אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
יד. הנסיעה לחודידה והערים אשר בתוך.
יום עשרים בטבת עליתי בספינה הקטנה. ואחר שלשה ימים הרוח עבר מאחרינו ויבא מלפנינו (כן הוא ברוב עתותי השנה אשר עד כה יפה הנסיעה על הים סוף לדרום ורוח צפונית ישב כהלכתו ומפה והלאה הים יסוב מזרחה וגם רוח צפונית לא ישב עוד ויבא רוח מערב) ובאנו עיר גדולה קונפידה (Kunphide) גם בה מושל ואנשי חיל תוגרמים. פה עמדה הספינה כיום תמים מחכה על הרוח וירדתי אויר היבשת. העיר מוקפת חומה אשר שועלים יפילוה תחתיה והיא למגן אך מקנה שריפה וחצי הערביאים אשר יבאו למלחמה. ורוב תושביה דרים מבחוץ בבתי צריפים. הספינה תעמוד הלאה מהחוף כשני מילים ובדוגה קטנה הולכים עוד מעט ותעמוד ויורדים אל המים עד הברכים והולכים במים וביבשה עד שער העיר. כן הוא עד הצהרים ואחר הצהרים יגברו המים ומשער העיר צריכים לעבור מי ברכים עד נכנסים בקרוב לסירות דוגה עד הספינה. גם בכל החוף שפת ים סוף כן הוא בטבעו שמהבוקר עד אחר הצהרים מי ים סוף יתמעטו עד ת“ק ואלף אמה ויעברו שם ברגל ואחר הצהרים יעלו על כל גדותיו עד למעלה ראש. אבל פה יותר ויותר מכל חוף הערים אשר ירדתי בהם 96 יום עש”ק הייתי בעיר לקנות מחסרי ולתור העיר וחוצה לה ולערב יצאתי מן העיר לעלות ללון בספינה. לא יכולתי מפני השבת להוחיל על רב החובל והמלחים אשר יעלו גם הם בספינה קטנה שלהם עם חשכה וחפשתי אחר דוגה קטנה להעלות אותי לבדי ונכנסתי במים עד צואר ומצאתי דיג בדוגתו פורש מכמרת ושכרתיו להוליכני עד הספינה ובה אין מקום רק לאיש אחד כי המה עשויות מעץ אחד כעריבה שלשים בה לחם. הלילה פרשה כנפיה והרוח נשב בחוזק יד והדוגה נהפכה ונפלתי אל תוך הים. הדיג בידעו לשוח הציל אך את נפשו. ובהיותי סמוך להספינות המה ראו איש צולל ולא ידעו כי עברי אנכי ומיהרו להוציאני ממצולה אשר עוד רגע לא נותרה בי נשמה. בהכירוני כי יהודי אנכי אואלי חרה להם אך המתן יכפה אף והביאוני אל ספינתי אך רוחי בקרבי. ברוך הגומל לחייבים טובות.
בשובי מדרכי אחר ארבעה שנים בראש חדש ניסן התרכ“ג באתי ג”כ למקום הזה וברכתי ברוך שעשה לי נס במקום הזה. בעת ההיא באתי מחודידא תימנית ג“כ בספינה קטנה שהיתה מלאה אנשים נשים וטף אשר באו ממיסקוט ומחצר־מות ללכת גידא ולחוג במיכא ואני ישבתי עתה למעלה עם הנכבדים בתואר איש סוחר כי הרבתי בשכרה והייתי גם נכבד להם. השנה הזאת היה החדש הצום (ראמאזאן) שלהם בחדש אדר שלנו וצמו גם בנסיעתם בספינה. רק איזה מהזקנים והנשים אשר פגרו איזה ימים מהצום כאשר היה רוח חזקה ונחלו חולי הים. ר”ח אדר היתה שנה הזאת יום ה' ו' ור“ח ניסן יום ז' ובאנו לעיר הזאת קונפידא יום ה' לעת ערב ורב החובל היה מתושבי העיר הזאת והם חשבו שלמחר יכלו ימי הצומות ובלילה יפטירו 97 לאכול ויתחיל שלשת ימי החג שאחר הצום והם צמים שלשים יום תמימים והיו בהם חילוקי דעות כי שכחו מתי התחילו להתענות. מהם אמרו שצריכים עוד להתענות שני ימים ומהם אמרו יום אחד וחשבו שיראו הלבנה החדשה ליל יום ו' כי הם מקדשים החדש ע”פ עדי (שקר) הראיה. המה מחזיקים את היהודים ליודעי בינה לעתים. ושאלוני מה דעתי. פתחתי את הלוח ואמרתי להם המולד יהיה ליל ו' ו' וא“כ לא יוכלו לראותה אולי עד ליל ז' והמה צריכים להתענות עוד שני ימים. היראים שבהם האמינו לי וחשבו גם הם כמוני. ואחרים שחקו איכה יסמכו על היהודי? ולמחרת יום ה' ירדו לעיר וישאלו ואמרו היום יודע שיגיעו להם השלוחים מעיר גידא להודיעם מתי יחוגו. ובאותו יום כן באו ובישרו להם שהלילה יחוגו. וקול נשמע מהתותח וקנה רובה אשר במבצר העיר כמנהגם לאות כי שלמו ימי הצום בלילה יחוגו. אבל בעלי המדע שהיו עמי בספינה לא שמעו להם כי חשבו שלשים יום מיום שהתחילו להתענות וצמו גם ביום ו' ועשו חג יום ז' כמשפט. בימי החג לא רצה רב החובל לנסוע והוא גם החמיר והתקדש לעשות החג חמשה ימים בביתו אצל אשתו ומשפחתו. ולולא הנוסעים המכובדים אשר היה להם זה כששים יום בספינה מאז עזבו עירם וימהרו גם לבא זה החדש למיכא לעשות שמה הקורבן היה מתעצל עוד לשבת בביתו. אבל הם העמידוהו למשפט ויאלצוהו לנסוע הלאה. אנכי אשר זה לי ד' שנים וחצי מאז יצאתי מביתי ועתה אני שב ללכת לעשות הפסח בביתי בירושלם ת”ו הלא אץ לי הדרך ויום לשנה נחשב כי ימי הפסח קרובים בכל זאת לא ארכו לי ימי שבתי פה אף כי בדד ישבתי באין ריע ומודע. אנכי היהודי היחידי לבדי הדורך בארץ הנשמה הלזו וערי הפראים האלה מזמן שנות מאות רבות מאד. בדד בספינה לא ישבתי להתענג על מחזה השמים והמים בשכבר שבעה עיני מהם. וישבתי כל הימים בעיר וחוצה תוך ההמון החוגגים. תמונת העיר הזאת ויושביה תראה הלאה בין כל ערי החוף אשר על שפת ים סוף היושבים בבתי צריפים פרזות על פני הבקעה חוץ לחומה הבצורה להם. בימי החג האלה יעשו מחוץ לעיר חנויות מכל מאכל ובתי משתה קאהווא ובמות משחק כמנהגם שתי ערישות תלויות על קורה גבוה המונחת על שני קרשים עומדים כמו שער ואנשים יושבים בתוכם ויעלו וירדו כמו במאזנים ומגלגלים אותם כגלגל זה עולה וזה יורד וכמוהו באופנים שונים. וכל אנשי הכפרים אשר סביבותם יתקבצו פה וגם ערב רב משכניהם. אבל העולה על המשחקים והתענוגים הוא הזמירות והניגונים והריקוד במחול. כולם לבושי חרב וחניתות וסכינים בחגורותיהם ושושנים או עלי אלנות ירוקים תקועות במצנפת אשר בראשיהם. וכמו עשרים אנשים אחוזי יד ורגל יסבבו במחולות ושירי זמרה בפיהם ותוף וחליל מכה לפניהם. כה כל הבקעה מלאה צאן אדם ומשחקים ומחולות בכל עבר ופינה. פה ראיתי שמחה בלא בשר ויין. גם נשים לא יתראו בכל הככר רק אנשים וטף. אף כי הכירו בי כי עברי אנכי לא נגעו בי לרעה. כי פה נמצאו אנשי חיל ושרים מצבא התוגרמים עומדים שומרים מרצח גזול וגנוב. ושמתי אני מושבי אצלם והייתי ביום ביבשה ובלילה בספינה. ביום הרביעי ה' ניסן נסענו מזה והרוח לא נשבה לנו עוד כמקודם גם בא מלפנינו והיינו בצער מסער הים גם בסכנות. בספינה הקטנה הזאת היו כשלש מאות וחמשים איש לכן הרבה מהם ירדו ביום הששי אל כפר קטון ומשם הלכו ביבשה עד גידא ואני והנשארים באנו לגידא יום א' תשעה בניסן [ראה למעלה בגידא].
יום א' בבוקר נסענו מקונפידא ובאנו לעת ערב עיר קטנה גיזאן (Gisan) ולננו פה על הספינה. מפה מהלך יום תמים למזרח בהרים עיר אבו עריס (Abu Aris) (סוכות) ושם נמצאים מעט יהודים תימנים. ועוד משם להלאה עוד כפרים רבים עם מעט יהודים עד עיר גדולה חיידאן ובה כמאה משפחות יהודים ולהם ארבעה בתי כנסיות (תראה בחדרי תימן) ולא עליתי עליהם כי אין לעבור בדרך הזה. בספינה הזאת לא היה לי צער ומועקה כי לא היו בה נוסעים זולתי ורב החובל הוא בעל הספינה והמלחים שהם עבדיו השחורים כבדוני בתקותם למתן כמנהג. אך צער וחולת ים הי' לי מרוח החזק אשר נשב תמיד לנגדינו והספינה ריקה וקלה על פני המים נדחפת לאחורה ולצדדים תעלה שמים ותרד. ואחרי טו"ב ימים לנסיעתינו מגידא באנו לעיר גדולה אל לאחייה אשר בעל הספינה הוא מתושבי העיר הזאת ובחליו גם הוא מטורח הדרך עמד להנפש בביתו וישבתי פה חמשה ימים תמימים.
העיר רב מסחרה לערי תימן פנימה ואנשי ההרים בקאהווא הטוב (אל יאמאני) ותבואות הארץ. פה מוצא הבדולח (פעריל ובערבי לולו) (Lulu)98 אשר נמצא לרוב בשפת ים סוף הזה והערביאים יצודום בסירות דוגה במכמורות כצידת הדגים. אבל אומנים אין להם לנקבם ולחרזם וסוחרי הודו הביניאנים יושבים בה ויסחרום לבאמביי בהודו אשר שם יתקנום. גם עיר הפיות תחת ממשלת הסולטאן התוגרמי ובה פחה עם מעט אנשי חיל יושבים במבצר דל אשר בנאו למגן ומחסה מפני הערביאים יושבי ההרים המתנפלים עליהם תמיד. גם חומה קטנה מלבנים ועפר סביב העיר ודלתותיה נעולות בלילה אשר הוא אך לחומה נגד קנה רובה וקשת של הערביאים ולא תעמוד בפני פי התותח (קאנאן) ואם יעלה שועל ויפרוץ בחומה אשר גם הגשם הרבים יפילה תחתיה תמיד. כשלשה ימים מפה על ההרים לצד מזרח עירות גדולות ובצורות וביניהם גם יהודים נפוצים על ההרים. והאחת הגדולה אל חאגי (תראנה בחדרי תימן) ולא יכולתי לבא אליהם מדרך הזה כי רבה הסכנה. אחר חמשה ימים בא הרוח מהצד מעט ומהרנו לנסוע ואחרי יומים ער"ח שבט באנו לעיר הגדולה חודידה.