אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
טו. הנסיעה לגידא והערים אשר על שפת ים סוף.
כאור בוקר למחרתו תורן הספינה פרשה נס וכזרוח השמש הרימו איל המעגן ותקם ללכת. הספינה הקטנה הזאת מלאה כצאן אדם מוסלימאנים ועמהם גם נשים וטף ההולכים לחוג חג ומהם להקדיש כל ימי חייהם קדש בעיר מקדשם מיכה מעקקא [ויהי משבם ממשא באכה ספרה הר הקדם (בראשית י' ל') מתרגם הרס“ג מן מיכה אלי מדינה גיבל נאקום] אשר שם בית מדרש נביאם ומחוקקם… ושם הבאר לחי רואי אשר חוק הוא להישמעאלים מימות עולם גם בטרם לדת חוק מחוקקם להתאסף שמה לחג וכ”כ הראב"ע בפ' לך לך כי בכל שנה היו חוגגים הישמעאלים אל הבאר הזאת גם היום יקרא באר זמזם אלה הנוסעים קדש יאמר להם עטרת ירוקה בראשיהם מתקדשים ומתטהרים וזכרון נביאם אשר יקראו לו מחאמד ראסול אל אללאה (משרת האל) לא ימוש מפיהם. ומהגדת ספורי גדולת מעשיו ונפלאותיו נוראותיו וגבורותיו לא יבלו שפתותיהם ולא תמלא בטנם. בלילה שלמחרתו יום הששי יקראו בספר (מעז אבן גיבל) פטירת הנביא זכרון יום מותו ואיך הלקחו השמימה בא אליו המלאך גבריאל והעלהו על כל השבעה רקיעים והראהו הגיהנם והגן עדן ומושב כל הצדיקים אבות העולם והנביאים אשר עמדו עוד בחוץ לשער הגן עדן ולא יכלו להכנס לשבת במקומם עד שהוא הפגיע והמליץ טוב בעדם ובאו אז על מקומם בשלום וכאלה דברים אין קץ ובעת יקראו בזה יתלהבו ברגש רוחם יחוגו וינועו 87 עד תסור מהם כמעט ההתגשמות ויתנפלו כמשפטם ויפלו לארץ כמתנבאים. אף גם שם היהודי… יקללו אז אשר עמד לשטן לו להפיק כל זממו ויחרפו גם הנוצרי שהוא כופר באחדות האל ויתנוהו לשמצה כי אך המה מנעו כל טוב העולם כי אז אם הביאו צוארם תחת עולו כי עתה כבר שבה אליו כל מלכות השמים?
אך למותר להאריך לשון למבינים איך הייתי לקוץ מכאיב בעיניהם בהכירוני כי עברי אנכי סורו טמא (ניגיס) קראו לי אל תיגע בנו כי תקדשנו בלי יכלתי לגעת בכל אשר להם ולא לשתות מכליהם או לשאוב בכלי מים מבור הספינה וגם כי שלמתי חלקי בהמים אך עבד הכושי בטובו למען מתן (הבאקשיש) היה ממלא כל בוקר מעט מים בכליו ושופך מלמעלה הלאה לתוך כליי בלי לנגוע בקצהו. לא אחת ולא שתים אמרו להשליכני מצולה בלב ים ואני הייתי כשה נאלמה ונשמרתי לבלתי אפגשם ואנגעם. וישבתי תמיד לבדי בירכתי הספינה וספר קטון בידי ותפילתי זכה וקצרה בעלות השחר בטרם יכיר בעוד לא העירו משנתם. אם בא רוח חזק או נעדר הרוח כולם פה אחד לחטאת היהודי הקורא בספרו ומנעוני מהחזיק ספר בידי. ואמרתי להם מַזמוֻר 88 דאוד הוא (תהלים) ורעמו עוד יותר מה ליהודי חלק בדוד? לחן ולכבוד היה לי אם עבדי עולם הכושים היו מספרים עמדי למען השב להם מתן (באקשיש) או צליל לחם חטה מאשר עמדי אשר אכלום בהחבא. כל מאכל אדם בערים האל ועל הספינות הוא לחם דוחן אדום. פה ידעתי כי הדוחן איננו מה שקוראים באשכנז ורוסיא הירז כי הוא מין בפני עצמו כמו מין דורא שבארץ ישראל. ויש מזה שני מינים לבן ואדום והוא גדול על קנים ארוכים מאד בגובה שמונה או עשר אמות. וזה שמו בערבי דוחן ועושים ממנו לחם כמו מחטים ושעורין ומערבים גם בקמח חטים ושעורים ופולין 89 .
ר“ח טבת אחר הצהרים נהיה רוח סועה וסער מתחולל ענן גדול וגשם ויחתרו להשיב אל היבשה לנוח בלילה כמנהגם ולא יכולו כי הים הולך וסוער ונתרחקנו נדוד אל רוחב הים תועים בדרך. אז היינו באסון נורא. ירכתי הספינה נשברו כן תרנה נעה ונדה כקנה והנס מפרשי הספינה נקרעה לקרעים. הספינה מלאה מים מגלי הים מתחת אשר ישטפו יעברו ירומו כמו נד וממעל לראשינו יריקו והגשם מן השמים דלף טורד מאין הפוגות. בית מנוס אין בספינות האלה ולא בתי אוצרות מטה רק ימלאוה משאות סחורות מלמטה עד למעלה ועליהם ישבו ישנו הנוסעים והמלחים באין מחסה מזרם מטר ומשרב חום היום זולת חדר אחד מאחריה למטה לרב החובל לכלי הספינה וליקירי נכבדי הנוסעים העשירים או לנשים המרבים במחירה. וגם שמה איש את רעהו ידחקון. בלילה ההוא גדלה הצעקה לחרדת אלהים. המה צעקו וקראו בקול חיל “יא חי אללאה לא אללאה מחמאד ראסול אללאה” (אהא אלהים חי אין כאל ומחמד השליח וכו') קול המולה מאין הפוגות. אני שכבתי גלמוד באדרתי וסביבותי מי ים סוף חבוש לראשי עוד מעט תהום יסובבני ח”ו. הלא תבינו ידידי רעי! מה היה אז עם לבבי מה היה מוצא שפתי אנה פנו עשתונותי? לחרדת אלהים נרדמתי ותמונת אאמ“ו הצדיק מוה' נתן ז”ל על פני חלף עבר. במחזה אשר חזיתיו כרחם אב על בנו יחידו אשר אהבתו נפלאה. ידעתי כי זכותו עמדה לי להציל חייתי ממצולות ים סוף [כאשר עוד ראיתיו בחלום כהקיץ עת צרות אחרות אשר היתה לי תקוה טובה אח“כ ואחרית שלום] ובבואי אל עיר גידא כתבתי לביתי לעשות ערך נר וצדקה לנשמת הצדיק אאמ”ו זכרני לברכה הנראה אלי ביום צרתי. חצות ליל עבר גם הענן כלה וילך והגשם חלף הסער' קמה לדממה והים עמד מזעפו. כאור בוקר עמדו הנוסעים הקדשים ויריבו בחזקה עם רב החובל כי הדיח עליהם הרעה בהביאו אתם איש יהודי טמא לקדשם בנסיעתם זאת המתקדשת ומתטהרת. כזוללי בשר אדם לבשו אכזר לתפשני ולהשליכני מצולה בלבב ים. אך רב החובל אשר הפקדתי על ידו מאיש סוחר ונכבד בעיר סווייס אשר פקד עלי וגם ערב בעדי לשמרני לבל יאונה לי כל רע גם ידע כי איש איירופי אנכי ובידי תעודות קאנזול ונקה לא ינקה החזיק בי בכל עוז ולא נתנני טרף לשיניהם. אבל אימת מות נפלה עלי ופחדתי לנפשי כל רגע. מאז והלאה לא קרנו עוד אסון. אבל גם רוח צפונית הצריכה לנו לא נשבה להצלחת דרכנו רק בבוקר עד קרוב צהרים ולעת ערב ואז עמדה ללון. ככה עברנו על כמה עירים וכפרים וביום שנים העשר באנו לעיר גדולה של ערביאים הנקראת יאמבא (Jambo) ועמדה שם כיום תמים. פה הוריד כמה משאות של סחורות פה ירדו כמה מהנוסעים ללכת שלשה ימים ביבשה עד עיר רבתי אל מדינה היא ספרה כאשר תרגם הרס“ג ממשא בואכה ספרה מן מכה אלי מדינה שם קבר נביאם ומחוקק דתם הקוראן מחאמד ומשנהו עמאר וחותנו אבובאכר [אומרים שהיה יהודי באגדאדי לפנים שמו בישראל בכור ומעלתו גדולה אצלם כידוע מספריהם] היא קרית מלך רב מושל החיים והמתים אשר בידו היה גם נפשות הראשון אדם חנוך נח והאבות יוסף ישי דוד ושלמה ומשיח אשר בעלותו חיים לשמי מרום הושיבם אצלו לכסא כבוד בג”ע להתעדן על כל טוב תענוגי בני האדם שהם בהמה המה להם אלף נשים עלמות ופילגשים אין מספר כו' כו' כידוע מהבליהם. ואולם לא אכחד כי אמונתם אמונת אימון לא יסוגו מפני כל ויכוח וכל חקר לא ידיחום ממקום. ולא אכחד תחת לשונו כי כאשר בנתי על כל עניניהם ראיתי כי בכל שגעונותיו הועיל להם הפראי הזה תועלת רבה ומדות נכבדות בתתו להם אמונת היחוד בשלימות (וכאשר העיד הרמב“ם ז”ל באגרותיו) גם נתן להם חוקים טובים ומשפטים ישרים אם ישמרום כראוי. אף גדר בעדם דרך החקירה והעיון ואסר בפניהם כל חכמה וכל למוד תבונה בתבנית העולם. על קוראן ישענו ועל מפרשיו יסמכו. בו כל דעת וכל לקח בו כל מעינם וזולתו הכל הבל. הם יאמינו כי כל הקורא בקוראן יהיה מאיזה דת ואומה ידבק ויתקדש באמונתם ודתם. הפעם ספרתי להם דבר מהקוראן ואמרתי שקראתיו וידעתי כולו. לא האמינו היתכן אמרו איש יקרא הקוראן ולא יאמין בו אמונת אימון? גם בעיני יפלא איש יקרא הקוראן ולא יבין…? מהעיר מדינה לעיר מיכא מהלך שנים עשר יום ביבשה. כל הארץ נקראת אל חאגג (מקודשת) פה גדול והצליח בכל מלחמותיו ונפלאותיו.
לעיר הזאת יאמבא לא הניחוני רב החובל לרדת לקנות אוכל להשיב נפש ולנוח בה מעט לשאוף רוח היבשת כי אמר פן יבלעני יושב הארץ בהכירני כי לא ידרוך בה כף רגל יהודי ונוצרי. וישבתי בספינה והוא הביא לי צרכי. מאנשי העיר הביאו אל הספינה למכור מאכל לחם דוחן דגים ובצים ורציתי לקנות גם אני. שאלתי על המחיר והשיבוני כמנהגם תן מה תתן. ואם אומר כך וכך יאמרו עוד תוסיף ואמרתי זה די אמר “צאלי עלי ניבי” (שאל לשלום הנביא) והשומע צריך לענות עלוהי אסאלאם (עליו השלום) וכאשר לא עניתיו בראשונה והוא נחש ינחש להגיד לי כזה עוד הפעם ולא עניתיו אלה המלות כעס עלי ויאמר לי למה לא תברך שלום הנביא. והמלח העומד אצלינו אמר לו הוא יהודי. כשמעו כעס עליו ויקללהו קללה נמרצת מדוע הביאני עמהם ותפש בסכין הארוכה התקועה בחגורתו לשלפה עלי. וימהר המלח וידחפני אל חדר רב החובל וסגר הדלת אחריו ולא יצאתי החוצה עד הלילה ועד הלכה הספינה למחרת הייתי נחבא אל הכלים.