אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
ח. הנהר פישון שיחור והוא הנילוס. – עליתו וירידתו, עילתו וסבתו.
אלה דברי האחרונים אשר כתבתי ממצרים לירושלם. בעזה“י יום טו”ב חשון התרח"י.
בית יעקב! היו שלום בטחו בה' אחי ורעי אלופי ומיודעי, ה' עמכם!
אל תתמהו על הימים עברו ואין חזון ממני כפעם בפעם. הידעתם את אביכם ואחיכם כי אין ידו טמון בצלחת אם בת עינו זורחת ודרכו נוכחת. אך אם אריב אל אל כי לא נחת ביעקב יסר יסרני יך 69 וירפאני ועד כה מכתוב עצרני. ברכו בית יעקב! את ה' פוקח עורים ומחזיר אור לישרים. בכל משמר לא נמלטתי ממכות הארץ ותחלואיה וכבר הכינותי דרכי ללכת עיר סווייס (Svés)סועץ – לנסוע משם לאדען באניות גדולות המביאות גחלי־אבן וחוזרות משם דרך עדן. וזה חודש עשיתי חוזה עם רב חובל אחד שהיה פה להכין לדרך הים צידו. ואחרתי מועד לילה אחת במסילת הברזל אשר עדין לא נגמרה ואין סדר למהלכה והוא עבר לפני ונסע וילך ואחרתי עד כה. יה“ר שיהי' העכבה לטובה. והרופאים אצים עלי להנצל מאויר המקום הזה המעור והמחליש ואלך לי אל הים ואי”ה בעוד יומים אשים לדרך פעמי כי ארכו לי פה הימים ונפשי בחלה ויהי מה ארוצה. אין די כסף בחיקי לנסוע באנית הקיטור ואלך אל אשר יהיה הרוח ללכת. חסדי ה' כי לא תמנו וידו בכל משלה. ויען ידעתי כי אזניכם פתוחות לשמוע ממני חדשות מה (ואין כל חדש עמדי עתה) אספרה לכם מעשי ה' הגדול אשר ראיתי על נהר נילוס. יאור מצרים הוא פישון מארבע הנהרות היוצאות מעדן גן אלהים הנברא בראשית ברא ה' אלהים שמים וארץ וכל צבאם ונקרא פישון מלשון רבוי כמו ופשו מימיו שהוא עולה ומתרבה בזמנו ובמועדו ונקרא גם שיחור שמימיו שחורים בעת עלותו. והראב"ד אומר שבמקום שנופל בים נקרא שיחור ששם יתגעשו המים בשפע ונראים יותר שחורים. והערביאים יקראו לא באכר אל ניל ים התכלת כי צבע האינדיק נקרא בערבי אל ניל כי באמת המים בכל השנה תכלת כניל והתכלת משותף לשחור.
ימים אחדים אחרי בואי הנה מצרימה היתה עלית היאור יום הכנסו בשערי העיר הנקרא פום אל כליץ. קרוב שמה הארמון הגדול קאסיר אל ניל והוא בנין גדול מפואר עומד על שפת היאור ואומרים ששם מונח כל כתבי חוק ומשפט הנהר תוצאותיו ומובאותיו בין בולאק ובין מצר אל עתיק. מי כמוני נמצא פה לעת כזאת וימשול ברוחו בלי לרוץ כאיל להתענג במחזה נעימה ונורא הזאת הנחמדת לעין כל רואי והממלאת נעימות עריבות כל לב וסרעף בהתבונן על מפעלות מפלאות היוצר עצמו ופליאותיו ית“ש. ואף כי חכמי הטבע וחוקרי תבל הסבו עיניהם ממעשי נסים ופלא והראו לדעת כי הכנת הטבע פשוטה היא גם להנהר הזאת להיותה עולה במעלות עת האסף אליה מימי הגשמים העצומים מתמצית ההרים אשר סביב קרוב למוצאו בארץ כוש. (כי במצרים אין מטרות עוז) וזרועות השטף ימלאוה על כל גדותיה עד כי שטף ועבר גבולה מסביב כאשר עינינו הרואות גם בבאר א יוב אשר בעמק יהושפט קרבת ירושלם תו'. עת מטרות עוז ירויון ההרים סביב לה תעלה גם מי הבאר יוב על גדותיה עבר ושטף על פיה ותהי לנחל שוטף סואן ברעש וככה יקרה לכל נהרות תבל. אבל הידמו אל נהר פישון? היערכו אל מי שיחור? כל הנהרות חוק וזמן אין להם מתי יעלו וירדו אף לא מדה וקצב. פעם ישטפו ארץ ומלואה פעם לא ירימו ראשן ובעמדם יעמודו גם ידללו ויחרבו כי הגשם והשלג הרם וילדם ולפיהם יגדלו וימעטו כאשר הנהר יוב לעינינו בירושלם. פעם בר”ח שבט יעלה על כל גדותיו שטף ועבר ופעם גם בניסן ישקוט ינוח ומימיו לא נאמנים. ואולם הנהר הזה פישון! כי ברכה בו פליאי תכונתיו מה יקרו? יקרת מערכותיו מה נורא? כל הנהרות לפניה יכרעון כל היאורים אליה תשתחוינה חק וזמן נתן לה כשמש בצאתו וכירח במלואה לא תעלה ברעש לא תגביה עוף תשקה הארץ במעלותיה מחוגות הארץ אשר בשפל ישבו לא תכסם במשאון אך ברחמים תשביע ארץ ומלואה ואשר בגובה יעמודו גם עליהם תשא כוס ברכתה להרות ערוגות מטעיהם כל חבל במנת גורלם ישבעון מטובה. ואחרי השקתה וריותה כל ארץ מצרים בשלשה חדשים חצי סיון תמוז אב אלול תשוב בדרך אשר באה בה תרד מעט מעט עד המקום אשר היה גבולה בתחלה. ככה שנה שנה. מה רבו מעשיך ה'! ילאו כל חכמי הטבע גם יחד להגיע עד אפס קצת דעת יצוריך. יום יתבשר כי עלו המים למעלה עד המקום הידוע בקנה המדה יסבבו המבשרים ברחובות עיר בקול שירה וזמר וכל בני העיר יוצאים בחדות לבבם אל המקום ההוא (פום אל כליץ) אשר שם יפתח צנור הברכה הגדולה להכניס המים לבריכות העיר בחוצותיה העשויות יאורים יאורים מקצה העיר עד קצהו קול המון חוגג. לפנים היו משליכים נערה בתולה בעדי קשוטי כלה אל תוך הנהר לקבל ברכת המים קרבן כליל לאליל מצרים אשר אמר לי יאורי. עתה אין זכרון למנהג הרע בזה. אנשים רבים יעמדו במגרפותיהם ויחפרו סביבות היאור לפניה לפנות לה הדרך. מהם אשר אינם זהירים ונשמרים לברוח מהשטף עד מהרה והמים הנגרים ברגש מרוצתם תכסם עליהם ויאבדו מתוך הקהל. הפחה נסיך הארץ וכל השרים ואנשי הצבא עומדים שמה. לשעשוע הנאספים ולברכת השנה משליך הפחה מטבעות כסף לפזרם בין העניים העומדים על שפת היאור והחופרים והמה יפשטו על החוף לאספם וכל דאלים גבר ילקוט פי שנים. ופעם גם עליהם תעבור הכוס של ברכה ויבואו במים אדירים ואין מציל מזרם הנהר אשר ישטוף בכח גדול. אין שנה אשר כמה אנשים נצללים ותהי להם למשחק. השנה גם נער יהודי ירד לרחוץ ביאור והזרם שטפהו ונאבד ואחר יום נמצא בחוף באלאק. פעם אחת (בשנים קדמויות) לא עלו המים ולא יכלו להביאם העירה והיה עת צרה וגזר המלך על היהודים להביא המים והם התפללו וחפרו ובאו המים לרגלם ומני אז חוק הוא להיהודים פה לפתוח בראשונה מעבר הבריכה לבא הברכה לרגלם כאשר באה לרגלי אבינו הזקן יעקב ע"ה בבואו למצרים לפני פרעה 70 .
נוספות מנסיעה השנית כאשר עברתי עוד בארץ מצרים תחתונה ועליונה בקיץ תרכ"ד ושלשה חדשים סבתי ותרתי בארץ פתרוס (בלאד אל סעיד) במהלך הנילוס עד למעלה מאוסוואן הוספתי והגדלתי חקירתי על אודות הנהר סבותיו ועילותיו סבוביו ומהלכיו וכל מקרהו וענינהו והנה מצאתי עוד לששה דברים נפלאים במעלותיהו לא יכלו לגיד סבתם כל חוקר ודורש בטבעיות אם לא כי יד ה' עשתה זאת מראש הכינו עפרות תבל ובנהרות שם לו חוק ומשפט ולא יעברנהו הוא שם ממדיה על פיו יצאו ועל פיו יבואו עולים ויורדים במאמרו כי הוא צוה ונבראו.
א) יש יום קראו הערביאים יום הנוקדה (ר"ל התקופה) והוא יום שנים העשר לחדש בַאונה שהוא חדש העשירי לחדשי הקאפטים (גיפטיס) המתחילים ראש שנתם מחדש טאָט (וזה מנין שמות חדשיהם 1 טָאט, 2 באַבא, 3 האַטור, 4 כיאַק, 5 טובא, 6 אַמשיר, 7 בארימהאט, 8 בארימודא, 9 באַשימס, 10 באונה, 11 אביב, 12 מצרי, והם מונים לעולם כל החדשים של שלשים יום בשוה וארבעה ימים בסוף השנה אים עולים להם בחשבון השנה ובמספר ירחים אל באים ונשארו הארבעה ימים פנוים בלי חשבון. ותהי אצלם ימות השנה כל השנים שוים שס"ד ימים לעולם) אשר בליל הנוקדה הזאת חוק הוא ולא יעברנהו לא העביר מועדו אשר מתחיל לעלות מימיו מדי שנה בשנה עד כי גאו המים. וזאת יגידו מלפנים החכמים יודעי בינה לעתים בלוחותיהם ליל פלוני יהיה הנוקדה ולא יעבור. בפעם הזאת הייתי בחדש סיון בעיר אל מינייה אשר במצרים העליונה (אבער עגיפטין) ולא יכולתי לחזור משם לער אלקאהרא דרך הנהר בספינה אף קטנה כי היתה סוף העת אשר המים מועטים בזעיר ויש מקומות שאין בעמק המים רק ארבעה טפחים והספינה תבוא שם תוך החול ותעמוד ויאריך הנסיעה מאד וביבשה לרכוב על חמור קשה מאד בחום החזק והחול ואורך הדרך כמה ימים. וישבתי בעיר הזאת כשלשים יום עד יגברו המים. והגידו לי רבי הספינות והמלחים יום י“ב בחדש הזה יתחיל הנילוס לעלות וימים אחדים אחרי העלותו נוכל לנסוע. יום הי”ב לחודש באונה לגיפטים היתה בשנה זו התרכ“ד יום כ”ג לחדש סיון למנין היהודים. בערב היום הזה יצאתי על שפת היאור ומדדתי עומק המים וגם תקעתי יתד במקום נאמן אשר יכלו מימי היאור על שפתו. וקמתי למחרתו ומדדתי המים במקם ההוא וגם ראיתי את היתד שתקעתי והנה נתוספו המים בלילה ההוא כחמש אצבעות. וכן נסיתי ומדדתי המים בכל ערב ובוקר כי כל עלות תגבורת המים בהיאור הוא בלילה. אך לא כל הלילות והזמנים שוים פעם חמש אצבעות ופעם עשר ופעם שלש ולא כל החדשים שוים כי עד חמשה לחדש אביב שלהם (שהיה השנה הזאת אצלנו תמוז) נגברו בחוזק ועד ראשון למצרי (שהוא אצלם השנים עשר) מעט מעט ועד שבעה עשר לחדש טאט (הראשון שלהם כנז') תעלה בכח גדול ואז תעמוד מלדת.
את כל זאת ראיתי וידעתי בחנתי ונסיתי כי יודעים האותיות לאחור ומגידים עוד כמה ימים לפנים מתי תעלה היאור ולא יחטיאו. ואיה איפה אם כן סבת ועילת מטר ארץ כוש וזרם הרים לעליית הנילוס? אשר אמרו החוקרים. יעמדו נא הוברי שמים הטבעיים וישמיעונו כזאת? אם לא יד ה' עשתה זאת. או יבואו התרים והחוקרים ינסו נא ויבחנו כמוני אם על פני כחשי יענו ויאמרו לי כזבת גם כחשת!
ב. הבארות אשר יחפרו בכל ארץ מצרים בערים ובחצרות הבתים להוציא מים נובעים מבטן האדמה יוציאו מים מלוחים בלי טובים לשתיה רק לרחצה ולצורך שתיה ואכילה אך מימי הנילוס יביאו או ימשיכו. והנה גם מי הבארות המלוחים האלה בעלות מי הנילוס יעלו גם המה ובירידתם ירדו ובעת מי הנילוס מעטים גם מי הבארות מועטים ועמוקים וכעלות הנילוס גם מי הבארות עולים וחבל הדלי למופת ואות אמת. גם מעלות הסולם מהמקואות אשר ליהודים אצל בתי הכנסת יוכיחו שבעת הנילוס מעט באמצע הקיץ כמה מעלות ירדו הטובלים עד אשר יגיעו אל המים ובסוף הקיץ יעלו עשר מעלות הגבה למעלה ומי המקוה רבים שאין לירד למטה ולעמוד על שוליה ומי הבארות האלה רחוקים המה מאד מהיאור גם כמה אלפים אמות וחבור אין להם עמה ומטר סוף או גשם שוטף אשר בארץ כוש לא יגיע אליהם ולא יוסיפו תת כוחם אל הבארות האלה. אין זאת רק אשר התהום מתחת עולה ומשקה כל עפר הארץ או עפר האדמה תוצא מימיה וליחותיה כי חזק עליהם החום הגדול באמצע הקיץ וימשכו אל כל מקום אשר ימצא שם מים כטבע המים למים וימצאו מין את מינו.
ג. גם את זה נסיתי לדעת האמת כמו שהגידו לי שמה דבר הפלא ופלא. והנה לקחתי בערב קודם ליל הנוקדה מעט עפר חול משפת היאור בכלי חרש לבן חלקה ושפכתי עליהם ממימי היאור ועשיתי כמו עסה קשה וגם יבש מעט בחמה והנחתי הכלי עם העפר קשה תחת אויר הרקיע כל הלילה עד אחר רדת הטל בבוקר והנה מצאתי בהכלי סביב עסת העפר מים בגובה שתי אצבעות. אז ידעתי כי עפר הארץ בכל מקום שהיא תוצא המים למינה (כאשר תגדל הארץ בטבעה פרי האדמה ופרי העץ) ותשטוף אל כל אשר תמצא שמה מנוח.
הנה נתתי לפניכם שלשה עדים נאמנים אשר לא יכזבו מימיהם אל טבע מי הנהר הרבים והעצומים האלה אשר יעלו על כל גדותיהם בעתם ובזמנם. אך לא כל השנים שות בברכת המים (כאשר לא כל השנים שות ביבול האדמה) ישתבח יוצר כל ית"ת עושי מעשה בראשית מלבד הידוע דברי החוקרים ומודדי התבל שאדמת מצרים תגביה עפרה שנה בשנה ונתנו על זה מופתים ועדים נאמנים. גם מהבנינים הגדולים הקדומים (פארי העמודים) אשר האדמה תכסה עליהם מעט מעט מדי שנה כי האדמה תעלה מעלה בעת אשר הנילוס עולה.