אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה א

פרק ח

המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר חבירו כל שהוא חבירו מעכב עליו שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה בו ומשתמש בו, הוציא את הזיז ולא מיחה בו לאלתר בעל החצר, הרי החזיק בעל הזיז.
עיין בכ"מ וכונתו הוא שהרמב"ם מפרש שבעל הזיז מעכב מלבנות תחת הזיז, דהרשב"ם והרמ"ה מפרשים ג"כ לענין לעכב מלבנות אלא שהרשב"ם מפרש לענין לבנות ולסתור עי"ז את הזיז, והרמ"ה מפרש לענין לבנות ע"ג הזיז, אבל תחת הזיז סוברים דלא זכה בעל הזיז באויר למנוע בעל החצר מלבנות משום דלתלות בו אין זה עיקר תשמישו וכן הוא דעת הרא"ש, והרמ"ה הוכיח זה דאם נימא דלתלות נמי הוי עיקר תשמישו א"כ אמאי אין חזקה לפחות מטפח הא אמרינן דלמתלי ביה גם פחות מטפח חזי' ובדעת הרמב"ם נראה דפחות מטפח כיון דאינו ראוי אלא למתלי ביה לא הוי תשמיש קבוע, ונמצא שכל הזיז אינו תשמיש קבוע אבל זיז טפח כיון דראוי להשתמש על גביו ונמצא דעיקר תשמישו הוי תשמיש קבוע, לכן כל פרטי התשמישים שאפשר בו כבר נכללו בזה וגם למתלי ביה הוי מתשמישי הזיז ולכן זכה גם באויר שמתחתיו שיוכל לתלות בו.
והנה דעת הרמב"ם דבעיקר הזיז החזיק גם בזיז פחות מטפח, והנ"מ בין טפח לפחות מטפח אינו אלא לענין לבנות תחתיו, אבל הטור בסי' קנ"ג כתב דפחות מטפח אין לו חזקה כלל ויכול בעל החצר למנעו כל שעה שירצה וצריך להסירו, ונראה דהרמב"ם בזה לשיטתו דסובר בפ"ז הלכה ו' גבי חלון המצרית למעלה מד"א דאין לו חזקה אינו אלא לענין שבעל החצר יכול לבנות כנגדו אבל אינו יכול בעל החצר לערער ולכופו לסתום והרא"ש חולק עליו וכתב דכיון שלא החזיק למה לא יאמר לו סתום, וכבר כתבתי שם דדעת הרמב"ם דלענין חזקת נזקין החזיק גם בחלון המצרי, ורק לענין חזקת תשמישין לא החזיק כיון דאינה תשמיש קבוע, לכן בעל החצר יכול לבנות, וכתבתי דהולכים בזה לשיטתם דהרמב"ם סובר דחזקת שתיקה מהני, והרא"ש סובר דצריך חזקת ג' שנים וטענה ע"ש, והטור לשיטתו דסובר גם בחלון כהרא"ש דיכול לכופו לסתום.
אלא שצריך עיון בזה בדעת הרמ"ה דהרמ"א הגיה על דברי המחבר שהם כדברי הרמב"ם וכתב וי"א דבזיז שאין בו טפח לא מהני חזקה כלל, ויכול בעל החצר למחות בו כל זמן שירצה ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו בעל החצר משתמש בו, אבל לא בעל הזיז וציין ע"ז טור בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני והרא"ש, ומשמע דהוא על כל דבריו ושהרמ"ה סובר דיכול בעל החצר למחות, וקשה דהא גבי חלון סובר הרמ"ה כדעת הרמב"ם דגם בחלון המצרי יש לו חזקה לענין זה שאינו יכול לכופו לסתום, וראיתי ביד רמה שכתב וז"ל ומסתברא דכיון דאין לו חזקה בחצר אם רצה בעל החצר לסלקו הדין עמו דלא ליתי למתלי ביה מידי ולעיוני בחצר עכ"ל, ונראה דאין כונתו שיכול לכופו לבעל הזיז לסלקו אלא שבעל החצר יכול לסלקו ואפי' אינו בא לבנות ורק שרוצה לסלקו הדין עמו כיון שיכול לבוא לידי היזק שיעיין בחצר בעת שיתלה בו, והוא דאף דהרמ"ה סובר כדעת הרמב"ם גבי חלון זהו רק דמהני חזקת החלון לענין זה שאין בעל החלון מחוייב לסתמו, ואף שכתבנו דהוא מטעם דלענין חזקת נזקין מהני חזקתו, וכאן כתב הרמ"ה דיכול לסלקו משום שיבוא לידי היזק, אבל זה מבואר בפשיטות דזהו רק טעמא דלמה יוכל לסלקו ולא אמרינן כופין עמ"ס זהו משום שיבוא לידי היזק, אבל מה דמהני חזקת נזקין אינו אלא לענין זה שבעל החלון אינו מחוייב לסתום וה"נ כאן בעל הזיז אינו מחוייב לסלק, אבל בעל החצר יכול לסלקו כיון דלא החזיק בחזקת תשמישין.
איברא דדעת הרמב"ם מוכח דלא כהרמ"ה וגם בעל החצר אינו יכול לסלק את הזיז דהא כתב הוציא את הזיז ולא מיחה בו בעל החצר, הרי החזיק בעל הזיז, ומוכח דלגמרי החזיק ורק לענין אויר שתחת הזיז בזה כתב בהל' ב' דהוא דוקא בזיז טפח, אבל לענין עיקר הזיז סובר דהחזיק לגמרי, ולפי"מ שבארנו יקשה לנו בטעמו של הרמב"ם דכיון דלא החזיק בחזקת תשמישין משום דאינו תשמיש קבוע למה לא יוכל בעל החצר לסלק ונראה דהרמב"ם סובר דאיברא דזיז שהוא פחות מטפח תשמישו אינו קבוע, אבל עיקר הזיז הרי הוא קבוע, ולכן שפיר דאף דבחלון המצרי כיון דאין תשמישו קבוע יכול לבנות תחתיו אבל לסלק עיקר הזיז אינו יכול בעל החצר שבזה החזיק בעל הזיז שהיה הזיז שלו בחצר, ובזה חולקין הרמב"ם והרמ"ה דהרמ"ה סובר דכיון דתשמישו אינו קבוע אין חזקה לעיקר הזיז ובעל החצר יכול לסלקו והרמב"ם סובר דעיקר הזיז הרי הוא קבוע והחזיק בו.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה