניח חלק. גם אין שואלים מהאשה ולא מפירים מסירות מודעותיה וכדומה כי האשה מתגרשת בע”כ. גם לא ראיתי ומצאתי שיכתבו המכונה או דמתקריא רק כפי השם שקוראים לו עתה בעיר לא שם העריסה ועלי' לס"ת למשל שם העריסה אברהם וקוראים אבראהאם (כבערבי) וכן כותבים. שם העריסה זכריה קוראים לעולם “יחיא” וכן כותבים אהרן “הארון” משה “מוסה” סעדיה “סעיד” וכן בשמות הנשים ורובן בלשון ערבי “נצרה” הוא כוכב המאור (נזמא) כוכב לולו מרגלית חאסינה יפה חאמאמא יונה. ורוב שמות האנשים במורגלים אצלם (ראה הלאה בצנעא).
והנה פה מקום אחי להעיר בקצרה על מנין השטרות הנודע בקרב עמינו אשר כבר קדמוני בזה ראשונים ואחרונים חכמים וחוקרים (כי הוא אבן פינה לכמה יסודי התורה בחקירות שונות) והמיוחדים שבהם החכם האדומי במ“ע ובא רעהו הרב בצ”ד וחקרו הלא בספרהם. ויסוד הדבר שתחלת המנין היה משנת שש למלכות אליכסנדר (עי' ע"ז דף ט' י') שהוא ארבעים שנה לבנין ב“ש וש”פ שנים קודם החורבן. זאת היא לדעת חז“ל בתלמוד ע”ש. ונחלקו בזה שלשה דיעות אצל חכמינו הראשונים. האחד ר' אברהם הנשיא המובא במ“ע פכ”ג מתחיל מנין השטרות משנת ג“א ת”ן לב“ע. הראב”ד (בקבלתו אומר ובאותו הזמן (ג“א תמ”ט) נפטר עזרה הסופר וחזומ' ונסתלקה נבואה מישראל ונעשה כו' הנס הגדול ע"י שמעון הצדיק והדברים מעורבבים) ור“י הישראלי והכפתור ופרח מתחילים מג”א תמ“ט ובעל הצ”ד ז“ל מתחילים למנות מג”א תמ“ח. והקראים והקאפטים שבמצרים מונים מג”א תמ“ז. והדברים עתיקים וארוכים. וכשאני לעצמי מה אני צריך להביא ממרחק עדים וראיה אחרי שעיני רואות ואזני שומעות פה בכל ארץ התימן עד היום הזה שמונים רק לשטרות אף בכתובות וגיטין וכל ספרי כתיבת יד ספריהם העתיקות (חדשים גם ישנים) ולא נפסק מהם המנין הזה מאז שהתחילו בו ושנת ה' אלפים תרי”ט לב“ע שהייתי פה מנאו הם שני אלפים ומאה ושבעים לשטרות סימן לדבר בקע לגולגלת. וכן בלוח השנים שבידי מעיר העתיקה קוגין (במלבר הודו) משנת התרי”ח כתב בה התרי“ח לב”ע היא שנת בקס“ט לשטרות ר”ל ב“א ומאה וששים ותשע והם שני עדים נאמנים ויהי' לפ”ז היא התחלת המנין משנת ג“א ד' מאות וחמשים (ג“א ת”ן) לב”ע צא וחשוב וכן הדעת נותנת כי תחלת מלכות אליכסנדר היה בשנת ג“א תמ”ב ועל פי הרוב לא מלך ביום ר“ה רק באמצע השנה ואותה השנה לא יעלה במנין כי מתחלה היינו מונין מניסן מנינן (וכן כשהיו מונין ליציאת מצרים היה כל ר"ה ניסן כמפורש בקרא וכידוע) ולמלכי אומה”ע מתשרי מנינן. והיה לפי“ז התחלת מנין מלכותו מג”א תמ“ג. ושית שנין דמלכו בעילם דלא קא חשיב כמ”ש שם ונשלמו בתמ“ט שאז בא לירושלם והבטיחוהו להתחיל מנין השנים מאותו השנה לזכרון בואו לירושלם לזכר עולם (ראה הלאה). ומסתמא לא התחילו רק בהגיע ר”ה שאז העבירו קול לכתוב בכל השטרות “שנה ראשונה” כי לא יתחילו באמצע השנה שאז יהיו כל השטרות מעורבבים זה כה וזה כה ויתעותו הדינים ויתקלקלו הזמנים עפ“י דין הנז' שלמלכי אומ”ה מתשרי מנינן. ולפי“ז התחילו מנין השטרות (שהוא למלכות יונים) מתשרי שנת ג”א ת“ן לב”ע תחת אשר מתחלה מנו כל השנים מניסן בין ליציאת מצרים בין למלכי ישראל וכן מוכח מהכתובים (זכריה ט') צום הרביעי כו' ועי' בר“ה ד' בפלוגתא דר”י ור' עקיבא ופשוט. ולפי זה היתה שנת ה' אלפים שנ“ב לב”ע שנת אלף תתק“ג לשטרות לא תתק”ד כאשר חשב הרב בצ“ד. ומ”ש שם שקודם לזה היו מונים ליציאת מצרים ולשנות המלכים ולא מצינו שמנו לבריאת העולם (וגם למאמר חז“ל בפ”ק דע"ז במתניתא תנו אחר ד' אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם אם יאמר אדם כו‘. לא שת לבו כי חלקת לשון האדומי משכהו לדעתו אם כי לא אבה שמוע לו שלא הי’ ידוע בישראל מנין שנות הבריאה עד אחר זמן הגאונים?) ואם אמנם כן הוא שמעת התחילו למנות למלכות יונים שהוא מנין השטרות כמעט עזבו מנין שנות הבריאה ויציאת מצרים ולא ידעוהו רק הרבנים והסופרים וכמו שכ' שם ד' ט' א' מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית ופירש“י שם: והבא למנות סדר חכמים וחייהם כו' ימנה לחורבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית. וכן הי' מנהג הסופרים הקדמונים וכאשר הראיתיך למעלה (במצרים) מה שכתב על ספרי ר' משה בן אשר” נכתב לקץ שמונה מאות ועשרים ושבע שנים לחורבן הבית השני כו‘. ושם בדף י’ אמר רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יונים. וכן אנחנו רואים ומוצאים מטבעות כסף עתיקות ליהודים מפותחות אותיות שומרונית (ליבונאי) ורראיתי כמה מהם מצד אחד אלעזר הכהן ומצד השני שמעון הכהן גם יהודה הכהן הגדול שנת ב' או ג' ד' (כי כמה מהם ראיתי באופנים שונים) “לחירות ציון או לגאולת ישראל או לחירות ישראל” או לגאולת ירושלם" אשר לפי הנראה המה המכביים בעת פרקו מעליהם עול היונים (ובמ"א כתבתי באופן אחר) אבל לא ארכו ימי שלותם וחזרו לעבודתם. ובמנין ספירות השטרות נראה שלא פסקה המנהג שהחזיקו בה למנות למלכי יונים שיהיו כל השטרות עולים למנין אחד והיו כותבים כך וכך לשטרות (לא למלכות יון) כמו שמצאנו בספרי הקדמונים ובדברי חז“ל בכמה מקומות וכאשר הוא עוד היום בכל ארץ התימן כנז'. אבל מי הגיד להם שקודם לזה לא ידעו שנות הבריאה בזמן שלא היה להם מלכים מיהודה ומישראל (ואף בזמן המלכים וישראל יושבים על אדמתם היו צריכים לדעת שנות הבריאה למנין השמיטות והיובלות והמולדות לחגים ולמועדים) ואתה תחזה ליוסף בן מתתיהו בספרו הקטון קדמות היהודים נגד אפיון בפ”ב וז“ל “ועד נאמן אליכסנדר מוקדן כשרצה לשום צלמו במקדש לזכרון בואו לירושלם ואנחנו מנענו אותו אבל אמרנו לו כו' נעשה לך שתי זכרונות האחת שנניח חשבון בריאת העולם ונחשוב לזמנך והשנית שכל הכהנים הנולדים בשנה הזאת יקראו אליכסנדרוסים” הלא דעת שפתיו ברור מללו שקודם לזה היו מונים לבריאת העולם ומשנת בואו לירושלם הבטיחוהו לו לזכרון עולם לחשוב לשמו. ועתה עוד מי יש לו פה לאמר כמש”כ שם “והראב”ד והרדי“א כו' ואחרים זולתם שהכה”ג נדר למלך שמיום ההוא והלאה יתחילו למנות מספר השנים למנין שטרותיהם מביאתו שמה“. ואמר מ”ע בהלצתו “ואעבור והנה איננו לא בפ”ק דר“ה כו' ולא בפ”ק כו‘. גם היוסיפון לרומים כו’ לא זכר מזה כל מאומה. ועתה ראו נא זרוע כח המאמר 115 המפורסם לא ראינו אינו ראיה (אשר החכם הזה רגיל תמיד לבטל דעת חז"ל בלא ראינו) ואת אשר הרחיק בזרוע הנהו קרוב ונראה לעין כל רואה ביוסף בן מתתיהו הנז‘. ולזה אמרו חז“ל שיתא שנין דמלכו בעילם לא קא חשיב”. אשר החכם הנז’ בדח בה והודח והוא נכון מאד. יען כי לא הבטיחוהו כן רק בעת בואו וכבש ירושלם שאז עשו לו יום הזכרון הזה כנז' וזה היה אחד הששה שנים למלכו בעילם ואתפלא על הרב בצ“ד אשר נהירין לי' שבילי דרקיע ודארעא וכל ימות עולם נגלו לפניו וחושב חשבונות רבות ובמקום הזה קצרה ידו למשוך בשבט סופר ולדקדק בחשבונו? ההוא אמר “מ”מ תדע כפי מה שהתבאר כו' ומדברי הרמב”ם ז“ל כו' ומקבלת הראב”ד כו' כולם יעידון יגידון שתחילת מנין השטרות היא משנת ג' אלפים ת' מ' ח' שהוא אלף ליציאת מצרים ושנת ארבעים לתחילת בנין בית שני וש' פ' שנים קודם חורבנו באופן שהתברר לנו ששנה זו שהוא חמשת אלפים וש' נ' ב' היא שנת אלף ת' ת' ק' ד' לשטרות" עכ“ל. הנה נתן לנו סימן בתוך סימן ועקבות חשבונו לא נודעו. כי אם נסיר ג' אלפים תמ”ז (אשר מבריאת העולם עד זמן ג“א תמ”ח שממנה התחילו למנות לשטרות לדעתו) מסך ה' אלפים שנ“ב לבריאת עולם השנה דעמד בה ישאר לנו אלף תתק”ה למנין השטרות לחשבונו והוא אמר אלף תתק"ד.
אבל באמת אמרו בקבלת הראב“ד והרב כפתור ופרח שתחלת מנין השטרות הוא משנת ג”א תמ“ט. וכן נכון בחשבון כי חורבן הבית הי' (לדעת רבים) בשנת ג”א תתכ“ח חסר ע' ק' ב' לד' אלפים לב”ע הסר מהם ש“פ שנים לאחור כמ”ש חז“ל שהתפשטה מלכות יון על ישראל קודם החורבן (הוא השנה שבא אליכסנדר מוקדן לירושלם) ישאר ג”א תמ“ח קודם מנין השטרות והתחילו למנות מג”א תמ“ט ששנה הזאת תמ”ט מנו שנה ראשונה לשטרות. אבל הרב בצ“ד חשב לאחור ולא לפנים שהתחיל חשבונו משנת הארבעים לתחילת בנין בית שני (כמ“ש חז”ל ל"ד שנה הפני הבית מלכות פרס ושית שנין דמלכו יונים בעולם דלא קא חשיב) ובנין הבית היה בשנת ג”א ת“ח ונשלמו הארבעים תמ”ז שכן דקדוק לומר “ושנת ארבעים לתחילת בנין בית שני” והתחילו מנין השטרות מתמ“ח אבל ארכבה אחרי רכשא כי הדר כתב תוך כדי דבור “וש”פ שנה קודם חורבנו” כו' ולפי חשבון זה יתחיל המנין מתמ“ט כאמור ובאמת כתבו התוס' ע”ז ט' ב' ד“ה האי “ובשנת ארבעים ואחד (לבנין הבית) התחילו למנות למלכות יון” ע”ש כי נכונים דבריהם.
ועתה לך עמי אל מקום אחר ואראך שהרמב“ם ז”ל מתחיל חשבון השטרות משנת ג“א ת”ן ליצירה (ולא כאשר העיד עליו הרב בצ“ד מתמ”ח) כי בפ“ו דשביעית אומר נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה שתחילתה משנה שאחר החורבן כשני חדשים שהרי מתשרי הוא המנין לשמיטין וליובלות אותה השנה מוצאי שביעית היתה כו'. ולפי חשבון זה שנה זו שהיא אלף ומאה ושבע לחורבן שהיא פ”ז ואלף וד' מאות למנין שטרות שהיא ל“ו ותת”ק וד' אלפים ליצירה היא שנת השמיטה וכו' “. צא וחשוב מזה שהרמב”ם מתחיל מנין השטרות מג“א ת”ן כי אם נסיר אלף תפ“ז לשטרי מד”א תתקל“ו ליצירה ישאר לנו ג”א תמ“ט שהם השנים העברו מיצירה עד מנין השטרות והמנין לשטרות התחיל מת”ן שנה שאחריה. וכן כ' בסו' פ י“א מקדה”ח “ליל חמישי שיומו יום שלישי לחדש ניסן משנה זו שהיא שנת י”ז ממחזור ר“ס שהיא תתקל”ח וד“א ליצירה שהיא שנת תפ”ט ואלף לשטרות שהיא שנת ק“ט ואלף לחורבן בית שני וזו היא שאנו קורין אותה שנת העיקור בחשבון זה עכ”ל 116 וזה כמנהג אחינו בני תימן עד היום וברור שהרמב“ם ובני תימן מנו שנותיהם כאחת כי הריצו אגרותיהם זה לזה והם כותבים בראש אגרותיהם זמן השטרות ובודאי עמדו למנין על הדין ועל האמת. ולפי זה היתה שנת השנ”ב (של הרב צ"ד) אלף תתק"ג לשטרות.
ואשוב אתפלא על הצ“ד איך אמר שלהרמב”ם היא אלף תתק“ד? מארי דאברהם כלפי לאי אם לפי חשבונו שהמנין מתחיל מתמ”ח הי' צ“ל אלף תתק”ה. ואם לפי חשבון הרמב“ם הנז' היה צ”ל אלף תתק“ג אבל תתק”ד לא שמענו רק לפי החשבון של הראב“ד והכפתור ופרח שמתחיל מתמ”ט.
אבל מעט זכות יש לי ללמוד ולצדד על הרב צ“ד שחשב א' תתק”ד (ולא אתתק"ג) בהרמב“ם ולא אתתק”ה לפי חשבונו והוא מאמר רב פפא (ע"ז ט' א') אי טעי חנא ולא ידע פרטי כמה הוי (היחידות שאחר חורבן בית שני) לשיילי' לספרא כמה כתב (למנין השטרות) ונטפי עלייהו עשרין שנין (מחשבין ש"פ עד ח' שלפני החורבן) ומשכח לי' לחומרייהו כו‘. ואי טעי ספרא לישיילי’ לתנא כמה חשיב ונבצר מנייהו עשרין שנין כו‘. וכן עוד שם לענין שני אלפים תורה שנחסר מנין עקב מהחורבן עד סוף ד“א ע”ש. אשר הכלל היוצא ממאמר הגלוי הזה שלעולם צריך שיהיו מספר היחידות (הנוסף על המאות והאלפים שבמנין השטרות ובמנין החורבן) שוין ואם יש ביחידות שלאחר החורבן מספר ד’ יחידות צריך לחשוב כן גם במנין השטרות וכן חמש חמש מאחד עד עשר וכן להיפך. והנה שנת ה' אלפים שנ“ב ליצירה (שכתב הצ"ד) היתה אלף ותקכ”ד לחורבן שבית שני שנחרב שנת ג“א התכ”ח תחבר אלף תתקכ“ד עפ ג”א תתכ“ח יוצא לך ה' אלפים שנ”ב אבל אם יחשוב התחלת מנין השטרות מג“א תמ”ח יהי' שנת השנ“ב אלף ותתק”ה כאשר כבר חשבנו למעלה ויהי' זה ד' וזה ה' וכן אם יחשוב מג“א תן יוצא שנת השנ”ב ליצירה אלף ותתק“ג לשטרי ויהי' זה ג' או ד' ולא בא לעמק השוה עד שסתם חשבונו אלף ותתק”ד שיהיה שוה לשנות החורבן אלף תקכ“ד משנת ג”א תתכ"ח כנז' וזה מנגד לחשבוני יעמוד.
אולם לא עלי תלונתך כי אם על הרמב“ם ז”ל שחשב שנת ד' אלפים תתקל“ו ליצירה היא אלף וק”ז לחורבן שהוא אלף ותפ“ז לשטרות (פ"י משביעית) (וכן בפי“א מקדה”ח ד“א תתקל”ח ליצירה היא אלף תפ“ט לשטרות ואלף ק”ט לחורבן). ולפי החשבון שהחורבן הי' בשנת ג”א תתכ“ח היה ד' אלפים תתקל”ו ליצירה שנת אלף וק“ח לחורבן ואלף תפ”ז לשטרות שלא לפי הכלל של ר“פ. ונאמר לו משה טעית? או מה נעשה לאחינו בני תימן אשר שמעתי אצלם בביהכ”נ בעיר הבירה צנעא (Zanah) (היא אוזל) שהחזן הכריז בקול בכי ונהי אחרי כבה הנרות בליל תשעה באב שנת התרי“ט ליצירה שהם מנו שנה זו בק”ע לשטרות שני אלפים ומאה ושבעים כנז' “הלילה הזאת היא שני אלפים ושני מאות ותשעים לחורבן בית ראשון ואלף ושבע מאות ותשעים לחורבן ב”ש“! (ראה שמה בצנעא) ולפי חשבון הנז' היה שנת התרי”ט ליצירה שנת אלף ושבעה מאות ואחד ותשעים לחורבן בית שני אבל לא על הרמב“ם ובני תימן בלבד עותה החשבון הזה כי אם על כל הלוחות הנפוצות בישראל אשר בראשיתם דברי הימים (קראניק) מאת כל פרשת העבר. וראו שמה משנת ה' אלפים כת”ר ליצירה נרשם “1791 לחורבן בית שני תובב”א“. וע”ז הדרך כל השנים לפניו ולאחריו עד השנה הזאת (ה“א תרכ”ה). ולחשבון הנז' שהחורבן היה בשנת ג“א תתכ”ח ליצירה יהיה שנת ה' אלפים כת"ר (1792 לחורבן בית שני) וכולנו טעינו בשנה אחת?
ואחרי ראותך כל זה תחזק לבבך והט אזניך עוד לדבר הזה ופקח נא עיניך וראה בתוס' ע“ז ט' ב' ד”ה האי מאן כו' דבשנת תכ“א לבנינו חרב הבית כדמוכח הסוגיא בהדיא בעירובין י”ב כו' וגם רש“י פי' שם כן וגם הרשב”ם אומר דבודאי בשנת תכ“א חרב הבית כו' והתנא מונה אותם בהדי שני דקם ביתא ולא עם שנות החורבן כו' ע”ש. וכן כתב הרמב“ן ז”ל בדרשותיו “בשנת תכ”א גלו" ולפי זה נחרב הבית בשנת ג' אלפים תתכ“ט ליצירה והתחילו למנות שנה ראשונה לחורבן משנה שאחריה שהיא ג”א תת“ל ליצירה (כמשפט) הוסיף עליהם אלף תש”נ יוצא לך ה“א כת”ר ליצירה היא השנה הזאת ככתוב בכל הלוחות וכמו שהכריזו בליל תשעה אב.
אבל מה יושיענו זאת להרמב“ם ז”ל שהוא כתב בפירוש בפרק ו' דשבועות ות“ב שנה עמד הבית (והיה זה ג“א תתכ”ח ליצירה) ואף עפי”כ חשב שנת ד“א תתקל”ו ליצירה היא שנת אלף וק“ז לחורבן וצ”ל לחשבון הנז' אלף וק“ח לחורבן (וגם לא יהיה מספר היחידות שוה לשטרות שהיתה אלף תפ“ז לדעתן כמ”ש שם). ועוד לבי נוקפי שגם התוס' שם אח”כ מגמגמים בדבר זה שבתכ“א חרב הבית ושדו בה נרגא שהוא נגד הסוגיא דע”ז שם (ובסוגיא דעירובין הגיהו גרסה אחרת ע"ש) וגם הרא“ש שם אחרי הוכיח מתחילה שבתכ”א חרב הבית חזר בו לגמרי ופסק להלכה שבתכ“א חרב ע”ש ומה נענה אבתרייהו? ואולם! אתה תחזה שכבר עמד על זה הרב בדרישה חו“מ סי' ס”ז עיין שם. והעולה מדבריו שחשבון התלמוד הוא ליצירת אדם הראשון (שהוא מולד וי“ד וכמש”ב הרמב“ם מפורש שם מקודם ומאימתי התחילו למנות כו' נמצאת אומר בשנת שלש ות”ק ואלפים ליצירה מר“ה מאחר מולד אדה”ר שהיא שנה שניה ליצירה כו') והם כלים ד“א תתקל”ה ומ“ש אח”כ תתקל“ו הוא לחשבון היצירה שאנו רגילין לחשוב ממולד בהר”ד שמקדימין שנה אחת (והעולה מתוך פלפולו הגדול של הגאון בתומים שם שחשבון הבית הוא מניסן כמו מיציאת מצרים ומלכי ישראל (ככתוב מפורש במקרא מלכים) ומנין השמיטין והיובלות ובריאת העולם הוא מתשרי ולפעמים שנה אחת חשבינן לכאן ולכאן). והגר“א מווילנא ז”ל אסברא לן שגם חשבוננו הוא מיצירת אדה“ר שהוא מולד וי”ד ומה שאנו חושבים מבהר“ד לא מפני הד' ימים שנתלו המאורות קודם בריאתו (שזה דוחק באמת) אבל מפני שבשנת המבול לא שמשו המאורות וצריך להוסיף ד”ח תתע“ו לענין המולדות שנה אחת כמשפט אבל למנין השנים עולה יפה. עכ”פ דברי הרמב“ם וחשבונו צדקו גם יחד שנות היצירה והשטרות והחורבן כאשר כתב מפורש בשתי המקומות. ומדבריו למדנו שתחילת מנין השטרות הוא משנת ג' אלפים תת”ל ליצירה לחשבונינו ואז יתקיים בידינו כללא דרב פפא. ואף שבאמת (לדעת הרמב“ם והרא”ש) נחרב הבית בשנת ת“כ לבנינו וצריך לחשוב מג”א תתכ“ט אבל זה לחשבון התלמוד למולד וי”ד ולחשבוננו שהוא מברה“ד אנו צריכין להוסיף שנה כנז' ולפי זה היתה שנת ה”א שנ“ב ליצירה שנת אלף תתק”ג לשטרות (לא תתק“ד כהרב צ”ד) ושנת אלף ותקכ“ג לחורבן הבית ת”ו. והשנה הזאת ה' אלפים תרכ“ה ליצירה היא שנת שני אלפים מאה וששה ושבעים לשטרות (כמו שמונין היום בתימן) ואלף ושבע מאות וששה ותשעים לחורבן בית שני דחמיר לן. תתכונן ותבנה ועינינו תראינה בשוב אליה כבוד השכינה בב”א.
הנה הלאיתיך אחי! לבקש לך חשבונות רבות למען תתי לך רוח בין עדר לעדר שתשכח מעט כל התלאות אשר קראת עד כה ותחלוף כח לראות ולשמוע עוד את אשר לא פללת. ואחרי תראני שבתי לשלום בריא אולם תברך שהחיינו ומחיה המתים.