אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה ה

הלכה ג

הורו רבותי שאם התנו שיטול המתעסק שלשה חלקים מהמעות ובעל המעות רביע השכר נמצא רביע המעות בלבד בתורת פקדון ושלשה רבעים בתורת הלואה לפיכך אם היה שם הפסד יפסיד שלשה רבעי הפסד פחות שליש הרביע ויפסיד בעל המעות רביע ושליש רביע שהוא שליש כל ההפסד כיצד וכו', וכן אם התנו על הפחת ולא הזכירו הריוח אם פחתו פחת המתעסק כפי מה שהתנו ואם הוסיפו נוטל המתעסק כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת שליש מה שנטל בעל המעות כיצד וכו', ואע"פ שדברים אלו שהורו דברי טעם הם אם תלך על דרך זו שמא המתעסק אפשר שיפחות ויטול שכר כיצד וכו' וזה תימה גדול וכו' אבל דרך והדין האמת שיראה לי שכל שירויח המתעסק אם יהיה שם הפסד יפסיד שני שלישי החלק שהיה מרויח, וכן אם התנו על ההפסד והרויחו יטול כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת שליש חלק חבירו נמצאת אתה אומר לפי מדה זו שאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר והפסיד הרי זה משלם שתות ואם התנו שיפסיד רביע והרויח נוטל מחצה ועל דרך זה לא תמצא תימה ויצא הדין בקו הצדק.
הכ"מ כתב דשיטת רבותיו דתמיד מחשבין השליש מחלק הפקדון, וע"ז כתב הרמב"ם דלפי"ז אפשר שיפחות ויטול המתעסק שכר, והביא שהרי"ף כתב דאינו נוטל מחלק הפקדון כשהפסיד אלא שלא לשלם, וכתב דהרמב"ם לא ניחא לו בזה דמנ"ל לומר כן ולכן סובר הרמב"ם דאם יש ריוח הוי השליש מחלק הפקדון, ואם יש הפסד הוי השליש מחלק המלוה, וכתב בטעמא דבהפסד אין לומר שהוא מחלק הפקדון, דא"כ אם התנו שיהיה חלק הפקדון מרובה לא יפסיד כלום, ולפעמים גם יטול שכר כמש"כ הרמב"ם, אבל אם יש ריוח כל מה שחלק הפקדון יותר מגיע לו יותר בשכר עמלו, עוד הביא הכ"מ דעת הרמב"ן דתמיד אזלינן בתר חלק המלוה, וכתב ע"ז דלפי"ז אפשר שיטול המתעסק כל הריוח וגם מהקרן כגון שהתנו שיטול בעל המעות אחד מחמשה בהפסד והרויחו שיטול המתעסק ארבעה לחלקו ואחד ושליש בשכר טרחו.
והנה טעמו של הרמב"ן דסובר דאזלינן בתר חלק המלוה משום דסובר דלענין הפסד א"א לומר דאזלינן בתר חלק הפקדון וכהוכחת הרמב"ם דא"כ אפשר שלא יפסיד כלום אם התנו שיטול המקבל רביע הריוח וע"כ דבהפסד אזלינן בתר חלק המלוה דממה שצריך המקבל ליתן בהפסד מנכין שליש, ולכן כתב דע"כ גם בריוח כן כדי שיהיו השיעורין שוין וכמה שהתנו בהפסד נוטל המקבל כן בריוח ותוספת שליש מזה בשכר עמלו, ומה שהקשה הכ"מ דא"כ אפשר שיטול המתעסק כל הריוח ויהיה צריך ליטול עוד מן הקרן, נראה דמה שהקשה שיהיה צריך ליטול עוד מן הקרן לא קשה דכמו דכתב הרמב"ן דזה פשוט כד' הרי"ף דזה ודאי שהנותן לא יהיה צריך ליתן משלו אם החלק שליש יהי' יותר ממה שצריך המתעסק ליתן בהפסד, וטעמא דלא אמרו שיטול שליש אלא שלא יפסיד, ה"נ בריוח לא אמרו שיטול שליש אלא מחלק הריוח ולא להשלים מהקרן, אלא דנראה עוד יותר דגם כל הריוח לא יטול דמה שסובר הרמב"ן שנחשוב הפסד כנגד שכר ושכר כנגד הפסד שלא יטול המתעסק בשכר יותר ממה שצריך ליתן בהפסד ותוספת שליש, וזה כתב היכי שהתנו להמתעסק הפסד פחות ממחצה דאז אמרינן דכיון דחלק המתעסק מועט אינו בדין שהריוח שלו יהיה הרבה, אבל אם התנו להמתעסק יותר בהפסד שנוטל כן גם בריוח אז לא יטול החלק שליש מכל חלק הריוח שלו, והטעם דהא כתב הרמב"ן דעיקר דין העסקא הא הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון וכן הוא ראוי ליטול התוספת שליש פלגא בהפסד ותרי תילתי באגר, ולכן אם הוסיפו לו בחלק המלוה ונתנו לו תשעה חלקים ולהנותן חלק אחד דע"כ גם בשכר כן לא נימא שהחלק שליש נחשוב מכל הט' חלקים אלא דהשמונה חלקים היתרים זהו הוספה מהנותן ולא מעיקר חלק המלוה שצריך להתנות בעסקא, ולכן החלק שליש צריך ליתן רק מחלק המלוה שכנגד חלק הפקדון.
ונמצא לפי"ז דהרמב"ן אינו סובר דאזלינן לגמרי בתר חלק המלוה כמו שכתב הכ"מ אלא לענין אם הפקדון הוא יותר מחלק המלוה ויתיישב בזה מה דמוכח בריש דבריו דבסתם עסקא אמרינן לגבי ריוח דבעל הממון נותן שליש מחלקו וזהו מחלק הפקדון ולא יסתרו דבריו זל"ז ומיושב קושיית הכ"מ.
ומה שכתב הרמב"ן על דברי הרמב"ם שאין השיעורין שוין ואין דברי הגמ' שוין כונת הרמב"ן דמדאמר רבא אי פלגא באגר תילתא בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר, וכפי"מ שכתב למעלה שהשיעורין שוים מוכח דשיעור של אגר ושיעור של הפסד צריך להיות שוה, ולכן אינו מיושב דעת הרמב"ם דכשהתנה חלק מועט להמקבל בריוח אז נוטל כשיש הפסד רק שליש מחלקו, וכשהתנה בחלק מועט בהפסד נוטל חלק שליש מחלק הפקדון שהוא מרובה, ולכן דעת הרמב"ן דתמיד חשבינן השיעורין שוים, דאם התנו להנותן חלק קטן בין כשהתנו בריוח בין כשהתנו בהפסד אז החלק שליש הוא מחלק הנותן, משום דעיקר המלוה הוא רק נגד חלק הנותן, ואם התנו להנותן חלק גדול אז החלק שליש הוא מחלק המקבל שהוא חלק המלוה וכטעמו של הרמב"ן שאינו בדין שיהיה הפסד ולא יפסיד המקבל כלום כשנחשוב בחלק הפקדון.
ובדעת הרמב"ם נראה דסובר דהשיעורים שוים דעיקר דינא הוא שליש מחלק הנותן, אלא דכשיש הפסד לא שייך לומר מחלק הנותן דכשאמרו חלק שליש בשכר לא אמרו אלא בשכר אבל לא מהקרן, וא"כ כשיש הפסד הא לא שייך לומר שיטול שליש מהפסד לכן לא אמרינן אלא שנוטל המקבל שליש ממה שראוי הנותן ליטול מהמקבל, וכמו שכתב כן הרמב"ן בתחלת דבריו אבל בשכר שפיר אזלינן בתר חלק שליש מהשכר של הנותן דזהו עיקר טעמא דשכר עמלו שטורח בחלק הנותן, וזהו שהשיג על שיטת רבותיו דכיון שסוברים שנוטל חלק שליש מחלק הפקדון אף שהיה הפסד אבל לשיטתו מיושב דאינו נוטל מהקרן כלל, רק או מריוח או ממה שמקבל צריך ליתן, ולכן א"א שיטול ריוח וגם א"א שלא יתן כלום בהפסד, דברי הראב"ד בהשגות לא הבאתי דאינו אלא מפרש דברי הרמב"ם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה