אור ברסלב

אבן העוזר על גיטין· רבי בנימין עוזר הכהן

דף סד.

דף סג:

שם בד"ה ואמאי בעי כו' עכ"ל. התוס' הבינו דברי רש"י דס"ל טעמא דר' חסדא הוא משום מגו. וכן מבואר במרדכי דהתוס' הבינו כן מדברי רש"י וע"כ כתב דאין נראה לר"י פירושו. והתוס' דחו ג"כ פירש"י. לכן נדחקו התוס' בד"ה תינח כו' דמעידי אמירה לא הוי קשה לי' מעולם ע"ש:

ולע"ד נראה דברי רש"י ברורים ונכונים בהסוגיא. דודאי בדרב חסדא ס"ל לרש"י. דא"א לפרש טעמו דנאמן הבעל משום מגו דאי בעי מסר לה. דהרי אפי' אי מסר לה הגט. מ"מ היה בעלה נאמן לומר לפקדון מסרתיו ביד שליש. כמ"ש התוס' בד"ה בעל נאמן כו' דלרב הונא אפי' הגט ביד האשה נאמן הבעל, לערער ולומר דלפקדון מסר להשליח. וא"כ לא שייך מגו. דשמא האשה לא תרצה לשקר נגד בעלה ולומר שהבעל מסר לה הגט. אלא תאמר האמת שקבלתו מן השליח. אלא וודאי טעמא דרב חסדא הוא משום דהא הימני' פירש"י כשמסרו לידי עכ"ל פי' אף אם ישקר אפ"ה אמרינן דאדעתא דהכי נתן לו מתחלה כשירצה השליש שתהא מתגרשת בו וכמ"ש התוס'. אך זה הטעם לא שייך אלא במה שהוא ביד הבעל לעשות. והיינו דנתן לו מתחלה אם יאמר השליש לגירושין תהא באמת מתגרשת בו לרצונו של בעל. אבל עידי אמירה הוי בעי לפי טעם הזה. דהא זה אין ביד הבעל להאמינו על אמירת האשה אם ישקר השליש. אך מטעם אחר אין צריך עידי אמירה לרב חסדא. מאחר דהימני' הבעל ונאמן לומר נעשיתי שליח להולכה. יש לו מגו דאי בעי הוי מסר לה הגט. והיה נאמן נגד הבעל משום דעל זה הימני' מתחלה ולא הי' צריך לעידי אמירה. לכן השתא נמי שאמר שאמרה לו התקבל נאמן. ע"כ פריך שפיר לרב חסדא דלא הי' צריך לא עידי אמירה ולא עידי קבלה. בשלמא לרב הונא לק"מ. כיון דבעי עידי קבלה תו לית ליה מגו דאי בעי מוסרה לידה. והיה אומר שהיה שליח להולכה. כיון דעידי קבלה לפנינו ויודעים שלא מסרו לו הבעל להולכה. לכן בעי ג"כ עידי אמירה. אבל לרב חסדא פריך כיון דלא בעי עידי קבלה משום דהא הימני'. ע"כ לעידי אמירה נמי אין צריך מטעם מגו כדפי'. ומשני מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהימני' ע"כ ליכא מגו. וע"ז פריך תינח אמרה בזה ליכא מגו אלא קיבל למה לי. דהא מ"מ שייך לטעמיה דהא הימני'. דע"כ מיד הבעל הגיע לידו כיון דמנהגן הי' לקרוע הגט משום שמד שהי' בזמנן. לכן חזקה דלא הי' הבעל משליך הגט לאשפה. שמא ימצאו ויראו שמו עליו ויוודע למלכות:

ולפ"ז מתורץ מה שהקשו התוס' בד"ה שליש אומר כו'. דאם הבעל אמר להולכה. גם רב הונא מודה דשליש נאמן מגו דאי בעי הוי מסר לה הגט דאז הבעל לא הי' מערער. כל זה ברור. נתברר מזה לדינא לדעת רש"י אם הגט שלם ביד השליש ואומר לגירושין אין צריך לא עידי אמירה ולא עידי קבלה. וזה הוא דעת הרמב"ם שכתב שאין צריך עדים כלל. דלא כמ"ש הב"י וש"ע סי' קמ"א ד"ה ודע שמה שכתב הרמב"ם כו' דעידי אמירה בעי וז"א כו', והדברים ברורים בש"ס וברש"י ולדינא:

תוס' בד"ה ר"א הוא כו' עכ"ל. ולעד"נ דלפירש"י הנ"ל א"צ לזה. אלא לעולם מיירי בדאיכא עידי חתימה. ודקשיא לך למה לי עידי קבלה י"ל כיון דנקרע הגט חיישינן שמא לא נתנו הבעל לידו. אלא באשפה מצאוהו כמ"ש התוס' והר"ן. דבשלמא לקס"ד דהמקשה. הכריח המקשה דע"כ אפי' נקרע הגט לא צריך מידי קבלה. דאל"כ תקשה במתני' איך מצטרפין עידי אמירה ועידי קבלה. הא הוי חצי דבר כמ"ש התוס'. ועכצ"ל דעידי אמירה לא צריכי לעידי קבלה א"כ קשה איך משכחת לה. אי בגט שלם גם לעידי אמירה אינן צריכין ביוצא הגט מתחת ידי שליש כדפי' לעיל. וע"כ משכחת בנקרע הגט אז בעי עידי אמירה ואין צריך עידי קבלה. הרי מבורר דאין צריך לעידי קבלה לכן פריך שפיר. וע"ז משני לעולם גם לעידי קבלה צריכין בנקרע הגט. דחיישינן שמא באשפה מצאוהו ולא מסר הבעל מעולם ליד שליש ודקשיא לך איך מצרפין עידי אמירה ועידי קבלה הא הוי חצי דבר. ע"ז משני דאתי כר"א דאמר עידי מסירה כרתי. וע"כ אם הגט שלם אין צריך לעידי אמירה. ולעידי קבלה צריכין שיהא הגט נמסר בפניהם. ואף דצריכין לבא להעיד בפני ב"ד. מ"מ צריכין שיהא הגט נמסר בפניהם אז. לכן כיון שהן אין צריכין לעידי אמירה נא הוי עידי קבלה נמי חצי דבר. לכן גם כשנקרע הגט מצטרפין עדותן. והשתא גם דעת רש"י כהר"ן דלהמסקנא בנקרע הגט צריך עידי קבלה. אך תחלה היה הכרח להמקשה במתני' דאין צריך עידי קבלה בנקרע. אבל להמסקנא חזר בו הר"ן:

תוכן העניינים

אבן העוזר על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה