אבן העוזר על עירובין· רבי בנימין עוזר הכהן
דף סג:
תוס' בד"ה בטילו רשותייכו כו', דאי לא היו מערבין א"כ היו מפסידין כו' עכ"ל, לכאורה לזה לא היו צריכין לשום הוכחה, דאי לא עירבו א"כ בלא ביטול הוי שרי לטלטל בתוכו וכן הקשה מהרש"א, ונ"ל דאי מיירי בלא עירבו והם ביטלו רשותן שיש להם בחצירן ומבואן א"ש. וקושיית רש"י אע"ג דאינהו אסורין לחצר למבוי כו', ר"ל מה מרוויחין בביטולן רשותן לא' מבני מבוי, בשלמא מה שביטלו רשותן שבחצר ניחא להו, דע"י זה רשאין לטלטל כליהם שבחצר לא' מבתים של אחרים שבחצר, דדוקא להכניס לביתו אסור דנראה כחוזר מבטולו כמ"ש התוס' בד"ה אם כן כו', וגם בלא"ה ניחא להו להטיב לאחרים מה שאין חסר להם בזה, אבל הא קשיא לרש"י למה יבטלו רשותן שבמבוי לא', יותר טוב הי' להם לבטל בכל חצר וחצר רשותן לא' מבני אותן החצר, דאז בכל חצר וחצר יהי' אחד שבטלו לו רשותן שבחצר ההוא ואותו אחד בכל חצר וחצר יהא רשאי לטלטל מביתו לחצר, ואף שאז יהי' כולם אסורין במבוי הא השתא נמי אסורין במבוי כדתנן נתנו רשותן כו', ע"ז תירץ רש"י דאל"ה הא אסורין בטלטול במבוי, פי' אם היו מבטלין בכל חצר בני החצר רשותן לאחד, אז היו שכיחין כלי בתים בכל חצר וחצר ע"י הא' שבטלו לו שהוא רשאי להוציא כלי ביתו לחצר. וע"כ יהיו אסורין נמי לטלטל במבוי, אבל השתא שבטלו רשותן לא' מבני המבוי תו ליכא למיגזר משום דזה הא' שביטלו רשותן לו, יכול לטלטל אפי' כלי בתים למבוי, וכלי בתים של כל בני המבוי לא שכיחין בחצר ע"כ הוצרכו התוס' להקשות דא"כ הי מפסידין כו'.
בא"ד לא יתכן מה שפי' הקונטרס דאהני ביטול כו' עכ"ל, יש לתמוה על התוס' בקושייתם זה, דהא לקמן דף נ"א (ע"ב) בד"ה וכלים כו' כתבו התוס' בשם רש"י הטעם דבעירבו אסור לטלטל תוך המבוי בד"א, משום דאסור להוציא הכלים ששבתו בחצר למבוי וע"כ אין במבוי שום תשמיש ודמי לכרמלית עיי"ש, ולפ"ז ל"ק על רש"י, דאי לאו הביטול אז לא הי' שום תשמיש במבוי והוי כמו כרמלית, אבל עתה שבטלו רשאי זה שביטלו לו לשמש במבוי ולא הוי כרמלית, וא"ל דס"ל להתוס' לפי מה דקייל"ן דאין המבוי ניתר עד שיהא שני חצירות פתוחות לתוכו, ע"כ בעינן שימוש של שני חצירות במבוי, אי משום הא לא איריא דגם כאן יש שימוש של שני חצירות במבוי, הא' חצר של גוי לפי מ"ש התוס' לקמן דף ע"ד והרא"ש שם והטור סי' שס"ג דחצר של גוי הוי דירה לענין ב' חצירות הפתוחות למבוי, והב' החצר זה שבטלו כל בני המבוי רשותן לאותו החצר לפי מה דקייל"ן סי' שצ"א (ס"א) דחצר של ישראל אף שבתים הרבה פתוחין לתוכו מקרי יחיד במקום גוי, וע"כ יכולין לבטל בני המבוי רשותן לבני חצר האחד כמ"ש סי' שצ"א, וא"כ הוי כאן שימוש שני חצירות במבוי, זה נ"ל ברור לדעת רש"י לתרין קושיית התוספות:
שם בא"ד מיהו לגבי בית כו'. עיימ"ש לקמן בתוס' ד"ה אם כן כו' מה שהקשיתי על קושיית רש"י ותוס' כאן.
בא"ד ומ"מ יחיד במקום גוי כו', ר"ל אף דהעירוב עושה אותן כבית א' וע"כ לא שייך לומר הא קדיירי כיון דכבית א' חשיבי, וע"ז כתבו דא"כ לא היה כו', ולקמן הקשו כשביטלו לא' למה אסורין כו' ואי משום דא"כ לא הי' צריך לשכור, אימא דבזה שבטלו כולם לא' באמת, לא יצטרך לשכור דמילתא דלא שכיחי כו', זה פשוט ומ"ש מהרש"א הן דברים מתמיהין עיי"ש: