אור ברסלב
אבן ספיר ט. נסיעה במצרים העליונה. – ארץ פתרוס. – הדרך העולה כושה. – ספורים בודדים.

אבן ספיר· רבי יעקב ספיר

ט. נסיעה במצרים העליונה. – ארץ פתרוס. – הדרך העולה כושה. – ספורים בודדים.

ח. הנהר פישון שיחור והוא הנילוס. – עליתו וירידתו, עילתו וסבתו.

עתה אספר בקצרה מסעותי במצרים העליונה (אבער־עגיפטען) עם מעט מהערים אשר עברתי עליהם ואשר חזיתי בהם. ויען כי יהודים אין בכל אלה המקומות ואין לי מה לספר מהם לא אאריך בזה. במצרים העתיקה לדרום אלקאהרא עומדים ביאור ספינות קטנות למאות ההולכות ובאות למצרים העליונה המוביאות משם חטים ושעורים פולים ועדשים ובצלים דבש וחמאה וכל מאכל כי מצרים העליונה יותר מבורכת בפרי האדמה ויותר גדולה. גם בעיר בולאק למעריב אלקאהרה והיא יותר גדולה ממצר אל עתיק ויותר נאה בבניניה ורב מסחרה שם אניות קטנות לאלפים וגם אניות קטור קטנות אשר להפחות של מצרים להממשלה לעבודת הנסיך הולכות לכל פנות מצרים לאליכסנדרי' ראשיד דימיאט. מהעבר מזה ימה הגדול ולמצרים העליונה עד אוסוואן ובלאד סודאן. ואני הלכתי עם אנית־קטור קטנה מבולאק לעיר ביינהסווייפ עיר גדולה אשר בה שר ואנשי חיל מהלך יום אחד. ועל הדרך למעריב הנהר כפרים רבים ועירות קטנות הנקראים בלאד אל פול (ר"ל ערי הפולים הגדלים שם לרוב) ושם כפר מאחארא אשר שם פארי עמודים הידועים בספרי התרים וראש ספינקא אשר הערביאים יקראו לה ראש פרעון ועיר כפר עיאת ואסטא זאווית אל פיום אשר משם מהלך יום ביבשה לעיר הגדולה אל פיום. ועל הדרך אליה יש פאר עמוד גדול מאד יותר מאלו של גיזע וזאקארא והיא עגולה (לא מרובעת כהאחרים) מלמטה עד הראש ואין פתח בצדה כהאחרות והטיח אשר עליה לא נפל על כן אינם יכולים לעלות על ראשה ולדעת ענינה.

על עיר פיום הזאת יאמרו כי היא פיתום 71 שבתורה ורעמסס ידוע במצרים התחתונה. עתה אין יהודים בכל ארץ פתרוס אשר היא

נגבה למצרים לצד כוש לא למערב הנהר ולא למזרחה. ובעיר פיום זה מקרוב דר שם איש יהודי אחד וביתו אשר גר לרגלי מסחרו בצמר גפן ולו שם נחלת שדה מצמר גפן והארץ רחבת ידים ועבודה רבה.

מעיר ביינהסווייפ נסעתי עוד באנית קיטור לעיר הגדולה אלמינייה מהלך יום אבל אנחנו הלכנו בדרך הזה שמנה ימים כי עתה (בחדש אייר) מי הנהר מועטים והספינה תלך ותעמוד על כן לא תלך אך לאט לאט. והאיש אשר קנה המדה בידו עומד בראש הספינה ומודד בכל רגע לא ינוח וצועק הסו! מעט אש! מעט עשן! עמודו! ביום השני לצאתינו לא נזהר למוד יפה והספינה באה תוך החול ותעמוד והארבעה ספינות הקשורות אליה מאחריה אשר בהן המשאות והסחורות וכלי מוכניות גם הנה נמשכו אחריה ותעמודנה. רב החובל וכל המלחים עמלו כל היום ההוא ברוב אונים ותחבולות שונות להוציא הספינות מן החול ולא יכולו ונלן שם. בבוקר שלח להודיע אל שר העיר פאשנה אשר היתה קרובה אלינו. ויאסוף שני מאות איש מהכפרים העושים בעבודת המלך (כי כולם עבדי עולם להממשלה) נשאנו עינינו והנה עם רב ערומים כיום הולדם באו מהיבשה וקפצו אל היאור חצים עמדו אצל הספינה גביהם אל צדיה וחצים הלכו מרחוק וחבלות עבות ארוכות הקשורות בשני עמודים באמצע הספינה בידיהם אשר קשרום בקציהם השנית בעמוד גדול אשר הציקו בהיאור הלאה. ככה עמלו בכוח גדול וקולות עצומות משונות על המים עד השמים עד אחר ארבע שעות. ויהי בצהרים וצלחה להם להוציא אנית הקטור לראשונה ותהי קול שמחה והארבעה הקשורות בה מאחוריה המשיכום בקל לאחור ויסבבום דרך אחרת עד הביאום אל המרחב ונעבור. לא הרחקנו ללכת ונבוא במקום צר ומצד אחד סלעים ורב המלחים אשר באחת הספינות הקשורות מאחרינו לא נזהר בלוח המישר אשר בידו והיא נדחפה אל הסלע ויעש בה שני נקבים את הנחושת המצופה ואת הקרשים ובאו בה המים ותרד מעט מעט בהכבד עליה המים ותהי צעקה גדולה ותשקע האש והענן כלה מספינת הקטור ועמדנו. וכל המלחים מחמשה הספינות מהם מיהרו אל המים לסתום הנקבים (כי סחבוה אל החוץ) בחומר ובזפת. החמר אשר יעשו מחול היאור שמֵנה היא מאד וחזק כמו השעוה וזה ותחמרה בחומר ובזפת. ומהם חרדו עם דליות ופומפות לשאוב המים מבפנים. ככה עמדנו עוד ארבע שעות עד כי חשבו שעלתה ארוכה להמכות והלכנו. אבל זרם המים הפיל כל טיח ותפל כי לא נתיבש ועוד נקבים אחרים נראו בצדם ובאו בה עוד מים רבים עד שעמדו והריקו מעט מהמשאות אל הספינות האחרות ודללו מעט מהמים וחזרנו לעיר אל פאשנה ונלן שם. למחר הריקו כל שהיה בספינה המשאות והכלים והמים וביום השני תיקנוה כדת ועמדה יום תמים להתיבש וביום השלישי עברנו משם ובאנו לעיר גינדיה. שמה הורידה כלי מוכינה אשר לעבודת המלך ולעת ערב באנו עיר בינם זאהאר למזרח היאור ולנו שמה. גם פה הורידה כלי מוכינה ולמחר הלכנו לעיר שיך פאצל אשר הרבה מכלי מכונה היה להוריד פה ועמדנו יומים. וביום השביעי עברנו משם על עיר סאמאלוד ועל גלאשינא וכפרים ועירות למעריב הנהר ועל גיבל אלתיר (הר התורים) בעבור התורים אשר יקננו שמה למזרח היאור וקולם ערב להולכי היאור. ולמחרת בוקר יום השמיני באנו לעיר הגדולה אלמינייה עיר משפט שר ואנשי חיל וקרית מסחור וכפרים רבים סביב לה ומלאכה גדולה ועבודה רבה יש להפחה הגדול המושל האדיר בכל ארץ מצרים איסמאעין פאשא בארץ הזאת. לו שמונה מאות אלף פאדאן אדמה. כל פאדאן ששים קנים והקנה שלשים אמה העושים חטים שעורים פול ועדשים שומשמין ויערות דבש (קני צוקער) ורובם העולה על כלנה צמר גפן אשר עלה מחירה בימים האלה על אחת חמש וחמשה בתי מלאכה (פאבריקן) העושים צוקער לבן יפה ונקי מאד הנעשה כמו באייראפי וטוב מהם והכל ע“י מוכינת עשן כן עבודת האדמה להשקותה מן היאור תחת אשר לפנים היו משקים ברגליהם ועל ידי גלגלים וכדים המתגלגלים במשיכת שורים סוסים וגמלים. עתה יעשה בכל המקומות מוכינות קיטור המביאות זרמי מים רבים ביאורות רחבים על כל השדמות וערוגות מטעיהם ולכל המוכינות בנינים גדולים רבים ועצומים מאבן ולבנה וכולם נעשים על ידי אומנים ואמרכלים חכמים ומהירים מאנשי ענגלאנד צרפת ואשכנז ובכסף מלא כטוב בעיניהם. הפחה הגדול הזה מגדיל ומפליא לעשות מכל אשר לפניו. לו עושר כבוד וגדולה ואהבה אשר לא היה כמוהו ומתנהג בחסידות וענות חן וחסד עם כל יושבי ממשלתו באין הבדל בין דת אומה ולשון ואהוב לכל בני ארצו. אין עתה ממשלה וממלכה (הנודעים לנו) אשר תמשול בלי גבול ותמלוך בלי חשך כממשלת הפחות על אדמת מצרים ועל יושביה גם יחד וכל האמור בפרשת משפט המלך (שמואל א' ח' כו' כו') הם עושים לא יפילו דבר ועוד נוסף עליהם כהנה וכהנה רק במקום אשר כתוב שם 14 15 ונתן לעבדיו ונתן לסריסיו ועבדיו הם יקחו לעצמם אך לא חנם אין כסף כי ישלם שכר עבודת כל איש העושים עמו במלאכתו אחד פיאסטער וחצי (הוא שלישית הפרנק) ליום תמים. אין קץ לכל האנשים העושים במלאכתו ובעבודתו בעבודת האדמה ופועלי הבנינים הרבים והעצומים חוצבים באבן ומלבנים בלבנים חוטבי עצים ושואבי מים ומלחי הים (לבד מספר הרב והעצום העובדים בצבא למלחמה) וכולם חליפות בחדש שבועות ימים כאשר יובא ע”פ הסדר לכל העירות והכפרים ושופטים ושוטרים עליהם וגבוהים עוד עליהם. השופטים והשוטרים יקח רק מאנשי תוגרמה (טורקי') המדברים שפת טורקי ובעלי תואר וצורה יותר מהמצרים למען הפיל עליהם אימה ופחד.

בעיר מינייה הזאת ישבתי אחד וארבעים יום (מאיזה סיבות אשר הי' לי) גם נהייתי ונחלתי שמה ימים מספר. וסבבתי על איזה כפרים הסמוכים ועל כל המלאכות אשר להפחה הגדול הזה כנז' והתבוננתי על אלפי אנשים ורבבות מצריים מהכפרים ועירות העושים בלבנים והנה עומדים ערומים גדולים וקטנים נשים וטף תחת חום היום הקודר שם מאד רומסים בטיט חומר בחפירת עפר אשר יוציאו ויכברום בכברות והאבק דק יעור עיניהם ויושיבום אל בור החפירות ומושכים עליהם מים מן היאור ועומדים עד חצים בוסים בתוך הטיט והחומר ומלבנים לבנים ושוטחים על פני השדה ליבשם ואח"כ שורפים לשרפה תוך הכבשונות. ובעמדי מתבונן משתאה על העבודה הקשה ומלאכת הפרך הזאת והשוטרים עומדים עליהם במקלות חובלים ולהכות באגרוף כל מתרפה במלאכתו (כי שכירי יום הם א פייאסטר וחצי ליום תמים כנז') זכרתי ימים מקדם שנות אלפים שלשה ושלש מאות. ככה עבדו אבותינו שבטי יה רבבות ששים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה במרר חיי גופות ונפשות ואף גם דתיהם היו שונות וירדפום וינגשום באף ובחימה ואת מתכונות הלבנים היו עושים ואם לא מצא להם וימלאום במספר גויות פרי בטנם מחמדיהם הנשארים בחיים משצף קצף היאור!! ואל היאור שמתי פני והנה נדמה לי למי דימון מלאו דם עוללים ויונקים בני אבותינו העובדים בפרך! עיני נמלאו דמעי דם ולבי אנחה ומתני חלחלה. באזני צללו קול אבותינו נאנקים ונאנחים מן העבודה הקשה והמרה: אנא אל שדי! אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו! ראה את הלחץ והושיעה נא!

עתה תה"ל בני האבות הנכאבות ההם יושבים בכל הארץ הזאת לבטח והם סוחרים עשירים מלאים כל טוב עושי מסחר וקנין ועמוד אש ההצלחה מאיר והולך לפניהם. חופש ודרור על כל דרכיהם. רודים בנוגשיהם ואדונים לעובדיהם כי גואלם חזק ה' צבאות שמו אהיה אשר אהיה זה זכרו לדור דור.

בבית המלון (כאן) אשר ישבתי פה אצל תא עלייתי היו שכני אשר ארחתי עמהם לחברה בספינה אשר באנו בה ממצרים שלשה נוצרים קאפטים סוחרי חטים. אחד מהם מלומד וחכם גירגי שמו וארבעה מצרים מוסלאמנים ג“כ סוחרים פולים ועדשים ובצלים אשר הזקן שבהם איש חסיד להם ומלומד חאג עלי שמו. היינו כולנו יחד באהבה ואותי כבדוני מאוד להיותי יהודי יחידי פה גר בארץ גם פראנגי (איש אייראפי) אשר כבוד ויראה לו. בלילה לא היינו ישנים איש בעליתו לגודל החום אשר פנימה כמרחץ באין חלונות פתוחות לאויר החוץ רק נקבים נקבים וארובות כמנהג הקדם וחורב שממה על האדמה ועל קירות והרהיטים וכל שרץ וזבובי מצרים מלאים את החדרים. רק לפני הבתים והעליות חצר ומרפסת רצופות אבנים ומעקה סביב גם כסוי אהל מלמעלה ואילן נותן רוח בתוך. שם ישנים בלילה איש לפתח חדרו הנעול על מחצלתו ואדרתו הפרושה לו ובלילב רוח צח משיב למשיב נפש עיפה מחום היום והיינו נעורים עד שעות ארבע בלילה (הוא שעה קודם חצות בקיץ) יושבים מוסבים על הקירות ואיש כלי מקטרת עשנו בידו משתעים מספרים ומתוכחים עדי נרדמנו. ומה היה רוב ספורינו? בעניני הדתות והנהגות המדינות. הלילה התוכחו חאג עלי המוסלימאן וגירגי הנוצרי הקאפטי למי משלהם קרבת היהודי. המוסלימאן אמר כי קרוב היהודי אליהם נימול כמוהם מתפלל פעמים שלש ביום כהם (כי ראוני מתפלל בוקר מנחה וערב והנוצרי בדרך וחוץ למקומו לא יתפלל) גם ראוני מברך על הירח ותישר בעיניו שגם המוסלימאנים קודים ומברכים עת יראוה בראשונה ועוד ועוד א”צ לפרט. והקאפטי התאמץ להוכיח שהיהודים מתקרבים אליהם יותר בהתנהגותיהם ונימוסיהם ובאמונת הביבליה דת הראשונה (הישנה) אשר המוסלאמאנים אינם יודעים ולא מאמינים בהתנ“ך שלנו גם על האחדות שהם מתפארים שאמונתם אחדות גמור כאמונת היהודים בזה הוכיח לו מתוך תפלותיהם שהם משתפים ג”כ אלהות אחר (אין כאן המקום להאריך בזה). אמר לו חאג עלי הלא היהודים אינם מאמינים במשיח שלכם כמו שאינם מאמינים בנביאנו השליח ואנחנו מאמינים בו כמוכם ושנולד מהרוח בלי אב אבל אתם כופרים ואינם מאמינים בנביאנו. גירגי בתוך וכוחיו יאמר היהודים לא יאמינו בבן מרים אף כי היה משלהם ואיך יאמינו במחאמד הרחוק מהם? חאג עלי בשמעו כי מרים מזרע היהודים זעק מר מה תאמר? יהודי היה כן אדוני שהיה מזרע דוד מלך ישראל ככתוב בראש ספר האינגיל. וכי דוד הנביא ישראל היה? צעק חאג עלי. כן הוא חאג! גם אתה כופר יהודי אין לי עוד עסק עמך וקצף עליו קצף גדול ולא יכול עוד דברו לשלום.

בלילה השנית לא ישב עוד אצלנו וישב מרחוק עם חבריו ודבר עמי מרחוק מהנהגת ארץ סוריא כי הוא היה שר חמשים בחיל אבראהים פאשא בטבריה עת גרשוהו משם וסבב כל הארץ ההוא. שאלני אם הייתי בטבריה (כי ידע שמירושלם אנכי) “כן אדוני” “הרחצת בחמי טבריה” כן “אדונינו אבראהים פאשה בנאה וחדשה ומימיו מן הגן עדן המה יוצאים. “ידעתי” וישם אל המסובים פניו ויספר להם, כי חמי המרחץ אשר בטבריה הוציא אדונינו הנביא סוליימאן בן אדונינו הנביא דאוד (עליי אל סאלאם) (ע"ה) ומי הוא סוליימאן? הנביא דאוד היה לו תשעים ושנים בנים ותשעים ושתים בנות הנולדו לו מאשתו בנת־שבע והשיאום כולם בלילה אחת. לבניו נשא נשים ובנותיו נתן לאנשים והיתה שמחתו רבה וגדלה מאד ועל כן הענישו האל הגדול ית' ומתו כולם גם כן בלילה אחת והיתה אשתו מתאבלת ומצערת מאד מאנה להתנחם ובא אליו הנביא ואמר לו אתן לך בן אחד אשר יהיה טוב לך משנים ותשעים בנים ובנות. לתקופת השנה נולד לו לו 72 סוליימאן אדונינו הנביא ויהי חכם ומשכיל מאין כמוהו ונתן אותו אל בית הספר גדול והצליח. אשה אלמנה עניה ובניה יתומים לא היה להם לחם בשנת הרעב אשר היה בימים ההם ודוד היה איש חסד ובעל צדקה. הלכה האלמנה לבקש ממנו לחם ונתן לה סאה קמח. לקחה הסאה קמח על ראשה והלכה לה. עודה בדרך בא רוח חזק והפיח כל הקמח מסאתה. ותלך האלמנה הלוך ובכה כי יראה לחזור עוד אל דוד. ופגע בה סוליימאן בן המלך בלכתו מבית הספר ואמר לה למה תבכי? כזה וכזה היה לי ואני ובני היתומים הקטנים נמות ברעב. לכי אל אבי (אמר לה סוליימאן) ואמרי לו שיעשה לך משפט על הרוח שגזל ממך הקמח ואם ישאל לך אבי מי הגיד לך כך כי לא אוכל עשוהו תאמרי לו בנך סוליימאן צוני כך. היא הלכה וצעקה אל המלך לעשות לה משפט לרוח ויאמר דוד התחת אלהים אני למשול ברוחות ומי ישמע אלי? אמרה סוליימאן אדוני אמר לי כי ביד המלך לעשות משפט. ויקרא לבנו סוליימאן ויאמר לו מה אמרת להאלמנה אשה קשת יום ורוח? כן אדוני אבי אם מלך אתה הלוא תמשול בכל ועתה תנה נא לי חותמך וכתרך שבטך וכסאך ותראה את המשפט אשר אעשה. דאוד שמח ונתן לו ככל אשר שאל וישב על כסא המלוכה. כך באו לפניו כל העליונים והתחתונים וישתחוו לו יחי אדונינו המלך שלמה. שלח לקרוא לרוח מזרח ויעמוד לפניו. מדוע גזלת הקמח מהאלמנה? ויען רוח המזרח לא אדוני המלך לא יצאתי היום ממחיצתי. קרא לרוח מערב לרוח דרום ויענו כדברים האלה. קרא לרוח הצפון למה עשית כה כו' ויען רוח הצפון אמנם אדוני המלך בי אני העון. אבל אניה גדולה מהודו באה עם אנשים רבים על הים סוף (ים האדום) ללכת מיכה (מעקקא) לחוג את החג ונעשה בה חור והאניה חשבה להטבע במצולה ומהרתי להצילה ולקחתי הקמח הזאת וגבלתי עסה וסתמתי החור ונצולו כל אלה הנפשות היקרות. ויברכהו וילך מאתו בשלום. ולאכיו צוה לתת לה סאה קמח אחרת זה הנביא סוליימאן צוה והביאו מים מהגן עדן למרחץ טאביריה הזאת ואני רחצתי בה פעמים רבות ותשמעו דבר פלא. כבוא איש לרחוץ בהמים והמה חמים מאד לא יוכל לסבול יכה כף אל כף ויאמר יתקררו המים ויהיה כרצונו. ואם קרים המה ורוצה חמים יכה כא”כ ויאמר יחמו המים ויהיו כרצונו ואני עשיתי ונסיתי ויהי כן. ככה ספר החאג' הזה. ואם לא תאמינו קוראים חכמים קראו מעל ספריהם ותראו עוד גדולות מאלה או ארחו לחברה עם חכמיהם ומלומדיהם ותשמעו עוד רב מזה. גירגי הקפטי אמר לי למחרת: ראה הפתי הזה יספר כי דוד ושלמה חיו אחרי החאג במיכה? והם קדמו לו כמו אלף וחמש מאות שנה. החשה ידעתי.

חצי יום מפה עם אנית הקטור עיר גדולה בה שר ואנשי חיל עיר מאנפאלור. סמוך לה עיר דארות ושם יוצא לשון אחד מהיאור ונמשך עד עיר פיום והלאה בין ההרים וקוראים לו באכר יוסף (ים יוסף). לאמור שהוא עשהו. ובעת ירבו המים יבא גם פה מים רבים עד שספינות הולכות עליו עד סמוך לאליכסנדריא ששם הוא חוזר אל היאור אבל מניסן עד עלות היאור הלשון הזה יחרב ויבש וזורעים במקומו קשואין ואבטיח־ימים. במקומות ההם יושב' שבט גדול מהערביאים הנקראים ערב אל גרבי (המערביים) יושבי אהלים והם עשירים וגבורי כח למלחמה אנשי צורה גדולי קומה ובריאי בשר לבנים ומגודלי זקן ואימתם על יושבי הכפרים המצריים. ימים רבים עשו הפחות הקודמים מלחמה עמהם ולא יכלו להם. והפחה סעיד עשה שלום עמהם. עת יבשו המים מהיאור יוסף הזה והערביאים לא היה להם מים לשתות ולבהמתם רק מזה היו מכריחים לאנשי הכפרים ההם לחפור צנור ביאור ולהביא להם המים והיו קושרים אותם בסוסיהם והם חופרים עתה בהיות להפחה הגדול איסמעאין מלאכה גדולה ועבודה רבה בפיום ובכל הסביבות הוא מביא המים לכל המקומות ההם ושלום לו עם אלה הערביאים. הרבה מהם עם השיך (הנשיא) הגדול שלהם הגבור נורא ראיתי פה ומפילים אימה. מפה לעיר ראדע מהלך יום בספינה וגם בה מוכנות ומלאכה גדולה להפחה והיא עיר גדולה ונציבי (קאנזולוס) אייראפי יושבים בה. חצי יום לעיר מאלווה וגם פה שר ואנשי צבא ומשם עוד שבעה ימים עם אנית הקטור קטנה לעיר הגדולה אוסוואן 73 אשר פה ירדו הולכי באניות לבלאד סודאן (מדינת השחורים) כי הספינות וגם אנית הקטור לא תוכל לעבור פה על היאור ורוכבים על דבשת גמלים שבעה ימים עד העיר הגדולה אדמור בירת מדינת השחורים הנז' אשר גם זאת לממשלת מצרים כי מאוסואן עד אדמור הנהר מסוקל באבנים גדולות והמים עזים מאד ולבן כמו חלב ממש והמים אינם יורדים במשור רק במקום אחד גבוה כמו הר גדול ונופלים אח“כ לעמק נורא ועמהם יורדים אבנים גדולות ונשברים כשיורדים עם המים אל העמק וזה נקרא בערבי' שאלאל. וככה יש בשבעה מקומות רק בעת הנהר עולה ילכו ספינות קטנות ורובם בסכנה ויש אשר השיכים (נשיאי הכפרים) מקבלים עליהם אחריות הספינות להעבירם בשלום שהם מביאים עבדים רבים וקושרים הספינות בחבלים עבים על התורנים וממשיכים אותם בשני עברי הנהר [וכן יעשו כל הספינות ההולכות על הנהר הזה עת יעמוד הרוח בין ההרים או יבואו במקום צר וכדומה יעלו המלחים אל היבשה וממשיכים הספינה בחבלים] וזה בהוצאה מרובה על כן יבחרו רוב הנוסעים ללכת ביבשה עד אדמור ושם יורדים עוד בספינה ואין עוד משם ספינות קטור. ומשם שבעה ימים עד וואדי בארבאריה ומואדי שבעה ימים עד דונגאלי ומדונגאלי ארבעה ימים עד חארטום העיר הגדולה בירת כל הברבריה ומסחרה רב מאד בסחר נפש אדם עבדים ושפחות וצמר גפן ובהמה רבה ונוצות היענים שמן חמאה ודבש וסוחרים רבים ממצרים יבואו אליה אחרי רוב עמל וטורח אבל יראו שכר גדול בעמלם וגם החום גדול פה והאויר קשה ורוב כהכל מהאנשים הגרים סובלים חולאים רבים ממיני הקדחת כי לא יכולים שאת החום והאויר העכור. פה יושב משנה להפחה שבמצרים המושל גם בכל הארצות האל. גם יהודים סוחרים יבואו פה לעתים רחוקים אבל כי הוגד לי באלכסנדרי' עפ”י מגידים כומרים שנמצאו באלה המקומות יהודים רבים קדומים שבטים שלמים. וזאת הביאני לחקור עליהם עדי נתברר לי שאין פה רגל יהודי אבל יש שם שבטי נוצרים שונים בדתיהם ומדותיהם ואולי באיזה מנהגים יתדמו ליהודים. וזו היא הדרך העולה כושה (האבשיניא) אשר גם לזאת שמתי מטרת נסיעתי בזה כי מחארטום הזאת הולכים עוד אחד עשר יום ביבשה עד סוואקין העיר הגדולה ומשם עוד אחד עשר יום לעיר תאכא ראשית ממלכת כוש ושם מתחיל וואדי אל חאבאש עמק הכושים ולפני ארבעה שנים כשיצאו הכושים להלחם עם המצריים באו עד חארטום ועשו מלחמה מערכה מול מערכה ואח"כ השלימו ביניהם באופנים ידועים. ועתה הדרך פתוחה ובטוחה ממצרים לכוש בדרך הזה אשר אמרתי גם לא רחוקה היא. ותחת אשר לפנים הלכו בדרך הזה ששה חדשים עתה יכולים ללכת בארבעים יום. אבל בדרך סווייס ועל הים סוף עד מסאַואַ וסוואקין יותר בטוחה וקרובה כאשר אכתוב עוד הלאה.

במדינת ברברים הקטנה הזאת נמצאים הרבה חיות מדבריות ובפרט אריות לרוב ופילים ודובים ונמרים ונחשים גדולים וחיה קטנה כחתול וקרן אחת במצחה והיא הורגת להפיל הגדול והעצום בקרנה האחת וכוחה רב שתוכל להגביה את הפיל בקרנה. ויש עופות גדולות כגמל וחרטומן ארוך והם נוקרות עיני בני אדם 74 מכשפים ומכשפות רבים מאד בארץ הזאת אשר לא יסופר. ראיתי אצל העיר מינייה הנז' הרגו הדייגים (תאמסאח) קארקידאל גדול 75 ארכו כעשר רגל וחתכוהו ומצאו בתוכו צפרנים של אנשים רבים ושנים ועצמות קשים ותכשיטי כסף של נשים אשר זמן רב היה בנהר הזאת וכמה אנשים ונשים נאבדו מתוך הקהל עד אשר נאספו צידים ודיגים וארבו עליו והרגוהו בקני שרפה הממית והורגת את כל והתאמסאח הזה ממית את האיש בזנבו שמכהו בו וחותכו לשתים.

השנה הזאת היה דבר גדול על הבהמות כגמלים כסוסים כחמורים הבקר והצאן בכל ארץ מצרים ולא נשאר אחד ממאה אין גמלים למשא ואין סוסים וחמורים לרכוב לא בקרים לחרישה ולא צאן לטבח. וינצלו הבהמות גם מארץ סוריא וסביבותיה ותהי ראש גמל או שור אשר היה נקנה באלף פיאסטער (מאתים פראנק) היום בחמשה עשר אלף גם בעשרים ולא נמצא והכבש אשר היה בחמשים נעשה בחמש מאות כן בכל גבול מצרים. ובמקומות אחדים באו לרגלי דבר הבהמות גם דבר באדם והלכו סוחרים רבים להביא בהמות ממרחק ממדינת הברברי' גם המה עמדו אתנו בבית המלון ימים אחדים. הקאפטי הנז' אמר לפי תומו בהלצה מכת דבר הזה ירושת פליטה היא למצרים מהעשרה מכות שהביא האל ע"י משה לפרעה בימים ההם.

אמנם כאשר נשים לב על מכות ארץ מצרים ותחלואיה נמצאם בהם רשמי תיו 76 ושארית פצע מהמכות אשר הלכו בימים ההם. כי כאשר יהיה מום באדם פצע וחבורה אף כי נרפתה המכה לא אבדה זכרה ונמחה שמה ותמיד המקום הזה עלול בכל עת לכל מקרה פגע ונגע כן הארץ הזאת וכן העם הזה.

תוכן העניינים

אבן ספיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה