אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ח · הלכה ג
היה הזיז שהוציא רחבו טפח ומשוך באויר חצרו של חבירו ד' טפחים ולא מיחה בו החזיק בד' על ד', ואם רצה להרחיב את הזיז עד שיעשה ד' על ד' ה"ז מרחיב ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצרו תחת הזיז כלום, אלא אם כן הניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז.
השגת הראב"ד היה הזיז וכו' ואם רצה להרחיב וכו' עד שישתמש בזיז, א"א איני מודה לו בזה אא"כ בא מחמת טענה עכ"ל.
המ"מ כתב על דברי הראב"ד נראה שדעתו ז"ל לפי שזה מקום חשוב ואינו נקנה במחילה, ומוכח מדבריו דהראב"ד אינו חולק אלא על הלכה זו שבא להחזיק בד' על ד', אבל על מש"כ בהל' ד' דהחזיק בזיז טפח לא השיג, והקשה הלח"מ דהא בפי"א הל' ב' במש"כ הרמב"ם דכל ההרחקות אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק ה"ז מחל, והשיג הראב"ד שם וכתב המ"מ ע"ז דדעת הרמב"ם שהשעבודים נקנים בשתיקה ורבותינו הצרפתים כתבו שאין שום חזקה מועילה אלא בחזקת ג' שנים ובטענה, ואפשר שזו היא כונת הראב"ד, וקשה דהא כאן בזיז טפח מודה דמהני חזקה ע"י שתיקה, עוד קשה דבפ"ה הל' ה' כתב הרמב"ם דהעמיד בהמה בחצר חבירו לא החזיק והשיג עליו הראב"ד וסובר דהחזיק ונמצא שהחליפו שיטתם.
ונראה דהרמב"ם סובר דמהני ראה ושתק בין לחזקת נזקין בין לחזקת תשמישין, ורק דכל זה בדברים שהדרך להקפיד, אבל מה דדרך להשאיל לחבירו מקום וכמש"כ שם הרמב"ם לא מהני בזה ראה ושתק ואפי' טענה לא מהני, דהא יותר מזה מצינו בדין חזקת מטלטלין שהוא לגמרי ברשות המחזיק, ומ"מ דברים העשויים להשאיל ולהשכיר לא מהני בהם חזקה, ודעת הראב"ד הוא לחלק בין חזקת נזקין לחזקת תשמישין, דבחזקת תשמישין מהני אפי' בלא טענה אבל חזקת נזקין דאינו מצוי למחול על נזקין לכן לא מהני אלא בטענה, ולכן שפיר דכאן גבי זיז דעיקר תשמישו של זיז אינו להיזק אלא שאפשר שיצא ממנו היזק לכן מהני חזקתו, דהא כתב הנמוק"י דאפי' לדעת הרי"ף דסובר דבהיזק ראיה לא מהני חזקה מ"מ בזיז מהני חזקה משום דאין כאן ודאי היזק ראיה, לכן גם לדעת הראב"ד דין הזיז הוי כדין חזקת תשמישין ולכן בזיז טפח מודה, ולקמן בפי"א השיג הראב"ד על דיני ההרחקות שהם חזקת נזקין.