אור ברסלב

אבן העוזר על עירובין· רבי בנימין עוזר הכהן

דף סב.

דף נז:

רש"י בד"ה ואם יש שם ישראל כו' אוסר על כל ישראל כו' המרדכי הביא לשון רש"י, וז"ל ואם יש ישראל אחר אוסר פי' אוסר לאורח להוציא מבית גוי לחצר, אבל אותו ישראל מותר להוציא מביתו לחצר דאין ישראל האורח אוסר עליו כך פרש"י ז"ל עכ"ל המרדכי ריש פרק זה, והיינו מ"ש רש"י (ע"ב) בד"ה אמר מר הרי הוא כדיר כו' והנה הרב בעל תרומת הדשן ז"ל (סי' ע"ו) הבין דברי מרדכי האלו, דהטעם דאוסר לאורח כו הוא משום דבעה"ב אוסר על האורח, ותמה על פסק הזה, וסיים דרפיא בידי' לדחות דברי המרדכי מהלכה, וכתב ב"י עליו (ס' סי' שפ"ב) וז"ל ותמהני עליו היאך רפיו ידיו ולא סתר פסק זה בזרוע נטויה, מפני שהדברים הללו לדברי ר"מ אתמר ולא קייל"ן כוותיה, וסיים דשום תלמוד טועה כתבו במרדכי עיי"ש, ואני אשתומם על המראה דלפי מה שהבינו הת"ה וב"י דברי רש"י והמרדכי לא מצאנו ידינו ורגלינו בבה"מ, דא"כ למה פליג ר"א ב"י על ר"מ בזה ואמר לעולם אין אוסר עד שיהא ב' ישראלים אוסרים זע"ז, הלא דין זה שבעה"ב יאסור על האורח אין ענין לפלוגתייהו כלל, דהא בש"ס אוקי פלוגתייהו דלר"א ב"י לא שכיח דדייר ישראל א' עם גוי, ולר"מ זימנין דמקרי ודייר עי"ש, ותו דבמרדכי פרק כיצד משתתפין הביא ראיה מדברי רש"י אלו שם, ובסמוך אח"כ כתב להדיא דבעה"ב אינו אוסר על האורח ולדבריהם סותר דבריו תכ"ד, ע"כ הדבר ברור דרש"י לא מיירי כלל מדין אורח, שהרי כתב בא"ד אוסר על כל ישראל ולא נזכר כלל בדבריו אורח, אלא דרש"י מיירי לענין אם הגוי אוסר, וזה עפ"י מ"ש רש"י לקמן דף ע"ד גבי חורבא דפי' אף דדירה בלא בעלים לא מקרי דירה, היינו דלא אסר על בני חצר לטלטל מבתיהם לחצר, אבל מ"מ רשות אחרת הוא לאסור לטלטל מחורבה זו לחצר אף דלא דר בחורבה שום אדם עיי"ש, וכ"כ רש"י עוד לקמן דף פ"ה (ע"א) ועיי"ש בתוס' ד"ה ב' בתים כו', ועפ"ז יתכן דברי רש"י כאן, דקס"ד דהמקשה דלר"מ אף שישראל דר בחצר אין הגוי אוסר על ביתו של ישראל לטלטל לחצר, אלא דמביתו של גוי אסור לטלטל והוי כדירה בלא בעלים, וע"ז פריך ממתניתין דאוסר גם על ביתו של, ישראל, ומוקי לה במסקנא דאיירי דאין הגוי בביתו, מש"ה לענין לאסור על ביתו של ישראל לטלטל ממנו לחצר אין אוסר, דהא בישראל גופא מדינא שרי אם אין ישראל בביתו גם לר"מ רק דגזור רבנן, ודוקא בישראל אבל בגוי לא גזרו, אבל לטלטל מביתו של גוי לחצר אף דאין הגוי בביתו כיון דבישראל בזה אסור מדינא, דהא רשות אחרת היא כפרש"י דלעיל, לכן גם מבית גוי אסור כיון דישראל א' דר בחצר הוי דין גוי כישראל לר"מ, אבל לראב"י דבישראל א' הדר בחצר הוי גוי כבהמה כמ"ש רש"י וז"ל דאין חילוק רשות בגוי, פירוש אף דבישראל הוי רשות אחרת לאסור לטלטל מביתו לחצר אף דישראל אינו דר בביתו, אבל גוי הוי כבהמה וליכא איסור כלל, אבל אם שני ישראלים דרים בב' בתים בחצר, אז הדין כן גם לראב"י דאסור לטלטל מבית הגוי לחצר אף שאין הגוי בביתו, והשתא א"ש הא דהביא המרדכי דברי, רש"י מה שכתב בדברי ר"מ, ונ"מ לדידן באם שני ישראלים דרין בב' בתים בחצר, אף שאין הגוי בביתו אסור לכל ישראל לטלטל מבית הגוי לחצר, אבל מבית ישראל לחצר שרי, דאין הגוי אוסר כיון שאינו בביתו, זה הוא כוונת רש"י ומרדכי בלי ספק, אבל התוס' והרא"ש חולקים על דין זה בדף פ"ה וס"ל אפי' מביתו של ישראל, אם אין הישראל דר בבית מותרין לטלטל לחצר, דדירה בלא בעלים אינה דירה כלל, והנה עינינו רואות דשטה זו א"א להתפרש אלא עפ"י פירש"י, דאל"כ מאי פריך והאנן תנן הדר עם הנכרי אוסר, וכאשר כתב המרדכי פ' כיצד משתתפין דסוגיא זו א"א לפרש אלא עפ"י פירש"י עיי"ש, הרי דהמרדכי כרש"י ס"ל, וכן פסק הרוקח דבחורבה שאין דרין בה אסור לטלטל ממנה לחצר, וכתב דין א' בירושלמי (עיימ"ש לקמן בדף ס"ה ומ"ש בחידושי לאו"ח סי' שס"ו) כ"ז נ"ל ברור כשמש:

תוכן העניינים

אבן העוזר על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה