אור ברסלב
אבן ספיר כו. אכילתם, שתיתם, שנתם, רפואתם, ומלבושיהם.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

כו. אכילתם, שתיתם, שנתם, רפואתם, ומלבושיהם.

כה. סדר תפלתם.

קודם האכילה מביאים שולחן קטון ועליה אגן עגול מקלעת־קש ועליה מיני פירות וזרעונים ובקבוק חרש עם יין שרף לפתוח מאכל תאוה. שותים מהיי“ש כוס קטנים ואוכלים מהפירות והזרעונים מספרים ומשתעים איש איש לפי ענינו בתורה או בדרך ארץ עד אשר תכלה בקבוק הי”ש והפירות והזרעונים אז יסירו מהר הריקים ויביאו לחם וסעודת הערב 109 נוטלים לידיהם ויבצעו. הלחם נאפה בכל יום לכל סעודה פת חמה רקיקים דקים לחים מחיטים או כוסמים ושעורים גם מעורב בפולין ודוחן והלחם הנאכל עם התבשיל הוא מקמח דוחן שנטחן בלול במים וספוגי נאפה על המחבת ולטיבול עושים תלתן (בערבי חילבה) והוא מר מאד מבושם בפלפל חד ובשמים עד ששורף השפתים והלשון וזאת להם המובחר שבמטעמים עד שלא יטעם להם כל מאכל אם אינם בטיבול החריף הזה. מאכלם ותבשילם אינם כלאים ומורכבים כמאכלי הבבליים והתוגרמים רק מין אחד לבד כמו שהוא בשר או מיני פרי אדמה קשואים אבטיחים עם מרק אבל מבושם וחד מאד בבשמים שיש להם לרוב ונאכל עם הלחם חם ורך ודק. כף ומזלג אין בכל הארץ רק עץ פארור מעץ להפוך התבשיל בהדוד. הלחם והבשר אוכלים באצבעות ידיהם (המזלג אשר חנן להם היוצר) וטובלים בהמרק כולם בקערת חרש אחת והנשאר בהמרק ישימו בכפות גדולות עשויות מדלעת יבשה (אשר להם בית יד מגידולם מעשי יוצר) שמניחים אותם ליבש ונעשה קשה כעץ ונוקבים מלמעלה ומנקים התוכיית ונשאר ריקם כבקבוק ובזה ישימו מים גם יין ושמן וכל משקה ושארי תשמישים 110 גם חותכים לשנים באורכם והיו להם לשאוב מים מהחבית ולשתו' ולכפות לשתות בהם המרק הנותר. ואחר כל אכילה בקבוק מי קליפת הקאהווא ועשן טובאק בשופפרת ארוכה המעלה עשן דרך מים אשר בכד או בדלעת. איש לא נעדר מזה.

מלבושיהם שונות מכל עם. האנשים לא ילבשו מכנסים (כי לא יניחום הגוים ולא מנהגם) ולא בתי שוקים רק יחתלו בסדין (פוטא) ממתנים עד למטה מהארכובה ועליה יחגרו אזור בגד או עור ברוחב טפח ועל גויותיהם מלמעלה כתונת מראה תכלת מן הצואר עד למטה מהירכים ועליה עוד אחרת כדמותה רק פתוחה מלפניה כולה. ויראי ה' המארי ילבשו עוד בגד ארבע כנפות מצויצת תחת הכתונת העליונה ועל גביהם מלמעלה שמלה (כן יקרא גם בערבי) שחורה או קוי שחור ולבן מצמר עב רבוע בארבע קצות אשר תכסה ראשם וגויתם עד למטה ובארבע הכנפות יתלו הציצית כדת ומתכסים בה כל היום והציצית נגררת ארצה (בן ציצית הכסת) גם בלילה יתכסו בה או מציעה תחתיו. ויעשה לכל מלאכה להביא בה ממכרו ומקנתו מהשוק גם משא ועצים 111 . וכחום היום יכפלו השלמה לארכה וינשאה על כתפו האחת. בחורף ויום סגריר ילבשו גם אדרת עור כבשים ועזים (ובחום היום ילבשוהו מהופך השער למעלה) הזול ונמצא לרוב בארץ וכל מצעיהם וכסוייהם מעורות כבשים ועזים וישנים על הארץ באין להם מטות. ובשכבם בלילה יפשטו את בגדיהם אלה עד עור בשרם ויעלו עליהם שק גדול לבן העולה עד ממעל לראשם וגם פי השק יקשרו בתקות חוט הנמשך בכפל שפת פיה מבפנים עד שנמצא כולו מכף רגל עד למעלה משערות ראשו בתוך השק פנימה. ואם השק גדול מכניס עמו לתוכו גם מי מילדיו ויהיו שנים בכיס אחד (כן יקרא לה גם הערבי) וזה להגן מהפרעושים והזבובי' וגם מחמם. ובעת קור יתכסו גם בשמלה ועור שער. וכן בלכתם יביאו עמהם הכיס כי לא ישנו בלעדו. בבוקר יצא מהכיס ויסגור מתניו בסדינו וילבש חלוקו והשק יעלה עליו כפול להתחמם ולהתנאות בו ויצא עמו גם לשוק ולביהכ"נ והוא אצלם מלבוש נכבד ולא ישימו בו ציצית כי הוא מיוחד לכסות לילה.

הם רגילים בסיכה ומושחים ידיהם ורגליהם וכל גופם בחמאה מבושלת (שימנה) וביותר הולכי דרכים ורגליהם עיפות יסוכו וימשחו בחזקה לחזק הרגלים והירכים גם פניהם וקדקדם ופאתי ראשיהם (הקוראים סימנים) הארוכות וזקנם עד שמראה פניהם השחרחורת מבהיק כנחושת ועיניהם קורעים בפוך בכל יום ובכל שעה. וכל אחד בחיקו ישא השפופרת והמכחול שזה מגין ומועיל מחום היום ומשרב השמש שלא יזיקום בהיותם כל הימים על פני חוצות. רובם ככולם נושאים על זרועותיהם אצעדה של ברזל גם טבעת ברזל על גודלי רגליהם באמרם שמועיל לאמץ כח הזרוע והרגל. והקטנים נושאים על צואריהם אצעדה עגיל של ברזל עב יורד עד החזה והעגיל הזה נעשה מתשעה מיני ברזל שמקבצים מסמרות מתשעה בתים ועושים אותה בשעה ידועה על סדר המזלות ובלחשים ידועים אומרים שמועיל לעה"ר ולכשוף והעיגול הזה ישאו הזכרים והנקבות עד יום חתונתם ואחר ימי המשתה יסירום מעליהם.

רופא אין בכל הארץ. ואם יחלה איש באיזה מחלה וכאב או נגע וצרעת לא ידרשו ברופאים ורפואות תעלה אין להם. מהקזת דם הזרוע לא ידעו. עלוקות המוצצות דם ותחבושת זבוב הודי (שפאניס פליג) לא שמעו. אך יודעים להוציא דם מהעורף בקרן הפרה כאשר אנו עושים בכוס זכוכית והכאב בזה רבה מאד. ואיזה סגולות מעשבים וראש לכל מרעין ומדוה יאמרו כי הוא זה כשוף שניזוק ממעשי שדים וכשפים אשר שונאים הציקוהו או מקרה רעה ועל כן ידרשו להסיר המחלה על ידי מכשפים ומכשפות בסגולות ולחשים וקמיעות… (גם בהעצר השמים ולא יהיה מטר אומרים שמכשפים עצרוהו ויש להם על זה נוסח היתר כשפים והשבעות ותפלות ראה צנעא) וביותר מלומדים בזה חכמי היהודים ולהם יד ושם בכל אלה עשר ידות עד שגם הגוים יבואו לדרוש מאתם. וחכמתם (או תרמיתם) תעמוד להם להטות לב פתאים להאמין בשוא נתעה ויש להם בזה ספרים הרבה אין קץ. וסיפרו לי שיש מהם גם מקטרים ומזבחים לשעירים (ה' יכפר בעד אמונתם והבטחתם באלה הדברים יותר מהמדה הדרושה לאמונתינו הקדושה) גם ספורי מעשיות להם מקדמוניהם אשר פעלו ועשו ע“י שמות וקבלה מעשיות ענינים גדולים ונוראים אספרם מחול ימים ירבה ויכבד. ובעת הזאת המשכיל ידום מלהשתעות בכאלה כי לא ימלט מהקרא פתי או כופר והשנים אין עמדי בעזה”י אך אחת אמרתי אספרה ואת חטאי אזכיר אולי אכפרה. בבואי לארץ הזאת כאשר שמעתי את כל הגדולות וגבוהות בעלי השמות ופעולותיהם נתתי את לבי היות כאחד מהם (כי טבע יצר לב האדם חושק משתוקק וחומד לדבריהם כאלה) אספתי לי ספרים רבים מאלה הנמצאים בארץ הזאת בכ“י כל מחיר לא יקר לי וכל עמל לא כבד עלי לקנות ולהעתיק ללמוד ספרים ולשמש חכמיהם גם ספרי גורלות למיניהם גורל החול וגורל הקדש. וכל מעיני בהם שבת וחודש וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם ובכל אשר התהלכתי דרשתי וחקרתי אחריהם עדי יגעתי ומצאתי את שאהבה לבי. שמח לבי אף רוחי בקרבי דמותי אז בנפשי אני קהלת מלך מולך בכפה על העליונים ותחתונים ובידי כלי נשק כלים מכלים שונים. כל המלאכי מעלה אגודים במופי וכל הרוחות צרורות בכנפי אקרא בשמותם והם יענו. אגזור אומר ואחרי דברי לא ישנו. תחת האבנים יביאו זהב ומתוך המים יוציאו להב. אראה ואין רואני ארכב על עב קל ורוח ישאני. היום בתימן ומחר בירושלם. אפקוד על המתים ואפח בהם נשמת חיים. העוברות על כל בשר יגלו לפני גם את העתידות לא יכחד ממני. אף בכור מות לא יגע חרבו בדמי ואהי גבר אצלח כל ימי. עוד הייתי בעיר גדולה של חכמים וסופרים. ושמעתי שם אחד קדוש פועל ישועות ושמו נודע בגוים לנפלאות. לפניו נגלו כל תעלומות והוא איש מזמות ונודעתי גם אליו. חלק לי מכבודו וסמכני בחזקת ידו הרבה ממנו למדתי סגולות רבות וצרופי שמות עצומות מספריו העתקתי. כל נתח טוב וירק שמן העביר לפני וכתב לי עבור מזומן. הפעם נכנסתי לבית גנזיהו החדר אשר שם יתבודד לעשות זר מעשהו. ובו יבואו כל איש אשר לו רוח וכשוף מעונה ומדוכא כתות ונשוף וברוח שפתיו יגרש לץ ויוציא רוחות. בקמעותיו יטהר כל טומאה ויזרה אנחות גם ימלא משאלות חושקים לאהבה או ירחיק דבקים ויטיל ביניהם איבה. וכולם שמחים בצאתם כי נמלא משאלותם. בעל השם הזה אך יצא לברך את היוצא מביתו בשמחה והניח ספרו פתוחה כי לא נשמר ממני. ואני נשארתי לבדי מהרתי לעבור בין בתרי הספר ומצאתי בו השבעה אחת בלשון ערבי גדולה ונוראה. תסמר שערות בשרי. שמות מלאכים אשר עוד לא ראיתי וביניהם שם ישוע בן מרים. כי ראיתיו אחזתני השבץ ונשמה לא נותרה בי. הוא חזר אלי ורצתי אליו בחמת רוחי “מי הגיד לך מארי אלה השמות?” שאלתיו “הם אצלי בקבלה” ענני. ומי זה פב”פ? עמד מחריש משתאה אמרתי לו “הלא זה הוא” “לא ידעתי אדוני” ענני “כי אין פה יודעים מזאת האמונה שאינה בכל גבולינו וכל הכתוב בזה העתקתיו מספר כ”י ישמעאל כתוב בערבי כמו שהוא ולא בדקתי אחריו." אז אמרתי לו “שמעני מארי! עד כאן תחום שבת חזור בך ואני ואתה נספוק כף על ירך ונכה באגרוף על לבבינו. חטאנו העוינו והרשענו”. ומני אז שלחתי את הספרים השעירים מעל פני ואת המלאכה הנמבזה השלכתי לעזאזל. צאי טמאה אשת הזמה וקברתיה תחת האלה מימין בית און אשר משמאל קברות התאוה הלא היא בקצה ארץ תימן קדמה מזרחה. ולא יספתי עוד לדעתה. ברוך המקום שהאיר עיני ואלך תמים בטח עין יעקב כי לא קסם ולא נחש ביעקב.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה