אור ברסלב
אבן ספיר כז. מלאכת הנשים הליכתן והנהגתם

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

כז. מלאכת הנשים הליכתן והנהגתם

כו. אכילתם, שתיתם, שנתם, רפואתם, ומלבושיהם.

גם הנשים משכימות קום קודם אור הבוקר בקיץ ובחורף וזאת מלאכתן. מנהג המדינה כל איש יש לו בביתו רחיים ורכב תנור וכירים לטחון לאפות ולבשל. והנשים מלקטות עצים מן השדות ומן היערים מביאות משא לעיפה על ראשיהן גם מצפיעי הבקר וחמורים עושות גללים עוגות ומיבשות בחמה בשדה או דבוקים בקירות הבתים מבחוץ והמה להסיק ולהבעיר. תחלת עבודתן בקומן השכם לטחון ברחים חטים שעורים פול וכוסמין לעשות לחם חם ודוחן טחון בלול במים למעשי מחבת. אח“כ נושאות כדן ויורדות אל המעין ואם רב הדרך בהר או בעמק וממלאות מים מביאות על ראשיהן או על שכמן ולשות בצקן טרם יחמץ עושות עוגות דקות ורכות נאפות על הגחלים ובצדי התנור אשר הוא כמו קדרה גדולה נחפרת בארץ. ורקיקי דוחן הנשפכות על המחבת יבשה או משוחה בחמאה (שימנה) אח”כ מבשלות שם בבקבוקי חרש (אשר הראיתיך למעלה) את קליפת הקאהווא (יאמאני) הטוב והמובחר שבכל הארצות. והקליפה בהתחדש יש בה לחות ומתיקות ויפה ללב ולחזה לראש ולמוח מזכך הדם ומיטב ראות העין אבל מצוקער לבן לא ידעו מה הוא אף שיש להם יערות דבש (קנה צוקער) וכל זאת יכינו בבוקר השכם בטרם יבואו אנשיהם מביהכ"נ ימצאו סעודת הבוקר מוכן. אוכלים פתם חמה בחמאה חם רותח ושותים הקאהווא לרויה ויוצאים למלאכתם עדי ערב. העושים מלאכתם בבתיהם אוכלים גם בצהרים איש לפי יכלו אכלו והיוצאים למלאכתם בעיר הגוים בכפרים ובשוקים איש משאו וכליו על כתפו ובילקוטו יכין לו צלילי לחם ועוגות מאלה עם קליפת הקאהווא גם הבקבוק לבשל והפך לשתות כי הגוים לא יניחום לבשל ולשתות בכליהם ומורגלים מאד בהקאהווא לא ינוחו ממנו גם רגילים מאד במעלה עשן הטובאק משפופרת ארוכה המעברת העשן דרך בקבוק מים המחובר לשפופרת.

הנשים כל היום כבודן בבית פנימה. עוסקות במלאכת ידיהן וטרף בתיהן לא ינוחו מעבודתן והנה צנועות במלבושיהן. שערות ראשן לא יראו החוצה. צעופות בצעיפים ורדידים עד פדחתן ותחת צואריהן וסרח העודף על לבביהן לכסות דדיהן ובגד שחור או תכלת ארוכה עם בתי ידים ארוכות ורחבות לכסות את גויותיהנה עד למטה לארץ. גם הבתולות תכסינה שערותן 112 וכל גופן והולכות יחפות רגל גם (אחרות) בלי נעלים כהאנשים אך מכנסים להנה המכסות עד העקב ולמטה מעשי רקמה או מוזהב שזאת להם לתכשיט גדול. הנשים אם כי לא מלומדות הנה להתפלל ולקרות מתוך הספר בכל זאת (ואולי זאת תועיל) יראת ה' חופפת עליהן בכל דרכיהן ורעה לא תמצא בהן ורגיל על לשונן כמה מלות לשון הק' ומבינות הרבה. נושאות עבודת הבית בעול כבד ונאמנות לבעליהן אמונת אימון. ואמנה גם קנאת־ירך חברתן וצד צרתן תביא רקב בעצמותן כי הרבה להנה צרתן בצדן לאיש שתים גם שלש נשים ומקנת כסף הנה לבעליהן כי כן מנהג הארץ אשר נשותיהם בכסף יקחו (כמוהר הבתולות) מאביהן לפי משפט הבנות הטובה היא אם יפת תואר אם מיוחשות לפיהן יתן הארוס הנדה לאביה או לאמה ואחיה הגדולים אם יתומה היא (כאשר לפנים בימים קדומים) ואביה כטוב בעיניו יעשה מהנדה אם לתתם בחיקו (כאכזר) ויאמר ברוך ה' אשר נתן לי בנות ואעשיר. ואם כאב רחמן הוא יעשה מזה קשוטין לבתו הכלה ויהיו נערכים עם כסף כתובתה. אבל חרפה היא לבתולה שתנשא בלי מוהר ומתן לאביה. כי נראה שאינה יפה וכשרה ואין לה ערך דמים. כן עוד המנהג אצלם (עפ"י הרוב) לקדש ארוסותיהם בעת השידוכין. והנשואים ירחיבו עד עת וזמן שיעריכו שניהם כל צרכיהם. ואם קודם הנשואים לא תמצא חן בעיניו יפטרנה בספר כריתות גט ארוסה (ראה הלאה) כדת. והכל ביד האב לעשות עם בתו כרצונו. ימכרנה יקדשנה גם בעודה קטנה גם יקבל גיטה או תמאן באין לה אב ואם יתומה היא בלי גם אם היא ברשות אחיה יורש הנחלה. וכמה פעמים יצא מזה ריב ומצה כאשר ראיתי בעיני עד הגיע עד השופטים. כי גם מנהג הישמעאלים כן והם ישפטו גם בדברים כאלה והכסף יענה. הבחורים יקחו נשים בעת אשר יגדלו ויהיה כח בידם לשלם מוהר הבתולה כמשפט ולהביא טרף לביתו. ואשר לא תשיג ידו לא במהרה ישא אשה ההוגנת לו כי (עפ"י הרוב) האבות לא יתנו מוהר ומתן לבניהם כדי להשיאם ומעמל נפשו יראה חיים עם האשה אשר ישרה בעיניו. אבל הבנות יתארסו גם בקטנותן ואף בפחות מעונת הפעוטות פן יקדמנה אחר ואביה מקבל כסף קדושיה (גם ספר כריתותיה) כדת והארוס ממתין לה עד שתהיה ראויה לאיש (בת י"ב שנה) ואז עושים החתונה. האיש אשר אתו לא תמצא חן בעיניו או כי לא ילדה לו או כי זקנה אשת נעוריו ורוצה לקחת לו אחרת עליה צריך לרצותה בדברים וברצי כסף. ואם לא תתרצה נושא בלי רשותה או יגרשנה בעל כרחה (והדיינים והגיטין מוכנים בנקל ובזול) ויקח אחרת, על כן טוב לה לשבת יחדיו שתיהן ואף כי לא רבים וטובים עושים כן ולא ישרים ונכבדים עוברים דרך המוסר אבל השער פתוח וקלים נבערים יבאו בו. ולכן אימה גדולה נופלת על כל הנשים להוקיר בעליהן לעיניהם כי האמנם לא זו הדרך להביא אהבה מנוחה ונופש לאיש חפץ בחיי אושר על הארץ. שקר חן אדמו שפתים מאודם אם הלב שחור כעורב. מה לשפתים דולקים ללב רע? מה לעינים מפיקות אהבה ותוכה נחר לגחלי נקם? וכבר שומה מסורה זו בפי קדמונים “ולו שתי נשים ולו הכין כלי מות” כי לעולם לא ינוח ממרורות ולא ישקוט ממאורות. וסוף דבר תכלית שנאה שתיהן ישנאוהו. אשרי האיש אשר נפל חבלו בנעימים אשר הוכיח לו ה' אשה כלבבו ולא יוסיף שנית עליה בחייה.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה