אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ט

הלכה ה

מכאן אתה למד שאחד מן השותפין שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחרת יש לחברו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך, וכן המשכיר ביתו לבעל בית אחד ואח"כ הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בבית זה הרי המשכיר מעכב עליו.
השגת הראב"ד וכן המשכיר בית לבעה"ב וכו' עד מעכב עליו, א"א בחיי ראשי נ"ל דבריו סותרים זה את זה שאמר מתחלה שבונה עליה על גב ביתו ופותחה לביתו ואע"פ שהם מרבים שכנים בדירות חלוקות ואיך נמנע ממנו שלא יכניס לביתו כל מה שירצה ואם ירצה לקבל אכסנאין לת"ת נמנע ממנו עכ"ל.
כתב המ"מ דדעת הרמב"ם שכ"ז שאין לעליה או לבית הסמוכה לביתו פתח אלא דרך ביתו אינו עשוי להכניס דיורין, לכן יכול לבנות אבל להכניס דיורין אפי' בתוך ביתו אינו רשאי, רק דאין מעכבין אלא בדיורין מיוחדין שאינם סמוכין על שולחנו ואין נטפלין עמו, והנה הרמ"ה סובר כדעת הראב"ד והוכיח ביד רמה מהא דתניא בדף כ"א מי שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי, ואם אינו רשאי להוסיף דיורין בביתו ליתני קילתא וכ"ש חמירתא, וכונתו דלמה תניא בעלי אומניות שבאין רבים כיון דאפי' אחד אינו רשאי להוסיף, ונראה דכמו שכתב המ"מ דבסמוכין ונטפלין גם הרמב"ם מודה דאינו מעכב ורק לדיירים קבועים, ה"נ אינו מעכב לאורחים הבאים לבית חבירו דהא מדת סדום היא שלא להניח לאורח לבוא לעיר, ואינו מעכב אלא להשכיר לדיירים קבועים, וא"כ הם שני דינים שאינם שייכים זה לזה דדומיא דרופא ואומן וגרדי אם היו באים אליו רק יחידים בודאי לא היה יכול לעכב עליו, ודינא דרופא אומן וגרדי הוא דוקא בשביל שבאים רבים, אבל דינא דדיירים הוא דין אחר והוא ממתני' דסוף חז"ה דקנה בית לא יפתחנו לחצר השותפין, וחזינן דבדיירים קבועים גם ביחידים איכא דין מרבה עליו את הדרך, ומזה למד הרמב"ם דגם לביתו אין רשות להכניס דיירם קבועים.
והנה בגירסתנו העמיד הראב"ד השגתו על וכן המשכיר בית, וכן הוא במגדל עוז, אבל המ"מ היה לו גירסא אחרת שכתב על וכן המשכיר דבזה גם הראב"ד יודה לפי שגוף הבית למשכיר, ולכאורה קשה לפי גירסתנו מדברי הראב"ד פ"ה מה' שכירות הל' ה' שכתב הרמב"ם שהמשכיר בית לחבירו ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר דאם אין להשני בני בית יתרים משכיר, וכתב ע"ז הראב"ד בהשגות יש בדורנו אומרים שיש בנ"א שמחריבים הבית בדירתם, וא"כ איך סובר כאן הראב"ד שיכול השוכר להשכיר ולהוסיף דיירים. אבל באמת לא קשה דכונת הראב"ד שם דהא יש דינים מה ששוכר חייב בבית כדתנן בהשואל דף ק"א דכל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו, וכדתניא שם מה דהשוכר חייב בתקוני הבית וא"כ אם ישכיר לאחר ולא יתקן יתקלקל הבית, ומה שכתב שיש בנ"א שמחריבים הבית בדירתם ולא כתב כפשוטו שאינו מאמין להשני שיעשה מה שמחוייב זהו משום דרוב השוכרים מתקנים מה שצריך בשביל עצמם שתהיה להם דירה טובה, אבל יש שאינם משגיחים על דירתם ומחריבים הבית, אבל הכא במה שמוסיף דיירים לא יתקלקל הבית, אבל דעת המ"מ דבזה יודה הראב"ד דהא לא השכיר אלא לבני ביתו.
והנה הרמ"ה הוכיח דרשאי להכניס דיירין לביתו דאל"כ אם בנה בית בחצר השותפין והוא רווק לא ישא אשה ואף דאפשר דאה"נ דאם אמר בפירוש כשכר שהוא רווק אינו רשאי לישא אשה וכן אם נולדו לו בנים צריך להוציאן מביתו, ולדברי הרמ"ה שאינו מחלק בין סמוכין ונטפלין לדיירין מיוחדין א"כ תיקשי גם על שוכר בית לדברי המ"מ דבשוכר הראב"ד מודה דאם שכר כשהוא רווק לא ישא אשה ואף דאפשר דאה"נ דאם אמר בפירוש כששכר שהוא רווק אין לו רשות לישא והרמ"ה מוכיח מבנה בית דודאי בנה ע"מ לישא אשה, אבל א"כ אין שום הוכחה לדין להכניס דיירין דבזה ליכא אומדנא, והוכחת הרמ"ה אינו מאמר מפורש אלא כשבנה בית בסתם והוא רווק, ובזה מסתבר דגם בשוכר בסתם רשאי לישא אשה, וע"כ דלדברי הרמ"ה גם בשוכר אין חילוק, והמ"מ יסבור דגם הראב"ד יודה דיש לחלק בין סמוכין ונטפלין לדיירין מיוחדין, ובזה כתב דבשוכר גם הראב"ד מודה להרמב"ם דאינו רשאי להכניס דיירין וארווחנא דמדברי הרמ"ה סמך לגירסתנו דהא הרמ"ה חולק גם במשכיר.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה