אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
יד. שפת ים סוף. – הר סיני. – מרחץ משה. בריכת פרעה.
יום עשרים בכסלו יצאתי ממצרים על מסילת הברזל ובאתי ביום ההוא עיר סווייס (סועץ) העומדת על שפת ים סוף 86 העיר הזאת קטנה מאד ויושביה מעטים מימיה מלוחים ולחם אין וכל דבר ביוקר כי יושבת היא על ארץ מלחה ומדבר חול היא מדבר שור. אך בחדש ניסן עת האסף האורחות ישמעאלים ללכת למיכא (Mekka) ימצא פה המון אדם רב אין מספר אשר לא יכילם עשרים ערים כאלה ויעשו להם אהלים שטוח על פני השדה סביב סביב מהלך כמה מילים. ועתה יביאו אליה מים מאלקאהרה בעגלת הקיטור על מסילות הברזל. ובליל מוצש“ק כ”ב כסלו ירדתי בספינה ערביית בעלת תורן אחת ללכת עיר גידא (Gidda) כי לא מצאתי ספינה גדולה ההולכת במישור לעדאן. ורוח הצפון נשב מאחרינו לדרכנו ונבא למחרת אחר הצהרים לכפר טור (Tur) מקום ערביאים. פה השליכה איל הברזל ועמדה לקחת מים מתוקים לשתי' כי מי עיר סווייס מרים ויקרים ויעמדו פה להכין מים להדרך. הספינות הקטנות האלה לא תתרחקנה בלכתן הלאה מהחוף לבל תאבדנה הדרך ובכל לילה תתקרבנה אל אחת המקומות ויורידו הנסים למטה וילינו עד אור הבוקר ויפרשו נס. פה ירדו שני נוצרים אשר הלכו אתנו ממצרים לעלות אל הר סיני מהלך יום ביבשה דרך רוכסי הרים ועד היום קוראים לו טור סיני. בראש ההר הזה בנין גדול כמו מבצר דלתים ובריח מפחד הערביאים אשר סביב במדבר הזה ונותנים להם גם מתן ומכס. שם בית תפלה לנוצרים ובתים לכומריהם וברגלי ההר בית מסגד (מיסקיטא) לישמעאלים (מוסלאמנים). במרחק שני מילים מפה רכבנו על חמורים עם עוד נוסעים לרחוץ במים חמים מהמעין הנובע מההר כמו חמי טברי' וקוראים לה חמאם מושא (Chamam Musa) (מרחץ משה) ושפת הים הלזה קוראים בירכת פרעון (בריכת פרעה) באמרם שפה נטבע פרעה וחילו בים סוף ברדפם אחר בני ישראל. ולא רחוק הוא על פי סדר מסעי בני ישראל. כי בצאתם ממצרים בדרך הזה נסעו. פה עברו אורך הים סוף באלכסונה וחזרו אל יבשת מדבר שור וביום השלישי באו מדבר סיני אשר גם הוא במדבר שור (ראה הראב“ע ז”ל פ' בשלח ופ' מסעי). גם ממצרים יכולים ללכת ביבשה להר סיני אבל רב הדרך כשבעה ימים במדבר. ברגש קדש וזכרון נוראות נפלאות מעשי נסים אשר נעשו לאבותינו במקום הזה ברכתי בלב מלא רעיונות נשגבות ברכת שעשה נסים וכו‘. בקרבת הכפר הזה עיר אלים (Elim) סביבותיה תמרים רבים ועינות מים הרים רבים משתרעים מהחוף הזה נגבה וקדמה אל המדבר וההרים האלה יתאחדו ונעשים לשני הרים הנראים גם מרחוק לדורכי במתי ים והערביאים יקראו להם טור ולהמיוחד שבהם סיני עד היום. ההרים האלה ערומים מבלי לבוש ירק דשא וכל עשב [אומרים שמאז צוה ה’ הצאן והבקר אל ירעו לא יעלה בם כל עשב והם שכחו אל מול ההר כתיב] וכל עשב וכל צמח ועצי אילן נהפכו והיו לאבן. לא אתחקה על שרשי הספורים והגדת עמי הארצות הערביאים ואגידה לכם רק מאשר ראו עיני ומששו ידי.
במקום הזה ירדנו כולנו לבית משתה קאהווא ערביאית ומוכרי לחם דוחן חמאה ודבש והמלחים ימלאו כליהם לבור הספינה מים זכים. אנכי עומד היום במקום אבותינו שבטי ישורון אחרי עברם מי ים סוף ברגל שרו בגאון רוח קדשם שירו לה' כי גאה גאה. ואני קרבת אלהים לי טוב התרחקתי מעט לעלות בהר ולהתבונן על ההר חמד אלהים להנחיל משם דברות אש־דת־קדש לזרע ישראל אוהביו להאמירם לעם סגולתו. פה נגולו כספר השמים להראות לעם קדשו כי אין כל תמונה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. פה השמיעם הוד קולו לנסותם ולתת יראתו על פני אבותינו המתקדשים מגלולי מצרים. פה עמדו אבותינו רבבות אלפי ישראל וקול אחד נשמע מעם אחד פה אחד נעשה ונשמע. פה עמד רועה הנאמן משה עבד ה' (זכרו לנצח יבורך) ארבעים יום וארבעים לילה ושני לוחות הברית כתובים באצבע אלהים (פעמים) מהר קדש זה חוצבו.
ילדי עשתונותי! אנה פניכם מועדות? התעפילו לעלות ברגש קדש אל הר האלהים? אם ידרכו פעמיכם מקום אדמת קדש? של נעליך! קרא מתוך הסנה לעניו מכל האדם בחיר ה' אל תקרב הלום ויסתר פניו ואתם תקרבו? אל נא בני סרעפי! אל תגביהו עוף במופלא מכם אל תדאו על כנפי נשרי שמים אם עד תכלית שדי תמצאו? אל תתבוננו מה היה בהגלות נגלות שוכן עד וקדוש לפני אחד ושלשים מאה (מאה ושלשת אלפים שנה) להגיד לעם בחירו אנכי ה' אלהיך דברות קדשו הנתנו בלהבי אש. הנה והנס עוד אתנו על ספר חוקה ועד עמודי שמים לא ירופפו אות אחת מהם לא תעדר מלה אחת לא תומר ומצוה אחת לא תופר שמרו ופקדו לעבדם ולשמרם.
הנביא המקנא על ברית קדש (הוא מלאך הברית) מנקרת הצור בהר זה רכב על סוסי אש בסערה השמימה להעיר בצדק על שומרי בריתו כי נאמנו את אל רוחם. נפשי! פה לרגלי הר זה סיני שפכי כמים לבך. גם אַת לפנים [כל נשמת ישראל עד נצח עמדו פה אז זוהר ח“א צ”א] בין רבבות קדש עמדת ואזניך פקוחות תשמענה דבר אלהים ובתוך העונים פה ולב אחד נעשה ונשמע היית כאחד מהם. שמרי וזכרי!!
נכון יספר הנורבוני בפי' למורה פ' ס"ו שראה אבן הסנה ושברו לפתיתים ובכל פיתים מצא צורת סנה ועל כן אמרו המפרשים שעל שמם נקרא ההר סיני. ואני אוסיף עליהם בעדות נאמנה (ולא כדבריו ממש) שכל ההרים האל עשבם וצמחם ויערם הכל מעשה מקשה אבן סנה. וכן שמה גם בערבי עד היום עוץ סיני. גם בתיהם שמה ראיתי בנוים מכפיסי עץ ארוכים כאילנות תמימות שכובות לאורך הקירות ועל הגגות וכאשר מששתי בהם ראיתים והמה אבנים מגודלים כעצי יער. ובשוחי על פני השדה בעלותי ההרה ראיתי עשבות הרים ופרחים רבים אמוצים וירוקים בגובה טפח וטפחים ושריגיהם מפוצלות מסתעפים הנה והנה ונדמו לי כפרי האדמה קוצים ודרדרים. ואחרי דרכה רגלי עליהם נשברו תחת כפות רגלי ושמעתי קול שבר אבנים. ופניתי עליהם והנם כולם אבן מקשה דומם וכל צומח אין בהם ובמקום השברים יראו עורקים מפוצלות כאשר יתראו בעצי זית (ולא צורת הסנה) שמחתי עליהם וקטפתי ולקטתי מהם מלא חצני ואמתחותי כאשר יכולתי שאת ולעת ערב עליתי בספינה.
בלילה ההוא נדדה שנתי. גם מקום מנוחה אין לי בין המוסלימאנים הקדשים ואהי שוכב בירכתי הספינה על העבותות ומפרשי הספינה המורדות מטה בכל לילה ואמתחתי תחת מראשותי. ורוח חקירתי תהדפני מדחי אל דחי לא אוכל הבין מה נבהל משה רועה הנאמן עמד משתאה על המראה הגדול והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל? [המפרשים לא ידעו מה הוא סנה כי אין לו אח במקרא זולת ורצון שוכני סנה הבא מכוחו. וגם התרגום יאמר אסנא ופירשוהו מין קוצים. וכנודע לי עתה ולהראב“ע ונרבוני מלפנים הסנה הוא אבן דומם ולא יער צומח עצים] והרי הוא אבן והוא לא נתן למאכולת אש ומה יתפלא? והמית רוחי כהמות ים לגליו יהמיון שנתי נהיתה. כמעט חצות לילה עברה והירח יצאה בעצם השמים תהיל ביפעתה. קמתי לקחת התנ”ך הקטון מתחת לראשותי בילקוטי ואבינה במקרא והנה לפני כולה מקשה אחת. מתחילה אמר וירא והנה הסנה בוער באש (אך) הסנה איננו אוכל שאיננו כלה למאכולת להב האש כתרגומו מתאכיל והיה א“כ תמיהתו מה שהסנה איננו אכל ולא מה שהיה בוער כי לשון הבערה נופל לתחלת אחיזת האש בדרך מה והדלקתה אחר שיסולק ממנה יד המבעיר את הבערה ולשון אכילת האש הוא לסוף מעשה ההדלקה אשר כלה יעשה מקומה וזה כלל גדול בכל המקרא. ואין סתירה מן ויבער מגדיש עד קמה (שופטים ט"ו ה') כי שם הוא בכבד שהוא מענין ביעור וכליון ואיך יאמר אח”כ אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה? והלא הסנה היה בוער! וגם זאת לא היתה נפלאת בעיניו רק מה שהסנה איננו אוכל והיל“ל מדוע לא יאוכל או יתאכל הסנה כאשר אמר בתחילה. עוד חסר שם הפועל שהיל”ל לא יבער האש הסנה או היל“ל יבעיר בהפעיל כי יבער בקל הוא פועל עומד. גם לא הבנתי מה העיר רוח משה לעמוד ולהתבונן על המראה? וכי אם יראה איש תוצאות אש ביער או בשדה קוצים נאחז בסבכו אילן או בדרדרים האם יעמוד מרחוק משתאה לראות אחרית האש אם כלה יעשה מקומו או פליטה יהיה לה? ומדוע עמד משה לראות סוף המעשה הכי חדש הוא אם יבער אש בעצי יער או תאחז קוצים כסוחים? ולא מצאתי און לי לפרשו כפשוטו אשר יוסרו כל ההערות האלה. ואמרתי יפה בעיני לפנות דרך לעצמי (וידעתי כי יהיה לזרא בעיני רבים בהשקפה ראשונה) באופן זה. משה תמה בראותו הסנה בוער באש והוא אבן דומם ואש לא תשרפנו אך על זאת התפלא והוא הפלא ופלא אשר יעורר כל עין רואי וכה יהי' שיעור הכתובים וירא (בהשקפה ראשונה בראיה בעלמא) והנה הסנה (שהוא אבן דומם ולא עץ) בוער באש? (והלא) הסנה איננו אכל (דבר שהאש יאכלנו) ויהיה סוף המקרא ביאור לתחילתו מה היתה תמיהתו. ולכן בהשקפה ראשונה בראותו זאת מיד התעורר ועמד מחריש משתאה לדעת מה זה [לא כן אם התראה אליו מלאך ה' מתוך עץ ואילן לא היה משה סר לראות סוף מעשה אם ישרף או לא] ויאמר משה אסורה נא ואראה מדוע? (הוא בטעם טפחא המפסיק ר"ל מה הוא סבת הדבר כטעם כל מדוע מה דוע לדעת סבת הפועל וכל למה לדעת התכלית שהסנה בער באש הלא) לא יבער הסנה (האבן הסנה איננו מקבל אפילו תחלת ההבערה) ולכן סר לראות ולדעת סבת הפליאה הזאת אשר לא היה עושה כן אם ישרף יער צומח עצים. והנה אם יפלא בעיניכם שהרחקתי מלת מדוע לעצמו ועשיתי לו ביאור לבד ראו נא שגם הרדי”א בפירושו שמה בארוכה באופן אחר הרחיק מלת מדוע הרחק מאד. וכבר אמרו הקדמונים אין חכם ומבאר כבעל הטעמים הלכה למ"מ ואם הוא הרחיק גם אני רשאי לרחק. וידעתי אחי ורעי! שדברי אלה יהי' למוזר בעיני רובכם ולכן אבקשה נא מכם אל תמחו ביאורי זה מספרי אשר כתבתי אולי יבא יום או איש אשר יקבלנה ברצון והיה זה שכרי.