אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יג · הלכה ט
בן המצר שבא לסלק את הלוקח וקודם שיסלקו מכר לו את השדה שיש לו על המצר אבד את זכותו.
מכר לו את השדה מלשון זה משמע דדוקא היכי שמכר את השדה הסמוכה להלוקח, אבל אם מכרה לאחר יש לו זכות דבר מצרא בעד הלוקח שקנה ממנו ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, אבל בחו"מ סי' קע"ה כתב המחבר דברי הרמב"ם וכתב להדיא דאפי' מכרה לאחר אבד את זכותו, וגם השני אין לו זכות לסלקו, ומשמע דהיה להמחבר גירסא אחרת בלשון הרמב"ם ותיבת "לו" מיותר, ובעיקר דינא אף דהלוקח לא הוי אלא שליח ועיין במש"כ בהל' י"א מ"מ כיון דכל זמן שלא בא לתבוע זכות מצרנות השדה היא של הלוקח, אלא דכשמביא מעות אמרינן דהמכירה נעשית למפרע עבורו, וביארנו בהל' י"א דזה אינו אלא בין הלוקח ובין המצרן, אבל מצד המוכר נמכרה השדה להלוקח, והלוקח צריך לכתוב שטר מכירה, וא"כ נוכל לומר בזה רק גדר למפרע דכשבא המצרן וטוען זכות מצרנות נעשה הקנין במה שנוגע בינו לבין הלוקח כאילו קנאה בשבילו וכיון דאנו צריכין לומר כאן גדר למפרע לכן צריך שעכ"פ שיהיה לו שם מצרן עתה כשבא לתבוע.