אור ברסלב
אבן ספיר טז. עיר גידא והמהפכת והנסיעה לחודידה.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

טז. עיר גידא והמהפכת והנסיעה לחודידה.

טו. הנסיעה לגידא והערים אשר על שפת ים סוף.

ביום השמונה עשר י“ב טבת באנו לעיר גידא (21 מעלותיו ברוחב 65 באורך) היא העיר הגדולה האוספת אליה כל מחנות ואורחות הישמעאלים ממצרים ואפריקא צפונית מכוש וכל גלילות הודו מטורקי' מסוריא מבאגדת מכל הממלכות 90 אשר ימצאון שם מוסלימאנים (זולת מוסלימאני עגים (פרס) המאמינים בנביאם עלי לא יניחום לבא שמה) יתאספו לתוך גידא אל הקיץ ללכת בקול המון חוגג לחוג ולהתקדש בבית מדרש נביאם ומחוקקם הנקרא בית אללאה (בית אלהים) היא עיר מיכא ולהקריב הקרבן (Kurban) על ההר מחוץ לעיר ושמה יתבודדו אחר הקרבן שלשה ימים אח”כ קדש (חאג) יאמר לו. אנשים לרוב אשר לזקנותם או לעצלותם ישארו שמה להקדיש כל ימיהם במדרשם בעיר הזאת כי שמה יאכלו את חוקם לחם אנשים דבר יום ביומו מפת בג ההקדשות וההכנסות אשר יפלו למקום הזה בכל שנה למרבה ושמה בתי מבשלות לחם ונזיד לאיש חוקו ארוחת תמיד. מרוב אדם ובהמה ואויר החם ומאכלות הכבדות ומזוהמות ושאר סבות אשר לא טהורות ישלוט בהם דבר ומגפה להמעיטם וזאת יקרה לעתים קרובות תמיד אבל המת אצלם במגפה קדש הוא להם כי לא יראה עוד פני גיהינם ובשגם במקומות הקדשים האלה מיכא מדינה (Medine) אשר הנביא ישיבנו לימינו אשרי הזוכה למות שם במגפה הזאת. ושמעתי אחד קדש מהם ספר לפי תומו 91 לעדת מרעיו שלפני שלש עשרה שנה בא עם אביו הזקן לחאג ואחרי חגגם גם בעיר מדינה היה בם מגפה גדולה עד אפס מקום לקוברם והיו משליכים כמה יחד בבור אחד. והעשירים והמיוחסים קונים להם מקום קבר בכסף מלא בבית הקברות הישן סביב מערות הנביאים שלהם. וגם אביו הזקן זכה ומת במגפה ההיא. גם איש עשיר נכבד אשר קנה לו מקום יקר אצל הנביא ובהחפזם להוליך ולקבור איש העשיר ההוא השליכוהו באחת הבורות וישובו אל המתים הנשארים והוא נשא גם את אביו לקברו באשר ימצא ובראותו את אשר עשו להעשיר נתן שכר אנשיו הנושאים את אביו א' שקל כסף לאיש והוליכו את אביו וקברוהו בקבר העשיר אשר כרה לו אצל הנביא ותהי למופת. בספרו המעשה צהלו פניו והשומעים התפלאו ואמרו כמה מאושר אביך ואשריך בן יקיר! בשנה הזאת באה את המלך השולטאן הגדול עבד אל מאגיד מקושטא עם החאג. ואחרי חגגה במיכא הלכה משם על דבשת גמלים בשממות ציה (עם כל הכבודה) לעיר מדינה ולא עצרה כחה הרכה וענוגה והמגפה הדביקתה ותמת שם בדרך והביאוה למדינה ותקבר שם וכבוד גדול עשו לה.

טרם ירדו הנוסעים ויציגו כפות רגלם על יבשת גידא ירחצו כל גופם במי מקוה אשר בכפר מחוץ לעיר ויפשטו את בגדיהם אשר לבשו בם (הקדש לעניים) ואך בשמלה לבנה ארוכה כשמיכת המטה יחגרו את מתניהם עד שתותיהם. וראש השני יעלו על החזה והכתף 92 ויהיו הולכים כן ממתניהם ולמעלה ערומים בלתי החזה והכתף וזרועותיהם חשופות 93 וראשיהם מגולות. כי גם העיר הזאת גידא מקודשת להם בעבור עצמות אחד קדש עאמאר אבן אל קטאף שנקבר בה אצל שער מיכא ועליו בית מסגד גדול בנין קדום יפה ושם גם בית מבשלות לעניים ובית האסורים לנכבדים. וככה ילכו ערומים עד בואם לעיר מיכא ושמה יפשטו השמלה הזאת ויתעטפו באחרת. גם בעיר הזאת (פתח מיכא) יזבחו זבחי שלמים (קורבן) ומלפנים לא הניחו יהודי ונוצרי לרדת אליה ואחת דתו להמית או להמיר דתו ואך זה מקרוב ישבו בה (שלא מרצונם) שר ציר צרפתי ובריטאניא בעבור ספינות וסוחרי הודו אשר לענגלאנד וצרפת יבואו שמה בכל שנה ולרגליהם באו עוד סוחרים נוצרים לגור בה ופתחו גם בית משתה ולא ארכו להם הימים. ובח' אלול התרי“ח עת האסיף אורחות החוגגים מצאו עלילה על השר בריטאניא אשר הוריד ושבר דגל התוגרמי על ספינת בריטאני' ונקבצו עליו וסבבו ביתו והרגו אותו ואשתו וזרעם. ואח”כ הלכו בחימה שפוכה זאת ועשו כן להשר צרפתי ולכל הנוצרים הסוחרים כשלשים וחמשה איש ואשה ועשו בהם שפטים בשצף קצף שללום ובזזום בקנאת אף וחימה ויסחבום מתים בכל חוצות העיר ונתחום לנתחים לפני הכלבים ועוף השמים כטבעם המר והנמהר אשר לא יבינו לאחריתם כי מרה תהיה כאשר היה להם. גם הפחה התוגרמי ואנשי הצבא אשר היו בעיר לא יכלו להצילם ביום החרון (וכי גם נתעצלו ולא הוציאו חרבם מתערה) כי המון רב נמצאו אז שם מעם הארץ ויד השרים והכומרים היתה בהעצה ראשונה לעשות נקמה בנוצרים הבאו שעריהם. רק חמשה נוצרים נצולו לחיים בחכמתם אשר עמדה להם (עת באו עליהם בחרב ובחנית לקחת את נפשם) לזעוק לעזרת נביאם מחאמאד אשר זאת להם לאות מקבלת דת מוסלימאני אז הניחום חיים ויבואום אל הכומר הגדול הקאהדי ומל בשר ערלתם ויהיו מוסלימאנים. כן יהודי אחד ואשתו היו שם בימים ההם מדי עברם להינדי' וגם עליהם עבר הכוס ובעצת הנוצרים החיו החיו את נפשם גם הם עד אשר נעשה שפטים בשופטיהם. וגם בת הציר הבריטאני' עלמה בת טו“ב שנים אשר חמל עליה נער בחור מוסלימאני שכנם ויפול עליה בין עדת הרוצחים אשר פרצו בבית והוכה בעבורה מכת חרב עד צלחה לו להביאה אל ביתו ולהחביאה בצל קורות בית אמו אשר איש לא יבא שם. ואחרי ימים לא כבירים בהודע בעיר עדאן ממשלת ענגלאנד באו משם שתי אניות מלחמה בריטאנית וצרפתית. ובטרם חקור דבר ועשות משפט שרפו כל הספינות ערביאות אשר עמדו שם על החוף עם הון עתק אשר בתוכם גם חלק צפונית מהעיר החריבו עד אשר ברחו כל העיר לנפשם על ההרים ולמיכא. ובת הציר הענגלי ושלשה נוצרים והיהודי ואשתו אשר הומרו באונס הובאו אל האניות ונצלו. וזאת היתה אך בנקמת חימה בטרם הובא המשפט לפני כסא השולטאן אשר בקושטאנ' והמלכים האדירים. אחרי כן גמולם הושב בראשם ושילמו גם בעד הנפשות נפש בנפש גם בעד הביזה אשר לא יוכלו נקיון עוד. בבואי שמה מצאתי רוב העיר ריקה ושממה אשר אנשיה ברחו ועוד לא נעשו סדרים. עשרה מגדוליהם נתפשו ע”י ערמה והנם במאסר כי עוד לא נחרץ משפטם. וחמשה ושלשים הלכו לקושטא' לעמוד להצטדק לפני כס השולטאן (ולא ינקו) והנשארים עוד חורקים שן ופערו פיהם לאסוף מחנות ערביאים ולעמוד על נפשם נגד מתקוממיהם. אבל אך דבר שפתים ולבם כבר נפל והרך בידעם כי נכונים להם ימי חושך.

ברדתי אל החוף הכירני מוסלימאן אחד חלילי חברוני סוחר בעיר הזאת והביאני בצל קורתו. שמונה ימים ישבתי בביתו בפחד ורעדה עד שמצאתי ספינה קטנה ערביאית ללכת עמה עיר חודידה (Chudeda) תימנה. פה נודעתי לישמעאל זקן נכבד ועשיר אשר מסחרו להינדי' עם היהודים הגבורים בכלכתא וקרבני גם הוא ודבר אתי טובות. והוא ספר לי שהאורחות הבאות מתימן למיכא משלמים מס עובר לשבט ערביאים הנקראים יהוד אל חיבר 94 ואם לא ישלמו להם המס לא יניחום לעבור כי הם גבורים מאד ואין עומד נגדם (וראה עוד בחדרי תימן).

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה