אור ברסלב
אבן ספיר יט. העיר חודידה ומעשה נסים.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

יט. העיר חודידה ומעשה נסים.

יד. הנסיעה לחודידה והערים אשר בתוך.

העיר חודידה גדולה וראש לכל ערי החוף ים סוף כי רב מסחרה לכל ערי התימן מאז תקע בה יתד תקוע שולטאן התוגרמים והציב בה פחה גדול עם אנשי צבא תמיד ורוב הקאהווא הטוב יבא אליה מכל ארץ התימן המבורכה הזאת הנקראת עדן תימן גם עלי סינעס אשר לרפואות ומיני בשמים ופרי עץ שקדים ואגוזים וצמוקים ודוחן וכל תוצאות הארץ וירדו בספינות לשאר ארצות. ואולם הערים אשר על יד החוף אין ברכה בהם ארץ מלחה לא תזרע ולא תצמיח רק דקלים בודדים או אגוזים יתראו הנה והנה ולחם אין להם רק מדוחן אדום אשר יובא מפנים המדינה. גם מים טובים אין לשתות ומרחוק יובא על הגמלים בנאדות וימכר במלא פי פך ויושבי הארץ פנימה ישאבו סחורתם למלבושיהם וכלי נשק ושאר צרכי בני האדם אשר אין להם בתוכם ויובא הם ממדינת הים דרך העיר הזאת. ואין בתי מלאכות גדולות לבגדים בהמדינה רק בעיר זאביד (Sebid)99 מהלך יום מפה ביבשה דרך תימן שם בתי מלאכה רבים לאריגות בגדי צמר בצבע תכלת (אינדיק) הנמצא גם בארץ הזאת.

הפחה הגדול עם אלפים אנשי צבאותיו אשר פה נלחמים תמיד עם יושבי הערים כי אין לו ממשל רק עד מהלך יום מקיר העיר וחוצה והם הולכים לכבוש פנימה ועולים בההרים ומחזיקים איזה עיר ומבצר אבל לא יארכו להם הימים עד יבואו תושבי הארץ ויגרשום וירידום למטה כשעירי עזאזאל. זה חמשה עשר שנה מאז הציבו להם התוגרמים יד ושם בהערים האל אשר על שפת ים סוף וארץ התימן פנימה עודינה פרועה יפרואה עזובה ונטושה באין מלך שר ושופט. וכל הר ובקעה לבדה תמשול והתוגרמים לא יוכלון להם זה ג' שנים נלחמים על הר מילחון ולא יכלו לה והשנה שלמו עמהם לתת להם מס מצער בכל שנה אבל לא זכו להציב להם שר ושופט מהתוגרמים. והיהודים שמה בכלות עינים מיחלים להושע על ידי חסדי ממשלת השולטאן ונעשה להם תוחלת ממושכה. ורק שני כפרים קטנים אצל חודידה מהלך יום אשר שם מעט יהודים כבשו ורוח להם.

כל יושבי הערים אשר על יד ים סוף דרים בבתי צריפים קנים ותבן הדוחן העב כקנה מרוב החום ומגודל העניות פרזות ישבו על פני הבקעה זולת הסוחרים העשירים (כפי עושר המדינה) והחנויות הם בעיר החומה פנימה אבל מחוץ לחומה אין מניח הפחה לבנות בית חומה אבן או לבנה מפחד הערביאים ויושבי ההרים אשר יבואו עליהם למלחמה ולא יהיה להם גגות הבתים למגדלים לירות עליהם בקנה שרפה תוך העיר והמבצר. אין בכל הערים האלה בית מלון אורחים כבשאר ארצות (כי לא יבואו אורחים עוברים ושבים) ואם במקרה יבא מי מיושבי הארץ יתארח בבית הקאהווא אשר לא אוכל לתאר בחרט אנוש תארה דמותה ותמונתה כי לא ראיתי כהנה בכל הארצות אשר עברתי. סוכה גדולה קירותיה קורות עצים וקנים משולבים ותפור במחצלאות ומקורה בסכך תבן ומחצלאות. סביב הקירות עומדות ספסלים ארוכים מכותל לכותל (מעשה ידי אומן)? אשר בהשען עליהם ימוטו לארץ. גם כסאות קטנות בעלי שלש רגלים עומדות בתוך, הקרקע מרוצפת בטיט ואשפה. הכירים עומדות למעלה ושם יבשלו הקאהווא. והבית מלא עשן וריח גללי אדם ובהמה אשר יבערו בהם (באין להם עצים לשרפה) וקול הסירים אשר ידליקו בהם תצלצל אזנים ואור נר שמן בפתילה דקה בכלי חרש קטנה עומדת בקרן אחת אצל הכרה המאירה לכל כבודת הבית. הקאהווא אשר ישתו בכל הארץ הזאת הוא מי הקליפה בעוד הקליפה רכה יש בה ליחות ומתיקות וככה יבשלום (קלוי ובלתי קלוי) ומימיהם אדום וקל ויפה לבריאות מהקאהווא עצמה ומתבשלת בפך חרש ארוכת הצואר מחזקת כשלש מאות דרהם ופיה סתום בצמרת התמר אשר מתוכה יצלל הזך והיא למשתה איש אחד יביאוה לפניו על הכסא בת שלש רגלים עם שני כוסות חרש קטנים והאיש מיסב על הקיר נטוי וממלא שתי הכוסות ישתה אחת ועד יתקרר השנית ימלא הראשונה או יכבד בה גם למרעהו אשר בשכנתו עד יתום הכל. לעת ערב אחר תפלת אל מוגריב (מעריב) יתאספו הכל אל בתי קאהווא אלה איש כלי מקטרת הטובאק ארוכה כקומת איש בידו ומעלה עשן כקטור הכבשן ופך הקאהווא לפניו. שם יתנו צדקות נביאם ומעשים רבים ניסים ונפלאות. שם יובא חשבונות רבות מעשי איש ופקודתו. פה שירים ומליצות זמירות והוללות. פה נבלות קללות נמרצות גם מריבות ונאצות אף מהלומות והכות אגרוף. אך אחרי תפרוץ המריבה והמכות כנחל שוטף יבא בעל הבית עם עוד רודפי שלום וישביעום בחיי הנביא למחול איש לרעהו. וכאשר ינוחו מרגזם ויתעשתו על הריב או המכות יקללו השטן והיצר הרע אשר הסיתם לזה. כה עד שעה רביעית בלילה (לחשבונם שהלילה מתחיל לעולם שעה י"ב). הבתים אלו מלאים אנשים ועשן וקול ענות ופה הוא גם מלון אורחים הישנים על המחצלאות בלואות אשר יפרשו להם על הארץ או על הכסאות ואחרי ילכו האנשים איש לביתו. יקדמו פני האורחים בנשיקות אהבה הכנים והפרעושים הרבים אשר פה משכנם ועקיצתן עקיצת עקרב. גם אנכי בכל העירות אלה אשר ירדתי אליהם עת עמדה הספינה ולעתים כמה ימים היה משכני ומלוני בבתי הקאהווא ודבר מכלי ומכל אשר לי לא נחסר גם כבוד ויקר נתנו לי כדרכם הטוב וכל אורח וגר בארץ והכסף יענה את הכל. אבל חלילה להתראות כעשיר עם צרור כסף כי אז לא ינקה וגם את ראשו יסכן.

פה מצאתי סוחר נוצרי אחיו של הסוחר הגדול ציר צרפתי המוכה בגידא ביום הרג רב (למעלה) ועמו שני סוחרים נוצרים ואחד מהם איש דמשק אשר ראני בירושלם והכירני פה (זולתם אין בכל ערי החוף לא נוצרי ולא יהודי) אנשים נכבדים וישרים מקרבים לכל עובר אורח גר בארץ ובראותם אותי קרבוני בטובם וגמלוני רב חסד. אספוני אל ביתם ודברו אתי טובות. בביתם ראיתי איש בריטאני מתגורר אצלם. הכרת פניו ענתה בו לאיש נכבד ומלומד אחרי נודעתי הכרתיו. הוא רב החובל מאניה גדולה בריטאנית אשר ראיתיו לפני מאה יום בקאהרא מצרים ועשיתי עמו חוזה ללכת אתו באניתו ההולכת עדאנה. ובין לילה אחרתי מהלכי לסווייס (ראה מצרים) והוא הקדימני ועבר ונסע. גם יהודי א' אשר ארח אז לחברתי מיהר לפני והדביקהו ונסע עמו. ואני נשארתי לבדי במצרים בכעס ורוגז לב. הוא נסע באניתו מסווייס לפני כחדש ימים ושבעים יום הלכו בלב ים סוף כי לא היה להם הרוח עד אשר כלה מהם הלחם והמים שהכינו לדרכם עד עדאן ועשרה ימים שתו ממי הים המלוחים ומרים לצמאם עד אשר צלחה לרב החובל להביאם לחוף עיר אלחאיי הנז‘. שמה עמדו וינוחו וימלאו כליהם מים חיים ויכינו להם צדה לדרך. הפחה התוגרמי מושל העיר יעץ להם אל נכון לבלתי יסע מזה לבדו מבלי יקח לו מורה דרך הים (פילאט) מחובלי הערביים בערים האל היודעים להשמר מאיי וצורי מכשול אשר סביבות החוף במקומות האלה. אבל גאות לב הבריטאני לא נתנוהו לשמוע עצת הפחה הטובה (או חפץ במזיד להביא אסון על ספינתו שהיתה ישנה ומובטחת בחברת הבוטחים) (סיגורטא) ויסע לבדו. לא הרחיק ללכת עד הביא האניה על הצור שם עמדה ונקב חור בצדה והמים עלו על גדותיה. הנוסעים מהרו וירדו אל הספינה הקטנה העומדת הכן אחריה וקראה לעזרה מרחוק אל ספינות העוברות עדי נצולו בחיים וכל אשר באניה היה לשלל הים. המה חזרו לעיר אל לאחיי והפחה ברחמיו וחסדיו שלחם ביבשה על דבשת גמלים עם שומרים מחיילותיו עד העיר הזאת חודידה מהלך שלשה ימים כי זאת היא עיר גדולה וסוחרת ויבואו אליה לפעמים גם אניות גדולות. גם היהודי הנז’ נצל בעור שניו ובגפו שב למצרים על ידי רחמי הסוחר הנוצרי הזה אשר חמל עליו ושלחו בספינתו ערביית לסווייס עם המלחים של הספינה אשר נמלטו לחיים. ורב החובל עודינו יושב פה מצפה לאניה גדולה בריטאנית המיועדת לבא הנה דרך מהלכה מגידא לעדאן. הרימותי ידי לה' ית"ש אשר מנעני הלוך בלילה ההוא מקאהרא ופדה את נפשי מכל צרה. גם הלום ראיתי כל עכבה לטובה ברוך הפודה ומציל.

למחרת באה האניה ועמדה מרחוק הרחק מאד כי לא יוכלון האניות לגשת אל החוף (כי המים מעטים ואבני נגף רבים). רב החובל בחור כארזים וסגן האוצר עם חמשה מצבאות החיל ירדו ותהום העיר מפחדם אשר נפלה עליהם וירדו אל הפחה אשר קבלם בכבוד גדול ומורא איומה (כי אנית גדולה עם אנשי צבא היתה) והזהירוהו לפקוח עין על הסוחרים הנוצרים ואנשי הינדי' היושבים בעיר הזאת שהם תחת ממשלת בריטאניא לבל יקרם האסון אשר קרה בגידא כי עוד לא שקטה המית הישמעאלים יושבי הערים האלה כי לא נחרץ עוד משפט גידא (ראה למעלה) ולעת ערב עלו לאניה. הסער מתחולל מאד ולא יכלו לנסוע הלאה. גם גחלי־אבן לא היה להם למרבה להלוך נגד הרוח יעמדו על מצפה עד יעמוד הים מזעפו. למחרת ירד הסגן לקנות אוכל לחם ובשר ומים כי הרבה אנשי חיל היו באניה והכין להם מאשר מצא בעיר שורים וכבשים עופות ובצים וינצלו את העיר וישב כל היום בבית הסוחר הזה אשר הכין להם כל אלה. הסוחר הבטיחני לבקש מהסגן שיוליכני עמו באניה עד עדאן כי אמר לי שאם לא אלך בזה לא אוכל עוד ללכת עד עבור עוד שני חדשים כי עתה סערות הים תמיד ואין לעבור באבאל מינדיב שער הים אשר בין מוכא לעדאן ששם מתלכד הים סוף (ים האדום) עם ים הודו בין רוכסי הרים והדרך צר אשר אין לעבור שם רק ברוח צפונית חרישית וכל ימות החורף. עד עבור חצי ניסן לא תלך אניה גדולה או קטנה מפה והלאה רק יבאו ולא יחזרו זולת אנית הקטור ההולכת גם נגד הרוח ולא יבאו הנה כי דרך אחרת אין להם. הסגן לא היה יכול לעלות לאניה בערב ההוא ולן שמה ודבר עמו הסוחר על אודותי. בעלי האניה לא יכלו לדבר זולת שפת ענגליש אשר הסוחר לא ידע והמליץ בינותם איש הינדי' (ביניאן) אשר גם הוא לא יכין לדבר והיה דבריהם אך במחוו והבטיחוהו הסגן לדבר עם השר רב האניה. למחרת יום הששי בבוקר והסערה דממה מעט ומיהר לקחת עמו כל הכבודה אשר הכין בספינה קטנה מהעיר וגם אותי לקח עמו ועלינו אל האניה בשמחה ואנשי הצבא קבלו פני הסגן בכלי שיר וזמר כמנהג ואני ישבתי עם כלי שני ארגזים קטנים בירכתי הספינה. עוד מעט והשר רב האניה ראני בבגדי ישמעאל ויחשבני מהם ושאל עלי מהסגן ולא אבה להוליכני. לשוא התחננתי אליו בשפתים אלמים כי מעט היתה ידיעתי בשפת ענגליש והוא צוה עלי לשוב העירה עם הספינה הקטנה אשר עודנה קשורה שם. אמרתי גם זו לטובה. לקחתי כלי וירדתי. לא הרחקנו ללכת ורוח סערה התנשאה ותרומם עלינו גלי הים אז היינו באסון גדול מכל אשר עבר עלי עד כה. ועד הצהרים יגענו ובאנו אל החוף מכוסים במים עזים. הסוחר ואנשיו הטובים הצטערו עלי מאד ורגזו על כובד לב השר אשר השיבני וינחמוני “שב אתנו חדש ושתים וכל מחסורך עלינו” אבל נוחם יסתר מעיני ואיך אנחם? מה לי פה ומי לי פה אבל כבר נוסתי ומרגלא בפומי לאמר כל עכבה לטובה.

אחר הצהרים עת צאת המוסלימאנים מבית המסגד ביום הששי יצאתי לראות ולסבב בחוצות העיר וההמון. ראיתי איש שיבה וזקנו יורד על פי מדותיו ונכבד מאד בבגדי כבוד לבנים ארוכים ורחבים ועטרת ירוקה בראשו והוא עובר לפניהם (שפיל ואזיל ועינוהי מטייפין) כהליכתם בנעימה וגאות לב עקב בצד גודל וכל המחנה סביבותיו. כל הקרוב אליו יאחז בכנף מעילו או בבית יד בגדו ומריח באפו. לא יגע בידו ובבשרו ולא ינשק במו פיו רק יתבשם מריח בגדיו אשר ברכו אבותיו 100 הוא נקרא אצלם סייעיד מזרע הנביא מחוקקם וכל כבוד לא ישוו לו. אני הלכתי סר וזעף ועברתי על פניו ולא חשתי להריח בכנף מעילו וחרה לו. שלח אחד מההולכים לפניו לקרוא לי כי ראני גר בארץ ואעמוד לפניו מדוע לא באת אלי? שאלני ומי אדוני? שאלתיו אני האיש סייעד אשר כולם יקומו מפני ומריחים בי. סלח נא אדוני יהודי אנכי בלעדיך [ר“ל הרחק ממך חוץ מכבודך כן צריך לאמר כל המזכיר שם יהודי בפני מיסלאמאני כמו על כל דבר טמא שמזכיר איש בפני חבירו וכן אמר יוסף לפרעה בלעדי] ואין לי חוש הריח. שחק מכאב לב ופטרני לשלום. המנהג הזה ראיתי אח”כ עוד אצל כל כומריהם הגדולים בארץ הזאת שלא יגעו העם רק בבגדו או בבית ידו ומריחם בה. אז אמרתי להבין מה שאמר אבינו הזקן יצחק ליעקב בנו עליהם השלום אחרי ויגש וישק לו. וירח את ריח בגדיו וגו' ראה ריח בני וגו' אשר ברכו ה' ויברכהו (ברא' כ"ז) וכן והריחו ביראת ה' (ישעי' י"א) המובטח למשיח אלקי יעקב. כי מי אשר בו יראת ה' באמת נרדו יתן ריחו לאף המתנוסס ביראת ה' ולחן ולכבוד להאציל מריחו הטוב והטהור להבקים באמונתו ולקבל ברכתו 101 אבל נשיקת הפה הוא נחשב סוף דף מ“ז–דפים מ”ח־מ“ט במקור חסרים]] דף נ‘: וכוחי כשל מאד אבל התחזקתי בהתקוה המרחפת על פני ופונה דרך לפני כמלאך הברית. כי רד היום הגענו קרוב עד הראש שם בית יהודי צורף בכסף יהודה שמו. סמוך לכפר אשר גנות ופרדסים סביבותיה נצני הקאהווא נתנו אלי ריחם הטוב וכל הארץ ירוקה לפני כגן עדן. הנער הביאני אל בית האיש הוא וכל ביתו שמחו לקראתי והשיבו נפשי במי בישול קליפת הקאהווא החדשה וצליל לחם דוחן חמה והפציר ללון אצלו כי חשך הלילה ועוד עיר היהודים רחוקה לפני וברכי כשלו. אבל הנער שמר פקודת משלחו וגם נפשו נקשרה בי ולא עזבני. גם אני אמרתי ויהי מה ארוצה עד העיר ושם אנוח. אחר שעה והלילה כסה אופל אך הירח נגהה ביפעת חצי אורה מעבר שני לההר. הגענו אל בית האיש יחיה הנז’. הביא לי מים לרחוץ פני ידי ורגלי וגם שמנה למשוח ארכובותי היעפות ופרשו לי יריעת עלי תמר ורבצתי עליהם בחדר החיצון. העיר הומה חכם בא לעיר! בביהכ”נ אשר בחצרו עוד לא התפללו ערבית כי לא באו אנשים מהשוק ומנין אין. אחר שעה וחצי בא גם האיש ובנו אחרי חמוריהם מהשוק כי המה עזבו השוק בפנות היום לערוב וקבלוני כמלאך אלהים. ישלם ה' פעלם. מה נעמה לי הלילה הזאת איה חרט אנוש יצייר על הגליון. איפה לשון מדברת יספר יביע נעימות ידידות הלילה הזאת.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה