אור ברסלב
אבן ספיר טו. תורתם. – מבטא שפתם.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

טו. תורתם. – מבטא שפתם.

כג. מצב היהודים דרך כלל.

היהודים בכל הארץ הזאת רובם ככולם אינם ערומים מתורה. מבינים במקרא ויודעים בהלכות ואגדות אומרים בזוהר ועוסקים בקבלה ונוטריקון וגימטריאות. אבל בתלמוד ועיון בפוסקים מעט מזעיר. אחד מני אלף יודע צורת התלמוד כי אינו נמצא בארץ (זולת ספרי עין יעקב אשר מקרוב באו) גם עתותיהם טפוחות באין להם עתים קבועות לעיין ולפלפל. ספרי הדפוס יקר בארץ הזאת כי לא יבואו רק לעתים רחוקות אבל מלאכת הכתיבה בזול. ויש ביניהם סופרים מהירים אבל לא נאים. ותנ“ך כ”י יקראו תאג (כתר) (ראה מ“ש ע”ז למעלה במצרים) הישנים מדויקים מאד ולא החדשים (ראה הלאה). פה ראיתי מוכרים תפילין עם רצועות בשמינית השקל (שפאניס טאהליר) אבל אינם מעשי אומן כי לא ידעו ובכלל יש כמה שאין להם תפילין מדלית איסר. עיקר למודם הוא בספר הי“ד להרמב”ם ז“ל ופוסקים דיניהם ומנהגיהם רק עפי”ד הרמב“ם ז”ל ולא יסורו ממנו בין לקולא בין לחומרא כי רק אותו קבלו עליהם למורה ודיין. הם אומרים שקודם הרמב“ם היו פוסקים דיניהם רק מהתלמוד ועפ”י קבלתם ואחרי ששלח להם הרמב“ם אגרת תימן הידוע עם ספרו הי”ד הלכו אנשים חכמים מהם למצרים לנסותו וראו ושמעו גודל חכמתו וחסידותו קבלוהו עליהם ועל זרעם לרב ומורה צדק לפסוק בכל מקום הלכה כמותו. וידוע שהיו אומרים בקדיש ובחיי רבנא משה בר מיימון. ועד היום הזה רוב למודם רק בס' הי“ד ולכן אין להם יד ושם בתלמוד ופוסקים אחרים. כן אין אתם סדר העיון והפלפול לעומקא דדינא רק מקופיא רואים הלכה למעשה ודיו. הם מחזיקים מאד בתרגום הערבי של רבינו סעדי' גאון ז”ל ובפירושיו ואומרים שהי' אצלם או משלהם. והגם כי ידענו מסופרי קורא הדורות מראש שהרס“ג ז”ל היה ממצרים וכן נקרא אל פיומי היא העיר פיום הנודעת עד היום במצרים העליונה (ראה שם) אבל גם באגרת תימן להרמב“ם בראשיתו כתוב “לכבוד גדול וקדוש מר ורב יעקב כו' בן כבוד מר ורב נתנאל ז”ל בן אלפיומי”. ויכול להיות שבעת הורד ע"י המחלוקת עם בן זכאי הלך מבבל לתימן או אחד מבניו הלך לשם כי נתפשט שם תפשיר ערבי שלו בכל בתי ספר וגדול שמו מאד בכל המדינה.

הישמעאלים פה אינם אוכלים משחיטת יהודי [אף לא יגעו בכליהם לשתות וכי יבא גוי אל בית יהודי וירצה לשתות קאהווא כי חוק הוא להם לאכול ולשתות מיהודי המתוק לחכם יש לכל אחד מוכן בילקוטו כלי שתיה ואכילה משלו] וכל בהמה אשר ישחט מיהודי אם יטרף לכלב ישליכו כי לא ימכר לנכרי. על כן המה מקילים מאד במיעוך הסרכות ושארי בדיקות פנים ושברים ומקלו יגיד לו. ואף כי הבשר בזול אבל הכסף ביוקר ועל המקום הזה יפה שיערו הפסד מרובה בכבד עוף. בעירות הקטנות יקחו כמה בתי אבות שה או עז וישחטו לכבוד שבת ואם יטרף לא יביאו עוד. על כן היהודים פה אינם מסובלים בבשר רק תבואות ותוצאות האדמה לרוב וכל פרי האדמה ופרי העץ כמו בא"י ובסוריא. גם הכוסמין מין חטים וטוב ממנו הרבה בארץ הזאת אשר לא ראיתי ממינו בשאר ארצות וכך שמו בערבי. דגים אין בכל הארץ כי אין נהרות ואגמים מגדלי דגים ורחוקה היא מהים סוף אשר בה דגים לרוב מאד. אבל מי יביא להם הדגים המלוחים אשר בהעירות על יד ים סוף חינם אין כסף.

כולם יודעים קריאת התורה בתנועותיה ונגינותיה בדקדוק היטיב. כי עוד פה המנהג הקדום שעפ“י דין הנכון שכל מי שעולה לתורה קירא בעצמו הפרשה ולא החזן. ומי שאינו יודע לקרות בעצמו לא יקראוהו לס”ת. על כן ילמדום מקטנותם ראשית כל למוד לדעת קריאת כל התורה על פה ממש. וכן אצלם עדיין המנהג הקדום הטוב לתרגם כל פסוק בצבור ונער קטון כבן תשע ועשר עומד אצל הבימה ומתרגם כל פסוק היוצא מפי הקורא בס"ת. וכן בהפטרה ובניגון יפה אף נעים. ומדקדקים מאד בקריאתם בין במקרא בין בתרגום בין בלמודם בשאר ספרים על כל תנועה ונגינה וקוץ ובנעימות שהיה לנו מימי קדם.

מבטאם בהאותיות ותנועות ונגינתם בהטעמים עפ“י יסודי הלשון וצחותה. אין בהם מעלגת לשון הספרדים ולא מאין־בינת שפת האשכנזים (ראה במג“ע להגאון יעב”ץ ז"ל בעלית הלשון) כי אלה ואלה שגו במבטא האותיות תעו בהגה התנועות פקו טעם הנגינות. אלה ואלה שיחתו הקריאה הנכונה. בין רפיון בג”ד כפ“ת לחזקן לא יבדילו. בין אלף לעין בין בי”ת לוא“ו בין חי”ת לכ“ף בין כ”ף לקוף בין טי“ת לתי”ו בין תי“ו לסמך לא יפרישו ותהי לנו מחצית האותיות כלשוא עשה עט סופרים חו'. כן עם התנועות איש לדרכו יפנו וינועו. אלה הקמץ יפתחו והצרי יסגלו והחולם יקמצו האבות והבנים יחדיו [כי הראשונים אבות והשניים תולדות] לא ישאו פנים לאבות ותולדותיהן כיוצא בהם ואלה ימירו חולם בצרי ושורוק בחיריק קמץ בשורוק וחיריק בסגול. ובשבאין איש הישר בעיניו יעשה. יניחו ויניעו יחטפו וינודו ובכללים בלולים יעלו וירדו והיה התנועה קלה (של הרז"ה) לתפארת והחסון (של אהל משה) לנעורת. ובנגינות מהגים ומצפצפים בצלצלי שברים תרועה. תחת משרת כי ימלוך והשרים משרתים הנסמכים יכרתו והנפרדים ידובקו וכחוללים שרים זה ישפיל וזה ירים. ותחת כי סימני הנגינות טעמים יקראו כאמרם ז”ל ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמים (מגילה ג' נדרים ל"ז) להבין על ידם בשום שכל ביאורי המקראות והמאמרים ואנה המלות פונים לאחור או לפנים ותהי להיפך להפריד בין הדבקים ולקרב הרחוקים. גם מהפכים מלעיל ומלרע האומרים לרע עלה ולעיל רדה ואולם שתים הנה קוראותינו אשר נבלה שפת קדשנו וכהו עיניה מזוקן. אחת היא פזורינו בארצות הלשונות החדשות הרחוקות מאד מלשון עברי ולא יתדמו אליה במבטא האותיות והתנועות. גם חסר להם כמה אותיות ותנועות שבעברי ואף אחר ההרכבה לא יוכלו להשוותן כידוע. וכ“כ הראב”ע ז“ל ביסוד מורה שער י”א על ה“ע וה”ח “שהם כבדים על כן לא ימצאו במכתב הערלים ולא יוכל לבטא בהם מי שאינו רגיל מנעוריו”. ואנחנו בלשון המדברת בינותינו קבלנו הלשון המהלכת בארץ מגורתינו. וזאת עמדה לנו לשטן לעזוב ולשכוח יסוד מבטא לשון יהודית. וזאת שנית מיעוט ההשגחה והחינוך מנעורינו בקריאתינו במקרא קדש. כי הנער בן ארבע וחמש שנים בטרם ידע לקרות המלה בשלימות יעמיסו עליו למודים שונים רמים ונשגבים ממנו ובהם ישימו כל מעינם משאם ומתנם. אלה בלימודי ה' ישרים בביאו' המקרא לחבר המלות ובביאוריהם ואחר כך לתלמוד ולעיונים. ואלה בלימודים זרים וילדי נכרים לשונות העמים הרבים. וישבעו משוד האמה הזרה עד אשר דדי אמנו הגבירה יהיה למו שדים צומקות ולזרא ובין כה וכה ישארו ערומים ויחפים מלקרות אף סדר התפלה על מכונה רק שפתימו נעות ואין בהם תבונה.

לא כן אחינו אלה יושבי תימן אשר שם תמשול לשון הערבי בת העברי ואחות הארמי (וכן כתב הרמב“ם ז”ל באגרתו לר' יהודה אבן תבון “ויהיה מהיר כמו כן בלשון ערבי שהיא ודאי לשון עברי שנשתבשה מעט” ומי נאמן כמשה בשתי אלה הלשונות) בכללותיה ובפרטותיה הנאהבים המדוקדק. והם יושבי הארץ מלפנים מאז גלו אליה בראשונה ולא הורקו מגולה אל גולה כנראה מהנהגותיהם עתה כבימים הקדמונים וכפי קבלתם (תראה הלאה). גם מגדלים בניהם מנעוריהם על המבטא העברי והדקדוק והטעמים עד אשר תשוב לו כלשון אמו. על כן עמד טעם הלשון בם וריח השפה הנאמנה לא נמר מאתם. אנכי אשר עד כה דמיתי היותי קורא מדקדק ודובר צחות והרבה עמלתי מני אז על מבטא האותיות והתנועות והיה בראשית בואי הנה חשבתי לאחינו אלה עלגי לשון. והם צחקו עלי ואמרו “אתם עלגים ואנחנו הצחים ולנו לשון העברי למורשה”. וכמעט לא הבינו דברי בדברי אתם בלה"ק. רק אחרי עמל והטות אזן קשבת ולאשר (תה"ל) קראתי לאמת אהובה אגידה ואספרה שאחרי בנתי היטיב הודיתי להם שהם בעלי הצחות ולא נבלה שפתם וקריאתם נכונה בכל. הסכת ושמע.

אותיות בגד כפת כולם מרפים ומחזיקים בדרך ישרה. גם הגימל והדאל (כך הם קוראים לו) אשר כבר נשכח מאתנו במה יבדל חזוקם ורפיונם המה עוד מורשה למו. גימל החזק יבטאו כמו בערבי דזימל (בין סוף החיך והשנים). וכמה מוזר היה לי בראשונה לשמוע אומרים “האל הדזדול הדזיבור” או “חכם דזדול” או כאשר נדברנו מהמחוקק של הישמעאלים והמה מפחדים ואינם רוצים להעלות את שמו על שפתם קוראים לו משודזע (משוגע כאשר כן הוא נקרא גם בפי הר“מ ז”ל באגרת תימן) והדא“ל הרפה ג”כ כבערבי שהוא כחצי זיין מסוף הלשון כשמכה על השנים התחתונים. מפרידים בין אלף לעין, בין חית לכ' רפה. הראשון מסוף הגרון והשני מאמצע החיך. ובין כ' חזק לקוף [כאשר גם אחינו הספרדים יושבי סוריא ובגדאת יודעים להפריד ביניהם. כי זה כלל גדול אשר היהודים האמונים על שפת ערבית צחים בעברית יותר מאלה הנתונים בלשונות המערביות] בין ב' רפה לואו בין תיו חזק לטית ובין תיו רפה לסמך אשר לא אוכל להבינכם כל אלה בכתב כי לא יבדלו רק לאוזן שומעת.

ואחרי ראיתי כל זאת הייתי בעיני כמתעתע שאף מלה אחת לא יכולתי לבטא בשפתי על נכון בלי חילוף מוצאיהם. ויהי כאשר שאלוני מה שמי אמרתי להם “יעקב”. ראיתים מתלוצצים. אמרתי מה הצחוק? אמרו ישמע לאזנינו יאכו (באלף כ' ואו) שאלתים אם זה המלך טוב לכם? הבינו המלח טוב. ואם אמרתי הנה צאת הכוכבים צחקו מאד כי נדמה להם הקוחוים. וכן בכל דברי הייתי לצחוק בעיניהם וזכרתי המקרא נלעג לשון אין בינה. על קצת מאלה יגעתי ומצאתי לקרות כמוהם. ועל קצתם עמלתי ולא עלתה בלשוני כי אך הלמוד עם ההרגל מנוער מטביע הלשון בפה המדבר.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה