אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ח · הלכה טו
שתי הלחם מעכבים את הכבשים ושני הכבשים אינן מעכבים את הלחם, ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זה את זה, ואם אבד הלחם יאבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים יאבדו הלחם ויביאו לחם אחר וכבשים אחרים.
השגת הראב"ד שתי הלחם וכו' א"א הלכה זו בהפך ואם הונפו א"א ספק הוא בגמרא.
בהשגת הראב"ד הא' עיין מש"כ בכ"מ ולח"מ ובהשגת הראב"ד הב' כתב הכ"מ דכיון דבגמ' איתא א"ל אביי לרבא מ"ש ב' כבשים דמקדשי לחם ומעכבי, ומ"ש ז' כבשים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי, וא"ל משום דהוזקקו זה לזה בתנופה משמע דס"ל דתנופה עושה זיקה, והנה בהא דאמר אביי מ"ש שני כבשים דמקדשי לחם ומעכבי פירש"י אם הוזקקו זה לזה בשחיטה כדאמר ר' יוחנן לעיל, ואפי' לא הוזקקו מעכבי לבן ננס, ומוכח דמפרש דאפי' לר' יוחנן דאמר לר"ע דדוקא אם הוזקקו בשחיטה מעכבי, מ"מ אמר לו הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה, וע"כ דהיינו דהא דהוזקקו זל"ז בתנופה מועיל דליעכבי בשחיטה, וזהו טעמא דז' כבשים אף דנשחטו אין מעכבים את הלחם וא"כ הוא דלא כדעת הרמב"ם דבמה דאמר לו הואיל והוזקקו זל"ז בתנופה מוכח דתנופה מעכבת, וזה א"א לומר דבעי אליבא דבן ננס וכמו שכתב רש"י דגם לבן ננס בעי דהא לבן ננס א"א לומר דהוזקקו בתנופה גורם שיעכבו הכבשים את הלחם, דהא בן ננס ודאי סבר דלחם אינו בא בלא כבשים שאין לו מי יתירנו, ואם נפרש דגם לבן ננס בעי והיינו דנימא שהז' כבשים יתירו את הלחם בזה ודאי ע"כ צ"ל דהואיל והוזקקו זל"ז בתנופה אינו אלא טעמא דמילתא, דבשביל שיש דין אח"כ שיהיו נזקקים זל"ז בתנופה, אבל זה ודאי דלבן ננס עיקר דין לחם אינו בא בלא ב' כבשים שהם מקדשים ומתירים את הלחם, וא"כ אין לנו להוכיח מלבן ננס אליבא דידן דכבשים אין מעכבים את הלחם דאם הוזקקו זל"ז בתנופה מעכבים וזה אין לומר דעיקר מה דא"ל אביי לרבא היינו קודם שחיטה וכשהוזקקו בתנופה, דא"כ לא שייך לומר מ"ש כיון דידע דהטעם הוא דהוזקקו בתנופה ובז' כבשים ליכא תנופה עם הלחם.
ונראה בדעת הרמב"ם דמפרש דזהו גופא דאמר רבא לאביי דודאי אביי שאל על הא דאמר ר' יוחנן שאם הוזקקו זל"ז מעכבים ואיזה זיקה זה שחיטה, וע"ז שאל אביי דגם ז' כבשים ליעכבו בשחיטה, וע"ז אמר לו רבא דבאמת הטעם הוא הואיל והוזקקו זל"ז בתנופה, והיינו דשחיטה לחוד לא הוי מהני לעכב כמו דלא מהני בז' כבשים אלא דהטעם הוא הואיל והוזקקו זל"ז בתנופה, ואף דלפי"ז פליג רבא על ר' יוחנן דהא אמר הגמ' לעיל דלר' יוחנן מיבעי ליה בתנופה, ומ"מ פשוט ליה בשחיטה דעושה זיקה צ"ל דאה"נ דלר' יוחנן דאמר דשחיטה עושה זיקה אף דמספקא ליה בתנופה ע"כ לא סבר דמטעם זה שחיטה עושה זיקה משום דהוזקקו זל"ז בתנופה, דאם הוזקקו בתנופה הא לא צריך שחיטה, וכמו דבאמת מסיק הגמ' בחילוק שבין ב' וז' כבשים משום דהב' שלמים והז' עולות, אבל רבא דאמר בתחלה טעמא דתנופה ע"כ משום דסבר דתנופה עושה זיקה.