אבן ספיר· רבי יעקב ספיר
ה. דברים עתיקים וחקירות על תנ“ך כ”י ישנים שבמצרים. ארם צובא ותימן. – ובן אשר והנשיאים.
בכל בית הכנסת בקאהרה יש היכל קטון אצל ארון הקודש של הס“ת ובו מונח ספר כתיבת יד עתיק בדפוס ולא בגלילה וקוראים לו קדמון אשר קדוש יאמר לו יותר מהס”ת. והוא כרוך ומחותל בכמה מעילים ומטפחות ונר דולק לפניו תמיד ואיש לא יגע בו כי בנפשו הוא. ואין מוציאים אותו רק בליל יום הכפורים והוצאתו נמכר בכסף מלא. ואני בהיותי משתוקק ונכסף לראות כתבי יד העתיקות יומין האלה ואולי אמצא במו דבר מה שהיה נעלם או נסתר וביותר כלתה נפשי לראות אם אמצא התנ“ך המדוקדק כ”י היקר של בן אשר אשר זכר הרמב“ם ז”ל בה' ס“ת פ”ח שהיה לו לעינים להעתיק ממנו ס“ת כדינו. ורציתי לפתוח איזה מהם ולא הניחוני עד שלקחתי רשות מידי”נ הרה“ג האב”ד יצ“ו וצלחה בידי לראות ולבדוק ולחקור על רובם ככולם אשר לא שזפתם עין רואי עד כה. והנה תנ”ך שלם בכל אלה לא מצאתי. כולם חסרים פנים ואחור ואמצע. מהם כתובים לבד. ומהם נביאים לבד וכל חדש אין בהם ואינם עתיקים הרבה. בבית הכנסת אחת (לא אפורטם) מצאתי אחרי יגעי להסיר עשר המעילות והמטפחות ואחרי טרחתי כמה ימים עם הגבאי והשמש לפתוח לי ספר היד להרמב“ם ז”ל חלק שלישי בכתיבת יד על נייר וכבר בלוי וחסר פנים ואחור. ובאחת מצאתי ספר נביאים ראשונים דפוס ווינציא ראשון עם פרש“י ורלב”ג. רק בביהכ“נ רב משה (הרמב“ם ז”ל) ראיתי עם ידי”נ הרב החכם האמיתי כמוהר“ר יום טוב יצ”ו שהוא מתפלל שם חומש שלם פסוק מקרא ופסוק תרגום והכתיבה מכתב תמה אשכנזית. על השער ציורים נאים חדשים וכתוב שם הסופר מרדכי הלאלי וזמן היום והשנה לא נכתב רק על השער (שנעשה כמו שערי ספרי הדפוס) מלמטה כתוב תחת ממשלת הסולטאן סלימן וידענו שהסולטאן הזה מלך במצרים שנת הרפ“א לב”ע. ואולם בסופו בעמוד השני של דף האחרון כתוב “נכתב שנת ד' אלפים כת”ר לב“ע” וזה שקר ומזוייף בסופו כי זה הכתב חדש הוא ולא מכתב יד הסופר של החומש כי זה הוא כתב אשורי ספרדית ואני הכרתי באמת בט“ע הכתב המזויף למי הפסולים והחוסמת וידעתי ברור שאחד מסופרי ירושלם היה במצרים לפני ט”ו שנה ועסק פה במלאכתו לכתוב ולהגיה ספרים והוא כתב התאריך הזה למען כחש.
ואמנם התנ“ך של בן אשר שהגיה ממנו הרמב”ם ז“ל כתב הרדב”ז ז“ל בשו”ת שהוליכוהו לארם צובא והוא עודנו שם עד היום הזה. ולפני שבע שנים היה באר“צ איש חכם אשכנזי ממיודעי והוא נאמן רוח ר' יעקב זאב ני' והעתיק את הכתוב על התנ”ך הזה ושלח לי (אכתוב הלאה) גם שלחתי אז רשימה מהרבה תיבות נקודות וטעמים מלא וחסר מה שלקטתי מחילופי נוסחאות חדשים גם ישנים לרי“ז הנז' שיראם להרב החכם והגביר הנכבד כמוהר”ר מנשה סתהון ני' נשיא באר“צ והוא גם מדקדק גדול ובקי במסורות שיעיין בזה התנ”ך וירשום בצד הרשימה שלי כן או לא כן ויחזירנה לי וכן עשה בדק היטב על כל אלה החילופים שרשמתי וכתב בצדם כאשר בקשתי והוא עודנו עמדי 16 וזאת אשר כתב לי החכם רי“ז הנז' מארם צובא (אחליב) בביהכ”נ של עיר העליזה ארם צובא יש שם מערה ובכניסת המערה יש ארגז אחד אשר מונחים בה כתרה של תורה שכך קוראים אותה כתר תורה 17 וכולם נכתבים בציצים ופרחים במיני צבעונים כמן שרשרות ועל אחד יש פרט קרוב לת“ר שנה. ויש עוד אחד כתוב כנז' תנ”ך שלם והוא העיקר ובפתיחתו כתוב בזה“ל קודש לה' על ישראל הרבנים השוכנים בעיר הקדש לא ימכר ולא יגאל לעולם ולעולמי עולמים. ובזה העמוד למטה כתוב בלשון ערבי זה”ל (אפרשנו הלאה) אנתקל בחכם אלאפתכאק מן נהב ירושלם עיר הקדש תבנה ותכונן לקהל מצרים לכניסת ירושלם תבנה ותכונן בחיי ישראל ברוך שומרו וארור גונבו וארור מוכרו וארור ממשכנו לא ימכר ולא יגאל לעולם ועד. ואחר כך מתחילין כללי הנקודות והטעמים בצחות ההגיון 18 ואחר זה תנ“ך עם כל נקודותיהן וסתומות. וזה מה שכתוב בסופו בזה”ל: זה המחצף השלם של עשרים וארבעה ספרים שכתב אותו מרנא ורבנא שלמה הנודע בן בויאעא 19 הסופר המהיר רוח ה' תניחנו ונקד ומסר אותו באר היטיב המלמד הגדול החכם הנבון אדון הסופרים ואבי החכמים וראש המלמדים 20 המהיר במעשיו המבין במפעליו היחיד בדורותיו מר רב 21 אהרן בן מר רב 22 אשר תהי נפשו צרורה בצרור החיים עם הנביאים והצדיקים והחסידים. הקדיש אותו השר הגדול האדיר האביר מרנא ורבנא ישראל תפארת כל ישראל החכם והנבון החסיד השר הנדיב ירים ה' דגלו ויציץ ציץ נזרו ויגביה עוזו ממדינת בצרה בן מר רב 23 שמחה בן מר רב סעדיה בן מר רב 24 אפרים רוח ה' הניחם לירושלם עה“ק עם 25 זרע ישראל קהלות יעקב עדת ישורון בעלי המדע סגולת החכמים השוכנים בהר ציון אלקים יכונניה עד עולם סלה קדש לה' לא ימכר ולא יגאל על מנת שלא יצא מתחת ידי שני הנשיאים הגדולים כבוד גדולת קדושת הוד הדר הנשיא יאשיהו והנשיא יחזקיהו בני כבוד קדושת הנשיא דוד 26 בן הנשיא בזעתה 27 נפשם צרורה בצרור החיים בג”ע תחת עץ החיים כדי שיוציאוהו אל הישיבות 28 ואל הקהילות שבעיר הקדש בשלשה 29 רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסכות לקרות בו ולהתבונן וללמד 30 ממנו כל אשר יחפצו ויבחרו ואם יראו 31 שני הנשיאים הגדולים מר 32 רב יאשיהו ויחזקיהו יחיים צורם בדרך ההצלחה 33 שיפקדו אותו עם 34 שני אנשים צדיקים ונבונים וידועים יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע יעשו כחכמתם ובחזקתם 35 ואם יחפוץ איש מכל זרע ישראל מבעלי הבנה 36 מהרבנים בכל ימות השנה לראות בו דבר יתר או חסר או סתור 37 או סדור 38 או סתום או פתוח או טעם מהטעמים האלה יוציאוהו אליו לראות 39 ולהשכיל ולהבין לא 40 לקרות ולדרוש ויושיבוהו 41 למקומו 42 ולא יתדבקו בו איש אין בו אמונה וה' אלהי ישראל ישים אותו סימן טוב סימן ברכה 43 עליו ועל זרעו ועל כל ישראל ויתקיים עליו מקרא שכתוב כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה וכל הברכות האמורות בו 44 יחולו ויבואו ויאחזו ויאגורו 45 עליו ועל זרעו 46 ועל כל הנלוים עליו ועל כל מי ישמע 47 ויאזין ויקשיב ויעשה כדברים האלה ולא יחליפם ולא ימירם לעולם ולעולמי עולמים ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
והנה יצאתי מגבול מצרים על גבול סוריא לדבר אודות התנ“ך הנפלא שבאר”צ לא אוכל עבור מעליו עד אם דברתי דברי על אשר כבר קדמוני מבקרי זמנינו להעיר על חומש כ“י כמוהו אשר בק”ק קראקא בביהכנ“ס של רבינו הרמ”א ז“ל אשר שלח לו מרן הב”י ז“ל מעה”ק צפת ת“ו שקנה שם בעבורו במאה אדומים זהב. ואיתי במ”ע המגיד שנה א' נומ' 47, 48 אשר אחד מחכמי הדור החכם מו“ח ני' העתיק גם כן את הרשום על החומש שבקראקא אבל הרבה תיבות נמחק שם או לא ידע לקרותם ונקד נקודות במקום המחק גם מלות הערביות לא הבינם על כן יצא משפט מעוקל והרוצה לראות העתקתו (נגד ההעתקה הנכונה הנז') ידרשנו בהמגיד הנז'. והחכם מו”ח המעתיק הנז' כתב שם אח“כ ומי יתן וישים לב אחד החכמים המגלים שפוני טמוני קורות בני עמנו באור חקירתם להוציא אור תעלומות אלה מי ומי הנשיאים יאשיהו ויחזקיהו? ובאיזה זמן היו? ומה ענין קהל מצרים וכניסת ירושלם? והמושבות והקהילות שבעיר הקדש וכהנה כו' ובהמגיד נומ' 50 בא רעהו הישיש הר”ר ב“ג ני' וחקרו ואלה דברי הרב המגיד שם: למלאות חפצך היקר כו' דע חכם וסופר! כי ברוח נמוכה ולב נשבר הננו ממלאים בזה חובת הרעדאקציאן וקרוב ונראה גם חובת נסנו שהוא האמת בהציענו לפניך בזה דברי סופרינו החכם הנעלה הר”ר ב“ג מפריס ני' וז”ל כו' על דבר התיקון סופרים אשר הובא בהמגיד כו' הנה הוא נכתב ע“י חכם קראי המשפחה מנשיאים וגדולים הכתובים בראש וסוף הספר כולם קראים ובכל מקום נקוד וטלוא בכתבים היה כתוב שם קראי (?) ונמחק או מחקו בכונה (?) עכ”ל. ואף כי אין אתנו בזה ספרים הנדרשים לחקירות כאלה הידועים בשמותיהם לכל חוקר משכיל בכל זאת תספיק השקפה קלה בדברי המחברת דוד מרדכי וביחוד במחברת ההולכת אחריה בשם אורח צדיקים לראות כי לא עבר המטרה וז“ל האחרונה [נ”ד כלל ב' ד“ה ואלה שמות חכמינו כו' כו'] הר”ר בועז [אולי צ“ל תחתיה הר”ר שלמה] הר“ר דוד הנשיא הר”ר יאשיהו הנשיא הר“ר יחזקיהו הנשיא ע”כ התריכים נכון (?) התראה מי המה אלה לפניך כו' עוד כותב המגיד שם מהרב גו“ר ז”ל שהקראים מנקדים הס“ת שלהם ובעל הד”מ אומר וקריאת בן נפתלי אנו סומכים בקריאתנו כך קבלנו כו' ע“כ בקצור מלשון הרב המגיד הנז‘. ובשנה שניה נומ’ 16 הוסיף החכם מו”ח הנז' וכתב ז“ל והנה בת”ס הזה וגם בהס“ת אשר כתב הרמ”א ז“ל על פיו נמצאים י”ד שנוים נגד כל ס“ת בקהלות ישראל כו' א) בראשית ב' ג' מנשא ח”ו. ב) נח ז' א' מעינת ח“ו. ג) שם ט' כ”ט ויהיו מ“ו. ד) וישלח ל”ו ט“ו תומן ואו תמורת יוד. 48 ה) וישב ל”ט כ“ב האסורים בואו. ו) מקץ מ”א י“ד וירצהו ח”י. ז) ויגש מ“ו ו' מקנהם ח”י. 49 ח) בא י' ט' ובזקננו ח“י. ט) תצוה תצוה כ”ט כ“ו האפד ח”ו. י) שם כ“ט ט”ו אהרון מ“ו. 50 יא) במדבר אלף י”ז בשמת ח“ו 51 יב) ראה י”ג י“ב ויראון מ”ו 52 יג) תצא כ“ג ב' דכא בא' תחת ה' יד) 53 האזינו ל”ב ל“ד הלוא מ”ו 54 ואצל לא תחמוד אין בה סתומה וישנה אצל ועלו הצפרדעים 55 והקופין הדבוקים במלות בקמיהם הפקודים 56 ובסוף אומר החכם הנז' ועתה יבחנו נא החכמים עפ“ז אם אמת הדבר כי קראי אחד הכינו גם בחנו והחכם היקר אשר החליט בזה (נומ' 50) עליו להביא ראיה כי גם הקראים כותבים ספריהם על הדרך הזה” והן לו יהי כדבריו כי הנשיאים המקדישים אותו אשר נקבו בשמות בסופו לא היו מהרבנים שמהם נשתלשל הנגידות במלכות מצרים (עי' שו“ת הרדב”ז ח"ג סי' תקט) בכ“ז לא יגרע כבודו והדרו אסא היכא דקאי אסא שמו עכ”ד הרממו"ח ני'.
ואני אבא אחריהם ולא למלאות דבריהם אף לא לסתור הכל. אך אביא עוד רשימות מכ“י עתיקים אחרים אשר יהיו לנו לעינים לראות מי המה גם אלה ומה משפט הספר היקר הזה ואל מי ניחסהו לרבנים או לקראים? ובראשית אומר שהמשפט אשר חרץ החכם המופלא הר”ר ב“ג ני' בלא עדים ובלא ראיה שבכל מקום נקוד וטלוא בכתובים (בכ"י שבקראקא) היה כתוב שם קראי ונמחק או מחקו בכונה הוא משפט מעוקל. כי הנה התיבות המחוקות והמטושטשות אשר בחומש בקראקא הלא המה מפורשות יוצאות באר היטיב בכ”י התנ“ך השלם אשר בארם צובא (ממנה הועתק הרשימה שבקראקא) בזויונן וצביונן ואין בהם מקום לטעות ולאמר שהי' כתוב שם רבני או קראי שהי' צריכה או לחילוף ותמורה ולבסוף אפרש כל הרשימה הזאת. שארי' ליה מארי לידידי החכם הזה כי שגה ברואה ופק פלילה אך העתקת החכם הר”ר מו“ח נ”י הביאו לדון שלא כהלכה. ואם היו עמו בדין הזה עוד סנהדרין היו באים דמות דיוקנם של אבותיהם של הסופרים והמקדישים והנשיאים האלה להשתטח לפניהם שלא למנותם בקראים או ירדה אש מן השמים ולחכה בספסליהם (סנהד' ק"ד ב').
ועתה אציגה לפניכם את אשר מצאתי רשום על ספר כ“י על קלף נביאים ראשונים ואחרונים חסר בתחילתו ואמצעיתו בביהכ”נ של הקראים במצרים אל קאהרא והוא העתיק הישן שבכל ספרי כ“י הרבים אשר להם פה [ובכולם לא מצאתי תנ”ך שלם ישן נושן ואחד שלם ואינו נושן שכתוב בגליונו שרשים של הרד“ק] והוא כתב אשורי ספרדית אותיות גדולות (גם גדול וכבד מאד בכמותו) נקוד ומוטעם ומסור ככל הלכותיו ומשפטיו ובסופו אחר תרי עשר מצד השני עמוד א' כתוב עליו בכתב יד הסופר בעצמו ובדיו שלו בזה”ל אות באות: אני משה בן אשר כתבתי זה המחזור של מקרא על פי כיד אלהי הטובה עלי באר היטב במדינת מעזיה טבריה העיר ההוללה כשהבינו עדת נביאים בחורי ה' קדושי אלהינו המבינים כל נסתרות והמשפירים סוד חכמה אילי הצדק אנשי אמנה לא כיחדו (?) דבר ממה שניתן (?) להם ולא הוסיפו מאמ' על מה שנמסר להם והעצימו והגדילו המ“ק עשרים וארבעה ספרים וייסדום באמונתם בטעמי שכל בפירוש דבור בחיך מתוק ביופי מאמר יהי רצון מלפני יוצרנו שיאיר עינינו ויגיה לבנו בתורתו ללמד (?) וללמד ולעשות בלב שלם ובנפש חפצה ולכל ישראל אמן. נכתב לקץ שמונה מאות ועשרים ושבע שנים לחורבן הבית השני שיאמר יוצר נשמות וישוב עליו ברחמים ויבנהו באבני אקדח וספיר וכדכד בנין שלם בנין מקויים שלא ינתש ולא יהרס ולא ינתץ לעולם ולעולמי עולמים במהרה בימינו ובימי כל ישראל אמן. ובעמוד השני בזה הצד כתוב בזה”ל: וכל המשנה מן המחזור הזה או מן הנשתון הזה דבר או מוחק ממנו אות או קורע ממנו דף אלא אם כן יבין וידע שיש בו דבר ששגינו בו בכתב או בניקוד או במסרת או בחסר או ביתר אל יהי לו לא מחילה ולא סליחה ואל יחזה בנועם ה' ולא יראה בטוב הצפון ליראיו ויהיה כאשה נדה וכמצורע מוסגר לכתת אבריו ולשבור גאון עוזו ולכלות בשרו מראי ולשפות עצמותיו שלא יראו אמן. הקורא ישמע והשומע יבין והרואה ישכיל שלום.
ובצד השני מעבר לדף כתוב גם כן בכתב יד הסופר ההוא בזה"ל: זה הדפתר (ר"ל בערבי ספר) מה שזכה יעבץ בן שלמה הבבלי נח נפש ועשה אותו לעצמו להגות בו מעמלו ומיגיע כפו ומזיעת אפיו לכבוד אלהי ישראל שיאמר יוצר נשמות ויזכהו להגות בו ולנצור ולשמור כל דבר שיש בו ויתן לו חלק טוב וגורל נעים בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא ויזכה יעבץ בן שלמה נוח נפש לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויתן לו אלהי ישראל בנים ובני בנים הוגים בתורה ועסוקים במצות וכל הברכות הכלולות בתורה ובכתובים יחולו על ראשו ועל זרעו וכל ישראל בכלל ברכה אמן.
ובעמוד השני כתיבה אחרת ג“כ אשורית ועתיקה כמוה בזה”ל זה הדפתר אשר הקדיש יעבץ בן שלמה ללקראין בירושלם עיר הקדש לא ימכר ולא יגאל ולא יעבט ולא יוציא אותו מביתו וארורים הם בשם ה' אלהי ישראל כל מוכרו וכל קוניו וכל מוציאיו מחצר יעבץ בן שלמה בעל הדפתר הזה ולא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו בהם ורבצה בם כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמם מתחת השמים והבדילם ה' לרעה מכל שבטי ישראל וכל הקללות הכתובות בכל ספר המקרא ידביקו בם ובזרעם אמן וברוכים הם בשם ה' כל שומריו והקוראים בו באמת יחיו ויראו ישועות ישראל אמן.
עוד שם בדף אחר ומכתב אחר בזה“ל זה הדפתר שמנה נביאים שהקדיש אותו יעבץ בן שלמה בירושלם עה”ק אלהים יכוננה עד עולם סלה ללקראין העושים את המועדים על ראית הירח יקראו בו כולם בשבתות ובחדשים ובמועדים לא ימכר ולא יקנה וכל מי שיגנוב אותו או ימכור אותו או יקנה אותו או יעבוט אותו ארור הוא לאלהי ישראל וכל מי שישמור אותו ויקים מצות יעבץ בן שלמה בעל הדפתר הזה ה' ישמרהו ויחייהו ואושר וכו‘. עוד שני בכתב בנז’ בזה"ל זה הדפתר הנביאים שהקדיש אותו יעבץ בן שלמה אל כלפי בירושלם עיר הקדש אלהים יכוננוה עד סלה ללקראין אשר יעשו את המועדים ביראת (?) הירחים (?) יקראו בו כולם ולא ימנע אחד מהם מלקרות בו במקום אשר הוא מונח בו בשבתות ובחדשים ובמועדים ולא ימכר כו' כו'.
בדף קודם לאלה בכלות הספר בזה“ל מכתב יד הסופר משה בן אשר אלו הן הנביאים שהתנבאו על ישראל כו' ומונה אותם אחד לאחד בזמניהם הנביאים והנביאות (אין בזה המקום לפרטם) ובסוף בזה”ל כל נביאי ישראל ממשה רבנו איש האלהים ראש הנביאים ואבי הסופרים עד דניאל ומלאכי מאה ושבעה עשר (וחשיב בהדייהו שבעים זקנים אלדד ומידד הכל עפ“י סדר חז”ל) מכן והלך ולחתום חזון ונביא מכן והלך הט אזנך ושמע דברי חכמים ע“כ וזה לקוח מס”ע רבא ומאמרי חז“ל בתלמוד עיין עליהם. והנה החכם הבחור בהקדמה השלישית לס' מסהמ”ס אומר ומאז והלאה (אחר חתימת התלמוד שהוא ג' אלפים תתקפ“ט וזה טעות שהי' שנת ד' אלפים רס”ה (הי' לשון הקדש הלוך וחסור עד זמן בעלי המסורת (?) והם אנשי טבריה היא מעזייא והיו חכמים גדולים ובקיאים במקרא וצחי לשון מכל שאר היהודים אשר היו בדורות ההם ואחריהם לא קם כמוהם כו' 57 וכן הראב“ע כו' וז”ל כן מנהג חכמי טברי' והם העיקר כי מהם היו אנשי המסורת ומהם קבלנו כל הנקוד עכ“ל. וכן בתנ”ך כתב יד העתיק שלי כתוב בגליון פ' תבא ע' פ כי תכלה לעשר במחזרא רבה לְעַשֵׁר לְהַשות ובטבריה קורין לַעְשַר לַהְשוֹת ומדינת מעזיה לא ראיתי ולא שמעתי בלתי בזה. והבחור שאומר טבריה היא מעזייא לא כיון יפה כי מעזיה היה שם המדינה כמו גליל או טבריה אחרת היתה. ועל שם בן אשר ראיתי יש קוראים אותו אהרן בן אשר ויש כותבים משבט אשר ויש קוראים משה בן אשר ויש אהרן בן משה בן אשר. ואנחנו נדע עתה מאלה הכ“י שר' משה בן אשר לחוד ושהיה מתושבי טבריה במדינת מעזיה ושחי בשנת שמונה מאות עשרים ושבע לחורבן בית שני שהוא ר’א תרנ”ו לב"ע ולא משבט אשר הי' רק אביו הי' שמו אשר כמפורש בהרשימה בכתב ידו ממש. ור' אהרן בן אשר היה בירושלם וזמנו מאוחר הרבה שלדעת קורא הדורות והיוחסין כו' כו' היה במאה התשיעית לאלף החמישי יותר ממאתים שנה אחריו. וגם אביו הי' שמו מר רב אשר (ואולי היה מבני בניו) ושכן הוא זמן הנשיאים הכתובים בהרשימה זאת של ארם צובא כאשר יבואר הלאה.
ואם נציג את ר' משה בן אשר הזה לכסא משפט לפני חכמי לב לדעת מה היה רבני או קראי? יתיצבו עליו מימינים ומשמאילים. כי זאת עינינו רואות שיעבץ בן שלמה אל כלפי הבבלי תושב ירושלם בעל המחזור (נביאים) אשר ברכו האיש משה בן אשר בכל הטובות ובכל הברכות הי' קראי ככתוב בו מפורש שהקדיש אותו בירושלם ללקראין העושים את המועדים על ראיית הירח. אמנם אם נפן מעט לצד ימין יש לנו לשפוט בצדק כי הואיל משה הלוך אחרי דברי חז“ל בתלמוד ומדרשים בכל דבריו. א) מסדר וממספר הנביאים וחתימת החזון ומה הלשון אומרת מכן והילך הט אזניך ושמע דברי חכמים אשר הם לקוחים מתלמוד ולשון ס”ע רבא. ב) המליצה וכמצורע מוסגר לקוח מלשון המשנה (מגילה פ"א) אין בין מצורע מוסגר. ג) עוד כתוב שם בדף אחר בזה“ל סדר המקרא תורה האשמרת הראשונה קדמניות וסדוריו כתורה משנה תורה כתורה סיום התורה כתורה (ר“ל שגם ח' פסוקים האחרונים משה כתבם עיי' סופ”א דב"ב) סדר הנביאים האשמרת התיכונה שילום התורה כמעמד התורה ולומדים ממנו הורייה כתורה (ר"ל שמדברי נביאים לומדים הדינים כמדברי התורה כי כתובים נקראו דברי קבלה ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן (ב"ק ד') כאשר אמר לקמן על סדר הכתובים) משיבי נפשות צירי אמונה שלוחי מצות עומדים במגדול מעל לעם וכל אחד ואחד דבר אמת בפיו באשמרת התיכנה יושבים בכבוד סדר הכתובים והאשמרת האחרונה קבלה של אמת (איוב משלי תהלים) וזכרון ראשונות (דבה"י דניאל עזרא נחמיה) ושמותן מלמדים עליהם על היחוד בראשיהם ועל הכלל על גבוליהם תורה נב' וכתו' וכל זה להודיע לכל באי העולם כבוד קדושתם וגודל שבחם ועוצם תפארתם שכל הברוי (?) וכל העליונות והתחתונות והעתידות והקדמוניות והחדשות שהן על סידורן ועל חלקם ועל גבולם וכל העליונים והתחתונים אם רבו בשמות ובמיניהם הם שבים לסידור הזה בבית קדש הקדשים והקדש וחצא אהל מועד עכ”ל לא רציתי להאריך בפתרונו כי את מי אין כמוני לפותרו. עכ“פ שכל הישר יבין כי הדברים האלה סדורים. ובנוים עפ”י דברי חז“ל ולשונם על לשונו ואמונת הרבנים היא אמונתו. ד) הנה מצאתי ראיתי בו על הגליון שמביא י”ח מלין תיקון סופרים וחכמ' 58 כמו (שמואל ג' י"ג) מקללים להם כתוב בגליונו י“ח מלין בר' תיקון סופרים וחכמי' (מלאכי ג' ח') קבעים אתי י”ח מלין תיקן כו' וכן בשאר המקומות שבנביאים (כי אינו רק נביאים) וידוע כי מקור התי' מלין ת“ס הוא מהמכילתא ומדרשי חז”ל. והראב“ע כתב שלפי עומק פשט המקראות אין צורך לתיקון ומבוארים יפה כמו שהם כתובים לפנינו (ובפרט המקרא הזה במלאכי כי אתם קבעים אתי) והקראים הרודפים אך את הפשט הפשוט ומדרשי חז”ל מוזר למו לא יעלו אלה הי“ח תק”ס על ספריהם [אף כי מסרה קדומה הוא] ומדוע טרח זה האיש משה בן אשר לכתבם בספרו? אם לא כי רבני היה והאמין לכל דבריהם וזכר לדבר גם ממה שכתב מנין זמנו למנין אחר החורבן כמצות חז“ל (ע“ז ט' ע”א) מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית כו' ופרש”י ז“ל והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שט”ח או שום מעשה המאורע ימנה לחורבן הבית. וכן עשה זה האיש משה בן אשר כאשר העתקתי למעלה: “נכתב לקץ שמונה מאות ועשרים ושבע שנים לחורבן הבית השני” והארבעה עדים כשרים ונאמנים יבאו ויגידו צדקתו כי נאמן רוחו עם הרבנים ולבבו נכון במדרשי חז“ל. ובכל זאת לא יקשה בעינינו על הברכות אשר ברכו להקונה יעבץ בן שלמה בעל הספר שהיה קראי (מלבד הטעם אשר יענה את הכל) שהם חיו כמו חמשים שנה קודם הרס”ג ז“ל ובימים הראשונים אחר ענן ושאול בנו עוד לא פרצה השנאה בין הרבנים והקראים החדשים ההם ולא יצאו לקראת נשך בנקם נקם לאיבת עולם. גם לא נתרחקו הקראים מהרבנים מרחק גדול ולא היה עוד רב הדרך ביניהם רק בדברים אחדים כמו קדוש החדש עפ”י הראיה והדלקת נר בשבת אשר יצאו למתחסדים יותר על הרבנים. אבל לא התירו אגודת האחוה ולא נמנעו מלשא ולתן יחד ולברך איש את רעהו כאשר היו מאז ומלפנים 59 איך שיהיה! הראיתם לדעת! שבימים ההם מי שהקדיש איזה ספר על הקהלות ההם היה כותב על ספרו מפורש אם לרבנים אם לקראים ובגזירות וחרמות שלא ימכר ולא יגאל כו' ולא ישונה מדעת המקדיש. ועתה נשובה ונראה את הרשום בכתב אמת על התנ“ך שבארם צובא ואפתרנו ואבארנו באר היטיב נעלה מכל ספק. בדף הראשון בפתיחתו כתוב הדר מפורש קודש לה' על ישראל הרבנים השוכנים בעיר הקדש לא ימכר ולא יגאל כו'. הנה לפניכם ברור נכון שהוקדש להרבנים לא להקראים (כאשר מפורש על המחזור הדפתר של יעבץ בן שלמה הנז') ובזה העמוד למטה בשפת ערבי וז”ל אנתקל (נעתק ממקום למקום) בחכם (ברשות) אל אפתכאק (הנשיאים) מן נהב (מהשלל) ירושלם עיר הקדש ת“ו לקהל מצרים לכניסת ירושלם (בארצות האל המנהג שכל ביהכ"נ יש לה שם כמו היום במצרים כניס מצרי כניס טורקי כניס פורטיגיזי כו') והחכם מו”ח העתיק: “כן נעתק בעזהי”ת ונתקן" וזה טעות המעתיק הראשון כי אנתקל בערבי פתרונו בעברי נעתק ושייך על העתקה ממקום למקום גם מכתב ומלשון ללשון וכאן פתרונו ממקם למקום מירושלם למצרים ותיבת בעזהית“ש כתוב למעלה כדרך כל התחלה ומנהג מאוחר הוא והכניס זה בפנים והוסיף ג”כ ונתקן לחזק ההעתק ובמקום בחכם בערבי שפתרונו בעברי ברשות כתב מחכם תואר הכותב וזאת הביאו לנקוד נקודות תמורת התיבה אל אפתכאק בערבי הנז' שפתרונו בעברי הנשיאים והוא חשבה לשם החכם הסופר והוא שם פלאי לא ידע מי הוא זה שם חדש או לא ידע לקרותו. וכל זה הוליכו לטעות עוד לכתוב במקום מן נהב בערבי שבעברי מן שלל העתיק וכתב כדי לחבר המובן ובזה יש שגגת גם המעתיק הראשון. וכל אלה הביאו להחכם הרב“ג לדרוש מה שדרש. ובאמת אין כאן לא שם הכותב והמעתיק והמקדיש לא רבני ולא קראי רק הודעה אחרונה בעת שהובא למצרים שהיתה ברשות הנשיאים ולא נשתנה מדעת המקדיש אשר השבע השביע ועל זמן השלל הזה אשר יצא הכתר בגולה מירושלם למצרים ברשות הנשיאים אין מגיד לנו אך קרוב ונראה שהי' זה שנת ד”א תתקמ“ב עת כבש הסולטאן שאלאדינו קאליפו מלך מצרים את עה”ק ירושלם מיד הנוצרים ואז היתה ירושלם לביזה ולשלל כליון חרוץ (וגם יהודים דרו בירושלם בזמן ההוא כאשר יספר הרב בעל המסעות שהי' בירושלם ערך שנת ד“א תתקל”ג שהיו בה מאתים יהודים דרים תחת מגדול דוד בפאת המדינה. כי הרבה שנים אחרי זאת לא היו יהודים בירושלם כי גם הרמב“ן ז”ל שבא לירושלם שנת הא' ז“ך לא מצא רק שני יהודים צובעים ואז הובא הכת”ר הזה למצרים ברשות הנשיאים ובאותו הזמן היה הרמב“ם ז”ל במצרים וכשראה התנ“ך המדוקדק הזה החזיק בו והעתיק ממנו ס”ת שלו עפ“י הכתוב בו והרמב”ם ז“ל הי' בירושלם ד”א תתקכ“ז אולי ראהו אז בירושלם ולפיכך ידע ממנו שהוא מוגה שהגיהו ממנו בירושלם 60 ואח”כ הלך זה הכתר בגולה לארם צובא לא נדע מאיזה סיבה ועודינו שם עד היום הזה בכבוד גדול.
בסוף הכתר כתוב בזה“ל זה המצחף (ר"ל הספר) השלם של עשרים וארבע ספרים שכתב אותו מרנא ורבנא שלמה הנודע בן בויאעא הסופר המהיר רוח ה' תניחנו. על הסופר הזה אין לי לע”ע עדים וראי' מי היה אך מהברכה רוח ה' תניחנו אין לשפוט שהיה קראי כאשר כתבו אחרים שהברכה הזאת ירושה היא אך להקראים ושקר נחלו שכל הספרדים כותבים כן ונוסח תפלת קדומים היא להם מימי עולם. וכן מתחיל נוסח ההשכבה של הספרדים תראו בסדוריהם.
והמנקד והמסיר המלמד הגדול כו' כו' מר רב אהרן בן מר רב אשר כו' האיש הזה כבר נודע ומפורסם מני אז ועד היום לרבני וכן חזותו מוכיח מר רב שהרבנים כותבים כן. והרמב“ם ז”ל שהי' סמוך לו לאחריו כמאה שנה מזכירו לטובה וסמך עליו אחר כל עמלו וטרחו והזכירו לטובה ואין ספק שרבני הי'. ועכ"פ אין להוציא איש מחזקתו רק בעדים נאמנים וגם כי רוב ישראל רבנים הם והוה רובא וחזקה שהיה מר רב אשר רבני.
עוד שם כדי שיוציאוהו אל הקהלות ואל השיבות שבעיר הקדש בשלש רגלים כו' לקרות בו ולהתבונן וללמוד ממנו כל אשר יחפצו ויבחרו כו' זה פתרונו. כי יש בירושלם בתי כנסיות מעומדים אך לתפלה והם נקראים קהלות עד היום כמו קהל ציון קהל ת“ת קהל סטאמבולי. ויש עוד ישיבות רבות מעותדים ללמוד בהם בשבתות ובמועדים ומנהג ישראל מאז ועד היום שבאים ועולים לירושלם מכל המדינות מסביב מדמשק ואר”צ וסביבותיהם מקושטא וארץ תוגרמה וממצרים לעשות בה בשלש רגלים זכר לעליית הרגל בזמן שביהמ“ק היה קיים תובב”א ועושים בה גם יו“ט שני כד”ת כי דעתם לחזור ואז מוציאים כל הספרים הנמצאו בבתי כנסיות הנקראות קהלות ובהישיבות ועושים הקפות ומראים לעולי רגלים ובזה יובן כל הכתוב על הספר בזה.
עוד שם. ואם יחפוץ איש מכל זרע ישראל מבעלי הבנה (או הבינה) מהרבנים בכל ימות השנה לראות בו דבר כו' יוציאוהו אליו לראות בו כו' לא לקרות ולדרוש כו‘. הכונה שבכל ימות השנה אין רשות לקרות בו ולדרוש וללמוד כמו בשלש רגלים כנז’ רק כדי להגיה ממנו ודוקא מבעלי הבינה מהרבנים. והנה כמדומני שלא נשאר עוד שום ספק בפה ובלב שהכתר תנ“ך כ”י הזה אך להרבנים שהיו בירושלם וממנו כי גם המקדיש היה רבני בן אדם לדומה לו.
עתה נחקרה לדעת מי המה האחים הנשיאים יאשיהו ויחזקיהו בני (שלמה בן) בן דוד בן בזעתה (או בועז) אולי יעלה בידינו להכירם ממקום אחר ולשפוט עליהם. ולדבר הזה אני צריך להעתיק את הרשום על התנ“ך כ”י הנפלא שהבאתי מארץ התימן הכתוב אחרי י“ג דפים המצויירים מהאותיות הפניניים קודם התחלת התורה (בכתב מאוחר ספרדית חצי קולמוס) וז”ל: זה נוסח כ"ד ספרים שלמים טהורים בחונים ומזוקקים שבעתים והוא ליקרת מעלת גדולת קדושת מורינו ורבינו אבן בוחן נזר ועטרת כליל וכותרת צנצנת המן אור עם לא אלמן. לכל טובה מזומן יחיד הרוב (או הדור) עומד בפרץ רום הנגידים וגדול ליהודים משנה למלכים מבחר הנסיכים הקצין הגדול המעוז המגדל אשר חכמתו כדניאל ולעם ה' מושיע וגואל חותם תעודה ונצר התעודה בימיו תושע יהודה הוא מורינו ורבינו ואדונינו כהר שר שלום הנשיא אשר ליהודה קונה כל מדה חמודה הסמוך מפי אדונינו ר' שלמה הנשיא ראש גלות יש' מולא נפוס אנדלוס ואלדין (ר"ל תולדות כמו בני) כהר מורינו ורבינו ר' פינחס בן יאשיהו בן יהודא בן עוזיהו בן שלמה הנשיא בן זכאי בן יהודה, דוד, יצחק, שלמה, חסדאי, בוסתנאי, כנפאי, מור זוטרא, רב הונא, חנינא, מרימר, מור זוטרא, דהנא, הונא, אבא, עוקבא, נחמיה, נתן, ענן, שפט, יוחנן, יעקב, חזקיה, שמעיא, שכניא, עובדיה, ישעיה, חסדאי, ברכיה, חנינא, משולם, זרובבל, שאלתיאל (ומונה והולך כל סדר היחש עד דוד המלך ועד אדם הראשון לא אאריך בהם ובביאור) ואלה שמותם לתולדותם (ר"ל אלה שמות בניהם) ר' מלכי צדק הבחור המכונה כוגא (ר"ל כמו נשיא כערבי ופרסי) כליפא הנשיא ומשנהו פרי עץ הדר פנחס המכונה כוגא בירע אל אמן והשלישי יחזקיהו המכונה כוגא כזור גמהב והרביעי יאשיהו יסעדהו המלך אשר בידו נפשות החיים אלהי ישראל יזכהו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהבין כל דקדוקה לקרוא מה שכתוב לא ימושו מפיש 61 מעתה ועד עולם אמן. נכתב ונחתם ביום ז' לאדר שנת ויכתב משה את השירה הזאת ליצי' (אשר לפי חשבון האותיות שהקו משוך עליהם עולה תשס“ב או תשפ”ג מנין כולם).
והנה במקומו אפרש את הכל בעזה“י. והצריך לחקירתנו בזה הוא לדעת שזה הרב שר שלום הנשיא ור' שלמה הניא וריש גלותא אחים היו בני ר' פינחס כו' ור' שר שלום נסמך לנשיא מאחיו ר' שלמה הנשיא שהיה גם ריש גלותא. ואלה הארבעה הם בניהם ואולי שנים הראשונים לר' שר שלום הכתוב בראש והשנים האחרונים יחזקיהו ויאשיהו לר' שלמה. איך שיהיה גם פה מצאנו יחזקיהו ויאשיהו אחים נשיאים גם שלמה גם דוד כו' ואלה ברור שהיו מהרבנים כי לא נתיחשו לשאול וענן. ואם תאמרו שאין הסדרים שוים בתנ”ך שלי עם התנ“ך של אר”צ? הלא גם עם ספרי הקראים אינו שוה שהרי בעל ד“מ ואור”ז אינם חושבים ליאשיהו וחזקיהו אחים ולא בנים לשלמה בן דוד בן בועז. גם אומר שם קודם שר' יפת שהי' בתחלת האלף השישי מסר לרבנא בועז הנשיא בן רבינו שלמה הנשיא בן רבינו דוד הנשיא בן רבינו חסדאי כו‘. וזה חסדאי מפורש אצלם במקום אחר שהיה בן חזקיהו בן בועז יהושפט יאשיהו שאול כו’. ובמ“א הם מונים יחזקיהו בן דוד בן בועז ומהם מוסיפים עוד ומהם גורעים וביחוש של זה הכתר חסר ג' דורות חסדאי יחזקיהו דוד נגד היחש הנז' גם סדר היחש מר' בוסתנאי ומאלה הם גורעין ומוסיפים ומהפכים הסדר נגד כל ספרי קוראי הדורות ונגד התנ”ך שלי. והאמת שאין לנו ולהם סדר אמיתי נכון ביחוס תולדות הנשיאים האלה. כי בדברים הנתלים באילן הכבוד רבו הטעות בזדון או בשגגה על כן הם שונים ומשונים זה מזה. עכ“פ יותר יש לסמוך על הסדר מרב האי גאון ז”ל המובא ביוחסין והכתוב בתנ“ך שלי הנראים לאמת יותר והם קודם במעלה ובזמן. כי יחוש הנשיאים אשר בס' דד מרדכי וארחת צדיקים להקראים הם בעצמם כותבים שם שקראי אחד מליטא היה במצרים שנת ה' אלפים ארבע מאות וראה שם על ברית מילה שכתבו שמו בספר היחש של הנשיאים ישועה בן ברוך כו' ומשם הביא להם כל הסדר ועל זה ניקום ונסמוך?? ואין פה המקום להשתעות מזה אך ראה שם טעות קל שהד”מ אומר שרב ענן נשיאם הי' ד“א ת' (אשר באמת היה ד“א תקכ”ג) ואח”כ מביא רב בוסתנאי אבי אביו שהיה ד“א ארבע מאות וארבעים. ארבעים שנה אחרי בנו? ואמנם על הס' דד מרדכי וארח”צ ניתי ונסמך ומהם נקח ראי‘? אשר כל דבריהם אינו אלא לקנתר ולתת דופי להגדיל המדורה ולהוסיף פחם לגחלי התבערה 62 והרי הם מונים גם יהודה בן טבאי ושמעי’ ור' אליעזר הגדול כו' ורב ענן כו' כו' הידועים בתלמוד למקבלי שלשלת הקבלה מתורה שבע“פ והם אומרים הלנו הם ועל דעתם קוראים להם קראים? אין כאן מקומו להאריך בזה אך מאשר הביאני הענין. ואם לא הצחוק הוא העדות שמביא שם לבזות את שמעון בן שטח מנער בן שבע עשרה שנה משה בשייצי שאמרו לו באליכסנדרי' והראו לו המקום אשר שמעון בן שטח בעת ברח מפני ינאי לאלכסנדרי בנה שם ביהמ”ק ומזבח והקריב קרבנות בחוץ ובשעת איסור הבמות ואחר כך לקחוהו הישמעאלים לבית תפלתם עודנו עד היום באלכסנדרי ובזו העדות מצאו מקום להתגולל ולהתנפל על התנא שמעון בן שטח זצ“ל בדברים שאין להם שחר ואנכי מה אשר אתבע עלבון שמעון בן שטח ושארי עלבונות מהספרים ההם אבל אחזק עדות הנער משה הנז' אמת נכון הדבר שהיה באלכסנדרי ביהמ”ק ומזבח בחוץ בשעת איסור הבמות והוא עתה ביד הישמעאלים אבל לא שמעון בן שטח עשה זאת חס חלילה רק חוניו בן שמעון הכהן כמסופר בתלמוד סוף מנחות ונחלף לו שמעון בשמעון ולא ידע מהתלמוד הנז' ואשם בעדות שקר.
63 ואולם אם כנים הגהת החכם אבן רש“ף ני' אשר הגיה בהעתקת הרי”ז ני' באר“צ במקום שלמה בן בויאעא הסופר בן ירוחם. וזה אשר נקרא ר' סלמון בן ירוחם (לא שלמה וסלמון לחוד) והוא ודאי קראי היה מראשי אבות חכמיהם וסופריהם הוא אשר נלחם ביד חזקה ובחימה שפוכה בנקם נקם נגד רבינו סעדיה גאון ז”ל. ואני לא אוכל להעיד מה שעיני לא ראו אך החכם ר' יעקב זאב ני' המעתיק הנז' עיניו לו ראו הוא ישב באר“צ וידיו העתיקו מתוך הכת”ר עצמו הוא ולא אחר ונאמן עלי כמאה עדים שלא ישנה. וגם שבעת העתיקו לפני תשע שנים עוד לא עלה על לב איש לחקור ולדרוש מי הוא זה הסופר ומה אמונתו וגם איננו מהחוקרים והמבקרים ומסיח לפי תומו כזה אין לחשוד בשום זיוף. ואם נאמר שמזוייף ועומד הוא מקדמת דנא (כי החכם אבן רשף כמדומני שלא ראה גוף הכתר שלא הראוהו ואם ראה בעיניו יבא ויעיד ויבחנו דברי שניהם ודבר מי יקום?) הלא לאלהים פתרונים וה' יודע ועד 64 .
אמנם מה ששאל החכם מו“ח נ”י (בהמגיד שם) לראות ולדעת אם גם הקראים כותבים ספריהם על הדרך הזה (ב"יד) השנויים שנמצאו שם (ראה למעלה) על זאת אשיב שאין זאת אבן בוחן כלל. כי מלבד שנוסחאות אלה קדומים הם וכל ספרי ארץ התימן כן הוא (ראה חדרי תימן) ידענו שאין להקראים ספרים מיחדים לעצמם בחילופי נוסחאות מהרבנים ואף אין לכולם נוסח אחד ואין שום הפרש בספרים רבני או קראי וכמו שנמצאו אצל הרבנים ספרים מחולקים בחסר ויתר וניקוד וטעם ככה הוא אצל הקראים 65 גם רוב ספריהם מהרבנים. סוף דבר תורה שבכתב אחת היא לרבנים וקראים ואין לקחת מזה שום עד וראיה. ואף כי אמר בדוד מרדכי שהם סומכים על קריאת בן נפתלי (ואם הי' בן אשר קראי איך יעזבוהו?) לא ידע מאי קאמר הלא ידוע שכל חילופי ב“א וב”נ הוא רק בקצת טעמים משרתים ומתגים ומוקפות ולא אחת מהם בתיבות ואותיות מלא וחסר פתוחות וסתומות. והן אמת כי עפ“י הרוב הם קוראים בבית הכנסת בשבת ויום טוב בחומשים או תנ”ך הכתובים בדפי נקוד ומוטעם. וזאת מפני שאין להם עתה ספרי תורה כהלכתה שאין להם סופרים והרבנים לא ימכרו להם רק במחיר גדול ואם יש להם ספר תורה כשרה קוראים בס“ת כהרבנים וכבר השיב הרמב”ם ז“ל באגרותיו ובשו”ת שאם אין בבית הכנסת ספר תורה כשרה מותר לקרות אף בחומש ולברך כדינו אף כי רבים לוחמים לו על זה הם קבלו בזה דעת הרמב"ם בבואכם עמדי לחדרי תימן אודיעה לכם עוד מזה. ועתה אשובה אל אחי אשר במצרים ועיר אל קאהרה אשר אני נאחז בה היום.