אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ח · הלכה יב
שחט שני כבשים על ארבעה חלות, אם אמר יקדשו שתים מתוך ארבע מושך שתים מהם ומניפן והשאר פודין אותן בפנים ונאכלין בחוץ כשאר החולין, ואם לא התנה לא קדש הלחם.
ונאכלין בחוץ הלח"מ הקשה דהא קיי"ל אין ברירה, ורש"י ותוס' כתבו דצריך להניף כל הד' וכן שאוכלם בפנים, וכן הקשה על מש"כ הרמב"ם בפי"ב מהל' פסוה"מ גבי תודה שנשחטה על שמונים חלות שהמ' האחרות יפדו ויצאו לחולין והנה המרכה"מ כתב דכיון דאמר הגמ' בדף ע"ח אליבא דחזקיה גבי תודה דגם אם לא אמר ליקדשו מ' מתוך פ' דלאחריות קא מכוין, א"כ הוי כמו מקדיש שתי חטאות לאחריות דאין בזה חסרון משום דאין ברירה, וגיסי הגאון ז"ל בס' לבוש מרדכי סי' כ' כיון לדבריו, והוכיח לנכון דלפירש"י ותוס' דהוקדשו מספק כל מקום שהם, א"כ מה אמר לאחריות קא מכוין דזה שייך דאם יאבדו מ' ישארו מ' לאחריות אבל אם נאמר שקדשו כל מקום שהם והוי תערובות א"כ אם יאבדו מ' לא יצא במ' הנותרים.
ונראה להוסיף על דבריהם דבמנחות אמר הגמ' לחזקיה לאחריות קא מכוין, ובעירובין דף נ' איתא עוד ועל תנאי אייתנהו, והנה מה שהוא בדרך תנאי אם תלוי בדין ברירה לפירש"י בגיטין דף כ"ה דמה שאינו בידו תלוי בדין ברירה, והתוס' שם אף דבעיקר הא דמה הוא באותם הימים חלקו על פירש"י ומ"מ הסכימו לעיקר היסוד, והוכיחו מהא דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא, והרמב"ן שם הביא מד' התוס' דהיכי שעתיד ודאי להתברר כמו באם מתי או ע"מ שירצה אבא קיי"ל דיש ברירה, והוא בד' התוס' בעירובין דף ל"ז ע"א ד"ה ר' יוסי, והרמב"ן לא הסכים לזה, אבל היש"ש בקונטרס ברירה בב"ק פ"ה הכריע כד' התוס' וא"כ כאן שבודאי עומד להתברר איזה מ' שיקח או איזה שתים בשתי הלחם, וכיון שהביאם ע"י תנאי יש ברירה ואף דכאן הוא מתנה על שני דברים ובזה יותר תלוי בדין ברירה, אבל מד' התוס' בעירובין שכתבו דדוקא בב' לוגין שאני עתיד להפריש דשמא לא יבוא לידי הפרשה, מוכח דאפי' בב' דברים היכי שודאי יתברר אמרינן יש ברירה, אלא דצריך לומר דלא סמכינן על ברירה אלא כ"ז שלא נעשה דין פסול על הלחם ומהני שיוכל לפדות האחרים, אבל כשיצאו ונעשה עליהם פסול יוצא לא מהני לפדותם, כיון שהם פסולים ולשרפה קיימי ואין בהם שיווי לגבוה כ"ז שהם קדשים, ולכן לא מהני בהו פדיון ואף דבמתני' דיש אוכל אכילה אחת תנן דגם בנותר מועלין אף דעומד לשריפה ומוכח דהוי כמו שו"פ לגבוה כבר פירש"י בכריתות דף כ"ג ע"א ד"ה בגסה משום דאם עלו לא ירדו, א"כ זהו בקרבן ממש שראוי למזבח אבל החלות הא אינם ראויים למזבח, ועיין במרכה"מ ובלבוש מרדכי מה שכתבו בזה.